׳בן איש מצרי׳ - היחיד שפרסמתו התורה, ופריה ורביה בגלות
שמות · שלושה דוחים שכינה מהעולם - ואשרי ישראל שנשמרו מהם במצרים · מאמר 5 · פיסקה 10 · דף ד ע"א
לשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא וְהָא כְּתִיב ׳וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי׳. הָא וַדַּאי חַד הֲוָה, וּפִרְסְמוֹ קְרָא, דִּכְתִּיב, ׳וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי וְגוֹ'׳ ׳וְשֵׁם אִמּוֹ שְלוֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָּן׳ (ויקרא כד, יא). פִּרְיָה וְרִבְיָה דִּכְתִּיב, ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וְגוֹ'׳ (שמות א, ז). וּמִכָּל הָנֵי אִסְתָּמָרוּ יִשְׂרָאֵל. ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (ז' א') עָאלוּ, ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ נָפְקוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי׳ (ויקרא כד, י)? הֲרֵי וַדַּאי אֶחָד הָיָה, וּפִרְסְמוֹ הַכָּתוּב, שֶׁכָּתוּב ׳וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי וְגוֹ'׳ (ויקרא כד, י) ׳וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן׳ - פְּרִיָּה וּרְבִיָּה - שֶׁכָּתוּב ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וְגוֹ'׳. וּמִכָּל אֵלֶּה נִשְׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל. ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ נִכְנְסוּ - ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ יָצְאוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמות א, א).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואי תימא והא כתיב ׳והוא בן איש מצרי׳. הא ודאי חד הוה, ופרסמו קרא, דכתיב, ׳והוא בן איש מצרי וגו'׳ ׳ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן׳ (ויקרא כד, יא). פריה ורביה דכתיב, ׳ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו'׳ (שמות א, ז). ומכל הני אסתמרו ישראל. ׳בני ישראל׳ (ז' א') עאלו, ׳בני ישראל׳ נפקו, הדא הוא דכתיב ׳ואלה שמות בני ישראל וגו'׳.
התרגום: ואם תאמר, והרי כתוב ׳והוא בן איש מצרי׳ (ויקרא כד, י)? הרי ודאי אחד היה, ופרסמו הכתוב, שכתוב ׳והוא בן איש מצרי וגו'׳ (ויקרא כד, י) ׳ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן׳ - פריה ורביה - שכתוב ׳ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו'׳. ומכל אלה נשמרו ישראל. ׳בני ישראל׳ נכנסו - ׳בני ישראל׳ יצאו. זהו שכתוב ׳ואלה שמות בני ישראל וגו'׳ (שמות א, א).
מן המפרשים
יהל אור: חד חיותא. והוא חיותא מלהטא הנ"ל בפרשת בראשית. והוא ממנא על ד' תרי מימינא ותרי משמאלא הנ"ל דלא קיימי בקיומייהו, והן עיקר של להט החרב המתהפכת. וז"ש די ממנא על אלין דאקרי כו': ודא אקרי. ר"ל שזהו נק' להט כו':
אור החמה: ואית נשמה דאתקריאת ברתא דמלכא. היינו מהאצילות בת יחיד' וכנגדם נאמר איש גבריאל היינו אב לנשמה דיציר' שכן גבריאל הוא בהיכל הרצון דיצירה. אי תימא דמזדמן בגופא נוכראה פי' שיתעבר בגוף שיש בו נשמה מהקליפ': ח"ו דהא כתיב (אם) [אני]…
הסולם: ואי תימא והא וכו': ואם תאמר, הרי כתוב, והוא בן איש מצרי. ומשיב, הנה ודאי אחד היה ופרסמו, הכתוב, שכתוב, והוא בן איש מצרי וגו'. נשמרו במצרים לקיים פריה ורביה, שכתוב, ובני ישראל פרו וישרצו וגו'. הרי שמכל אלו, מנדה, מבת אל נכר,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: