׳ומשה היה רעה׳
תכונות הרועה הנאמן והתגלות הסנה
׳ה' רעי לא אחסר׳ - הקב"ה כרועה המנהל בצדק ומשפט
׳וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן׳ (שמות ג, א). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳מִזְמוֹר לְדָוִד יהו"ה רֹעִי לֹא אֶחְסָר׳ (תהלים כג, א) - כְּלוֹמַר, ׳יהו"ה רֹעִי׳ - יהו"ה הָרוֹעֶה שֶׁלִּי. מָה הָרוֹעֶה מַנְהִיג אֶת הַצֹּאן וּמוֹלִיכָם לְמִרְעֶה טוֹב, לְמִרְעֶה שָׁמֵן, בִּמְקוֹם נַחֲלֵי מַיִם, מְיַשֵּׁר הֲלִיכָתָן בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט - אַף הקב"ה, כָּתוּב ׳בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׳ נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב.
בלשון הזוהר
׳וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן׳ (שמות ג, א). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳מִזְמוֹר לְדָוִד יהו"ה רוֹעִי לא אֶחְסָר׳ (תהילים כג, א). כְּלוֹמַר, ׳יהו"ה רוֹעִי׳: יהו"ה הָרוֹעֶה שֶׁלִּי. מַה הָרוֹעֶה מַנְהִיג אֶת הַצֹּאן, וּמוֹלִיכָם לְמִרְעֶה טוֹב, לְמִרְעֶה שָׁמֶן, בִּמְקוֹם נַחֲלֵי מָיִם, מְיַשֵּׁר הֲלִיכָתָן בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּתִיב ׳בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנוּחוֹת יְנַהֲלֵנִי׳ נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב.
השבט ביד הרועה - הנהגת ישראל במישור בלי נטייה
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, דֶּרֶךְ הָרוֹעֶה לִנְהֹג בְּצֶדֶק אֶת צֹאנוֹ, לְהַרְחִיקָם מִן הַגָּזֵל, לְהַנְהִיגָם בְּמִישׁוֹר, וְהַשֵּׁבֶט בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יִטּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל. כָּךְ הקב"ה הוּא רוֹעֶה אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַנְהִיגָם בְּמִישׁוֹר, וּבְכָל עֵת הַשֵּׁבֶט בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יִטּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דֶּרֶךְ הָרוֹעֶה, לִנְהוֹג בְּצֶדֶק אֶת צֹאנוֹ, לְהַרְחִיקָם מִן הַגָּזֵל, לְהַנְהִיגָם בְּמִישׁוֹר, וְהַשֵּׁבֶט בְּיָדוֹ שֶּׁלּא יַטּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל. כַּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא רוֹעֶה אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַנְהִיגָם בְּמִישׁוֹר, וּבְכָל עֵת הַשֵּׁבֶט בְּיָדוֹ שֶׁלּא יַטּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל.
רועה חכם מוכן לעול מלכות שמים - ולא כרועה שוטה
דָּבָר אַחֵר ׳וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה׳ (שמות ג, א) - אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, תֵּדַע לְךְ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרוֹעֶה חָכָם לְנַהֵל אֶת צֹאנוֹ, הוּא מוּכָן לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אִם הָרוֹעֶה שׁוֹטֶה, עָלָיו נִקְרָא ׳תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ׳ (משלי כו, יב).
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה׳ (שמות ג, א), אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תֵּדַע לְךָ, שֶׁכָּל זְמָן שֶׁהָרוֹעֶה חָכָם לְנַהֵל אֶת צֹאנוֹ, הוּא מוּכָן לְקַבֵּל עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אִם הָרוֹעֶה שׁוֹטֶה, עָלָיו נִקְרָא ׳תִּקוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ׳ (משלי כו, יב).
משה ודוד - רועים חכמים שזכו למלכות על ישראל הצאן
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מֹשֶׁה חָכָם הָיָה, וּבָקִי לִנְהֹג אֶת צֹאנוֹ. בֹּא וּרְאֵה מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן׳ (שמואל א טז, יא) - לְלַמֶּדְךְ שֶׁדָּוִד חָכָם גָּדוֹל הָיָה, וְהָיָה רוֹעֶה צֹאנוֹ כַּדִּין וְכַשּׁוּרָה, לְפִיכָךְ עָשָׂהוּ הקב"ה ׳מָלַךְ עַל כָּל׳ - יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה צֹאן וְלֹא בָּקָר? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים צֹאן, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד, לא). וְכָתוּב ׳כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלם׳ (יחזקאל לו, לח).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מֹשֶׁה חָכָם הָיָה, וּבָקִי לִנְהוֹג אֶת צֹאנוֹ. בֹּא וּרְאֵה, מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהִנֵּה רוֹעֶה בַּצֹּאן׳ (שמואל א טז, יא). לְלַמֶּדְךָ שֶׁדָּוִד חָכָם גָּדוֹל הָיָה, וְהָיָה רוֹעֶה צֹאנוֹ כַּדִּין וְכַשּׁוּרָה. לְפִיכָךְ, עֲשָׂהוּ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ ׳הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל׳ יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה צֹאן וְלֹא בָּקָר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים צֹאן. שֶׁנֶּאֱמַר, ׳וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד, לא). וּכְתִיב, ׳כְּצֹאן קֳדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַיִם׳ (יחזקאל לו, לח).
רחמי הרועה על טלאי הצאן - כן ינהג מנהיג ישראל
מָה הַצֹּאן, כְּשֶׁיִּקָּרְבוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ, בִּשְׁבִילָם זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא - כָּךְ הַמַּנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל כַּדִּין וְכַשּׁוּרָה, בִּשְׁבִילָם זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד, הָרוֹעֶה אֶת הַצֹּאן, כְּשֶׁהַצֹּאן יוֹלְדוֹת, הָרוֹעֶה נוֹטֵל אוֹתָם טְלָאִים בְּחֵיקוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְאוּ וְיִיגָעוּ, וּמוֹלִיכָם אַחֲרֵי אִמּוֹתָם וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם - כָּךְ הַמַּנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהַנְהִילָם בְּרַחֲמִים, וְלֹא בְּאַכְזָרִיּוּת. וְכֵן אָמַר מֹשֶׁה, ׳כִּי תֹאמַר אֵלַי, שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךְ וְגוֹ'׳ (במדבר יא, יב).
בלשון הזוהר
מַה הַצֹּאן, כְּשֶׁיִּקָּרְבוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ, בִּשְׁבִילָם זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. כַּךְ הַמַּנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל כַּדִּין וְכַשּׁוּרָה, בִּשְׁבִילָם זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד, הָרוֹעֶה אֶת הַצֹּאן, כְּשֶׁהַצֹּאן יוֹלְדֹת, הָרוֹעֶה נוֹטֵל אוֹתָם טְלָאִים בְּחֵיקוֹ, כְּדֵי שֶׁלּא יִלְּאוּ וְיִגָּעוּ, וּמוֹלִיכָם אַחֲרֵי אִמּוֹתָם, וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם. כַּךְ הַמַּנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ לְהַנְהִילָם בְּרַחֲמִים, וְלֹא בְּאַכְזָרִיּוֹת. וְכֵן אָמַר מֹשֶׁה, ׳כִּי תֹאמַר אֵלַי, שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ וְגוֹ'׳ (במדבר יא, יב).
הרועה הטוב מציל מזאבים - משה הציל מדין מטה וממעלה
מָה הָרוֹעֶה אֶת הַצֹּאן, כְּשֶׁהוּא רוֹעֶה טוֹב, מַצִּיל אֶת הַצֹּאן מִן הַזְּאֵבִים וּמִן הָאֲרָיוֹת. כָּךְ הַמַּנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל, אִם הוּא טוֹב, מַצִּילָם מִן הָעַכּוּ"ם, וּמִדִּין שֶׁל מַטָּה, וּמִדִּין שֶׁל מַעְלָה, וּמַדְרִיכָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. כָּךְ מֹשֶׁה, רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה, וְרָאָה הקב"ה שֶׁכְּדַאי הוּא לִרְעוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַדִּין מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה רוֹעֶה אֶת הַצֹּאן לַכְּשָׂבִים כְּפִי הָרָאוּי לָהֶם, וְהַנְּקֵבוֹת כְּפִי הָרָאוּי לָהֶם. וּלְפִיכָךָ כָּתוּב ׳וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ׳ (שמות ג, א) - וְלֹא שֶׁלּוֹ, שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי מִי שֶּׁנָּתַן ׳אֶת צִפֹּרָה בִּתּוֹ לְמֹשֶׁה׳ - לֹא נָתַן לוֹ צֹאן וּבָקָר? וַהֲלֹא יִתְרוֹ עָשִׁיר הָיָה? אֶלָּא מֹשֶׁה לֹא ׳הָיָה רוֹעֶה אֶת צֹאנוֹ׳, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה צֹאנוֹ עִמּוֹ, ׳הָיָה רוֹעֶה׳ אוֹתָם בְּטוֹב. וְלָכֵן כָּתוּב ׳אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ׳ - וְלֹא אֶת שֶׁלּוֹ. ׳כֹּהֵן מִדְיָן׳ - רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר, אַף עַל גַּב שֶׁהָיָה עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בִּשְׁבִיל שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד ׳הָיָה רוֹעֶה׳ צֹאנוֹ כַּדִּין וְכַשּׁוּרָה, בְּמִרְעֶה טוֹב שָׁמֵן וְדָשֵׁן.
בלשון הזוהר
מַה הָרוֹעֶה אֶת הַצֹּאן, כְּשֶׁהוּא רוֹעֶה טוֹב, מַצִּיל אֶת הַצֹּאן מִן הַזְּאֵבִים, וּמִן הָאֲרָיוֹת. כַּךְ הַמַּנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל, אִם הוּא טוֹב, מַצִּילָן מִן הַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּמִדִּין שֶׁל מַטָּה, וּמִדִּין שֶׁל מַעְלָה, וּמַדְרִיכָן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. כַּךְ מֹשֶׁה, רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה, וְרָאָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכְּדַאי הוּא לִרְעוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, בְּאוֹתוֹ הַדִּין מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה רוֹעֶה אֶת הַצֹּאן, לַכְּשָׂבִים, כְּפִי הָרָאוּי לָהֶן. וְהַנְּקֵבוֹת כְּפִי הָרָאוּי לָהֶן וּלְפִיכָךָ כְּתִיב, ׳וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ׳ (שמות ג, א), וְלא שֶׁלּוֹ, דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וְכִי מַה שֶׁנָּתַן ׳אֶת צִפוֹרָה בִּתּוֹ לְמֹשֶׁה׳, לֹא נָתַן לוֹ צֹאן וּבָקָר, וַהֲלֹא יִתְרוֹ עָשִׁיר הָיָה. אֶלָּא מֹשֶׁה לֹא ׳הָיָה רוֹעֶה אֶת צֹאנוֹ׳, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה צֹאנוֹ עִמּוֹ, ׳הָיָה רוֹעֶה׳ אוֹתָן בְּטוֹב. וְלָכֵן כְּתִיב ׳אֶת צֹאן יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ׳, וְלא אֶת שֶׁלּוֹ. ׳כֹּהֵן מִדְיָן׳, רִבִּי תַּנְחוּם אָמַר, אַף עַל גַּב שֶׁהָיָה עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בִּשְׁבִיל שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד, ׳הָיָה רוֹעֶה׳ צֹאנוֹ כַּדִּין וְכַשּׁוּרָה, בְּמִרְעֶה טוֹב שָׁמֵן וְדָשֵׁן.
׳וינהג את הצאן אחר המדבר׳ - הרחקה ברוח הקודש ולא לתוכו של המדבר
׳וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר׳ (שמות ג, א). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מֹשֶׁה, מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד, לֹא זָזָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁאוֹתוֹ מִדְבָּר הָיָה קָדוֹשׁ, וּמוּכָן לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עָלָיו. מֶה עָשָׂה? הִנְהִיג ׳אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר׳. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אַחַר הַמִּדְבָּר עַל כָּל פָּנִים, וְלֹא בַּמִּדְבָּר, שֶׁלֹּא רָצָה שֶׁיִּכָּנְסוּ בְתוֹכוֹ, אֶלָּא הִרְחִיקָם אַחַר הַמִּדְבָּר.
בלשון הזוהר
׳וַיּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר׳ (שמות ג, א). רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, מֹשֶׁה, מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד, לא זָזָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. רָאָה בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ, שֶׁאוֹתוֹ מִדְבָּר הָיָה קָדוֹשׁ, וּמוּכָן לְקַבֵּל עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עָלָיו. מַה עָשָׂה, הִנְהִיג ׳אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר׳. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אַחַר הַמִּדְבָּר עַל כָּל פָּנִים, וְלֹא בַּמִּדְבָּר, שֶׁלֹּא רָצָה שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּתוֹכוֹ, אֶלָּא הִרְחִיקָם אַחַר הַמִּדְבָּר.
׳ויבא אל הר האלהים חורבה׳ - דילוג משה על ההר לבדו
(שמות ג, א) וַיָּבֹא אֶל ׳הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה׳ - הוּא לְבַדּוֹ בְּלֹא הַצּאן. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֶבֶן זוֹ שֶׁמְּקַבֶּלֶת בַּרְזֶל, כְּשֶׁרוֹאָה אוֹתוֹ, (מחטא) מְדַלֶּגֶת עָלָיו. כָּךְ מֹשֶׁה וְהַר סִינַי, כְּשֶׁנִּרְאוּ זֶה עִם זֶה, דִּלֵּג עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה׳.
בלשון הזוהר
׳וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה׳ (שמות ג, א), הוּא לְבַדּוֹ בְּלא צֹאן. אר"י, הַאי אַבְנָא, דִּמְקַבְּלָא פַּרְזְלָא, כַּד חָמֵי לֵיהּ, (מחטא) מְדַלְגָא עִילוֵי. כַּךְ מֹשֶׁה וְהַר סִינַי, כְּשְׁנִרְאוּ זֶה עִם זֶה, דִּלֵּג עָלָיו. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלהִים חֹרֵבָה׳.
מוכנים משעת הבריאה - שמחת ההר עם משה
אָמַר רַבִּי אַבָּא, מוּכָנִים הָיוּ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית זֶה עִם זֶה. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְרַגֵּשׁ הָהָר לְמוּל מֹשֶׁה. וְכֵיוָן שֶׁרָאָהוּ שֶׁנִּכְנַס לְתוֹכוֹ וְדִלֵּג בּוֹ, עָמַד הָהָר. מְלַמֵּד שֶׁשְּׂמֵחִים הָיוּ זֶה עִם זֶה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, מוּכָנִים הָיוּ מִשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, זֶה עִם זֶה. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם, נִתְרַגֵּשׁ הָהָר לְמוּל מֹשֶׁה. וְכֵיוָן שֶׁרָאָהוּ שֶׁנִּכְנָס לְתוֹכוֹ, וְדִלֵּג בּוֹ, עָמָד הָהָר. מְלַמֵּד, שֶׁשְׂמֵחִים הָיוּ זֶה עִם זֶה.
העופות שלא נכנסו להר - סימן לקדושתו
אָמַר רַבִּי יַנַּאי, (נ"א: רַבִּי יוֹסֵי) יוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה שֶׁאוֹתוֹ הַר, הַר הָאֱלֹהִים הוּא, שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים׳ (שמות ג, א). שֶׁשָּׁנִינוּ, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹ הַר? רָאָה עוֹפוֹת שֶׁהָיוּ פוֹרְחִים וּפוֹרְשִׂים כַּנְפֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִים בּוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יַנָּאי, (נ"א: רַבִּי יוֹסֵי) יוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה, שֶׁאוֹתוֹ הַר, הַר הָאֱלֹהִים הוּא. דִּכְתִּיב ׳וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים׳ (שמות ג, א). דְּתְנָן, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹ הַר, רָאָה עוֹפוֹת שֶׁהָיוּ פּוֹרְחִים, וּפוֹרְשִׂים כַּנְפֵיהֶם וְלא הָיוּ נִכְנָסִים בּוֹ.
עופות נופלים לרגלי משה - הבחנתו שנכנס לבדו
רַבִּי יִצְחָק (נ"א: אָמַר רַבִּי יִצְחָק) אוֹמֵר, רָאָה הָעוֹפוֹת פּוֹרְחִים וְטָסִים מִשָּׁם, וְנוֹפְלִים לְרַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה. מִיָּד הִרְגִּישׁ בָּעִנְיָן, וְהֶעֱמִיד ׳אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר׳ (שמות ג, א) - וְהוּא נִכְנַס לְבַדּוֹ.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק (נ"א: אָמַר רַבִּי יִצְחָק) אוֹמֵר, רָאָה הָעוֹפוֹת פּוֹרְחִים וְטָסִים מִשָּׁם, וְנוֹפְלִים לְרַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה, מִיַּד הִרְגִּישׁ בָּעִנְיָן, וְהֶעֱמִיד ׳אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר׳ (שמות ג, א), וְהוּא נִכְנַס לְבַדּוֹ.
׳וירא מלאך ה' בלבת אש׳ - שעת המנחה ומידת הדין
׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה׳ (שמות ג, ב) - רַבִּי תַּנְחוּם אוֹמֵר, שְׁעַת הַמִּנְחָה הָיְתָה, שֶׁמִּדַּת הַדִּין שׁוֹלֶטֶת בּוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳יוֹמָם יְצַוֶּה יהו"ה חַסְדּוֹ׳ (תהלים מב, ט) - מִדַּת חֶסֶד אָמַר, וְלֹא מִדַּת הַדִּין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִשֶּׁיּוֹצֵא הָאוֹר עַד שֶׁנּוֹטֶה לָרֶדֶת נִקְרָא יוֹם, וְהוּא מִדַּת חֶסֶד. מִשֶּׁנּוֹטֶה לָרֶדֶת נִקְרָא עֶרֶב, וְהוּא מִדַּת הַדִּין. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם׳ (בראשית א, ה).
בלשון הזוהר
׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה׳ (שמות ג, ב). רִבִּי תַּנְחוּם אוֹמֵר, שְׁעֵת הַמִּנְחָה הָיְתָה, שֶׁמִּדַּת הַדִּין שׁוֹלֶטֶת בּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר, וְהָא כְּתִּיב, ׳יוֹמָם יְצַוֶּה יהו"ה חַסְדּוֹ׳ (תהילים מב, ט). מִדַּת חֶסֶד קָאָמַר, וְלֹא מִדַּת הַדִּין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִשֶּׁיּוֹצֵא הָאוֹר, עַד שֶׁנּוֹטֶה לָרֶדֶת, נִקְרָא יוֹם, וְהוּא מִדַּת חֶסֶד. מִשֶּׁנּוֹטֶה לָרֶדֶת, נִקְרָא עֶרֶב, וְהוּא מִדַּת הַדִּין. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם׳ (בראשית א, ה).
׳בין הערבים תאכלו בשר׳ - דין המלכות בשעת המנחה
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁעַת הַמִּנְחָה הוּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּה. שֶׁלָּמַדְנוּ, רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, מַהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם׳ (שמות טז, יב)? ׳בֵּין הָעַרְבַּיִם׳, שֶׁהִיא שְׁעַת הַדִּין, ׳תֹּאכְלוּ בָשָׂר׳. וְכָתוּב ׳הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם׳ (במדבר יא, לג) ׳וְאַף יהו"ה חָרָה בָעָם׳. מִשּׁוּם שֶׁ ׳בֵּין הָעַרְבַּיִם׳, דִּין הַמַּלְכוּת שׁוֹלֵט. ׳וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם׳ - מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה נִקְרֵאת חֶסֶד, וְכָתוּב ׳חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם׳ (תהלים נב, ג). וְכָתוּב ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם׳ (בראשית א, ה) - שֶׁהוּא מֵהַבֹּקֶר.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, שְׁעַת הַמִּנְחָה הוּא, מו' שָׁעוֹת וּלְמַטָה. דְּתַנְיָא ר' יִצְחָק אוֹמֵר, מַהוּ דִּכְתִּיב, ׳בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹאכְלוּ בָּשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם׳ (שמות טז, יב). ׳בֵּין הָעַרְבַּיִם׳, דְּהוּא שַׁעֲתָא דְּדִינָא ׳תֹאכְלוּ בָּשָׂר׳. וּכְתִיב, ׳הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם׳ (במדבר יא, לג) ׳וְאַף יהו"ה חָרָה בָעָם׳. מִשּׁוּם, דְּ ׳בֵּין הָעַרְבַּיִם׳, דִּינָא דְּמַלְכוּתָא שָׁלִיט. ׳וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם׳ - מִשּׁוּם דְּאִקְרֵי חֶסֶד הַהוּא שַׁעֲתָא, וּכְתִיב, ׳חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם׳ (תהילים נב, ג). וּכְתִיב, ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם׳ (בראשית א, ה). דְּאִיהוּ מִצַּפְרָא.
שני הכבשים היומיים - אחד כנגד חסד ואחד כנגד דין
רַבִּי תַּנְחוּם אוֹמֵר, זֶה אָדם וְזֶה לָבָן. אָדם - ׳בֵּין הָעַרְבַּיִם׳, שֶׁכָּתוּב ׳בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר׳ (שמות טז, יב). וְלָבָן בַּבֹּקֶר, שֶׁכָּתוּב ׳וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם׳. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּתוּב ׳וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְגוֹ'׳ (שמות יב, ו) - שֶׁהִיא שָׁעָה לַעֲשׂוֹת דִּין. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, לָמַדְנוּ מִשְּׁנֵי כְבָשִׂים שֶׁבְּכָל יוֹם - הָאֶחָד מִתְקָרֵב כְּנֶגֶד מִדַּת הַחֶסֶד, וְהַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין.
בלשון הזוהר
רִבִּי תַּנְחוּם אוֹמֵר, דָּא סוּמָק, וְדָא חִוָּור. סוּמָק: ׳בֵּין הָעַרְבַּיִם׳. דִּכְתִּיב, ׳בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹאכְלוּ בָּשָׂר׳ (שמות טז, יב). וְחִוְורָא: בְּצַפְרָא. דִּכְתִּיב, ׳וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם׳. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כְּתִיב, ׳וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ כָּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְגוֹ'׳ (שמות יב, ו). דְּהוּא שַׁעֲתָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, יַלְפִינָן מִשְּׁנֵי כְּבָשִׂים שֶׁבְּכָל יוֹם, הָאֶחָד מִתְקָרֵב כְּנֶגֶד מִדַּת הַחֶסֶד, וְהב' כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין.
׳הכבש האחד׳ המיוחד - כנגד מידת החסד בבוקר
וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר׳ (במדבר כח, ד), וְלֹא כָתוּב ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ׳ הָרִאשׁוֹן? אֶלָּא ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד׳ - מְיֻחָד, כְּנֶגֶד מִדַּת הַחֶסֶד. שֶׁבְּכָל מָקוֹם, שֵׁנִי לֹא נֶאֱמַר בּוֹ כִּי טוֹב.
בלשון הזוהר
וְאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַהוּ דִּכְתִּיב,. ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר׳ (במדבר כח, ד), וְלָא כְּתִיב ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ׳ הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד׳, מְיוּחָד, כְּנֶגֶד מִדַּת הַחֶסֶד. דִּבְכָל מָקוֹם, שֵׁנִי, לא נֶאֱמַר בּוֹ כִּי טוֹב.
תפילת אברהם ויצחק - שחרית כחסד ומנחה כדין
רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר, לְפִיכָךְ יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִכָּאן ׳אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ (ירמיהו ו, ד) - ׳כִּי פָנָה הַיּוֹם׳ - זֶה מִדַּת הַחֶסֶד. ׳כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ - שֶׁכְּבָר גָּבַר מִדַּת הַדִּין. אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית כְּנֶגֶד מִדַּת הַחֶסֶד.
בלשון הזוהר
רִבִּי תַּנְחוּם אָמַר, לְפִיכָךְ, יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִכָּאן, ׳אוֹי לָנוּ כִּי פָּנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ (ירמיהו ו, ד). ׳כִּי פָּנָה הַיּוֹם׳ - זֶה מִדַּת הַחֶסֶד. ׳כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ - שֶׁכְּבָר גָּבַר מִדַּת הַדִּין. אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, כְּנֶגֶד מִדַּת הַחֶסֶד.
התגלות בלהבת אש דוקא - הר חורב וגזע הסנה
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְהַר סִינַי, מָה הַטַּעַם הִתְגַּלָּה לוֹ בְּשַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ שֶׁהוּאמורה על הנהגה של מורה על הנהגה של דִּין? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב, (נ"א: כְּעֵין) כָּעֵת הַשָּׁעָה הָיְתָה (הַשָּׁעָה) גּוֹרֶמֶת. שהיה זה בשעת מנחה שהיא שעת הדין [כי פנה היום היינו חסד, כי ינטו צלל ערב של מידת הדין]. שהיה זה בשעת מנחה שהיא שעת הדין [כי פנה היום- היינו חסד, כי ינטו צלל ערב- של מידת הדין]. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, הַכֹּל לְגֶזַע אֶחָד מִשְׁתָּרֵשׁ. כל מה שכתוב שאירע לישראל היה רמוז בענין זה שהוא 'גזע הענין' [- אוה"ח]. [והיינו שם ההר והמראה באש, והקוצים ע"ש חטאי ישראל שגורמין הפגם והחטא במעשה העגל והמרגלים ובתבערה ובמסה וקברות התאוה במדבר בערב מול סוף וכו', ובא לרמוז בזה למשה כי עתידים ישראל לחטוא בכמה מקומות שראויים לישרף בלהבת אש. שהרי כל מה שכתוב שאירע לישראל היה רמוז בענין זה שהוא 'גזע הענין' [- אוה"ח]. שהרי כָּתוּב ׳וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה׳ הדגיש הכתוב שהיה זה בחורב שרמז על הקלקול העתידי הדגיש הכתוב שהיה זה בחורב שרמז על הקלקול העתידי . וְכָתוּב ׳וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יהו"ה׳וגם שם ציין שם 'חורב' ביחס לקלקול שנעשה שםוגם שם ציין שם 'חורב' ביחס לקלקול שנעשה שם (דברים ט, ח). וְכָתוּב ׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהו"ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה׳ וגם בזה נעשה הדבר דייקא בסנה לרמוז לו על הקלקול העתידי של ישראל, ורמז לו ענין זה בסנה, כלומר וגם בזה נעשה הדבר דייקא בסנה לרמוז לו על הקלקול העתידי של ישראל, ורמז לו ענין זה בסנה, כלומר . מִתּוֹךְ שֶׁהֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת כַּסְּנֶה, אשר הקוצים בו יבשים וממהרים להישרף, אשר הקוצים בו יבשים וממהרים להישרף, כְּמוֹ זֶה שֶׁכָּתוּבאצל מחנה סנחריבאצל מחנה סנחריב ׳קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ׳ שמתוך יבשותם מתכלים במהרה. שאין דיני הקב"ה נקמה אלא רחמים וטהרה לנפשות, לבלתי ידח ממנו נדח [- רמ"ק]. לעשות שמתוך יבשותם מתכלים במהרה. (ישעיהו לג, יב).
בלשון הזוהר
תָּנוּ רַבָּנָן, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּעָאל מֹשֶׁה לְטוּרָא דְּסִינַי, מַאי טַעְמָא אִתְגְּלֵי לֵיהּ בְּשַׁלְהוֹבֵי אֶשָּׁתָא, דְּהוּא דִּינָא. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב, (נ"א: כְּעֵין) כְּעָן שַׁעֲתָא הֲוָה (שַׁעֲתָא) גָּרִים. ר' יוֹסֵי אָמַר, כֹּלָּא לְחָד גִּזְעָא אִשְׁתָּרְשָׁא. כְּתִיב, ׳וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלהִים חֹרֵבָה׳. וּכְתִיב, ׳וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יהו"ה׳ (דברים ט, ח). וּכְתִיב, ׳וַיַּרְא מַלְאַךְ יהו"ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה׳. מִתּוֹךְ שֶׁהֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת כַּסְּנֶה, כְּהַאי דִּכְתִּיב, ׳קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ׳ (ישעיהו לג, יב).
הסנה הבוער
דין ברשעים בלי כליה, ומעלת משה על בלעם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.