ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 50: ׳דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׳ - מנהיג עולמו באודם ולובן › פיסקה 7 (כ ע"ב)

השושן אודם ולובן - הפיכת מידת הדין לרחמים בקרבן

שמות · ׳דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׳ - מנהיג עולמו באודם ולובן · מאמר 50 · פיסקה 7 · דף כ ע"ב

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר ׳דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׳. מִי גָּרַם לִי, שֶׁאֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בַּשּׁוֹשַׁנִּים. מַה שׁוֹשָׁן יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, וְהוּא אָדוֹם, מוֹצְקִין אוֹתוֹ, וְהוּא מִתְהַפֵּךְ לַלָבָן, וּלְעוֹלָם רֵיחוֹ לֹא זָז. כַּךְ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּדֶרֶךְ זֶה, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן לֹא יִתְקַיֵּים הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַחוֹטֵא. וְהַחוֹטֵא נִקְרָא אָדוֹם, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, ׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳, מַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לָאֵשׁ שֶׁהוּא אָדוֹם. זוֹרֵק הַדָּם, סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא אָדוֹם. מִדַּת הַדִּין אָדוֹם, מוֹצְקִין אוֹתוֹ, (הריח) וְעוֹלֶה הֶעָשָׁן כֻּלּוֹ לָבָן, וְאָז הָאָדוֹם נֶהְפַּךְ לְלָבָן, נֶהְפַּךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר, ׳דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׳ (שיר השירים ב, טז) - מִי גָרַם לִי שֶׁאֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי? מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בַּשּׁוֹשַׁנִּים. מַה שּׁוֹשָׁן יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְהוּא אָדֹם, מוֹצְקִין אוֹתוֹ וְהוּא מִתְהַפֵּךְ לְלָבָן, וּלְעוֹלָם רֵיחוֹ לֹא זָז - כָּךְ הקב"ה מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּדֶרֶךְ זֶה, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן לֹא יִתְקַיֵּם הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַחוֹטֵא. וְהַחוֹטֵא נִקְרָא אָדֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳ (ישעיה א, יח) - מַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לָאֵשׁ שֶׁהוּא אָדֹם. זוֹרֵק הַדָּם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא אָדֹם. מִדַּת הַדִּין אָדֹם. מוֹצְקִין אוֹתוֹ (הָרֵיחַ), וְעוֹלֶה הֶעָשָׁן כֻּלּוֹ לָבָן, וְאָז הָאָדֹם נֶהְפָּךְ לְלָבָן, נֶהְפָּךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר ׳דודי לי ואני לו הרועה בשושנים׳. מי גרם לי, שאני לדודי ודודי לי, מפני שהוא מנהיג עולמו בשושנים. מה שושן יש בו ריח, והוא אדום, מוצקין אותו, והוא מתהפך ללבן, ולעולם ריחו לא זז. כך הקדוש ברוך הוא, מנהיג עולמו בדרך זה, שאלמלא כן לא יתקיים העולם בשביל האדם החוטא. והחוטא נקרא אדום, כמה דאת אמר, ׳אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו׳, מקריב קרבנו לאש שהוא אדום. זורק הדם, סביב למזבח שהוא אדום. מדת הדין אדום, מוצקין אותו, (הריח) ועולה העשן כלו לבן, ואז האדום נהפך ללבן, נהפך מדת הדין למדת הרחמים.

התרגום: פתח ואמר, ׳דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׳ (שיר השירים ב, טז) - מי גרם לי שאני לדודי ודודי לי? מפני שהוא מנהיג עולמו בשושנים. מה שושן יש בו ריח והוא אדם, מוצקין אותו והוא מתהפך ללבן, ולעולם ריחו לא זז - כך הקב"ה מנהיג עולמו בדרך זה, שאלמלא כן לא יתקים העולם בשביל האדם החוטא. והחוטא נקרא אדם, כמו שנאמר ׳אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו׳ (ישעיה א, יח) - מקריב קרבנו לאש שהוא אדם. זורק הדם סביב למזבח שהוא אדם. מדת הדין אדם. מוצקין אותו (הריח), ועולה העשן כלו לבן, ואז האדם נהפך ללבן, נהפך מדת הדין למדת הרחמים.

מן המפרשים

אור החמה: מי גרם שאני לדודי וגומר כי ע"י התשובה האדם שב לקונו ומקרבו והיינו שושנים שהאדם חוטא ומתמלא הדין עליו מוצק השושן ע"י סוד הקרבן לאש בזמן שב"ה קיים או ע"י תענית עתה שאין בית המקדש ונמצא מהפך אודם ללובן במעשיו מרעה לטובה ומדת הדין…

הסולם: פתח ואמר, דודי וכו': פתח ואמר, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. היינו, מי גרם לי שאני לדודי ודודי לי, מפני שמנהיג עולמו בשושנים. מה שושן יש בו ריח, והוא אדום , מוצקים אותו, והוא מתהפך ללבן, ולעולם ריחו לא זז, כך הקב"ה מנהיג…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: