ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 50: ׳דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׳ - מנהיג עולמו באודם ולובן › פיסקה 10 (כ ע"ב)

הפיכת האודם ללובן דוקא באש - כקרבן החלב והדם

שמות · ׳דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׳ - מנהיג עולמו באודם ולובן · מאמר 50 · פיסקה 10 · דף כ ע"ב

לשון הזוהר

כְּנֶגֶד זֶה, אָדָם מַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, זֶה אָדוֹם, וְזֶה לָבָן. מַה הַשּׁוֹשָׁן שֶׁהוּא אָדוֹם וְהוּא לָבָן, אֵין מוֹצְקִין אוֹתוֹ לַחֲזוֹר כֻּלּוֹ לָבָן, אֶלָּא בָּאֵשׁ. כַּךְ הַקָּרְבָּן אֵין מוֹצְקִין אוֹתוֹ לַחֲזוֹר כֻּלּוֹ לָבָן, אֶלָּא בָּאֵשׁ. עַכְשָׁיו, מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִיתוֹ, וּמַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, אֵינוֹ נִצְמַק לַחֲזוֹר כֻּלּוֹ לָבָן, אֶלָּא בָּאֵשׁ. דאר"י, מִתּוֹךְ תַּעֲנִיתוֹ שֶׁל אָדָם, מַחֲלִישִׁין אֵבָרָיו, וְגוֹבֵר עָלָיו הָאֵשׁ, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה, צָרִיךְ לְהַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ בְּאוֹתוֹ הָאֵשׁ, וְהוּא הַנִּקְרָא מִזְבַּח כַּפָּרָה.

תרגום

כְּנֶגֶד זֶה אָדָם מַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ ומִתְכַּפֵּר לוֹ, זֶה אָדֹם וְזֶה לָבָן. מָה הַשּׁוֹשָׁן שֶׁהוּא אָדֹם וְהוּא לָבָן אֵין מוֹצְקִין אוֹתוֹ לַחֲזֹר כֻּלּוֹ לָבָן אֶלָּא בָּאֵשׁ - כָּךְ הַקָּרְבָּן אֵין מוֹצְקִין אוֹתוֹ לַחֲזר כֻּלּוֹ לָבָן אֶלָּא בָּאֵשׁ. עַכְשָׁו, מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִיתוֹ וּמַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, אֵינוֹ נִצְמָק לַחֲזֹר כֻּלּוֹ לָבָן אֶלָּא בָּאֵשׁ. שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִתּוֹךְ תַּעֲנִיתוֹ שֶׁל אָדָם מַחֲלִישִׁין אֵיבָרָיו, וְגוֹבֵר עָלָיו הָאֵשׁ. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה צָרִיךְ לְהַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ בְּאוֹתוֹ הָאֵשׁ, וְהוּא הַנִּקְרָא מִזְבַּח כַּפָּרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כנגד זה, אדם מקריב חלבו ודמו, ומתכפר לו, זה אדום, וזה לבן. מה השושן שהוא אדום והוא לבן, אין מוצקין אותו לחזור כלו לבן, אלא באש. כך הקרבן אין מוצקין אותו לחזור כלו לבן, אלא באש. עכשיו, מי שיושב בתעניתו, ומקריב חלבו ודמו, אינו נצמק לחזור כלו לבן, אלא באש. דאר"י, מתוך תעניתו של אדם, מחלישין אבריו, וגובר עליו האש, ובאותה שעה, צריך להקריב חלבו ודמו באותו האש, והוא הנקרא מזבח כפרה.

התרגום: כנגד זה אדם מקריב חלבו ודמו ומתכפר לו, זה אדם וזה לבן. מה השושן שהוא אדם והוא לבן אין מוצקין אותו לחזר כלו לבן אלא באש - כך הקרבן אין מוצקין אותו לחזר כלו לבן אלא באש. עכשו, מי שיושב בתעניתו ומקריב חלבו ודמו, אינו נצמק לחזר כלו לבן אלא באש. שאמר רבי יהודה, מתוך תעניתו של אדם מחלישין איבריו, וגובר עליו האש. ובאותה שעה צריך להקריב חלבו ודמו באותו האש, והוא הנקרא מזבח כפרה.

מן המפרשים

מהרח"ו: אין מוצקין אותו אלא באש אין מוצקין אותו אלא באש. ר"ל על ידי האלנבקי ע"י האש, ואז יוצאים המים לבנים:

הסולם: כנגד זה, אדם וכו': כנגד זה, אדם מקריב חלבו ודמו ומתכפר לו, שזה אדום וזה לבן. מה השושן שהוא אדום והוא לבן, אין מוצקים אותו להחזירו כולו לבן אלא באש, כך הקרבן אין מוצקים אותו להחזירו כולו לבן אלא באש. (כנ"ל באות שס"ד) עתה, מי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר