קרבת נדה מטמאת את הזרע העתיד להיוולד
שמות · שלושה דוחים שכינה מהעולם - ואשרי ישראל שנשמרו מהם במצרים · מאמר 5 · פיסקה 2 · דף ג ע"ב
לשון הזוהר
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּגָרִים מַרְעִין בִּישִׁין עַל גַּרְמֵיהּ, וְעַל הַהוּא זַרְעָא דְּיוֹלִיד, דְּכֵיוָן דְּיִקְרַב בַּר נָשׁ לְגַבֵּי נִדָּה, הַהוּא מִסְאֲבוּ דָּלִיג עֲלוֹי, וְיִשְׁתָּאַר בְּכָל שַׁיְיפִין דִּילֵיהּ, זַרְעָא דְּיוֹלִיד בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, (ס"א מסאבו) מַשְׁכִין עֲלוֹי רוּחַ מִסְאֲבוּ. וְכָל יוֹמוֹי יְהֵא בִּמְסָאֲבוּ, דְּהָא בִּנְיָנָא וִיסוֹדָא דִּילֵיהּ אִיהוּ בִּמְסָאֲבוּ רַב וְתַקִּיף מִכָּל מְסַאֲבָא דְּעָלְמָא, דְּמִיָּד דְּקָרִיב בַּר נָשׁ לְגַבֵּי נִדָּה, הַהוּא מִסְאֲבוּ דָּלִיג עֲלוֹי, דִּכְתִּיב, ׳וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו׳ (ויקרא טו, כד).
תרגום
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם צָרוֹת רָעוֹת עַל עַצְמוֹ וְעַל אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁיּוֹלִיד. שֶׁכֵּיוָן שֶׁיִּקְרַב אָדָם לְנִדָּה, אוֹתָהּ טֻמְאָה קוֹפֶצֶת עָלָיו וְנִשְׁאֶרֶת בְּכָל אֵיבָרָיו, אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁיּוֹלִיד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, (טְמֵאִים) מוֹשְׁכִים עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה, וְכָל יָמָיו יִהְיֶה בְטֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי הַבִּנְיָן וְהַיְסוֹד שֶׁלּוֹ הוּא בְּטֻמְאָה רַבָּה וְתַקִּיפָה מִכָּל טֻמְאָה שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁמִּיָּד שֶׁקָּרֵב אָדָם לְנִדָּה, אוֹתָהּ טֻמְאָה קוֹפֶצֶת עָלָיו, שֶׁכָּתוּב ׳וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו׳ (ויקרא טו, כד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולא עוד, אלא דגרים מרעין בישין על גרמיה, ועל ההוא זרעא דיוליד, דכיון דיקרב בר נש לגבי נדה, ההוא מסאבו דליג עלוי, וישתאר בכל שייפין דיליה, זרעא דיוליד בההוא שעתא, (ס"א מסאבו) משכין עלוי רוח מסאבו. וכל יומוי יהא במסאבו, דהא בנינא ויסודא דיליה איהו במסאבו רב ותקיף מכל מסאבא דעלמא, דמיד דקריב בר נש לגבי נדה, ההוא מסאבו דליג עלוי, דכתיב, ׳ותהי נדתה עליו׳ (ויקרא טו, כד).
התרגום: ולא עוד, אלא שגורם צרות רעות על עצמו ועל אותו זרע שיוליד. שכיון שיקרב אדם לנדה, אותה טמאה קופצת עליו ונשארת בכל איבריו, אותו זרע שיוליד באותה שעה, (טמאים) מושכים עליו רוח טמאה, וכל ימיו יהיה בטמאה, שהרי הבנין והיסוד שלו הוא בטמאה רבה ותקיפה מכל טמאה שבעולם, שמיד שקרב אדם לנדה, אותה טמאה קופצת עליו, שכתוב ׳ותהי נדתה עליו׳ (ויקרא טו, כד).
מן המפרשים
אור החמה: בארבע תקופין. הם הד' תקופות ממש שאז הקב"ה מהעדי מלכין ומהקים מלכין ומתעורר הדין ולכך יש בני עליה שמתענין בכל תקופה ג' תעניות עם לילותיהן למתק חוזק הדין. קלא אתפסק. היינו הת"ת שהרחמים שלו נפסקים: וכדין דינין מתערין. וגומר. והאי…
הסולם: ולא עוד וכו': ולא עוד אלא שגורם מחלות רעות על עצמו ועל הזרע שיוליד, כי כיון שהאדם קרב אל הנדה, טומאה ההיא קופצת עליו, ונשארת קבועה בכל האיברים שלו, הזרע שמוליד בשעה ההיא מושך רוח הטומאה. וכל ימיו יהיה בטומאה, משום שהבנין…