׳הנה עם בני ישראל׳
עם ה' מול עמי השרים, ורעש ממונה חדש
מלך מצרים בפשוטו - פרעה עצמו ולא ממונה אחר
׳וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות א, ט). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי עַל כָּל פָּנִים הַמַּלְאָךְ הַשַּׁלִּיט הַמְמֻנֶּה עַל הַמִּצְרִים הָיָה, וְכָךְ הוּא, שֶׁבְּרֹב הַפָּרָשָׁה לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ׳מֶלֶךְ מִצְרַיִם׳ סְתָם, וְהַיְנוּ הַמְמֻנֶּה הַגָּדוֹל עַל מִצְרַיִם. ׳פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם׳, פַּרְעֹה מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות א, ט). אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן תָּא חֲזֵי, דְּהָא עַל כָּל פָּנִים מַלְאָכָא שִׁלְטוֹנָא דִּמְמָנָא עַל מִצְרָאֵי הֲוָה, וְהָכִי הוּא, דְּרוּבָא דְּפַרְשְׁתָּא לָא אִתְּמַר, אֶלָּא ׳מֶלֶךְ מִצְרַיִם׳ סְתָם, וְהַיְינוּ מְמָנָא רַבְרְבָא עַל מִצְרָאֵי. ׳פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם׳, פַּרְעֹה מַמָּשׁ.
׳ויאמר׳ - מחשבת לב שהכניס בלב מצרים כלפי ישראל
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לְפִיכָךְ כָּתוּב וַיֹּאמֶר, כְּלוֹמַר הִכְנִיס בְּלִבָּם דָּבָר זֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי יהו"ה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד׳ (שמואל ב טז, י). מַחֲשֶׁבֶת הַלֵּב בִּלְבַד. וְכֵן ׳וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ׳ (אסתר ו, ו), וְכֵן ׳וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה׳ (בראשית יז, יז). אַף כָּאן גַּם, הִכְנִיס מַחֲשָׁבָה בְּלִבָּם שֶׁאָמְרוּ ׳רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׳. מַה זֶּה ׳מִמֶּנּוּ׳? - רָצָה לוֹמַר מְמֻנֶּה שֶׁלָּהֶם. הֵם אָמְרוּ בְּלִבָּם שֶׁחַיִל וְתֹקֶף שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל וְתַקִּיף מִמֶּנּוּ, מֵהַשִּׁלְטוֹן שֶׁלָּהֶם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, לְפִיכָךְ כְּתִיב, וַיֹּאמֶר ׳כְּלוֹמַר אַכְנִיס בְּלִבְּהוֹן מִלְּתָא דָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר,׳ (שמואל ב טז י) ׳כִּי יהו"ה אָמַר לוֹ (לך) קַלֵּל אֶת דָּוִד׳. מַחֲשֶׁבֶת הַלֵּב בִּלְבַד. וְכֵן (אסתר ו ו) ׳וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ׳, וְכֵן (בראשית יז יז) ׳וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה׳. אוּף הָכָא נָמֵי, אַכְנִיס מַחֲשַׁבְתָּא בְּלִבְּהוֹן, דְּאָמְרוּ רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. מַאי ׳מִמֶּנּוּ׳ - רְצוֹנוֹ לאמָר מְמָנָא דִּילְהוֹן, אִינּוּן אָמְרוּ בְּלִבַּיְיהוּ, דְּחֵילָא וְתּוּקְפָּא דִּילְּהוֹן, רַבְרְבָא וְתַקִּיפָא מִמֶּנּוּ, מִשׁוּלְטָנָא דִּילְהוֹן.
עם ה' ולא עם השליטים - ישראל מושכים כוחם מהקב"ה
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם (חוּץ מִיִּשְׂרָאֵל) מוֹשְׁכִים כֹּחָם מִשָּׂרֵיהֶם, וְיִשְׂרָאֵל מוֹשְׁכִים כֹּחָם מהקב"ה, וְהֵם נִקְרָאִים עַם יהו"ה, וְלֹא עַם שֶׁל הַשֻּׁלְטָנִים. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כָּאן נִקְרְאוּ ׳עַמּוֹ׳, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ׳, וְשָׁם כָּתוּב ׳רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי׳ (שמות ג, ז), ׳עַמִּי׳ מַמָּשׁ. יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ עַם יהו"ה, וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת נִקְרְאוּ ׳עַמּוֹ׳ שֶׁל הַשַּׁלִּיט שֶׁלָּהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יהו"ה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׳ (מיכה ד, ה).
בלשון הזוהר
ר' יִצְחָק אָמַר, כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא, (בר ישראל) מַשְׁכִין תּוּקְפָּא מִשָּׂרֵיהוֹן, וְיִשְׂרָאֵל נַגְדִּין חֵילֵיהוֹן מִּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִינּוּן אִתְקְרוּן עַמָּא דַּיהו"ה, וְלָא עַמָּא דְּשׁוּלְטָנַיָּא. ר' יְהוּדָה אָמַר, הָכָא אִתְקְרוּן ׳עַמּוֹ׳, דִּכְתִּיב ׳וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ׳, וְהָתָם כְּתִיב, ׳רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי׳ (שמות ג, ז), ׳עַמִּי׳ מַמָּשׁ. יִשְׂרָאֵל אִקְרוּן עַם יהו"ה, וּשְׁאַר אוּמִין אִקְרוּן, ׳עַמּוֹ׳ דְּשׁוּלְטָנָא דִּילְהוֹן דִּכְתִּיב, ׳כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יהו"ה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׳ (מיכה ד, ה).
׳עם בני ישראל׳ - מאותו ישראל שלמעלה ולא עם ה' סתם
אָמַר רַבִּי אַבָּא, פָּסוּק זֶה הָיָה לוֹ לוֹמַר, (הִנֵּה עַם יִשְׂרָאֵל, אוֹ) ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׳ (שמות א, ט), (אֶלָּא) מַהוּ ׳עַם בְּנֵי׳? אֶלָּא ׳עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ מַמָּשׁ, מֵאוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁחָשְׁבוּ ׳שֶׁעַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ הָיוּ, וְלֹא עַם יהו"ה, וְכָתוּב ׳וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות א, יב), וְלֹא כָתוּב מִפְּנֵי ׳עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, אֶלָּא ׳מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, הַאי פְּסוּקָא, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר (׳הנה עם׳ ישראל או) ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׳ (שמות א, ט), (אלא) מַהוּ ׳עַם בְּנֵי׳. אֶלָּא ׳עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ מַמָּשׁ, מֵהַהוּא יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, דַּחֲשִׁיבוּ דְּעַם ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ הֲווֹ, וְלֹא עַם יהו"ה, וּכְתִיב ׳וַיָּקוּצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות א, יב), וְלָא כְּתִיב מִפְּנֵי ׳עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, אֶלָּא ׳מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ מַמָּשׁ.
קושיית ר ׳יוחנן מדוע בלק אמר׳ עם יצא ממצרים
רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה עוֹמֵד לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק. אָמַר, מָה רָאָה בָּלָק לוֹמַר ׳הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם׳ (במדבר כב, ה) - וְלֹא אָמַר ׳הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳? (אֶלָּא) אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק, בָּלָק מְכַשֵּׁף גָּדוֹל הָיָה, וְכֵן דֶּרֶךְ הַמְּכַשְּׁפִים לָקַחַת דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁד, וְכֵן אֵין מַזְכִּירִים לְעוֹלָם שֵׁם אָבִיו שֶׁל אָדָם, אֶלָּא שֵׁם אִמּוֹ, דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁד.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה קָאִים קָמֵיהּ דְּר' יִצְחָק, אָמַר, מֶה חָמָא בָּלָק לְמֵימַר ׳הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם׳ (במדבר כב, ה), וְלֹא אָמַר ׳הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. (אלא) אֲמַר לֵיהּ ר' יִצְחָק, בָּלָק מְכַשֵּׁף גָּדוֹל הֲוָה, וְכֵן דֶּרֶךְ הַמְכַשְּׁפִים לָקַחַת הַדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁדָא, וְכֵן אֵין מַזְכִּירִין לְעוֹלָם שֵׁם אָבִיו שֶׁל אָדָם, אֶלָּא שֵׁם אִמּוֹ, דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁדָא.
דרך המכשפים - לנקוט דבר שאין בו חשד כשם האם
שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַשֵּׁדִים, שֶׁמְּעַיְּנִים בְּאוֹתוֹ דָבָר שֶׁאוֹמְרִים לָהֶם, אִם הוּא כּוֹזֵב - מוֹדִיעִים לוֹ דְּבָרִים כּוֹזְבִים, וְאִם הוּא אֱמֶת - כָּל מַה שֶּׁאוֹמְרִים לִזְמַן קָצָר אֱמֶת הוּא, כָּל שֶׁכֵּן לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. רַבִּי אָחָא אָמַר, בָּלָק לָקַח דֶּרֶךְ שֶׁל קָלוֹן, ׳הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם׳ - כְּלוֹמַר שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִמִּי הֵם.
בלשון הזוהר
דְּכֵן דֶּרֶךְ הַשֵּׁדִים, דִּמְעַיְּינִים בְּהַהוּא מִלָּה דְּקַאמְרֵי לְהוּ, אִי אִיהוּ כְּדִיבָא, מוֹדִיעִין לֵיהּ מִלִּין כְּדִיבִין, וְאִי הוּא קְשׁוֹט, כָּל מַה דְּאַמְרִין לְזִמְנָא זְעֵירָא קוּשְׁטָא הוּא, כָּל שֶׁכֵּן לְמֶעְבַּד עֲבִידְתָּא. רִבִּי אָחָא אָמַר, בָּלָק אוֹרְחָא דְּקָלָנָא נָקַט, ׳הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם׳, כְּלוֹמַר, דְּלֵית אֲנָן יַדְעִין מִמָּאן אִינּוּן.
עם ה' שמור מחטא יותר מכל - ׳רק אתכם ידעתי׳
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִפְּנֵי מָה הָעָם שֶׁל הַגְּדוֹלִים שְׁמוּרִים, וְעַמּוֹ שֶׁל הקב"ה אֵינָם שְׁמוּרִים? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין דּוֹמֶה עָנִי לְעָשִׁיר. הֶעָנִי צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת שֶׁלּוֹ, הֶעָשִׁיר לֹא שׁוֹמֵר אֶת שֶׁלּוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם מִמֶּלֶךְ שֶׁאוֹהֵב אֱמֶת וָדִין, וְדִין רִאשׁוֹן עוֹשֶׂה בְּאַנְשֵׁי בֵיתוֹ, שֶׁרוֹצֶה שֶׁהֵם יִהְיוּ שְׁמוּרִים מֵחֵטְא יוֹתֵר מִכֻּלָּם. יד] נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְגוֹ' נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְגוֹ'כִּי יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה וְגוֹ'׳ (עמוס ג, ב).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, מִפְּנֵי מַה עַמָּא דְּרַבְרְבִין נְטִירִין, וְעַמָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא נְטִירִין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, לָא דָּמֵי מִסְכְּנָא לַעֲתִירָא. מִסְכְּנָא בָּעֵי לְנַטְרָא דִּילֵיהּ, עֲתִירָא לָא נָטִיר דִּילֵיהּ. וְכָל שֶׁכֵּן דְּיִשְׂרָאֵל, אִינּוּן מִמַּלְכָּא דְּרָחִים קְשׁוֹט וְדִינָא. וְדִינָא קַדְמָאָה עָבִיד בְּגוּבְרִין דְּבֵיתֵיהּ, דְּבָעֵי דְּאִינּוּן לֶהוָון נְטִירִין מֵחַטָּאָה יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה וְגוֹ'׳ (עמוס ג, ב).
מעשה ר ׳יוסי בנחש קיום׳ רק אתכם ידעתי בגופו
רַבִּי יוֹסֵי יָצָא לַדֶּרֶךְ, וְהָיָה רַבִּי אָחָא בַּר יַעֲקֹב הוֹלֵךְ עִמּוֹ. עַדובזמן שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, שָׁתַק רַבִּי יוֹסֵימדברי תורה שדיברו בניהם וְהִרְהֵר בְּדִבְרֵי הָעוֹלָם. ונתבע על כך, לעומתו וְ וְרַבִּי אָחָא הִרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. רָאָה רַבִּי יוֹסֵי נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהָיָה רָץ אַחֲרָיו. השטן נתלבש בדמות נחש אור יקר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אָחָא, רָאִיתָ אֶת הַנָּחָשׁ הַזֶּה שֶׁרָץ אַחֲרַי?רצה לבחון אם הנחש רודף אחריו דווקא מחמת שפסק מדברי תורה, או אחר שניהם. אָמַר לוֹ רַבִּי אָחָא, אֲנִי לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ.ובכך הבין שהנחש רץ אחריו בדווקא. רָץ רַבִּי יוֹסֵי, לברוח מפניו, וְהַנָּחָשׁ אַחֲרָיו.ובתוך ריצתו נָפַל רַבִּי יוֹסֵי וְדָם שָׁתַת וְיָרַד מֵחָטְמוֹ. והגם שהנחש לא הגיע אליו. שָׁמַעבת קול שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים, ׳רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה וְגוֹ'׳.על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם, והיינו לפי 'שאתכם ידעתי' [מתוך שאתם קרובים אלי - ע"ד 'בקרובי אקדש' - וסביביו נשערה מאוד] אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וּמָה עַל שָׁעָה אַחַת כָּךְשנענש מיד - מִי שֶׁמִּתְיָאֵשׁ מִמֶּנָּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי נָפַק לָאוֹרְחָא, וַהֲוָה רִבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָזִיל עִמֵּיהּ, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי שָׁתִיק רִבִּי יוֹסֵי, וְהִרְהֵר בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא. וְרִבִּי אַחָא הִרְהֵר בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. חָמָא רִבִּי יוֹסֵי חַד חִוְיָא, דְּהֲוָה רָהִיט אֲבַתְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי אַחָא, חָזֵית הַאי חִוְיָא דְּרָהִיט אֲבַתְרָאי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַחָא, אֲנָא לָא חֲמֵינָא לֵיהּ. רָהַט רִבִּי יוֹסֵי וְחִוְיָא אֲבַתְרוֹי. נָפַל רִבִּי יוֹסֵי, וְדָמָא שָׁתַת וְנָחַת מֵחוֹטָמוֹי, שָׁמַע דַּהֲווֹ אַמְרִין, ׳רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה וְגוֹ'׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וּמָה עַל שַׁעֲתָא חֲדָא כַּךְ, מַאן דְּמִתְיָיאֵשׁ מִנָּהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
׳נחש שרף ועקרב׳ - עונש הפורש מעץ החיים
מתוך כך פָּתַח וְאָמַר, ׳כִּי ה' אֱלֹהֶיךְ בֵּרַכְךְ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךְ יָדַע לֶכְתְּךְ וְגוֹ'׳ולהלן אמר (דברים ב, ז) הַמּוֹלִיכְךְ וְגוֹ',במדבר הגדול והנורא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָבוצמאון אשר אין מים וְגוֹ'.ויש לשאול ׳נָחָשׁ שָׂרָף׳ לָמָּהמקומם כָּאן? אֶלָּא לָקַחַת עָנְשָׁם מִיִּשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁפּוֹרְשִׁים מֵעֵץ הַחַיִּים. מלימוד התורה, שֶׁכָּתוּבלאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו ׳כִּי הוּא חַיֶּיךְ וְאֹרֶךְ יָמֶיךְ׳הרי שלימוד התורה והדבקות בה' היא סוד עץ החיים, וכשיסור מזה, מיד יפול לשליטת נחש שרף ועקרב שהם היפך החיים. (דברים ל, כ).
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ וְגוֹ'׳ (דברים ב, ז) הַמּוֹלִיכְךָ וְגוֹ', נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְגוֹ'. ׳נָחָשׁ שָׂרָף׳ לָמָּה הָכָא. אֶלָּא, לָקַחַת עוֹנְשָׁן מִיִּשְׂרָאֵל, כָּל זְמָן שֶׁמִּתְפָּרְשִׁין מִן עֵץ הַחַיִּים. דִּכְתִּיב, ׳כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ׳ (דברים ל, כ).
׳ואת עשו שנאתי׳ - חשך שבט מאהבה, וקל וחומר לתלמידי חכמים
בֹּא רְאֵה, אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כָּתוּב ׳חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְגוֹ'׳ (משלי יג, כד). וְכָתוּב ׳אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'׳ (מלאכי א, ב). וְכָתוּב ׳וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי׳ויש לשאול (מלאכי א, ב). מַה זֶּה ׳שָׂנֵאתִי׳במה מתבטאת שנאתי? אלא זהו? שֶׁכָּתוּב ׳חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ׳ - כְּלוֹמַר שָׂנֵאתִי אוֹתוֹ, וְעַל כֵּן חָשַׂכְתִּי שֵׁבֶט מֵהֶם.שאילו הייתי אוהבו הייתי מייסרו כדי שיתקן דרכיו, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהקב"ה לֹא רוֹצֶה שֶׁיִּפְרְשׁוּ מֵעֵץ הַחַיִּים אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. ומטעם זה מיד כשהסיח ר' יוסי דעתו מלימוד התורה ודבקות בעץ החיים - נשלח אחריו דמות נחש כדי להחזירו אל עץ החיים.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אָמַר רִבִּי חִיָּיא, כְּתִיב ׳חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְגוֹ'׳ (משלי יג, כד). וּכְתִיב ׳אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'׳ (מלאכי א, ב). וּכְתִּיב, ׳וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי׳ (מלאכי א, ב). מַהוּ ׳שָׂנֵאתִי׳, דִּכְתִּיב ׳חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ׳. כְּלוֹמַר שָׂנֵאתִי אוֹתוֹ, וְעַל כֵּן חָשַׂכְתִּי שֵׁבֶט מֵהֶם. כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, דְּלָא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִתְפָּרְשׁוּן מֵעֵץ הַחַיִּים אֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא.
עצת השליט המצרי - באצטגנינות ידעו שסופם ללקות
׳וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ׳ (שמות א, ט), נָתַן לָהֶם עֵצָה לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם רַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, יוֹדְעִים הָיוּ הַמִּצְרִים בָּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁסּוֹפָם לִלְקוֹת בִּגְלַל יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן הִקְדִּים הַשַּׁלִּיט שֶׁלָּהֶם לַעֲשׂוֹת עִמָּם רַע.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ׳ (שמות א, ט). יָהַב לְהוֹן עֵיטָא, לְמֶעְבַּד עִמְּהוֹן בִּישָׁא. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם, יַדְעִין הֲווֹ מִצְרָאֵי בְּאִצְטַגְנִינוּת דִּלְהוֹן, שֶׁסּוֹפָן לְמִלְקֵי בְּגִין יִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ אַקְדִּים שׁוּלְטָנָא דִּלְּהוֹן, לְמֶעְבַּד עִמְּהוֹן בִּישׁ.
רעידת האדמה בהר - אילן נשבר ובקיעים בקרקע
רַבִּי יִצְחָק פָּגַשׁ בְּאוֹתוֹ הַר, וְרָאָה אִישׁ אֶחָד יָשֵׁן תַּחַת הָאִילָן. יָשַׁב שָׁם. עַד שֶׁיָּשַׁב, רָאָה שֶׁהָאָרֶץ מִתְחַלְחֶלֶת, וְנִשְׁבַּר אוֹתוֹ אִילָן וְנָפַל, וְרָאָה בְּקִיעִים וְגֻמּוֹת בָּאָרֶץ, וְהָאָרֶץ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק פָּגַע בְּהַהוּא טוּרָא, וְחָמָא חַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה נָאִים תְּחוֹת חַד אִילָן. יָתִיב תַּמָּן, אַדְהֲוָה יָתִיב, חָמָא אַרְעָא דְּמִתְחַלְחֲלָא, וְאִתְּבַּר הַהוּא אִילָנָא, וְנָפַל, וְחָמָא בְּקִיעִין גּוּמִּין בְּאַרְעָא, וְאַרְעָא סַלְּקָא וְנַחְתָּא.
אזהרת האיש לר׳ יצחק- ממונה עליון חדש יעשה רע לישראל
הִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ הָאִישׁ, וְצָוַח כְּנֶגֶד רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר לוֹ: יְהוּדִי יְהוּדִי, תִּבְכֶּה וְתִנְהַם, שֶׁעַכְשָׁו מַעֲמִידִים בָּרָקִיעַ גָּדוֹל מְמֻנֶּה אֶחָד שַׁלִּיט עֶלְיוֹן, וְהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם הַרְבֵּה רַע, וּרְעִידַת הָאֲדָמָה הַזֹּאת הָיְתָה בִּגְלַלְכֶם. שֶׁכָּל פַּעַם שֶׁרוֹעֶדֶת הָאָרֶץ, כְּשֶׁקָּם מְמֻנֶּה שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמָּכֶם רַע.
בלשון הזוהר
אִתְּעַר הַהוּא גַּבְרָא, צָוַוח לָקֳבְלֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק, וְאָמַר לֵיהּ יוּדָאי יוּדָאי, בְּכֵי וְנָהִים, דְּהָאִידָּנָא מְקִימִין בִּרְקִיעָא חַד רַבְרְבָא מְמָנָא שֻׁלְטָנָא עִלָּאָה, וְהוּא זַמִין לְמֶעְבַּד עִמְּכוֹן בִּישׁ סַגִּי, וְהַאי רִגְשָׁא דְּאַרְעָא בְּגִינֵיכוֹן הֲוָה. דְּכָל זִמְנָא דְּרָגְשָׁא אַרְעָא, כַּד קָם מְמָנָא, דְּיַעֲבֵיד עִמְּכוֹן בִּישָׁא.
׳תחת עבד כי ימלוך׳
בכיית הקב"ה במסתרים על שעבוד ישראל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.