בעל נפש הנפגש ברע עין - ישחט עצמו ולא יאכל מלחמו
שמות · ׳אל תלחם את לחם רע עין׳ - אזהרת המסתפק במאכל איש רע עין · מאמר 4 · פיסקה 3 · דף ג ע"א
לשון הזוהר
אָמַר ר' יִצְחָק, מַאן דְּאִיהוּ בַּעַל נֶפֶשׁ, (ס"א לא ייכל עם בר נש) דְּמֵיכְלֵיהּ יַתִּיר מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא, אוֹ מַאן דְּהוּא אָזִיל בָּתַר מֵעוֹי, אִי אִעְרַע בְּהַהוּא ׳רַע עַיִן׳, יְכוּס גַּרְמֵיהּ וְלָא יֵיכוּל מִנַּהֲמָא דִּילֵיהּ, דְּלֵית נַהֲמָא בִּישָׁא בְּעָלְמָא, בַּר מֵהַהוּא ׳לֶחֶם רַע עַיִן׳, מַה כְּתִיב ׳כִּי לא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִיא לְמִצְרָיִם׳ (בראשית מג, לב), הָא לָךְ ׳לֶחֶם רַע עַיִן׳,
תרגום
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ, (לֹא יֹאכַל עִם אָדָם) שֶׁמַּאֲכָלוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, אוֹ מִי שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר מֵעָיו, אִם יִפְגֹּשׁ בְּאוֹתוֹ ׳רַע עַיִן׳, יִשְׁחַט עַצְמוֹ וְלֹא יֹאכַל מִלַּחְמוֹ, שֶׁאֵין ׳לֶחֶם רַע׳ בָּעוֹלָם חוּץ ׳מֵאוֹתוֹ לֶחֶם׳ שֶׁל בַּעַל עַיִן הָרָע. מַה כָּתוּב? ׳כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִיא לְמִצְרָיִם׳ (בראשית מג, לב). הֲרֵי לְךְ לֶחֶם שֶׁל ׳רַע עַיִן׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ר' יצחק, מאן דאיהו בעל נפש, (ס"א לא ייכל עם בר נש) דמיכליה יתיר משאר בני נשא, או מאן דהוא אזיל בתר מעוי, אי אערע בההוא ׳רע עין׳, יכוס גרמיה ולא ייכול מנהמא דיליה, דלית נהמא בישא בעלמא, בר מההוא ׳לחם רע עין׳, מה כתיב ׳כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים׳ (בראשית מג, לב), הא לך ׳לחם רע עין׳,
התרגום: אמר רבי יצחק, מי שהוא בעל נפש, (לא יאכל עם אדם) שמאכלו יותר מאשר שאר בני אדם, או מי שהולך אחר מעיו, אם יפגש באותו ׳רע עין׳, ישחט עצמו ולא יאכל מלחמו, שאין ׳לחם רע׳ בעולם חוץ ׳מאותו לחם׳ של בעל עין הרע. מה כתוב? ׳כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים׳ (בראשית מג, לב). הרי לך לחם של ׳רע עין׳.
מן המפרשים
יהל אור: בגין דנביאים ינקי מלעילא. ר"ל מנצח הוד דאצילות. אבל מארי דחלמא ודמראה ינקי מנצח הוד דבריאה. וז"ש "ואלין מארי דחלמא כו' מהכא":
אור החמה: א"ר יצחק מאן דאיהו וגו' היינו כי תשב ללחום את מושל שמושל רע עין עליו בין תבין את אשר לפניך שלחמו לחם רע עין ומאותו מקור הוא נמשך א"כ ושמת סכין בלועך אם בעל נפש כי אפי' שאר אדם אינו ראוי לאכול מלחמו כ"ש בעל נפש שצריך לאכול יותר…
הסולם: אמר ר' יצחק וכו': אר"י, מי שהוא בעל נפש, שאוכל יותר משאר בני אדם, או מי שהולך אחר מעיו, דהיינו שדרכו למלאות בטנו בתענוגים, אם פגש באותו רע עין, ישחוט עצמו ולא יאכל מלחמו, כי אין לחם רע בעולם זולת הלחם של רע עין. מה כתוב, כי לא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: