׳עם בני ישראל׳ - מאותו ישראל שלמעלה ולא עם ה' סתם
שמות · ׳הנה עם בני ישראל׳ - עם ה' מול עמי השרים, ורעש ממונה חדש · מאמר 38 · פיסקה 4 · דף יז ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, הַאי פְּסוּקָא, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר (׳הנה עם׳ ישראל או) ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׳, (אלא) מַהוּ ׳עַם בְּנֵי׳. אֶלָּא ׳עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ מַמָּשׁ, מֵהַהוּא יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, דַּחֲשִׁיבוּ דְּעַם ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ הֲווֹ, וְלֹא עַם יהו"ה, וּכְתִיב (שמות א'). ׳וַיָּקוּצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, וְלָא כְּתִיב מִפְּנֵי ׳עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, אֶלָּא ׳מִפְּנִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ מַמָּשׁ.
תרגום
אָמַר רַבִּי אַבָּא, פָּסוּק זֶה הָיָה לוֹ לוֹמַר, (הִנֵּה עַם יִשְׂרָאֵל, אוֹ) ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׳ (שמות א, ט) - (אֶלָּא) מַהוּ ׳עַם בְּנֵי׳? אֶלָּא ׳עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - מַמָּשׁ, מֵאוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁחָשְׁבוּ ׳שֶׁעַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ הָיוּ, וְלֹא עַם ה', וְכָתוּב ׳וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות א, יב) - וְלֹא כָתוּב מִפְּנֵי ׳עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - אֶלָּא ׳מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - מַמָּשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי אבא, האי פסוקא, הוה ליה למימר (׳הנה עם׳ ישראל או) ׳בני ישראל רב ועצום ממנו׳, (אלא) מהו ׳עם בני׳. אלא ׳עם בני ישראל׳ ממש, מההוא ישראל דלעילא, דחשיבו דעם ׳בני ישראל׳ הוו, ולא עם יהו"ה, וכתיב (שמות א'). ׳ויקוצו מפני בני ישראל׳, ולא כתיב מפני ׳עם בני ישראל׳, אלא ׳מפני בני ישראל׳ ממש.
התרגום: אמר רבי אבא, פסוק זה היה לו לומר, (הנה עם ישראל, או) ׳בני ישראל רב ועצום ממנו׳ (שמות א, ט) - (אלא) מהו ׳עם בני׳? אלא ׳עם בני ישראל׳ - ממש, מאותו ישראל שלמעלה, שחשבו ׳שעם בני ישראל׳ היו, ולא עם ה', וכתוב ׳ויקצו מפני בני ישראל׳ (שמות א, יב) - ולא כתוב מפני ׳עם בני ישראל׳ - אלא ׳מפני בני ישראל׳ - ממש.
מן המפרשים
אור החמה: עם בני ישראל ממש ירצה עם מיוחסים לי"ב גבולי אלכסון דהיינו בני וענפי הת"ת והיינו ויקוצו שהקדוש' עוקצם ולא שהם משיגים בה אלא שנחלצי' מהקדש ואינם יודעי' ממה. הרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה פי' מאי ממנו ר"ל ממנו אינון אמרו וגו' פי' כי…
נזר ישראל: דחשיבו דעם בני ישראל הוי כו'. פירוש שהם היו חושבין דהאי ישראל הוא כשאר שר שיש לו עלייה וירידה. ובאמת כל האצילות אחדות פשוט בה"וי' האמיתיות שהוא א"ס, ואנו בנים שלו ממש:
הסולם: אמר ר' אבא וכו': אר"א, פסוק זה, היה לו לומר, בני ישראל רב ועצום ממנו, מהו עם בני. ומשיב, אלא עם בני ישראל ממש , דהיינו עם בני ישראל שלמטה שהוא ישראל הגשמי הנמשך מישראל ההוא של מעלה, שהוא ז"א, אבל העם עצמו אינם מיוחסים לישראל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: