תיבת גומא שמרה ממנו מדגי הים
שמות · ׳ותצפנהו שלושה ירחים׳ - סוד חודשי הדין הקשה בהסתרת משה · מאמר 18 · פיסקה 6 · דף יב ע"א
לשון הזוהר
׳וְלא (שלח ל"ח קע"ד ע"א) יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וְגוֹ'׳ (שמות ב, ג). מַאי ׳וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גּוֹמֶא׳. דְּחָפַת לֵיהּ בְּסִימָנָהָא, לְמֶהוֵי נָטִיר מֵאִינוּן נוּנֵי יַמָּא, דְּשָׁאטִין בְּיַמָּא רַבָּא, דִּכְתִּיב, ׳שָׁם רֶמֶשֹׁ וְאֵין מִסְפָּר׳ (תהילים קד, כה). וְהִיא חָפַת לֵיהּ, לְמֶהוֵי נָטִיר מִנַּיְיהוּ, בְּחָפוּ (בסטרא דיובלא) (נ"א דטיסת רוכלא) (נ"א דטיס רובילא) יַקִּירָא, דִּתְרֵין גַּוְונִין חִוָּור וְאוּכָם, וְאָנַח לֵיהּ לְמֹשֶׁה בֵּינַיְיהוּ, דְּיִשְׁתְּמוֹדָע עִמְּהוֹן, בְּגִין דְּזָמִין לְסַלְּקָא (בינייהו) זִמְנָא אַחֲרָא, לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא. ׳וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחוֹץ עַל הַיְאוֹר׳ (שמות ב, ה). דָּא אִיהִי דְּאַתְיָא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, ׳לִרְחוֹץ עַל הַיְאוֹר׳, עַל הַיְאוֹר דַּיְיקָא, וְלֹא עַל הַיָּם. וְאִי תֵּימָא, וְהָא כְּתִיב, ׳וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאוֹר׳ (שמות יז, ה), וּמֹשֶׁה לָא מָחָא אֶלָּא יַמָּא, וְקַרְיֵיהּ יְאוֹר. אֶלָּא יְאוֹר הֲוָה דְּמָחָא אַהֲרֹן עַל יְדֵי דְּמֹשֶׁה, וְשַׁוְיֵיהּ קְרָא דְּאִיהוּ עָבִיד.
תרגום
׳וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וְגוֹ'׳ (שמות ב, ג). מַה זֶּה - ׳וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא׳ (שמות ד, ב)? שֶׁכִּסְּתָה אוֹתוֹ בְּסִימָנֶיהָ לִהְיוֹת שָׁמוּר מֵאוֹתָם הַדָּגִים שֶׁל הַיָּם שֶׁשָּׁטִים בַּיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁכָּתוּב ׳שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר׳ (תהלים קד) - וְהִיא כִּסְּתָה אוֹתוֹ לִהְיוֹת שָׁמוּר מֵהֶם בְּכִסּוּי (בְּצַד הַיּוֹבֵל) (טיסת הרוכל) (טָס הכברה) נִכְבָּד שֶׁל שְׁנֵי גְוָנִים, לָבָן וְשָׁחֹר, וְהִנִּיחָה אֶת מֹשֶׁה בֵּינֵיהֶם שֶׁיִּוָּדַע עִמָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁעָתִיד לַעֲלוֹת (בֵּינֵיהֶם) פַּעַם אַחֶרֶת לְקַבֵּל תּוֹרָה. ׳וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר׳ (שמות ב, ה) - זוֹהִי שֶׁבָּאָה מִצַּד הַשְּׂמֹאל שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר׳ (שמות כ) - עַל הַיְאֹר דַּוְקָא, וְלֹא עַל הַיָּם. וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וּמַטְּךְ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר׳ (שמות יז, ה) - וּמֹשֶׁה לֹא הִכָּה אֶלָּא עַל הַיָּם, וְקָרְאוּ לוֹ יְאֹר? אֶלָּא יְאֹר הָיָה שֶׁהִכָּה אַהֲרֹן עַל יְדֵי מֹשֶׁה, וְהֶחֱשִׁיב אוֹתוֹ הַכָּתוּב שֶׁהוּא עָשָׂה זֹאת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ולא (שלח ל"ח קע"ד ע"א) יכלה עוד הצפינו וגו'׳ (שמות ב, ג). מאי ׳ותקח לו תבת גומא׳. דחפת ליה בסימנהא, למהוי נטיר מאינון נוני ימא, דשאטין בימא רבא, דכתיב, ׳שם רמש ואין מספר׳ (תהילים קד, כה). והיא חפת ליה, למהוי נטיר מנייהו, בחפו (בסטרא דיובלא) (נ"א דטיסת רוכלא) (נ"א דטיס רובילא) יקירא, דתרין גוונין חוור ואוכם, ואנח ליה למשה בינייהו, דישתמודע עמהון, בגין דזמין לסלקא (בינייהו) זמנא אחרא, לקבלא אורייתא. ׳ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור׳ (שמות ב, ה). דא איהי דאתיא מסטרא דשמאלא דדינא קשיא, כמה דאת אמר, ׳לרחוץ על היאור׳, על היאור דייקא, ולא על הים. ואי תימא, והא כתיב, ׳ומטך אשר הכית בו את היאור׳ (שמות יז, ה), ומשה לא מחא אלא ימא, וקרייה יאור. אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידי דמשה, ושוייה קרא דאיהו עביד.
התרגום: ׳ולא יכלה עוד הצפינו וגו'׳ (שמות ב, ג). מה זה - ׳ותקח לו תבת גמא׳ (שמות ד, ב)? שכסתה אותו בסימניה להיות שמור מאותם הדגים של הים ששטים בים הגדול, שכתוב ׳שם רמש ואין מספר׳ (תהלים קד) - והיא כסתה אותו להיות שמור מהם בכסוי (בצד היובל) (טיסת הרוכל) (טס הכברה) נכבד של שני גונים, לבן ושחר, והניחה את משה ביניהם שיודע עמהם, משום שעתיד לעלות (ביניהם) פעם אחרת לקבל תורה. ׳ותרד בת פרעה לרחץ על היאר׳ (שמות ב, ה) - זוהי שבאה מצד השמאל של הדין הקשה, כמו שנאמר ׳לרחץ על היאר׳ (שמות כ) - על היאר דוקא, ולא על הים. ואם תאמר, והרי כתוב ׳ומטך אשר הכית בו את היאר׳ (שמות יז, ה) - ומשה לא הכה אלא על הים, וקראו לו יאר? אלא יאר היה שהכה אהרן על ידי משה, והחשיב אותו הכתוב שהוא עשה זאת.
מן המפרשים
מקדש מלך: ה"ג בחפו דסטרא דיובלא יקירא ור"ל שהשכינה כסתה לנשמת משה בלבוש החשמל שהוא מן הבינה לפי שהבינה דוחה את החיצונים ופי' ותצפנהו באותו עולם קודם שנולד ואחר שנולד ולא יכלה עוד הצפינו והיתה יראה עליו כשעלה לקבל התורה מפני החיצונים…
אור החמה: ולא יכלה עוד וגו' לא קשיא ליה מידי דפשיטא דדוקא מצד הדין צופנת אותו אמנם מצד שאר גבולים שהם רחמים לא יכל' עוד הצפינו כי משם הוא קיומו מיניקת הרחמים:
נזר ישראל: שכיחין אינון לעילא כו'. הנשמות אינן יורדין תיכף לעולם, אלא נשתהו בבריאה או ביצירה הנקרא 'נוני ימא', ועושין שליחות כמלאכים. וכתיב 'לפתח חטאת רובץ' (בראשית ד ז, זוהר ויקהל ריט: ) . ויצירה נקרא יאור בסוד סיום הוא"ו יסוד עולם.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: