ממלכת הזוהר › זוהר › שמות › מאמר 18: ׳ותצפנהו שלושה ירחים׳ - סוד חודשי הדין הקשה בהסתרת משה › פיסקה 3 (יא ע"ב)

׳ותשם בה את הילד׳ רומז לישראל - ׳ותשם בסוף׳

שמות · ׳ותצפנהו שלושה ירחים׳ - סוד חודשי הדין הקשה בהסתרת משה · מאמר 18 · פיסקה 3 · דף יא ע"ב

לשון הזוהר

׳וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד׳ - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ׳ (הושע יא, א). וַתָּשֶׂם בַּסּוּף דְּלָא הֲווֹ פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא חוּמְרָא לְמֶעְבַּד, (ויקרא רפ"ו ע"א) ׳עַד סוֹף, דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, לְסוֹף אַרְבְּעִין שְׁנִין׳. ׳עַל שְׂפַת הַיְאוֹר׳ - עַל מֵימְרָא דְּאִינּוּן דְּמוֹרִים אוֹרַיְיתָא וְחוּקָּה לְיִשְׂרָאֵל. (נ"א רבי חזקיה אמרז הכי אוליפנא) דָּבָר אַחֵר וַיֵּלֶךְ אִישׁ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג). מִבֵּית לֵוִי, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲתָר דְּחָכְמָה עִלָּאָה, וְהַהוּא נָהָר, מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, וְלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעָלְמִין. מִבֵּית לֵוִי דְּאַשְׁרֵי לִוְיָתָן (נ"א כל חידו) לְחִידוּ בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ׳ (תהילים קד, כו). וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲתָר דִּנְהִירוּ דְּסִיהֲרָא נָהִיר.

תרגום

׳וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד׳ - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ׳ (הושע יא, א) - ׳וַתָּשֶׂם בַּסּוּף׳ - שֶׁלֹּא הָיוּ מִצְווֹת הַתּוֹרָה חֹמֶר לַעֲשׂוֹת עַד סוֹף, שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה. ׳עַל שְׂפַת הַיְאֹר׳ - עַל מַאֲמָר שֶׁל אוֹתָם שֶׁמּוֹרִים תּוֹרָה וְחֻקָּה לְיִשְׂרָאֵל. (רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, כָּךְ לָמַדְנוּ). דָּבָר אַחֵר וַיֵּלֶךְ אִישׁ - זֶה הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳ה' אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג) - מִבֵּית לֵוִי - זֶה הקב"ה, הַמָּקוֹם שֶׁהַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה וְאוֹתוֹ נָהָר מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד וְלֹא נִפְרָדִים לְעוֹלָמִים. מִבֵּית לֵוִי - שֶׁהִשְׁרָה לִוְיָתָן (כָּל שִׂמְחָה) לְשִׂמְחָה בָּעוֹלָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ׳ (תהלים קד, כו) - וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי - זֶה הקב"ה, מָקוֹם שֶׁאוֹר הַלְּבָנָה מֵאִיר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ותשם בה את הילד׳ - אלו ישראל, כמה דאת אמר ׳כי נער ישראל ואהבהו׳ (הושע יא, א). ותשם בסוף דלא הוו פקודי אורייתא חומרא למעבד, (ויקרא רפ"ו ע"א) ׳עד סוף, דעאלו ישראל לארעא, לסוף ארבעין שנין׳. ׳על שפת היאור׳ - על מימרא דאינון דמורים אורייתא וחוקה לישראל. (נ"א רבי חזקיה אמרז הכי אוליפנא) דבר אחר וילך איש, דא קודשא בריך הוא, דכתיב, ׳יהו"ה איש מלחמה׳ (שמות טו, ג). מבית לוי, דא קודשא בריך הוא, אתר דחכמה עלאה, וההוא נהר, מתחברן כחדא, ולא מתפרשין לעלמין. מבית לוי דאשרי לויתן (נ"א כל חידו) לחידו בעלמא, הדא הוא דכתיב, ׳לויתן זה יצרת לשחק בו׳ (תהילים קד, כו). ויקח את בת לוי, דא קודשא בריך הוא, אתר דנהירו דסיהרא נהיר.

התרגום: ׳ותשם בה את הילד׳ - אלו ישראל, כמו שנאמר ׳כי נער ישראל ואהבהו׳ (הושע יא, א) - ׳ותשם בסוף׳ - שלא היו מצוות התורה חמר לעשות עד סוף, שנכנסו ישראל לארץ לסוף ארבעים שנה. ׳על שפת היאר׳ - על מאמר של אותם שמורים תורה וחקה לישראל. (רבי חזקיה אמר, כך למדנו). דבר אחר וילך איש - זה הקב"ה, שכתוב ׳ה' איש מלחמה׳ (שמות טו, ג) - מבית לוי - זה הקב"ה, המקום שהחכמה העליונה ואותו נהר מתחברים כאחד ולא נפרדים לעולמים. מבית לוי - שהשרה לויתן (כל שמחה) לשמחה בעולם, זהו שכתוב ׳לויתן זה יצרת לשחק בו׳ (תהלים קד, כו) - ויקח את בת לוי - זה הקב"ה, מקום שאור הלבנה מאיר.

מן המפרשים

מקדש מלך: תיבת גמא נ"ב גמא עם הכולל מ"ה והוא הלוחות זעיר דלא הוו פקודי דאורייתא חומרי למעבד עד דעאלו ישראל לארעא שאז נתחייבו אפילו במצות התלויות בארץ משא"כ במדבר שלא נתחייבו רק במצות שהן חובת הגוף:

אור החמה: ר' יהודה וכו'. לדידי' א"ש מלת ותחמרה מלשון חומרא וחומר וזפת הוי מ"ע ומל"ת כי בעשיית המצוה האדם מניע חומרו גופו וכל אבריו וזהו בחמר עשיית המצות וקיומם בהנעת החמר ובזפת היינו שמי שלא יקיים מל"ת ויעבור עליהם יהיה נידון בזפת…

מהרח"ו: ד״א וילך איש דא קב"ה ד״א וילך איש דא קב"ה וגו'. זה יובן מדף נ' ע"ב, כי לויתן הוא חבור חכמה ובינה:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: