ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 2: ׳היה היה דבר ה׳ - כפל גלות בבל ומצרים, ושכינה גולה עמם › פיסקה 7 (ב ע"ב)

פתיחת שמים ונבואת יחזקאל - גילוי מרכבות הקב"ה השורות עם ישראל

שמות · ׳היה היה דבר ה׳ - כפל גלות בבל ומצרים, ושכינה גולה עמם · מאמר 2 · פיסקה 7 · דף ב ע"ב

לשון הזוהר

כַּד נַחְתּוּ לְבָּבֶל, אִתְפַּתָּחוּ שְׁמַיָּא, וְשָׁרָאת רוּחַ נְבוּאָה קַדִּישָׁא עַל יְחֶזְקֵאל, וְחָמָא כָּל מַה דְּחָמָא, וְאָמַר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, הָא מָארֵיכוֹן הָכָא, וְכָל חֵילֵי שְׁמַיָּא וּרְתִּיכוּ, דְּאָתוּ לְמֵידָר בֵּינֵיכוֹן. לָא הֵימְנוּהוּ, עַד דְּאִצְטְרִיךְ לְגַלָּאָה כָּל מַה דְּחָמָא, וָאֵרֶא כָּךְ, וָאֵרֶא כָּךְ. וְאִי גַּלֵּי יַתִּיר, מַה דְּגַלֵּי כֹּלָּא אִצְטְרִיךְ. כֵּיוָן דְּחָמוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ, חַדוּ. וְכַד שָׁמְעוּ מִלִּין מִפּוּמֵיהּ דִיחֶזְקֵאל, לָא חַיְישׁוּ עַל גָּלְוּתְהוֹן כְּלָל, דְּהָא יָדְעוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא שָׁבִיק לוֹן. וְכָל מַה דְּגַלֵּי בִּרְשׁוּתָא גַּלֵּי. (ל"א ואמר רבי שמעון ביה שעתא חדו ישראל חדוותא שלימתא בסיעתא דמאריהון דהוה עמהון וכל חד מנייהו עאל רעותא דלביה ברחימותא סגיא למיסר נפשיה על קדושתא דמאריהון ובגין כך גלי יחזקאל כל מה דגלי) וְתָנִינָן בְּכָל אֲתָר דְּיִשְׂרָאֵל גָּלוּ, תַּמָן שְׁכִינְתָּא גָּלְתָה עִמְהוֹן, וְהָכָא בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם מַה כְּתִיב, ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳. כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַהוּ אֵת יַעֲקֹב, הַבָּאִים אִתּוֹ אִצְטְרִיךְ לְמֵימָר׳. אֶלָּא, אֵלֶּה ׳שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ אִינּוּן רְתִיכִין וּמַשִּׁרְיָין עִלָּאִין, דְּנַחְתּוּ עִם יַעֲקֹב, בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא, בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם

תרגום

כְּשֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל, נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם, וְשָׁרְתָה נְבוּאָה קְדוֹשָׁה עַל יְחֶזְקֵאל, וְרָאָה כָּל מַה שֶּׁרָאָה, וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הֲרֵי אֲדוֹנְכֶם כָּאן, וְכָל חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם וּמַרְכְּבוֹתָיו שֶׁבָּאוּ לָדוּר בֵּינֵיכֶם. לֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ, עַד שֶׁהִצְטָרֵךְ לְגַלּוֹת כָּל מַה שֶּׁרָאָה, וָאֵרֶא כָּךְ, וָאֵרֶא כָּךְ. וְאִם גִּלָּה יוֹתֵר - כָּל מַה שֶּׁגִּלָּה הֻצְרַךְ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כָּךְ יִשְׂרָאֵל, שָׂמְחוּ. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ דְבָרִים מִפִּי יְחֶזְקֵאל, לֹא חָשְׁשׁוּ עַל גָּלוּתָם כְּלָל, שֶׁהֲרֵי יָדְעוּ שהקב"ה לֹא עָזַב אוֹתָם, וְכָל מַה שֶּׁגִּלָּה - גִּלָּה בִּרְשׁוּת. וְשָׁנִינוּ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל, שָׁם הַשְּׁכִינָה גָּלְתָה עִמָּהֶם. וְכָאן בְּגָלוּת מִצְרַיִם מַה כָּתוּב? ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (שמות א, א). כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, מַה זֶּה אֵת יַעֲקֹב? הַבָּאִים אִתּוֹ הִצְטָרֵךְ לוֹמַר! אֶלָּא, אֵלֶּה ׳שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - הֵם אוֹתָם מֶרְכָּבוֹת וּמַחֲנוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁיָּרְדוּ עִם יַעֲקֹב עִם הַשְּׁכִינָה לְגָלוּת מִצְרַיִם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד נחתו לבבל, אתפתחו שמיא, ושראת רוח נבואה קדישא על יחזקאל, וחמא כל מה דחמא, ואמר לון לישראל, הא מאריכון הכא, וכל חילי שמיא ורתיכו, דאתו למידר ביניכון. לא הימנוהו, עד דאצטריך לגלאה כל מה דחמא, וארא כך, וארא כך. ואי גלי יתיר, מה דגלי כלא אצטריך. כיון דחמו ישראל כך, חדו. וכד שמעו מלין מפומיה דיחזקאל, לא חיישו על גלותהון כלל, דהא ידעו דקודשא בריך הוא לא שביק לון. וכל מה דגלי ברשותא גלי. (ל"א ואמר רבי שמעון ביה שעתא חדו ישראל חדוותא שלימתא בסיעתא דמאריהון דהוה עמהון וכל חד מנייהו עאל רעותא דלביה ברחימותא סגיא למיסר נפשיה על קדושתא דמאריהון ובגין כך גלי יחזקאל כל מה דגלי) ותנינן בכל אתר דישראל גלו, תמן שכינתא גלתה עמהון, והכא בגלותא דמצרים מה כתיב, ׳ואלה שמות בני ישראל וגו'׳. כיון דכתיב ׳בני ישראל, מהו את יעקב, הבאים אתו אצטריך למימר׳. אלא, אלה ׳שמות בני ישראל׳ אינון רתיכין ומשריין עלאין, דנחתו עם יעקב, בהדי שכינתא, בגלותא דמצרים

התרגום: כשירדו לבבל, נפתחו השמים, ושרתה נבואה קדושה על יחזקאל, וראה כל מה שראה, ואמר להם לישראל: הרי אדונכם כאן, וכל חילות השמים ומרכבותיו שבאו לדור ביניכם. לא האמינו לו, עד שהצטרך לגלות כל מה שראה, וארא כך, וארא כך. ואם גלה יותר - כל מה שגלה הצרך. כיון שראו כך ישראל, שמחו. וכששמעו דברים מפי יחזקאל, לא חששו על גלותם כלל, שהרי ידעו שהקב"ה לא עזב אותם, וכל מה שגלה - גלה ברשות. ושנינו, בכל מקום שגלו ישראל, שם השכינה גלתה עמהם. וכאן בגלות מצרים מה כתוב? ׳ואלה שמות בני ישראל וגו'׳ (שמות א, א). כיון שכתוב ׳בני ישראל׳, מה זה את יעקב? הבאים אתו הצטרך לומר! אלא, אלה ׳שמות בני ישראל׳ - הם אותם מרכבות ומחנות עליונים שירדו עם יעקב עם השכינה לגלות מצרים.

מן המפרשים

מקדש מלך: ושראת רוח קודשא היא מלכות דבריאה וחמא כל מה דחמא פי' הגם שהיה בח"ל ראה כל מה שראה פעמים אחרות וזה היקש היה היה: וא"ל לישראל הא מאריכון הכא הוא אור זעיר ואין ספק אצלי שזכות היום גרם שהיה יום שבועות דכתיב במ"ת מן השמים דברתי…

נזר ישראל: בהדי שכינתיה בגלותא כו'. דשכינתי' אקרי יעקב, אשה כבעלה, ועיין לעיל (ראה תולדות קמה: ) :

הסולם: אמר ר' שמעון וכו': אר"ש, מי שרגיל לסבול צער, אע"פ שבא לו צער לפי שעה, הוא סובל העול שלו, ואינו דואג, אבל מי שאינו מורגל לסבול צער, וכל ימיו היו בתענוגים ומעדנים, ובא לו צער, זה הוא צער שלם, ועל זה צריכים לבכות.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר