התמדת ר׳ אלעזר בסודות- שני ימים כמשה בארבעים
שמות · ׳ויהי שם עם ה' ארבעים יום׳ - דבקות רשב"י ובנו כמשה · מאמר 27 · פיסקה 1 · דף טו ע"א
לשון הזוהר
יָתִיב ר' שִׁמְעוֹן, וְר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ קָאִים וּמְפָרֵשׁ מִלֵּי דְּרָזֵי דְּחָכְמְתָא, וַהֲווּ אַנְפּוֹי נְהִירִין כְּשִׁמְשָׁא. וּמִלִּין מִתְבַּדְּרִין וְטָאסִין בִּרְקִיעָא. יָתְבוּ תְּרֵין יוֹמִין דְּלָא אָכְלוּ וְלֹא שָׁתוּ, וְלָא הֲווֹ יַדְעִין אִי הֲוָה יְמָמָא אוֹ לֵילְיָא. כַּד נָפְקוּ, יָדְעוּ דַּהֲווֹ תְּרֵין יוֹמִין דְּלָא טָעֲמוּ מִידִי. קָרָא עַל דָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן, ׳וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וְגוֹ'׳ (שמות לד, כח). וּמָה אִי אֲנָן בְּשַׁעֲתָא חֲדָא כַּךְ, מֹשֶׁה, דִּקְרָא אַסְהִיד בֵּיהּ, ׳וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְגוֹ'׳, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
תרגום
יָשַׁב רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ עוֹמֵד וּמְפָרֵשׁ דְּבָרִים שֶׁל סוֹדוֹת חָכְמָה, וְהָיוּ פָנָיו מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ. וְהַדְּבָרִים מִתְפַּזְּרִים וְטָסִים בָּרָקִיעַ. יָשְׁבוּ יוֹמַיִם וְלֹא אָכְלוּ וְלֹא שָׁתוּ, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים אִם הָיָה יוֹם אוֹ לַיְלָה. כְּשֶׁיָּצְאוּ, יָדְעוּ שֶׁהָיוּ יוֹמַיִם שֶׁלֹּא טָעֲמוּ דָבָר. קָרָא עַל זֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן, ׳וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וְגוֹ'׳ (שמות לד, כח). וּמָה אִם אָנוּ בְּשָׁעָה אַחַת כָּךְ - מֹשֶׁה, שֶׁהַכָּתוּב הֵעִיד בּוֹ ׳וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְגוֹ'׳ - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: יתיב ר' שמעון, ור' אלעזר בריה קאים ומפרש מלי דרזי דחכמתא, והוו אנפוי נהירין כשמשא. ומלין מתבדרין וטאסין ברקיעא. יתבו תרין יומין דלא אכלו ולא שתו, ולא הוו ידעין אי הוה יממא או ליליא. כד נפקו, ידעו דהוו תרין יומין דלא טעמו מידי. קרא על דא רבי שמעון, ׳ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל וגו'׳ (שמות לד, כח). ומה אי אנן בשעתא חדא כך, משה, דקרא אסהיד ביה, ׳ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו'׳, על אחת כמה וכמה.
התרגום: ישב רבי שמעון, ורבי אלעזר בנו עומד ומפרש דברים של סודות חכמה, והיו פניו מאירות כשמש. והדברים מתפזרים וטסים ברקיע. ישבו יומים ולא אכלו ולא שתו, ולא היו יודעים אם היה יום או לילה. כשיצאו, ידעו שהיו יומים שלא טעמו דבר. קרא על זה רבי שמעון, ׳ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל וגו'׳ (שמות לד, כח). ומה אם אנו בשעה אחת כך - משה, שהכתוב העיד בו ׳ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו'׳ - על אחת כמה וכמה.
מן המפרשים
אור החמה: ומה אי אנן בשעתא חדא וגו' פי' וכי ומה אם הם שלא ישבו רק ב' ימים לבד וגם כי לא היו עם ה' ממש כמשה שעלה להר עם ה' ועכ"ז עלתה בהם רצון תשוקה גדולה שלא זכרו כל הבלי העולם ואפילו האכילה ושתיה לאין א"כ משה שהיה ממש עם ה' בהר וגם היה…
מהרח"ו: ומה אי אנן בשעתא חדא ומה אי אנן בשעתא חדא וגו'. פי' וכי ומה אם הם שלא ישבו רק ב' ימים לבד וגם כי לא היו עם ה' ממש כמשה שעלה להר עם ה', ועכ"ז עלתה בהם רצון תשוקה גדולה שלא זכרו כל הבלי העולם, ואפילו האכילה ושתיה לאין, א"כ משה…
הסולם: יתיב ר"ש ור"א וכו': ישב ר' שמעון, ור' אלעזר בנו עומד ומפרש דברי סודות החכמה, והיו פניו מאירות כשמש. והמלות מתפזרות ומעופפות ברקיע. ישבו שני ימים שלא אכלו ולא שתו, ולא היו יודעים אם היה יום או לילה. כשיצאו, ידעו שכבר חלפו שני…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: