מות יוסף והשבטים - מלאכים עליונים ירדו עם ישראל לגלות
שמות · ׳ואלה שמות׳ - ירידת השכינה והשבטים עם יעקב למצרים · מאמר 32 · פיסקה 3 · דף טז ע"א
לשון הזוהר
אָמַר (ס"א ר' יוסי בר' יהודה') ר' יְהוּדָה מַה כְּתִיב לְעֵיל מִנֵּיהּ, ׳וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׁר שָׁנִים וְגוֹ'׳ (בראשית נ, כו), בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּמִית יוֹסֵף, וְכֻלְּהוּ שְׁבָטִין, וַהֲוָה לוֹן יְרִידָה, נַחְתּוּ ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ בְּגָלוּתָא, וּשְׁכִינְתָּא וּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי נַחְתּוּ עִמְּהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל׳, ׳דְּאִינּוּן אִתּוֹסָפוּ עַל קַדְמָאֵי לְמֵיחַת בְּגָלוּתָא׳.
תרגום
אָמַר (רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה) רַבִּי יְהוּדָה, מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ? ׳וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וְגוֹ'׳ (בראשית נ, כו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁמֵּת יוֹסֵף וְכָל הַשְּׁבָטִים וְהָיְתָה לָהֶם יְרִידָה, יָרְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַגָּלוּת, וּשְׁכִינָה וּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים יָרְדוּ עִמָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות א, א), שֶׁהֵם נוֹסְפוּ עַל הָרִאשׁוֹנִים לָרֶדֶת לַגָּלוּת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר (ס"א ר' יוסי בר' יהודה') ר' יהודה מה כתיב לעיל מניה, ׳וימת יוסף בן מאה ועשר שנים וגו'׳ (בראשית נ, כו), בההיא שעתא דמית יוסף, וכלהו שבטין, והוה לון ירידה, נחתו ׳בני ישראל׳ בגלותא, ושכינתא ומלאכי עלאי נחתו עמהון, הדא הוא דכתיב, ׳ואלה שמות בני ישראל׳, ׳דאינון אתוספו על קדמאי למיחת בגלותא׳.
התרגום: אמר (רבי יוסי ברבי יהודה) רבי יהודה, מה כתוב למעלה ממנו? ׳וימת יוסף בן מאה ועשר שנים וגו'׳ (בראשית נ, כו). באותה שעה שמת יוסף וכל השבטים והיתה להם ירידה, ירדו בני ישראל לגלות, ושכינה ומלאכים עליונים ירדו עמם. זהו שכתוב ואלה שמות בני ישראל (שמות א, א), שהם נוספו על הראשונים לרדת לגלות.
מן המפרשים
מקדש מלך: אף כאן בני יעקב נ"ב כפשוטו לא מלאכים ממש כדברי ר' יהודה ור"ל שר' יוסי קאי אריש הפרשה שאמרנו ואלה שמות בני ישראל הם המלאכים בני זעיר הנק' ישראל ולכך מקשה אלו נאמר אלה משמע דהכי הוא אבל כיון דכתיב ואלה מוסיף על הראשונים מה…
אור החמה: ר' יוסי בר יהודה וגומר לעיל דף י"ד ב' אמר כי פסוק זה נאמר על המלאכים שהם רומזים בבני ישראל והיא סברת ר' יהודה לקמן אך ר' יוסי בר יהודה אמר כי על הנשמות עצמן של השבטים נאמר פסוק זה וכמ"ש אח"כ אתחזר פרשתא דא למה דא"ר יוסי בר…
אור יקר: [סימן ה] הממונים המופקדים עליהם מזדעזען ומתחלחלן, והנה הגבורה נקראת פחד והמלכות אימה, זבן פי׳ בזוהר בפרשת בשלה תפול עליהם אימתה, שבאה שם ת של אימתה נוספת לרמוז אל הת״ת, אמנם אימה סתם היא המלכות, אמנם אימתא סגיאה היינו בבינה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: