ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 50: ׳דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׳ - מנהיג עולמו באודם ולובן › פיסקה 9 (כ ע"ב)

אודם ולובן בריח הקטורת - הלבונה והמור בקרבן

שמות · ׳דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׳ - מנהיג עולמו באודם ולובן · מאמר 50 · פיסקה 9 · דף כ ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְעוֹד, אוֹדֶם וְלָבָן נִקְרַב לְעוֹלָם, וְהָרֵיחַ עוֹלֶה מִשְּׁתֵּיהֶן. מַה הַשׁוֹשָׁן אָדוֹם וְלָבָן, כַּךְ רֵיחַ הַקָּרְבָּן. וְהַקָּרְבָּן, מֵאָדוֹם וְלָבָן. בֹּא וּרְאֵה מֵרֵיחַ הַקְּטוֹרֶת, שֶׁהַשְׁמָנִים, מֵהֶם אֲדוּמִים, וּמֵהֶם לְבָנִים, כְּגוֹן הַלְּבוֹנָה, שֶׁהוּא לָבָן, מָר דְּרוֹר אָדוֹם, וְהָרֵיחַ עוֹלֶה מֵאָדוֹם וְלָבָן. ׳וְעַל כֵּן׳ מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בַּשּׁוֹשַׁנִּים, שֶׁהוּא אָדוֹם וְלָבָן. וּכְתִיב ׳לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם׳ (יחזקאל מד, טו).

תרגום

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וְעוֹד - אֹדֶם וְלָבָן נִקְרָב לְעוֹלָם, וְהָרֵיחַ עוֹלֶה מִשְּׁתֵּיהֶן. מָה הַשּׁוֹשָׁן אָדֹם וְלָבָן - כָּךְ רֵיחַ הַקָּרְבָּן. וְהַקָּרְבָּן מֵאָדֹם וְלָבָן. בֹּא וּרְאֵה מֵרֵיחַ הַקְּטֹרֶת, שֶׁהַסַּמָּנִים, מֵהֶם אֲדֻמִּים וּמֵהֶם לְבָנִים, כְּגוֹן הַלְּבוֹנָה שֶׁהוּא לָבָן, מָר דְּרוֹר אָדֹם, וְהָרֵיחַ עוֹלֶה מֵאָדֹם וְלָבָן. ׳וְעַל כֵּן׳ מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בַּשּׁוֹשַׁנִּים, שֶׁהוּא אָדֹם וְלָבָן, וְכָתוּב ׳לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם׳ (יחזקאל מד, טו).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יצחק, ועוד, אודם ולבן נקרב לעולם, והריח עולה משתיהן. מה השושן אדום ולבן, כך ריח הקרבן. והקרבן, מאדום ולבן. בא וראה מריח הקטורת, שהשמנים, מהם אדומים, ומהם לבנים, כגון הלבונה, שהוא לבן, מר דרור אדום, והריח עולה מאדום ולבן. ׳ועל כן׳ מנהיג עולמו בשושנים, שהוא אדום ולבן. וכתיב ׳להקריב לי חלב ודם׳ (יחזקאל מד, טו).

התרגום: אמר רבי יצחק, ועוד - אדם ולבן נקרב לעולם, והריח עולה משתיהן. מה השושן אדם ולבן - כך ריח הקרבן. והקרבן מאדם ולבן. בא וראה מריח הקטרת, שהסמנים, מהם אדמים ומהם לבנים, כגון הלבונה שהוא לבן, מר דרור אדם, והריח עולה מאדם ולבן. ׳ועל כן׳ מנהיג עולמו בשושנים, שהוא אדם ולבן, וכתוב ׳להקריב לי חלב ודם׳ (יחזקאל מד, טו).

מן המפרשים

אור החמה: ר' יצחק אמר סי' אחר הראה לו הקב"ה שבזכות התורה כל האומות יפלו תחת רגליו פרעה עמלק סיחון ועוג עמון ומואב ז' עממין ול"א מלכים שנפלו ביד יהושע תלמידו מיד הרגיש והעמיד את הצאן: וירא מלאך ד' אליו וגומר. האי אבנא. היא אבן הנק'…

אור יקר: אדרם ולבן, וכתיב (יחזקאל מד) חלב לובן, ובשר.

הסולם: אמר רבי יצחק וכו': ועוד, אודם ולבן שהם שמאל וימין, נקרב לעולם והריח עולה משניהם, כי אין החכמה שבשמאל תוכל להאיר בלי התלבשות באור החסדים שבימין. וע"כ, מה השושן אדום ולבן, כך ריח הקרבן והקרבן עצמו מאדום ולבן. (כנ"ל באות שס"ד)…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: