׳אנכי ארד עמך׳ - שכינה יורדת עם ישראל בירידתם
שמות · ׳ואלה שמות׳ - ירידת השכינה והשבטים עם יעקב למצרים · מאמר 32 · פיסקה 2 · דף טז ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, סַלְּקָא דַּעְתָּךְ דִּשְׁכִינְתָּא תֵּיחוֹת עִמֵּיהּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא (אמר ליה והא כתיב אנכי ארד עמך מצרימה, עמך) מַמָּשׁ, אֶלָּא, בְּשַׁעֲתָא דַּהֲוַת יְרִידָה לִבְנוֹהִי, נַחְתַּת שְׁכִינְתָּא, הֲדָא הוּא׳ (בראשית מו, ד) דִכְתִיב, ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה׳, ׳וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַּם עָלה׳, ׳כָּל זִמְנָא דִּיהֲוֵי לָךְ עֲלִיָּיה, כִּבְיָכוֹל עֲלִיָּיה אִית לִי, וּבְשַׁעֲתָא דִּיהֲוֵי לָךְ יְרִידָה, כִּבְיָכוֹל אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ׳. וְעַד דְּמִית יוֹסֵף וְכָל אָחוּי, וַהֲוַת לוֹן יְרִידָה, קָמַת שְׁכִינְתָּא וְנַחְתַּת עִמְּהוֹן, כְּמָה דְּנַחְתּוּ אִלֵּין, כַּךְ נַחְתּוּ אִלֵּין.
תרגום
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב"ה ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ מִצְרָיְמָה׳ (בראשית מו, ד) - סָבַרְתָּ שֶׁשְּׁכִינָה תֵּרֵד עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ מִצְרָיְמָה׳ - עמך) מַמָּשׁ? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה יְרִידָה לְבָנָיו, יָרְדָה שְׁכִינָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָנֹכִי אֵרֵד׳ ׳מִצְרָיְמָה, וְאָנֹכִי אֲעַלְךְ גַּם עָלֹה׳ - כָּל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה לְךְ עֲלִיָּה, כִּבְיָכוֹל יֵשׁ לִי ׳גַּם עֲלִיָּה׳. וּבְשָׁעָה שֶׁתִּהְיֶה לְךְ יְרִידָה, כִּבְיָכוֹל ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ׳ - וְעַד שֶׁמֵּת ׳יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו׳ וְהָיְתָה לָהֶם יְרִידָה, קָמָה שְׁכִינָה וְיָרְדָה עִמָּם. כְּמוֹ שֶׁיָּרְדוּ אֵלֶּה, כָּךְ יָרְדוּ אֵלֶּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, חס ושלום, בשעתא דאמר קודשא בריך הוא, ׳אנכי ארד עמך מצרימה, סלקא דעתך דשכינתא תיחות עמיה בההיא שעתא (אמר ליה והא כתיב אנכי ארד עמך מצרימה, עמך) ממש, אלא, בשעתא דהות ירידה לבנוהי, נחתת שכינתא, הדא הוא׳ (בראשית מו, ד) דכתיב, ׳אנכי ארד עמך מצרימה׳, ׳ואנכי אעלך גם עלה׳, ׳כל זמנא דיהוי לך עלייה, כביכול עלייה אית לי, ובשעתא דיהוי לך ירידה, כביכול אנכי ארד עמך׳. ועד דמית יוסף וכל אחוי, והות לון ירידה, קמת שכינתא ונחתת עמהון, כמה דנחתו אלין, כך נחתו אלין.
התרגום: אמר רבי יהודה, חס ושלום, בשעה שאמר הקב"ה ׳אנכי ארד עמך מצרימה׳ (בראשית מו, ד) - סברת ששכינה תרד עמו באותה שעה (אמר לו, והרי כתוב ׳אנכי ארד עמך מצרימה׳ - עמך) ממש? אלא בשעה שהיתה ירידה לבניו, ירדה שכינה. זהו שכתוב ׳אנכי ארד׳ ׳מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה׳ - כל זמן שתהיה לך עליה, כביכול יש לי ׳גם עליה׳. ובשעה שתהיה לך ירידה, כביכול ׳אנכי ארד עמך׳ - ועד שמת ׳יוסף וכל אחיו׳ והיתה להם ירידה, קמה שכינה וירדה עמם. כמו שירדו אלה, כך ירדו אלה.
מן המפרשים
הסולם: א"ר יהודה ח"ו וכו': אר"י, לר' יוסי ב"ר יהודה, חס ושלום, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ארד עמך מצרימה, שיעלה על דעתך שהשכינה ירדה עמו בשעה ההיא ממש, שר' יהודה חשב, שכונת ריבר"י, הוא, שמיד בבואם מצרימה, היו בבחינת בני יעקב, דהיינו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: