ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 51: ׳ומשה היה רעה׳ - תכונות הרועה הנאמן והתגלות הסנה › פיסקה 6 (כא ע"א)

הרועה הטוב מציל מזאבים - משה הציל מדין מטה וממעלה

שמות · ׳ומשה היה רעה׳ - תכונות הרועה הנאמן והתגלות הסנה · מאמר 51 · פיסקה 6 · דף כא ע"א

לשון הזוהר

מַה הָרוֹעֶה אֶת הַצֹּאן, כְּשֶׁהוּא רוֹעֶה טוֹב, מַצִּיל אֶת הַצֹּאן מִן הַזְּאֵבִים, וּמִן הָאֲרָיוֹת. כַּךְ הַמַּנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל, אִם הוּא טוֹב, מַצִּילָן מִן הַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּמִדִּין שֶׁל מַטָּה, וּמִדִּין שֶׁל מַעְלָה, וּמַדְרִיכָן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. כַּךְ מֹשֶׁה, רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה, וְרָאָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכְּדַאי הוּא לִרְעוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, בְּאוֹתוֹ הַדִּין מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה רוֹעֶה אֶת הַצֹּאן, לַכְּשָׂבִים, כְּפִי הָרָאוּי לָהֶן. וְהַנְּקֵבוֹת כְּפִי הָרָאוּי לָהֶן וּלְפִיכָךָ כְּתִיב, ׳וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ׳, וְלא שֶׁלּוֹ, דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וְכִי מַה שֶׁנָּתַן ׳אֶת צִפוֹרָה בִּתּוֹ לְמֹשֶׁה׳, לֹא נָתַן לוֹ צֹאן וּבָקָר, וַהֲלֹא יִתְרוֹ עָשִׁיר הָיָה. אֶלָּא מֹשֶׁה לֹא ׳הָיָה רוֹעֶה אֶת׳ צֹאנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה צֹאנוֹ עִמּוֹ, הָיָה רוֹעֶה אוֹתָן בְּטוֹב. וְלָכֵן כְּתִיב ׳אֶת צֹאן יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ׳, וְלא אֶת שֶׁלּוֹ. כֹּהֵן מִדְיָן, רִבִּי תַּנְחוּם אָמַר, אַף עַל גַּב שֶׁהָיָה עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בִּשְׁבִיל שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד, הָיָה רוֹעֶה צֹאנוֹ כַּדִּין וְכַשּׁוּרָה, בְּמִרְעֶה טוֹב שָׁמֵן וְדָשֵׁן.

תרגום

מָה הָרוֹעֶה אֶת הַצֹּאן, כְּשֶׁהוּא רוֹעֶה טוֹב, מַצִּיל אֶת הַצֹּאן מִן הַזְּאֵבִים וּמִן הָאֲרָיוֹת - כָּךְ הַמַּנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל, אִם הוּא טוֹב, מַצִּילָם מִן הָעַכּוּ"ם, וּמִדִּין שֶׁל מַטָּה, וּמִדִּין שֶׁל מַעְלָה, וּמַדְרִיכָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. כָּךְ מֹשֶׁה, רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה, וְרָאָה הקב"ה שֶׁכְּדַאי הוּא לִרְעוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַדִּין מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה רוֹעֶה אֶת הַצֹּאן לַכְּשָׂבִים כְּפִי הָרָאוּי לָהֶם, וְהַנְּקֵבוֹת כְּפִי הָרָאוּי לָהֶם. וּלְפִיכָךָ כָּתוּב ׳וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ׳ (שמות ג, א) - וְלֹא שֶׁלּוֹ, שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי מִי שֶּׁנָּתַן ׳אֶת צִפֹּרָה בִּתּוֹ לְמֹשֶׁה׳ (שמות ב, כא) - לֹא נָתַן לוֹ צֹאן וּבָקָר? וַהֲלֹא יִתְרוֹ עָשִׁיר הָיָה? אֶלָּא מֹשֶׁה לֹא ׳הָיָה רוֹעֶה אֶת׳ - צֹאנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה צֹאנוֹ עִמּוֹ, הָיָה רוֹעֶה אוֹתָם בְּטוֹב. וְלָכֵן כָּתוּב ׳אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ׳ - וְלֹא אֶת שֶׁלּוֹ. כֹּהֵן מִדְיָן - רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר, אַף עַל גַּב שֶׁהָיָה עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בִּשְׁבִיל שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד הָיָה רוֹעֶה צֹאנוֹ כַּדִּין וְכַשּׁוּרָה, בְּמִרְעֶה טוֹב שָׁמֵן וְדָשֵׁן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מה הרועה את הצאן, כשהוא רועה טוב, מציל את הצאן מן הזאבים, ומן האריות. כך המנהיג לישראל, אם הוא טוב, מצילן מן העבודת כוכבים ומזלות, ומדין של מטה, ומדין של מעלה, ומדריכן לחיי העולם הבא. כך משה, רועה נאמן היה, וראה הקדוש ברוך הוא, שכדאי הוא לרעות את ישראל, באותו הדין ממש, שהיה רועה את הצאן, לכשבים, כפי הראוי להן. והנקבות כפי הראוי להן ולפיכך כתיב, ׳ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו׳, ולא שלו, דאמר רבי יוסי, וכי מה שנתן ׳את צפורה בתו למשה׳, לא נתן לו צאן ובקר, והלא יתרו עשיר היה. אלא משה לא ׳היה רועה את׳ צאנו, כדי שלא יאמרו בשביל שהיה צאנו עמו, היה רועה אותן בטוב. ולכן כתיב ׳את צאן יתרו חותנו׳, ולא את שלו. כהן מדין, רבי תנחום אמר, אף על גב שהיה עובד כוכבים ומזלות, בשביל שעשה עמו חסד, היה רועה צאנו כדין וכשורה, במרעה טוב שמן ודשן.

התרגום: מה הרועה את הצאן, כשהוא רועה טוב, מציל את הצאן מן הזאבים ומן האריות - כך המנהיג לישראל, אם הוא טוב, מצילם מן העכו"ם, ומדין של מטה, ומדין של מעלה, ומדריכם לחיי העולם הבא. כך משה, רועה נאמן היה, וראה הקב"ה שכדאי הוא לרעות את ישראל באותו הדין ממש, שהיה רועה את הצאן לכשבים כפי הראוי להם, והנקבות כפי הראוי להם. ולפיכך כתוב ׳ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו׳ (שמות ג, א) - ולא שלו, שאמר רבי יוסי, וכי מי שנתן ׳את צפרה בתו למשה׳ (שמות ב, כא) - לא נתן לו צאן ובקר? והלא יתרו עשיר היה? אלא משה לא ׳היה רועה את׳ - צאנו, כדי שלא יאמרו: בשביל שהיה צאנו עמו, היה רועה אותם בטוב. ולכן כתוב ׳את צאן יתרו חתנו׳ - ולא את שלו. כהן מדין - רבי תנחום אמר, אף על גב שהיה עובד כוכבים ומזלות, בשביל שעשה עמו חסד היה רועה צאנו כדין וכשורה, במרעה טוב שמן ודשן.

מן המפרשים

יהל אור: בן זומא נחת ביסודא דרוחא ואערע ברוחא אחרא דמטא לסטר מסאבא דאקרי פגע רע ובגין כך פגע ביה ולא אתיישב ביה. כמ"ש ( חגיגה יד, ב ) בן זומא נפגע. ואמר " ברוחא אחרא דמטא לסטר כו'" ר"ל שאין נכנס בסט"א ח"ו כנ"ל, אלא פגע ברוח דמטא לסט"א,…

אור החמה: כהן מדין ר' תנחום הוקש' לו מה לו לייחס עתה בשם כהן מדין אלא להודיעך חסידותו של משה שעם היותו כהן מדין עע"ז היה רועה צאנו לטובה מפני שהיה חותנו שעשה עמו טובה שפתח לו פתחו.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: