שלושה דוחים שכינה מהעולם
ואשרי ישראל שנשמרו מהם במצרים
שלושה דוחים שכינה - ראשון: השוכב עם נדה, טומאה חזקה מכל
שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁדּוֹחִים שְׁכִינָה מִן הָעוֹלָם וְגוֹרְמִים שֶׁדִּיּוּרוֹ שֶׁל הקב"ה לֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם וּבְנֵי אָדָם צוֹוְחִים וְלֹא נִשְׁמָע קוֹלָם. וְאֵלֶּה הֵם: מִי שֶׁשּׁוֹכֵב עִם נִדָּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין טֻמְאָה חֲזָקָה בָּעוֹלָם חוּץ מִטֻּמְאַת הַנִּדָּה. וְטֻמְאַת הַנִּדָּה קָשָׁה מִכָּל טֻמְאָה בָּעוֹלָם, הוּא נִטְמָא, וְכָל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו נִטְמָאִים עִמּוֹ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים, נִדְחֵית שְׁכִינָה מִלִּפְנֵיהֶם.
בלשון הזוהר
תְּלָתָא אִינּוּן דְּדַחְיָין שְׁכִינְתָּא מֵעָלְמָא, וְגַרְמִין, דְּדִיוּרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא הֲוֵי בְּעָלְמָא, וּבְנִי נָשָׁא צַוְוחִין וְלָא אִשְׁתְּמַע קַלֵּיהוֹן. וְאִלֵּין אִינּוּן: מַאן דְּשָׁכִיב בַּנִּדָּה, בְּגִין דְּלֵית מִסְאֲבוּ תַּקִּיף בְּעָלְמָא בַּר מִסְּאֲבוּ דְּנִדָּה. מִסְאֲבוּ דְּנִדָּה קַשְׁיָא מִכָּל מִסְאֲבוּ דְּעָלְמָא, אִסְתְּאַב אִיהוּ, וְכָל דְּמִתְקָרְבִין בַּהֲדֵיהּ יִסְתַּאֲבוּן עִמֵּיהּ, בְּכָל אֲתָר דְּאַזְלִין אִתְדַּחְיָיא שְׁכִינְתָּא מִן קַמַיְיהוּ.
קרבת נדה מטמאת את הזרע העתיד להיוולד
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם צָרוֹת רָעוֹת עַל עַצְמוֹ וְעַל אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁיּוֹלִיד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיִּקְרַב אָדָם לְנִדָּה, אוֹתָהּ טֻמְאָה קוֹפֶצֶת עָלָיו וְנִשְׁאֶרֶת בְּכָל אֵיבָרָיו, אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁיּוֹלִיד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, (ס"א: טְמֵאִים) מוֹשְׁכִים עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה. וְכָל יָמָיו יִהְיֶה בְטֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי הַבִּנְיָן וְהַיְסוֹד שֶׁלּוֹ הוּא בְּטֻמְאָה רַבָּה וְתַקִּיפָה מִכָּל טֻמְאָה שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁמִּיָּד שֶׁקָּרֵב אָדָם לְנִדָּה, אוֹתָהּ טֻמְאָה קוֹפֶצֶת עָלָיו, שֶׁכָּתוּב ׳וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו׳ (ויקרא טו, כד).
בלשון הזוהר
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּגָרִים מַרְעִין בִּישִׁין עַל גַּרְמֵיהּ, וְעַל הַהוּא זַרְעָא דְּיוֹלִיד, דְּכֵיוָן דְּיִקְרַב בַּר נָשׁ לְגַבֵּי נִדָּה, הַהוּא מִסְאֲבוּ דָּלִיג עֲלוֹי, וְיִשְׁתָּאַר בְּכָל שַׁיְיפִין דִּילֵיהּ, זַרְעָא דְּיוֹלִיד בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, (ס"א: מִסְאֲבוּ) מַשְׁכִין עֲלוֹי רוּחַ מִסְאֲבוּ. וְכָל יוֹמוֹי יְהֵא בִּמְסָאֲבוּ, דְּהָא בִּנְיָנָא וִיסוֹדָא דִּילֵיהּ אִיהוּ בִּמְסָאֲבוּ רַב וְתַקִּיף מִכָּל מְסַאֲבָא דְּעָלְמָא, דְּמִיָּד דְּקָרִיב בַּר נָשׁ לְגַבֵּי נִדָּה, הַהוּא מִסְאֲבוּ דָּלִיג עֲלוֹי, דִּכְתִּיב, ׳וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו׳ (ויקרא טו, כד).
השוכב עם ׳בת אל נכר׳ - מכניס ברית קודש לרשות אחרת
מִי שֶׁשּׁוֹכֵב עִם ׳בַּת אֵל נֵכָר׳ (מלאכי ב, יא) - שֶׁמַּכְנִיס בְּרִית קֹדֶשׁ וְאוֹת הַבְּרִית לְרָשׁוּת אַחֶרֶת, שֶׁכָּתוּב ׳וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר׳ (מלאכי ב, יא). וְשָׁנִינוּ שֶׁאֵין קִנְאָה לִפְנֵי הקב"ה חוּץ מִקִּנְאָה שֶׁל בְּרִית קֹדֶשׁ, שֶׁהִיא בְּרִית שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְסוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא. מַה כָּתוּב? ׳וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב׳ (במדבר כה, א) מִיָּד ׳וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל׳.
בלשון הזוהר
מַאן דְּשָׁכִיב בְּ ׳בַת אֵל נֵכָר׳ (מלאכי ב, יא), דְּאָעִיל בְּרִית קוֹדֶשׁ וְאָת קַיָּימָא בִּרְשׁוּ אַחֲרָא, דִּכְתִּיב, ׳וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר׳ (מלאכי ב, יא). וְתָנֵינָן, לֵית קִנְאָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּר קִנְאָה דִּבְרִית קַדִּישָׁא, דְּאִיהוּ קַיָּימָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְרָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא. מָה כְּתִיב ׳וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב׳ (במדבר כה, א) מִיַּד ׳וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל׳.
ראשי העם הנענשים ראשונים - ׳הוקע נגד השמש׳ היא הברית
׳רָאשֵׁי הָעָם׳ שֶׁיּוֹדְעִים וְלֹא מוֹחִים בִּידֵיהֶם, נֶעֶנְשׁוּ בַּתְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב ׳קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ׳ (במדבר כה, ד). רַבִּי אַבָּא אָמַר, מַה זֶּה ׳נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ׳? נֶגֶד הַבְּרִית שֶׁנִּקְרֵאת שֶׁמֶשׁ, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים׳ (תהלים פד, יב). ׳שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן׳ - זוֹ בְּרִית קֹדֶשׁ. מַה שֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ וּמֵאִיר לָעוֹלָם, אַף כָּךְ בְּרִית קֹדֶשׁ זוֹרֵחַ וּמֵאִיר אֶת גּוּף הָאָדָם. ׳מָגֵן׳ - מַה מָּגֵן הוּא כְּדֵי לְהָגֵן עַל הָאָדָם, אַף כָּךְ בְּרִית קֹדֶשׁ מְגִנָּה עַל הָאָדָם, וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר אוֹתָהּ, אֵין נֶזֶק בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לִקְרַב אֵלָיו, וְזֶהוּ ׳נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ׳.
בלשון הזוהר
רֵישֵּׁי עַמָּא דְּיָדְעוּ וְלא מִחוּ בִּידַיְיהוּ, אִתְעַנְשׁוּ בְּקַדְמִיתָא, דִּכְתִיב, ׳קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לָה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ׳ (במדבר כה, ד). רִבִּי אַבָּא אָמַר, מַאי ׳נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ׳. נֶגֶד הַבְּרִית דְּאִקְרֵי שֶׁמֶשׁ, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלהִים׳ (תהלים פד, יב). ׳שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן׳ דָּא בְּרִית קַדִּישָׁא. מַה שֶׁמֶשׁ זָרַח וְאַנְהִיר עַל עָלְמָא, אוּף הָכִי בְּרִית קַדִּישָׁא זָרַח וְאַנְהִיר גּוּפָא דְּבַּר נָשׁ. ׳מָגֵן׳ - מַה מָגֵן אִיהוּ לְאַגָּנָא עֲלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, אוּף הָכִי בְּרִית קַדִּישָׁא מָגֵן עֲלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, וּמַאן דְּנָטִיר לֵיהּ, לֵית נִזְקָא בְּעָלְמָא, דְּיָכִיל לְמִקְרַב בַּהֲדֵיהּ וְדָא הוּא ׳נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ׳.
חובת ראשי העם לקנא לברית בכל דור - או ייענשו
לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי.רָאשֵׁי הָעָם יִתָּפְסוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּחֵטְא זֶה, של פגם הברית אִם יוֹדְעִים ממעשה החטא וְלֹא מְקַנְּאִים לוֹ.עליו מִשּׁוּם שֶׁחוֹבָה זוֹ עֲלֵיהֶם לְקַנֵּאכבוד ה להקב"ה בַּבְּרִית הַזֹּאת, מִי שֶׁמַּכְנִיס קְדֻשָּׁה זוֹ ברית קודש לְרָשׁוּת אַחֶרֶת, עָלָיו כָּתוּב ׳לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי׳ זולת פניו שהם הספיה''ק (שמות כ, ה). ׳לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא׳ - וְהַכֹּל קִנְאָה אַחַת. הן הבא על הגויה והן העובד ע''ז [כי תיכף שפחה תירש גבירתה, ובעת הביאה משתחוה ללילית- אל אחר וממליך אותה במקום השכינה ח"ו- מקד''מ לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי וְלָכֵן נִדְחֵית שְׁכִינָה מִלְּפָנָיו. מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בִּבְרִית קֹדֶשׁ שֶׁחֲתוּמָה בִּבְשַׂר הָאָדָם, כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר בְּשֵׁם הקב"ה, מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בְּחוֹתַם הַמֶּלֶךְ, מְשַׁקֵּר בַּמֶּלֶךְ, וְאֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם לֹא בְּכֹחַ תְּשׁוּבָה מַתְמֶדֶת (ס"א: יְתֵרָה). רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְגוֹ'׳ (שמואל א יב, ט), וַיַּעַזְבוּ אֶת ה'. מַה זֶּה ׳וַיִּשְׁכְּחוּ וַיַּעַזְבוּ׳? - שֶׁדָּחוּ מֵהֶם בְּרִית קֹדֶשׁ, שֶׁמָּלוּ וְלֹא פָרְעוּ, עַד שֶׁבָּאָה דְבוֹרָה וְנִדְּבָה בָּזֶה אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה'׳ (שופטים ה, ב). מִי שֶׁהוֹרֵג בְּנוֹ, אוֹתוֹ עֻבָּר שֶׁאִשְׁתּוֹ הִתְעַבְּרָה, וְגוֹרֵם לְהָרְגוֹ בְּמֵעֶיהָ, שֶׁסּוֹתֵר בִּנְיָנוֹ שֶׁל הקב"ה וְאֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ. יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרֵג אָדָם, וְזֶה הוֹרֵג בְּנוֹ.
בלשון הזוהר
רֵישֵׁי עַמָּא, יִתָּפְסוּן בְּכָל דָּרָא וְדָרָא בְּחוֹבָא דָּא, אִי יָדְעִין וְלָא מְקַנְאִין לֵיהּ. בְּגִין דְּחוֹבָא דָּא עָלַיְיהוּ, לְקַנָאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי בְּרִית, מַאן דְּאָעִיל קְדוּשָׁה דָּא בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא, עֲלֵיהּ כְּתִיב לֹא יִהְיֶה ׳לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי׳. ׳לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא׳ (שמות כ, ה) וְכֹלָּא קִנְאָה חֲדָא. וְעַל דָּא אִתְדַחְיָיא שְׁכִינְתָּא מִקָמֵיהּ. מַאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית קַדִּישָׁא דְחָתִים בִּבְשָׂרֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, כְּאִילּוּ מְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאן דִּמְשַׁקֵּר חוֹתָמָא דְּמַלְכָּא, מְשַׁקֵּר בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בֶּאֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל, אִי לָא בְּחֵילָא דְתִיוּבְתָּא תָּדִיר (ס"א: יְתִיר). ר' יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְגוֹ', וַיַעֲזְבוּ אֶת ה'׳ (שמואל א יב, ט). מַאי ׳וַיִּשְׁכְּחוּ וַיַעֲזְבוּ׳ - דְּדָחוּ מִנַּיְיהוּ בְּרִית קַיָימָא קַדִּישָׁא, הֲווֹ גַּזְרִין וְלָא פַּרְעִין, עַד דְּאָתַת דְּבוֹרָה וּנְדִיבַת בְּהַאי לְכָל יִשְׂרָאֵל כְּמָּה דִּכְתִיב, ׳בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרַכוּ ה'׳ (שופטים ה, ב). מַאן דְּקָטִיל בְּנוֹי, הַהוּא עוֹבָּרָא דְּמִתְעַבְּרָא אִתְּתֵיהּ, וְגָרִים לְקַטָלָא לֵיהּ בִּמְעָהָא, דְּסָתִיר בִּנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוּמָנוּתָא דִּילֵיהּ. אִית מַאן דְּקָטִיל בַּר נָשׁ. וְהַאי קַטִּיל בְּנוֹי.
שלוש הרעות - העולם מתמוגג ולא ידוע למה, וחרב ורעב באים
שָׁלֹשׁ רָעוֹת עוֹשֶׂה שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל, וְעַל זֶה הָעוֹלָם מִתְמוֹגֵג לְאַט לְאַט, וְלֹא יָדוּעַ לָמָּה, והקב"ה מִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, וְחֶרֶב וְרָעָב וּמָוֶת בָּאִים עַל הָעוֹלָם. וְאֵלֶּה הֵם: הוֹרֵג בְּנוֹ, סוֹתֵר בִּנְיַן הַמֶּלֶךְ. וְדוֹחֶה אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם וְלֹא מוֹצֵאת מְנוּחָה. וְעַל (זֶה) אֵלּוּ רוּחַ (ס"א: רוחות) הַקֹּדֶשׁ (עוֹשֶׂה) בּוֹכָה. וְהָעוֹלָם נִדּוֹן בְּכָל הַדִּינִים הַלָּלוּ. אוֹי לְאוֹתוֹ הָאִישׁ, אוֹי לוֹ! טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא בָּעוֹלָם!
בלשון הזוהר
תְּלָתָא בִּישִׁין עָבִיד דְּכָל עָלְמָא לָא יָכִיל לְמִסְבַּל, וְעַל דָּא עָלְמָא מִתְמוֹגְגָא זְעֵיר זְעֵיר, וְלֹא יְדִיעַ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתָּלִק מֵעָלְמָא, וְחַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא אַתְיָין עַל עָלְמָא. וְאִלֵּין אִינּוּן: קָטִיל בְּנוֹי, סָתִיר בִּנְיָינָא דְּמַלְכָּא. דָּחֵיא שְׁכִינְתָּא, דְּאַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא בְּעָלְמָא, וְלָא אַשְׁכָּחַת נַיְיחָא. וְעַל (דא) אִלֵּין, רוּחָא (ס"א: רוחין) דְּקוּדְשָׁא (עביד) בָּכְיָה. וְעָלְמָא אִתְדָן בְּכָל הָנֵי דִּינִין. וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ, וַוי לֵיהּ, טָב לֵיהּ דְּלָא יִתְבְּרֵי בְּעָלְמָא.
ישראל נשמרו משלושתן במצרים - והשתדלו בפריה ורביה בפרהסיא
אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהָיוּ בְּגָלוּת מִצְרַיִם, נִשְׁמְרוּ מִכָּל שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה - מִנִּדָּה, ׳מִבַּת אֵל נֵכָר׳, וּמֵהֶרֶג שֶׁל זַרְעָם, וְהִשְׁתַּדְּלוּ בְּפַרְהֶסְיָא בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁנִּגְזְרָה הַגְּזֵרָה ׳כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ׳ (שמות א, כב) - לֹא נִמְצָא בֵינֵיהֶם מִי שֶׁהוֹרֵג עֻבָּרע"י סם ומשקה בִּמְעֵי אִשָּׁה, מתוך פחד שמא ישליכוהו ליאור אחר לידתו כָּל שֶׁכֵּן אַחַר כָּךְ. שנזהרו מאוד וּבִזְכוּת זוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת.
בלשון הזוהר
זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְאַף עַל גַּב דַּהֲווּ בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, אִסְתָּמָרוּ מִכָּל הָנֵי תְּלָתָא, מִנִּדָּה, וּמִבַּת אֵל נִכָר, וּמִקְּטּוֹל זַרְעָא, וְאִשְׁתָּדָּלוּ בְּפַרְהֶסְיָא בְּפִרְיָה וּרְבִיָּה. דְאַף עַל גַּב דִּגְזֵרָה אִתְגַזְרָת ׳כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ׳ (שמות א, כב) - לָא אִשְׁתְּכַח בֵּינֵיהוֹן מַאן דְּקָטִיל עוּבָּרָא בִּמְעָהָא דְּאִתְּתָא, כָּל שֶׁכֵּן לְבָתַר. וּבִזְכוּתָא דָּא נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא.
׳מראות הצובאות׳ - זכות הנשים ששמרו טהרה במצרים
מִנִּדָּה - שֶׁשָּׁנָה רַבִּי חִיָּיא, מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת׳ (שמות לח, ח). מִפְּנֵי מָה זָכוּ נָשִׁים לָזֶה? מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמְרוּ עַצְמָן בְּגָלוּת מִצְרַיִם, שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּטְהֲרוּ הָיוּ בָאוֹת מְקֻשָּׁטוֹת, וּמִסְתַּכְּלוֹת בַּמַּרְאָה בְּבַעְלֵיהֶן, וּמְעוֹרְרוֹת אוֹתָם לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה.
בלשון הזוהר
מִנִּדָּה: דְּתָנֵי רִבִּי חִיָּיא מַאי דִּכְתִּיב, ׳וַיַּעַש אֶת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֶת כַּנּוֹ נְחֹשׁת בְּמַרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת׳ (שמות לח, ח). מִפְּנֵי מַה זָּכוּ נָשִׁין לְהַאי, בְּגִין דְּאִסְתָּמָרוּ גַרְמַיְיהוּ בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, דִּלְבָתַר דְּאִתְדַּכְיָין הֲווֹ אַתְיָין מִתְקַשְּׁטָן וּמִסְתַּכְּלָן בַּמַּרְאָה בִּבְעָלֵיהוֹן, וּמְעוֹרְרָן לוֹן בְּפִרְיָה וּרְבִיָּה.
׳שבטי יה עדות לישראל׳ - טהרת הייחוס משבט לשבט
מִבַּת אֵל נֵכָר - שֶׁכָּתוּב ׳יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' וְגוֹ'׳ ואם ח"ו היו מעורבים בהם לא היו צבאות ה' (שמות יב, מא). וְכָתוּב ׳שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳ מצד שמותם כמו הראובני שנוסף י"ה בשמם להורות (תהלים קכב, ד) - ׳עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳ וַדַּאי. שלא נישאו למי שאינו מזרע ישראל ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳וכן . ׳שִׁבְטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳וכן . ׳דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳.
בלשון הזוהר
מִבַּת אֵל נֵכָר, דִּכְתִּיב, ׳יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' וְגוֹ'׳ (שמות יב, מא). וּכְתִיב ׳שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳ (תהילים קכב, ד). ׳עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳ וַדַּאי. ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל׳. ׳שִׁבְטֵי בְּנִי יִשְׂרָאֵל׳. ׳דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳.
׳בן איש מצרי׳ - היחיד שפרסמתו התורה, ופריה ורביה בגלות
וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי׳ (ויקרא כד, י)? הֲרֵי וַדַּאימשמע שרק אֶחָד הָיָה, וּפִרְסְמוֹ הַכָּתוּב, שֶׁכָּתוּב ׳וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי וְגוֹ' וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן׳ (ויקרא כד, יא). פְּרִיָּה וּרְבִיָּה - שֶׁכָּתוּב ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וְגוֹ'׳ (שמות א, ז). וּמִכָּל אֵלֶּה נִשְׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִכְנְסוּ - בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ.דהיינו בשלמותם ללא שום התערבות זרה. זֶהוּשנרמז במה שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳. שהקיש הכתוב יציאתם לביאתם בכשרות וטהרה ובזהירות בג' ענינים אלו.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא וְהָא כְּתִיב ׳וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי׳ (ויקרא כד, י). הָא וַדַּאי חַד הֲוָה, וּפִרְסְמוֹ קְרָא, דִּכְתִּיב, ׳וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי וְגוֹ' וְשֵׁם אִמּוֹ שְלוֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָּן׳ (ויקרא כד, יא). פִּרְיָה וְרִבְיָה דִּכְתִּיב, ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וְגוֹ'׳ (שמות א, ז). וּמִכָּל הָנֵי אִסְתָּמָרוּ יִשְׂרָאֵל. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָאלוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נָפְקוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳.
׳ויהי ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך׳
קדש הקדשים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.