׳ששים המה מלכות׳
טעם הגלות למצרים דוקא
שאלת ר׳ אלעזר- טעם הגלות וטעם מצרים דוקא
עַד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו, מָה רָאָה הקב"ה לְהוֹרִיד אֶת יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם בַּגָּלוּת? אָמַר לוֹ, שְׁאֵלָה אַחַת אַתָּה שׁוֹאֵל, אוֹ שְׁתַּיִם? אָמַר לוֹ, שְׁתַּיִם. גָּלוּת לָמָּה, וְלָמָּה דַּוְקָא לְמִצְרַיִם? אָמַר לוֹ, שְׁתַּיִם הֵן, וְחוֹזְרוֹת לִהְיוֹת אַחַת. אָמַר לוֹ, עֲמֹד בְּעָמְדְּךְ בִּשְׁבִילְךְ יִתְקַיֵּם לְמַעְלָה מִשִּׁמְךְ דָּבָר זֶה. אֱמֹר בְּנִי, אֱמֹר.
בלשון הזוהר
עַד דַּהֲווֹ יַתְבֵי, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוּי, מֶה חָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְנַחְתָּא יִשְׂרָאֵל, לְמִצְרַיִם בְּגָלוּתָא. אֲמַר לֵיהּ חֲדָא שְׁאֵלְתָּא אַתְּ שָׁאִיל, אוֹ תְּרֵין. אֲמַר לֵיהּ תְּרֵין. גָּלוּתָא לָמָּה. וּלְמִצְרַיִם לְמָּה. אֲמַר לֵיהּ תְּרֵין אִינּוּן וְאִתְחָזְּרוּ לְחַד. אֲמַר לֵיהּ קוּם בְּקִיּוּמָךְ בְּגִינָךְ יִתְקְיָים לְעֵילָּא, מִשְּׁמָךְ הַאי מִלָּה, אֵימָא בְּרִי אֵימָא.
׳ששים המה מלכות׳ - ממוני הקליפות ואחדות השכינה
פָּתַח וְאָמַר, ׳שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים׳ (שיר השירים ו, ח). ׳שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת׳ - אוֹתָם גִּבּוֹרִים שֶׁלְּמַעְלָה מִכֹּחַ הַגְּבוּרָה שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּקְּלִיפּוֹת (נ"א: בַּחֲקִיקוֹת) שֶׁל חַיָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. ׳וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים׳ - מְמֻנִּים בַּחֲקִיקוֹת שֶׁתַּחְתֵּיהֶן. ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳ - כַּנֶּאֱמַר ׳הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו׳ (איוב כה, ג). כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ. וְעִם כָּל זֶה כָּתוּב, ׳אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ׳ (שיר השירים ו, ט) - זוֹהִי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיּוֹצֵאת מִבַּעֲלֵי הַמָּגֵן (נ"א: מְשֻׁנִּים עָשָׂר) אוֹרוֹת שֶׁזּוֹהֲרִים שֶׁמְּאִירִים לַכֹּל, וְהִיא נִקְרֵאת אֵם (בִּינָה).
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר ׳שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמוֹנִים פִּילַגְשִׁים׳ (שיר השירים ו, ח). ׳שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת׳ - אִינּוּן גַּבְרַיָּא דִּלְעֵילָּא מֵחֵילָא דִּגְבוּרָא דְּאִתְאַחֲדָן בְּקַלִיפִין (נ"א: בגליפין), דְּחֵיוָתָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל. ׳וּשְׁמוֹנִים פִּילַגְשִׁים׳, מְמָנָן בִּגְלִיפוֹי דִּתְחוֹתוֹי. ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו׳ (איוב כה, ג). וְעִם כָּל דָּא כְּתִיב, ׳אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ׳ (שיר השירים ו, ט), דָּא הִיא שְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא דְּנָפְקָא מַתְרִיסִין (נ"א: מתריסר) זִיהֲרָא, דְּזִהֲרָא דְּנָהִיר לְכֹלָּא, וְאִיהִי אִתְקְרֵי אִמָא.
חלק ה' עמו יעקב - ייחוד השכינה בכנסת ישראל
כְּמוֹ זֶהכפי הנהגת המלכות שלמעלה כן ההנהגה למטה ש עָשָׂה הקב"ה בָּאָרֶץ, כשם שהמלכות היא פנימית מכל הממונים, זָרַק אֶת כָּל הָעַמִּיםבדור הפלגה לְכָל עֵבֶר, לד' צדדים כל אחד כפי ענינו ומהותו, וּמִנָּה עֲלֵיהֶםשרים גְּדוֹלִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר חָלַקשפיזרם ה' אֱלֹהֶיךְ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים׳ (דברים ד, יט). וְהוּאהקב"ה לָקַח לְחֶלְקוֹ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׳ (דברים לב, ט). וְקָרָא לָהּ לכנסת ישראל ׳אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ׳ופירוש לאימא דקרא - זוֹהִי שְׁכִינַת כְּבוֹדוֹ שֶׁהִשְׁרָה בֵינֵיהֶם, אַחַת הִיא וּמְיֻחֶדֶת לוֹ. ׳רָאוּהָ בָנוֹתבנות ציון וירושלים וַיְאַשְּׁרוּהָ׳, - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳רַבּוֹת בָּנוֹתבבחינת ההיכלות שהן נוקבין - מקד"מ עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ כנסת ישראל שעולה במעשיה על כולם (משלי לא, כט). ׳מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ׳ - אֵלּוּ גְּדוֹלֵיושרי הָעַמִּים שֶׁנִּפְקְדוּ עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, זָרִיק לְכָל עַמִּין לְכָל עִיבָר, וּמָנֵי עֲלֵיהֶן רַבְרְבֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלהֶיךָ אוֹתָם לְכֹל הָעַמִּים׳ (דברים ד, יט). וְהוּא נָסִיב לְחוּלָקֵיהּ כְּנִישְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׳ (דברים לב, ט). וְקָרָא לָהּ ׳אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ׳, דָּא הִיא שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ, דְּאַשְׁרֵי בֵּינֵיהוֹן, אַחַת הִיא וּמְיוּחֶדֶת לֵיהּ. ׳רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא, כט). ׳מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְּלוּהָ׳ - אִלֵּין רַבְרְבֵי עַמִּין דְּאִתְפָּקְדָן עָלַיְיהוּ.
סוד חכמה תבונה ודעת - אברהם יצחק ויעקב ותיקון העולם
בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת. מעלה גדולה היא לישראל שהם חלק ה' עמו ולא נמסרו לממונים אחרים, אבל וְעוֹד סוֹד הַדָּבָר הוּא, שֶׁשָּׁנִינוּ, בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם, וּכְשֶׁתִּסְתַּכֵּל הֵם שְׁלֹשָׁה, וְהָעוֹלָםמלכות נִבְרָא בָהֶם ׳בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת׳ שג' קוין הנ''ל הן כלל ע''ס (שמות לא, ג). וְהָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁרָצָה לְהַעֲמִיד אֶת הָעוֹלָם, עָשָׂה אֶת אַבְרָהָם בְּסוֹד הַחָכְמָה,שחג"ת אתכלילו בחב"ד והן ג' טפין דמוחין ב. כלי החכמה שנעשה משני שלישי החסד. אֶת יִצְחָק בְּסוֹד הַתְּבוּנָה,כלי הבינה שנעשה מב' שלישי גבורה, וְאֶת יַעֲקֹב בְּסוֹד הַדַּעַת, כלי הדעת שנעשה מב' שלישית הת''ת והכתר אינו מכריע רק כולל שלושתן ולכן הוא בראש, אבל הת''ת מכריע- אוה''ח, וּבָזֶה נִקְרָא ׳וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ׳ו''ק. (משלי כד, ד). וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקַן כָּל הָעוֹלָם. וּמִשֶּׁנּוֹלְדוּ לְיַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, נִתְקַן הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה.שז"ס שחג"ת, שהם אברהם יצחק ויעקב, עלו ונעשו חב"ד.
בלשון הזוהר
וְעוֹד רָזָא דְּמִלָּה הִיא דִּתְּנַן בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכַד תִּסְתָּכַּל תְּלָתָא אִינּוּן, וְעָלְמָא בְּהוּ אִתְבְּרִי, ׳בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת׳ (שמות לא, ג). וְעָלְמָא לָא אִתְבְּרֵי אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. כַּד בָּעָא לְקַיְּימָא עָלְמָא, עָבֵד לְאַבְרָהָם בְּרָזָא דְּחָכְמָה. לְיִצְחָק, בְּרָזָא דִּתְבוּנָה. לְיַעֲקֹב בְּרָזָא דְדַעַת. וּבְהַאי אִתְקְרֵי, ׳וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ׳ (משלי כד, ד). וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתַּכְלַּל כָּל עָלְמָא. וּמִדְּאִתְיְלִידוּ לְיַעֲקֹב תְּרֵיסַר שְׁבָטִין, אִשְׁתָּכְלַּל כֹּלָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא.
טלטול ישראל למצרים - מניעת התערבות והשלמת חטא האמורי
כְּשֶׁרָאָה הקב"ה חֶדְוָה רַבָּה שֶׁל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הַזֶּה שֶׁנִּתְקַן כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, אָמַר, אוּלַי חַס וְשָׁלוֹם יִתְעָרְבוּ בִּשְׁאָר הָעַמִּים וְיִשָּׁאֵר פְּגָם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. מֶה עָשָׂה הקב"ה? טִלְטֵל אֶת כֻּלָּם מִכָּאן לְכָאן, עַד שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם לָדוּר אֶת דִּיּוּרָם בְּעַם קְשֵׁה עֹרֶף, שֶׁמְּבַזִּים אֶת מִנְהֲגֵיהֶם וּמְבַזִּים אוֹתָם לְהִתְחַתֵּן בָּהֶם וּלְהִתְעָרֵב עִמָּהֶם, וְחוֹשְׁבִים אוֹתָם לַעֲבָדִים. הַגְּבָרִים גָּעֲלוּ בָהֶם, וְהַנְּקֵבוֹת גָּעֲלוּ בָהֶם, עַד שֶׁנִּתְקַן הַכֹּל בְּזֶרַע קֹדֶשׁ, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִשְׁלַם חֵטְא שְׁאָר הָעַמִּים, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי עַד הֵנָּה׳ (בראשית טו, טז). וּכְשֶׁיָּצְאוּ, יָצְאוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, שֶׁכָּתוּב ׳שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳ (תהילים קכב, ד). בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן וּנְשָׁקוֹ בְרֹאשׁוֹ. אָמַר לוֹ, עֲמֹד בְּנִי בְּעָמְדְּךְ, כִּי הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לְךְ.
בלשון הזוהר
כַּד חָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֶדָוָותָא סַגִּיאָה דְהַאי עָלְמָא תַּתָּאָה, דְּאִשְׁתַּכְלַּל כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, אָמַר, דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם יִתְעָרְבוּן בִּשְׁאַר עַמָמִין, וְיִשְׁתְּאַר פְּגִימוּתָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. מַה עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, טִלְטֵל לְכֻלְּהוּ מֵהָכָא לְהָכָא, עַד דְּנַחְתּוּ לְמִצְרַיִם, לְמֵידָר דִּיּוּרֵיהוֹן בְּעַם קְשֵׁי קְדָל, דִּמְבַזִּין נִמּוּסֵיהוֹן, וּמְבַזִּין לְהוֹן לְאִתְחַתְּנָא בְּהוּ, וּלְאִתְעָרְבָא בַּהֲדַיְיהוּ, וַחֲשִׁיבוּ לְהוֹן עַבְדִין. גּוּבְרִין גָּעֲלָן בְּהוֹן, נוּקְבְתָא גָּעֲלָן בְּהוֹן עַד דְּאִשְׁתַּכְלָּל כֹּלָּא בְזַרְעָא קַדִּישָׁא, וּבֵין כַּךְ וּבֵין כַּךְ שְׁלִים חוֹבָא דִּשְׁאַר עַמִּין, דִּכְתִּיב, ׳כִּי לא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי עַד הֵנָּה׳ (בראשית טו, טז). וְכַד נָפְקוּ, נָפְקוּ זַכָּאִין קַדִּישִׁין, דִּכְתִּיב, ׳שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳ (תהילים קכב, ד). אָתָא ר' שִׁמְעוֹן וּנְשָׁקֵיהּ בְּרִישֵׁיהּ, אֲמַר לֵיהּ קָאִים בְּרִי בְּקִיּוּמָךְ, דְּשַׁעְתָּא קַיְּימָא לָךְ.
׳ויהי שם עם ה' ארבעים יום׳
דבקות רשב"י ובנו כמשה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.