מחלוקת ר׳ יוסי ורשבי- גלות שכינה או סוד יחוד המהימנותא
שמות · ׳אתי מלבנון כלה׳ - סוד קבלת התורה ויחוד המהימנותא בסיני · מאמר 3 · פיסקה 6 · דף ג ע"א
לשון הזוהר
ר' יוֹסֵי אוֹקִים לְהַאי קְרָא, (ה' ב') כַּד נַחְתָא שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי קְרָא, עַל רָזָא דְּיִחוּדָא דִּמְהֵימָנוּתָא אִתְּמַר, ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה׳, קוֹל אֲמַר לְדִבּוּר אִתִּי, בְּגִין דְּהָא (בראשית ל"ו א') ׳קוֹל אָתֵי לְדִבּוּר, וּמְדַבָּר לָהּ בַהֲדֵיהּ, לְמֶהֱוֵי כַּחֲדָא בְּלָא פִּרוּדָא כְּלָל׳. בְּגִין דְּקוֹל אִיהוּ (בראשית רמ"ז ב' כ"ה א') ׳כְּלָל, דִּבּוּר אִיהוּ פְּרַט׳. וְעַל דָּא כְּלָל אִצְטְרִיךְ לִפְרָט, וּפְרָט אִצְטְרִיךְ לִכְלָל. דְּהָא לֵית קוֹל בְּלֹא דִּבּוּר, וְלֵית דִּבּוּר בְּלא קוֹל. וְעַל דָּא ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה וְגוֹ'׳, דְּעִקָרָא דְּתַרְוַיְיהוּ מִלְּבָנוֹן קָא אַתְיָין.
תרגום
רַבִּי יוֹסֵי בֵּאֵר פָּסוּק זֶה כְּשֶׁיָּרְדָה שְׁכִינָה לְגָלוּת מִצְרַיִם, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, פָּסוּק זֶה עַל סוֹד יִחוּד הַמְּהֵימְנוּתָא נֶאֱמַר. ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה׳, הַקּוֹל אָמַר לַדִּבּוּר אִתִּי, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי קוֹל בָּא לַדִּבּוּר, וּמַנְהִיגוֹ עִמּוֹ לִהְיוֹת כְּאֶחָד בְּלִי פֵרוּד כְּלָל, מִשּׁוּם שֶׁקּוֹל הוּא כְּלָל, דִּבּוּר הוּא פְּרָט, וְלָכֵן כְּלָל הִצְטָרֵךְ לַפְּרָט, וּפְרָט הִצְטָרֵךְ לַכְּלָל, שֶׁהֲרֵי אֵין קוֹל בְּלִי דִבּוּר, וְאֵין דִּבּוּר בְּלִי קוֹל. וְעַל זֶה ׳אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה וְגוֹ'׳, שֶׁעִקַּר שְׁנֵיהֶם בָּאִים מִלְּבָנוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ר' יוסי אוקים להאי קרא, (ה' ב') כד נחתא שכינתא בגלותא דמצרים. ורבי שמעון אמר, האי קרא, על רזא דיחודא דמהימנותא אתמר, ׳אתי מלבנון כלה׳, קול אמר לדבור אתי, בגין דהא (בראשית ל"ו א') ׳קול אתי לדבור, ומדבר לה בהדיה, למהוי כחדא בלא פרודא כלל׳. בגין דקול איהו (בראשית רמ"ז ב' כ"ה א') ׳כלל, דבור איהו פרט׳. ועל דא כלל אצטריך לפרט, ופרט אצטריך לכלל. דהא לית קול בלא דבור, ולית דבור בלא קול. ועל דא ׳אתי מלבנון כלה וגו'׳, דעקרא דתרוייהו מלבנון קא אתיין.
התרגום: רבי יוסי באר פסוק זה כשירדה שכינה לגלות מצרים, ורבי שמעון אמר, פסוק זה על סוד יחוד המהימנותא נאמר. ׳אתי מלבנון כלה׳, הקול אמר לדבור אתי, משום שהרי קול בא לדבור, ומנהיגו עמו להיות כאחד בלי פרוד כלל, משום שקול הוא כלל, דבור הוא פרט, ולכן כלל הצטרך לפרט, ופרט הצטרך לכלל, שהרי אין קול בלי דבור, ואין דבור בלי קול. ועל זה ׳אתי מלבנון כלה וגו'׳, שעקר שניהם באים מלבנון.
מן המפרשים
אור החמה: ר' יוסי אוקים לה להאי קרא וגו' אפשר שנדחו דברי ר' יוסי שפי' הכתוב על ענין הגלות מפני שאין דרך בשיר השירים שהוא שמחה וגיל לדבר על ענין גלות חלף הלך לו ועוד לא שייך בענין הגלות מלבנון כלה ולזה קצר בפי' כנזכר.
הסולם: ר' יוסי אוקים וכו': ר"י מפרש את הכתוב הזה, בעת שירדה השכינה בגלות מצרים. והיינו משום קושית ר' אבא (להלן אות ס"ג) שהקשה וכי מלבנון אתת, והלא ללבנון עולה. ע"ש. והיה צריך לומר אתי ללבנון תעלה. וע"כ מפרש לה בעת שירדה השכינה ממקום…