ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 27: ׳ויהי שם עם ה' ארבעים יום׳ - דבקות רשב"י ובנו כמשה › פיסקה 2 (טו ע"א)

רשב"י אריה שבאריות - גוזר והקב"ה מקיים

שמות · ׳ויהי שם עם ה' ארבעים יום׳ - דבקות רשב"י ובנו כמשה · מאמר 27 · פיסקה 2 · דף טו ע"א

לשון הזוהר

כַּד אָתָא רִבִּי חִיָּיא קָמֵיהּ דְּרִבִּי, וְסָח לֵיהּ עוֹבָדָא, תָּוָה רִבִּי, וְאָמַר לֵיהּ ר' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָבוֹי, בְּרִי, ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אַרְיָא, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ אַרְיָא, וְלָאו ר' שִׁמְעוֹן כִּשְׁאַר אַרְיְוָותָא, עָלֵיהּ כְּתִיב ׳אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא וְגוֹ'׳ (עמוס ג, ח). וּמָה עָלְמִין דִּלְעֵילָּא מִזְדַּעְזְעִין מִינֵּיהּ, אֲנָן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. גַּבְרָא דְּלָא גָּזַר תַּעֲנִיתָא לְעָלְמִין עַל מַה דְּשָׁאִיל וּבָעֵי, אֶלָּא הוּא גּוֹזֵר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְקַיֵּים. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גּוֹזֵר, וְאִיהוּ מְבַטֵּל. וְהַיְינוּ דִּתְנָן, מַאי דִּכְתִּיב, ׳מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים, הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁל בָּאָדָם, וּמִי מוֹשֵׁל בהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צַדִּיק׳ (שמואל ב כג, ג). דְּאִיהוּ גּוֹזֵר גְּזֵרָה, וְהַצַּדִּיק מְבַטְּלָהּ.

תרגום

כְּשֶׁבָּא רַבִּי חִיָּיא לִפְנֵי רַבִּי וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה, תָּמַהּ רַבִּי, וְאָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָבִיו, בְּנִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אַרְיֵה, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ אַרְיֵה, וְאֵין רַבִּי שִׁמְעוֹן כִּשְׁאָר אֲרָיוֹת, עָלָיו כָּתוּב ׳אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא וְגוֹ'׳ (עמוס ג, ח). וּמָה עוֹלָמוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מִזְדַּעְזְעִים מִמֶּנּוּ - אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אִישׁ שֶׁלֹּא גָזַר תַּעֲנִית לְעוֹלָמִים עַל מַה שֶּׁשָּׁאַל וּבִקֵּשׁ, אֶלָּא הוּא גּוֹזֵר והקב"ה מְקַיֵּם, הקב"ה גּוֹזֵר וְהוּא מְבַטֵּל, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁשָּׁנִינוּ מַה שֶּׁכָּתוּב ׳מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים׳ (שמואל ב כג) - הקב"ה מוֹשֵׁל בָּאָדָם. וּמִי מוֹשֵׁל בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? צַדִּיק, שֶׁהוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה, וְהַצַּדִּיק מְבַטְּלָהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד אתא רבי חייא קמיה דרבי, וסח ליה עובדא, תוה רבי, ואמר ליה ר' שמעון בן גמליאל אבוי, ברי, ר' שמעון בן יוחאי אריא, ורבי אלעזר בריה אריא, ולאו ר' שמעון כשאר אריוותא, עליה כתיב ׳אריה שאג מי לא יירא וגו'׳ (עמוס ג, ח). ומה עלמין דלעילא מזדעזעין מיניה, אנן על אחת כמה וכמה. גברא דלא גזר תעניתא לעלמין על מה דשאיל ובעי, אלא הוא גוזר, קודשא בריך הוא מקיים. קודשא בריך הוא גוזר, ואיהו מבטל. והיינו דתנן, מאי דכתיב, ׳מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים, הקדוש ברוך הוא מושל באדם, ומי מושל בהקדוש ברוך הוא, צדיק׳ (שמואל ב כג, ג). דאיהו גוזר גזרה, והצדיק מבטלה.

התרגום: כשבא רבי חייא לפני רבי וספר לו את המעשה, תמה רבי, ואמר לו רבי שמעון בן גמליאל אביו, בני, רבי שמעון בר יוחאי אריה, ורבי אלעזר בנו אריה, ואין רבי שמעון כשאר אריות, עליו כתוב ׳אריה שאג מי לא יירא וגו'׳ (עמוס ג, ח). ומה עולמות שלמעלה מזדעזעים ממנו - אנו על אחת כמה וכמה. איש שלא גזר תענית לעולמים על מה ששאל ובקש, אלא הוא גוזר והקב"ה מקים, הקב"ה גוזר והוא מבטל, והינו מה ששנינו מה שכתוב ׳מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים׳ (שמואל ב כג) - הקב"ה מושל באדם. ומי מושל בקדוש ברוך הוא? צדיק, שהוא גוזר גזרה, והצדיק מבטלה.

מן המפרשים

אור החמה: אתא ר' חייא קמי דרבי טעות סופרים כאן שהרי אחר שנפטר ר' שמעון היה אביו של רבי קיים כמו שאמרו מי שיש לו אב יחיה וגו' כדמוכח במציעא א"כ היאך היה ר' חייא לפני ר' ועדיין רבי תלמיד לפני החכמים יושב בקרקע. צדיק מושל ביראת אלהים…

מהרח"ו: והיינו דתנן מאי דכתיב מושל באדם והיינו דתנן מאי דכתיב מושל באדם וגו'. כי פי' הפסוק כך הוא, 'לי דבר צור ישראל' שהוא הקב"ה שהוא מושל באדם, ולכן יש זקף קטן על 'באדם':

הסולם: כד אתא ר' חייא וכו': כשבא ר' חייא לפני רבי וסיפר לו המעשה, תמה רבי. ואמר לו ר' שמעון בן גמליאל אביו, בני, ר' שמעון בן יוחאי הוא אריה, ור' אלעזר בנו אריה, ואין ר' שמעון כשאר אריות, עליו כתוב, אריה שאג מי לא יירא וגו'. ומה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: