ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 8: שכינה יורדת למצרים בדמות חיה בשם ישראל - עם ארבעים ושנים שמשים קדושים › פיסקה 13 (ה ע"ב)

׳אתי מלבנון כלה׳ - אוי לבני אדם שאינם משגיחים בכבוד אדונם

שמות · שכינה יורדת למצרים בדמות חיה בשם ישראל - עם ארבעים ושנים שמשים קדושים · מאמר 8 · פיסקה 13 · דף ה ע"ב

לשון הזוהר

דָבָר אַחֵר ר' אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי׳ (שיר השירים ד, ח). תָּא חֲזֵי, וַוי לוֹן בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא יַדְעִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא בַּת קוֹל נַפְקַת מִטּוּרָא דְּחוֹרֵב, וְאָמַר, וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא מִפּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא מֵעֶלְבּוֹנָהּ דְּאוֹרַיְיתָא. דְּאָמַר ר' יְהוּדָה, כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עָלְמָא, וּמְסַגֵּל עוֹבָדִין טָבִין יָרִית עָלְמָא שְׁלֵימָא. וְכָל מַאן דְּלָא אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא עָבִיד עוֹבָדִין טָבִין, לָא יָרִית לָא הַאי וְלָא הַאי. וְהָא תְּנַן, אִית מַאן דְּיָרִית עַלְמֵיהּ כְּפוּם אַתְרֵיהּ, וּכְפוּם מַה דְּחָזֵי לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, לָא תְּנַן, אֶלָּא מַאן דְּלֵית לֵיהּ עוֹבָדִין טָבִין כְּלָל.

תרגום

דָּבָר אַחֵר, רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (שִׁיר ד) ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי׳ (שיר השירים ד, ח) - בֹּא וּרְאֶה, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בַּעֲבוֹדַת אֲדוֹנָם, שֶׁלָּמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵאת בַּת קוֹל מֵהַר חוֹרֵב וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֲבוֹדַת רִבּוֹנָם! אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה! שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמְסַגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יוֹרֵשׁ עוֹלָם שָׁלֵם. וְכָל מִי שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, לֹא יוֹרֵשׁ לֹא זֶה וְלֹא זֶה. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ עוֹלָמוֹ כְּפִי מְקוֹמוֹ וּכְפִי מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לֹא שָׁנִינוּ אֶלָּא בְּמִי שֶׁאֵין לוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּלָל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דבר אחר ר' אבא פתח ואמר, ׳אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי׳ (שיר השירים ד, ח). תא חזי, ווי לון בני נשא דלא ידעין, ולא משגיחין בפולחנא דמאריהון, דתניא אמר רבי יצחק, בכל יומא ויומא בת קול נפקת מטורא דחורב, ואמר, ווי לון לבני נשא מפולחנא דמאריהון, ווי לון לבני נשא מעלבונה דאורייתא. דאמר ר' יהודה, כל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא, ומסגל עובדין טבין ירית עלמא שלימא. וכל מאן דלא אשתדל באורייתא בהאי עלמא, ולא עביד עובדין טבין, לא ירית לא האי ולא האי. והא תנן, אית מאן דירית עלמיה כפום אתריה, וכפום מה דחזי ליה. אמר רבי יצחק, לא תנן, אלא מאן דלית ליה עובדין טבין כלל.

התרגום: דבר אחר, רבי אבא פתח ואמר, (שיר ד) ׳אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי׳ (שיר השירים ד, ח) - בא וראה, אוי להם לבני אדם שלא יודעים ולא משגיחים בעבודת אדונם, שלמדנו, אמר רבי יצחק, בכל יום ויום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת: אוי להם לבריות מעבודת רבונם! אוי להם לבריות מעלבונה של תורה! שאמר רבי יהודה, כל מי שמשתדל בתורה בעולם הזה ומסגל מעשים טובים, יורש עולם שלם. וכל מי שלא משתדל בתורה בעולם הזה ולא עושה מעשים טובים, לא יורש לא זה ולא זה. והרי שנינו, יש מי שיורש עולמו כפי מקומו וכפי מה שראוי לו. אמר רבי יצחק, לא שנינו אלא במי שאין לו מעשים טובים כלל.

מן המפרשים

מקדש מלך: עובדין טבין נ"ב במלכות ששם המעשה עלמא שלימא נ"ב ת"ת וטעם שנקרא זעיר עלמא שלימא לפי שהמלכות כלולה עמו כי מילוי מ"ה גי' י"ט כמנין חו"ה שהיא מלכות. א"נ לפי שדעת זעיר שלימא מחו"ג משא"כ המ' שאין לה אלא גבורות לבד: והתנן וכו' דקס"ד…

יהל אור: דף ה' ע"ב וכדין נהרין מגווה תמניא אחרנין וכולהו קיימין ברזא דאת יו"ד כו':

אור החמה: א"ר יצחק לא תנן וגו' אמנם מי שיש בו קצת מעשים ולא חטא כלל מוותרין לו כיון שנכנס נותנים לו יותר מדי מעשיו. כל זה פי' על דרך והא תנן בניחותא וניחא לי. ואם נפרש אותו דרך קשיא הכי פירושו הוא פי' אוי להם לבריות מעלבונה של תורה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: