ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 5: שלושה דוחים שכינה מהעולם - ואשרי ישראל שנשמרו מהם במצרים › פיסקה 1 (ג ע"ב)

שלושה דוחים שכינה - ראשון: השוכב עם נדה, טומאה חזקה מכל

שמות · שלושה דוחים שכינה מהעולם - ואשרי ישראל שנשמרו מהם במצרים · מאמר 5 · פיסקה 1 · דף ג ע"ב

לשון הזוהר

תְּלָתָא אִינּוּן דְּדַחְיָין שְׁכִינְתָּא מֵעָלְמָא, וְגַרְמִין, דְּדִיוּרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא הֲוֵי בְּעָלְמָא, וּבְנִי נָשָׁא צַוְוחִין וְלָא אִשְׁתְּמַע קַלֵּיהוֹן. וְאִלֵּין אִינּוּן: מַאן דְּשָׁכִיב בַּנִּדָּה, בְּגִין דְּלֵית מִסְאֲבוּ תַּקִּיף בְּעָלְמָא בַּר מִסְּאֲבוּ דְּנִדָּה. מִסְאֲבוּ דְּנִדָּה קַשְׁיָא מִכָּל מִסְאֲבוּ דְּעָלְמָא, אִסְתְּאַב אִיהוּ, וְכָל דְּמִתְקָרְבִין בַּהֲדֵיהּ יִסְתַּאֲבוּן עִמֵּיהּ, בְּכָל אֲתָר דְּאַזְלִין אִתְדַּחְיָיא שְׁכִינְתָּא מִן קַמַיְיהוּ.

תרגום

שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁדּוֹחִים שְׁכִינָה מִן הָעוֹלָם וְגוֹרְמִים שֶׁדִּיּוּרוֹ שֶׁל הקב"ה לֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם וּבְנֵי אָדָם צוֹוְחִים וְלֹא נִשְׁמָע קוֹלָם, וְאֵלֶּה הֵם: מִי שֶׁשּׁוֹכֵב עִם נִדָּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין טֻמְאָה חֲזָקָה בָּעוֹלָם חוּץ מִטֻּמְאַת הַנִּדָּה, וְטֻמְאַת הַנִּדָּה קָשָׁה מִכָּל טֻמְאָה בָּעוֹלָם. הוּא נִטְמָא, וְכָל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו נִטְמָאִים עִמּוֹ. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים, נִדְחֵית שְׁכִינָה מִלִּפְנֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תלתא אינון דדחיין שכינתא מעלמא, וגרמין, דדיוריה דקודשא בריך הוא לא הוי בעלמא, ובני נשא צווחין ולא אשתמע קליהון. ואלין אינון: מאן דשכיב בנדה, בגין דלית מסאבו תקיף בעלמא בר מסאבו דנדה. מסאבו דנדה קשיא מכל מסאבו דעלמא, אסתאב איהו, וכל דמתקרבין בהדיה יסתאבון עמיה, בכל אתר דאזלין אתדחייא שכינתא מן קמייהו.

התרגום: שלשה הם שדוחים שכינה מן העולם וגורמים שדיורו של הקב"ה לא יהיה בעולם ובני אדם צווחים ולא נשמע קולם, ואלה הם: מי ששוכב עם נדה, משום שאין טמאה חזקה בעולם חוץ מטמאת הנדה, וטמאת הנדה קשה מכל טמאה בעולם. הוא נטמא, וכל המתקרבים אליו נטמאים עמו. בכל מקום שהולכים, נדחית שכינה מלפניהם.

מן המפרשים

מקדש מלך: דדחיין שכינתא ידוע שעיקר פגם בני אדם הוא בשכינה לפי שאורה מתפשט בעה"ז כמ"ש הרב רחל מקננא בעשייה ואז מסתלק גם אור הזעיר המקנן ביצירה כי בהתמעט אור מ' נאמר בזעיר משחת מאיש מראהו כמ"ש בס"הכ. וז"ש דדחיין שכינתא וכו' שמתעל' ומסתלק…

יהל אור: פרשת ויקרא דף ג ע"ב (ח"ג ג, ב) "אריתי מורי דא חסד דרגא דאברהם דאתמר עליה אלך לי אל המור, עם בשמי דא נצח דרגא דאהרן דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש, ואינון דרועא ימינא בירכא ימינא, ורזא דמלה נעימות בימינך נצח, ואינון תרין ברכאן…

אור החמה: דדחיין שכינתא וכו'. כי להיותה בעלת דין היא נדחית מעלמא אמנם הת"ת להיותו בעל הרחמים אעפ"י שהרחמים יתרצו שישרה על עלמא עכ"ז גורמין דדיוריה בקבע לא הוי בעלמא אלא דרך ארעי. וז"ש וגורמין דדיוריה וכו' : עכ"ל הרא"ג ז"ל:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר