טלטול ישראל למצרים - מניעת התערבות והשלמת חטא האמורי
שמות · ׳ששים המה מלכות׳ - טעם הגלות למצרים דוקא · מאמר 26 · פיסקה 5 · דף טו ע"א
לשון הזוהר
כַּד חָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֶדָוָותָא סַגִּיאָה דְהַאי עָלְמָא תַּתָּאָה, דְּאִשְׁתַּכְלַּל כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, אָמַר, דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם יִתְעָרְבוּן בִּשְׁאַר עַמָמִין, וְיִשְׁתְּאַר פְּגִימוּתָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. מַה עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, טִלְטֵל לְכֻלְּהוּ מֵהָכָא לְהָכָא, עַד דְּנַחְתּוּ לְמִצְרַיִם, לְמֵידָר דִּיּוּרֵיהוֹן בְּעַם קְשֵׁי קְדָל, דִּמְבַזִּין נִמּוּסֵיהוֹן, וּמְבַזִּין לְהוֹן לְאִתְחַתְּנָא בְּהוּ, וּלְאִתְעָרְבָא בַּהֲדַיְיהוּ, וַחֲשִׁיבוּ לְהוֹן עַבְדִין. גּוּבְרִין גָּעֲלָן בְּהוֹן, נוּקְבְתָא גָּעֲלָן בְּהוֹן עַד דְּאִשְׁתַּכְלָּל כֹּלָּא בְזַרְעָא קַדִּישָׁא, וּבֵין כַּךְ וּבֵין כַּךְ שְׁלִים חוֹבָא דִּשְׁאַר עַמִּין, דִּכְתִּיב, ׳כִּי לא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי עַד הֵנָּה׳ (בראשית טו, טז). וְכַד נָפְקוּ, נָפְקוּ זַכָּאִין קַדִּישִׁין, דִּכְתִּיב, ׳שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳ (תהילים קכב, ד). אָתָא ר' שִׁמְעוֹן וּנְשָׁקֵיהּ בְּרִישֵׁיהּ, אֲמַר לֵיהּ קָאִים בְּרִי בְּקִיּוּמָךְ, דְּשַׁעְתָּא קַיְּימָא לָךְ.
תרגום
כְּשֶׁרָאָה הקב"ה חֶדְוָה רַבָּה שֶׁל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הַזֶּה שֶׁנִּתְקַן כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, אָמַר, אוּלַי חַס וְשָׁלוֹם יִתְעָרְבוּ בִּשְׁאָר הָעַמִּים וְיִשָּׁאֵר פְּגָם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. מֶה עָשָׂה הקב"ה? טִלְטֵל אֶת כֻּלָּם מִכָּאן לְכָאן, עַד שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם לָדוּר אֶת דִּיּוּרָם בְּעַם קְשֵׁה עֹרֶף, שֶׁמְּבַזִּים אֶת מִנְהֲגֵיהֶם וּמְבַזִּים אוֹתָם לְהִתְחַתֵּן בָּהֶם וּלְהִתְעָרֵב עִמָּהֶם, וְחוֹשְׁבִים אוֹתָם לַעֲבָדִים. הַגְּבָרִים גָּעֲלוּ בָהֶם, וְהַנְּקֵבוֹת גָּעֲלוּ בָהֶם, עַד שֶׁנִּתְקַן הַכֹּל בְּזֶרַע קֹדֶשׁ, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִשְׁלַם חֵטְא שְׁאָר הָעַמִּים, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי עַד הֵנָּה׳ (בראשית טו, טז) - וּכְשֶׁיָּצְאוּ, יָצְאוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, שֶׁכָּתוּב ׳שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳ (תהלים קכב, ד) - בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן וּנְשָׁקוֹ בְרֹאשׁוֹ. אָמַר לוֹ, עֲמֹד בְּנִי בְּעָמְדְּךְ, כִּי הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לְךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כד חמא קודשא בריך הוא חדוותא סגיאה דהאי עלמא תתאה, דאשתכלל כגוונא דלעילא, אמר, דילמא חס ושלום יתערבון בשאר עממין, וישתאר פגימותא בכלהו עלמין. מה עבד קודשא בריך הוא, טלטל לכלהו מהכא להכא, עד דנחתו למצרים, למידר דיוריהון בעם קשי קדל, דמבזין נמוסיהון, ומבזין להון לאתחתנא בהו, ולאתערבא בהדייהו, וחשיבו להון עבדין. גוברין געלן בהון, נוקבתא געלן בהון עד דאשתכלל כלא בזרעא קדישא, ובין כך ובין כך שלים חובא דשאר עמין, דכתיב, ׳כי לא שלם עון האמורי עד הנה׳ (בראשית טו, טז). וכד נפקו, נפקו זכאין קדישין, דכתיב, ׳שבטי יה עדות לישראל׳ (תהילים קכב, ד). אתא ר' שמעון ונשקיה ברישיה, אמר ליה קאים ברי בקיומך, דשעתא קיימא לך.
התרגום: כשראה הקב"ה חדוה רבה של העולם התחתון הזה שנתקן כמו שלמעלה, אמר, אולי חס ושלום יתערבו בשאר העמים וישאר פגם בכל העולמות. מה עשה הקב"ה? טלטל את כלם מכאן לכאן, עד שירדו למצרים לדור את דיורם בעם קשה ערף, שמבזים את מנהגיהם ומבזים אותם להתחתן בהם ולהתערב עמהם, וחושבים אותם לעבדים. הגברים געלו בהם, והנקבות געלו בהם, עד שנתקן הכל בזרע קדש, ובין כך ובין כך נשלם חטא שאר העמים, שכתוב ׳כי לא שלם עון האמורי עד הנה׳ (בראשית טו, טז) - וכשיצאו, יצאו צדיקים קדושים, שכתוב ׳שבטי יה עדות לישראל׳ (תהלים קכב, ד) - בא רבי שמעון ונשקו בראשו. אמר לו, עמד בני בעמדך, כי השעה עומדת לך.
מן המפרשים
הסולם: כד חמא קב"ה וכו': כשראה הקב"ה את השמחה הגדולה של עולם הזה בשנשתכלל כעין של מעלה, אמר, פן ח"ו יתערבו י"ב השבטים, בשאר העמים, וישאר פגם בכל העולמות. מה עשה הקב"ה, טלטל את כולם מכאן לכאן, עד שירדו למצרים לשבת בדירותיהם בתוך עם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: