אחרי בבל - לא כל ישראל שבו להיטהר בשלמות
שמות · בכיית רשבי - סימני הגאולה וסדר זמני משיח עד שבת עולמים · מאמר 13 · פיסקה 44 · דף ט ע"ב
לשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאַעְדִּיאוּ שֻלְטָנוּ דְּבָבֶל, וְשָׁרִיאַת הֵ"א תַּתָּאָה לְאַנְהָרָא. יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, לָא אָהַדְרוּ לְאַדְכָּאָה (נ"א לשלטאה) לְמֶהֱוֵי סְגוּלָה שְׁלֵימָתָא כְּמִלְּקַדְּמִין, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר, (בערבוביא) וְכֵיוָן דִּשְׁלִימוּ לָא אִשְׁתְּכַח, (ושריאת ה"א תתאה לשלטאה) כְּדֵין, י' נְבִיעוּ עִלָּאָה לָא נָחִית כָּל כַּךְ לְאַנְהֲרָא, כְּמָה דְּהֲוָה כְּמִלְּקַדְּמִין, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר בְּעִרְבּוּבְיָא, דְּלָא הֲווֹ דַּכְיָין כְּמִלְּקַדְּמִין כְּמָה דְּאִתְחָזֵי, וְעַל כָּךְ נְבִיעוּ עִלָּאָה, וְלָא נְבִיעַ, וְלָא נָהִיר, אֶלָּא דְּאַהֲדָר לְאַנְהָרָא זְעֵיר זְעֵיר, מִגּוֹ דֹּחֲקָא (דשמאלא) דִּשְׁמָא. (נ"א דגלותא ודינא) וְעַל דָּא, אִתְגָּרוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל קְרָבִין סַגִּיאִין, עַד דְּהַחֹשֶׁךְ ׳יְכַסֶּה אֶרֶץ׳, וְה' תַּתָּאָה אִתְחֲשָׁךְ, וְנַפְלַת לְאַרְעָא, וּנְבִיעוּ עִלָּאָה אִסְתַּלָּק כְּמִלְּקַדְּמִין, בְּגִין דְמַלְכוּת אֱדוֹם אִתְתַּקַּף, וְיִשְׂרָאֵל אָהַדְרוּ לְסַרְחָנַיְיהוּ.
תרגום
וְכֵּיוָן שֶׁהוּעֲבַר שִׁלְטוֹן בָּבֶל, וְהִתְחִילָה הֵ"א תַּחְתּוֹנָה לְהָאִיר, לֹא כָּל יִשְׂרָאֵל חָזְרוּ לְהִטָּהֵר (לִשְׁלֹט) לִהְיוֹת סְגֻלָּה שְׁלֵמָה כְּמוֹ מִקֹּדֶם, אֶלָּא מְעַט מְעַט (בְּעִרְבּוּבְיָה), וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִמְצְאָה שְׁלֵמוּת, (וְשָׁרְתָה ה"א תחתונה לִשְׁלֹט) אָז י', מַעְיָן עֶלְיוֹן, לֹא יָרַד כָּל כָּךְ לְהָאִיר כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם, אֶלָּא לְאַט לְאַט בְּעִרְבּוּבְיָה, שֶׁלֹּא הָיוּ טְהוֹרִים כְּמוֹ קֹדֶם כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, וְעַל כָּךְ מַעְיָן הָעֶלְיוֹן לֹא נוֹבֵעַ וְלֹא מֵאִיר, אֶלָּא שֶׁחָזַר לְהָאִיר מְעַט מְעַט מִתּוֹךְ דֹּחַק (שֶׁל הַשְּׂמֹאל) שֶׁל הַשֵּׁם (שֶׁל גָּלוּת וְהַדִּין). וְלָכֵן הִתְגָּרוּ בְיִשְׂרָאֵל קְרָבוֹת רַבִּים, עַד ׳שֶׁהַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ׳, וְה' הַתַּחְתּוֹנָה נֶחְשְׁכָה וְנָפְלָה לָאָרֶץ, וְהַמַּעְיָן הָעֶלְיוֹן הִסְתַּלֵּק כְּמוֹ מִקֹּדֶם, מִשּׁוּם שֶׁמַּלְכוּת אֱדוֹם הִתְחַזְּקָה, וְיִשְׂרָאֵל חָזְרוּ לְסִרְח וֹנָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כיון דאעדיאו שלטנו דבבל, ושריאת ה"א תתאה לאנהרא. ישראל כלהו, לא אהדרו לאדכאה (נ"א לשלטאה) למהוי סגולה שלימתא כמלקדמין, אלא זעיר זעיר, (בערבוביא) וכיון דשלימו לא אשתכח, (ושריאת ה"א תתאה לשלטאה) כדין, י' נביעו עלאה לא נחית כל כך לאנהרא, כמה דהוה כמלקדמין, אלא זעיר זעיר בערבוביא, דלא הוו דכיין כמלקדמין כמה דאתחזי, ועל כך נביעו עלאה, ולא נביע, ולא נהיר, אלא דאהדר לאנהרא זעיר זעיר, מגו דחקא (דשמאלא) דשמא. (נ"א דגלותא ודינא) ועל דא, אתגרו בהו בישראל קרבין סגיאין, עד דהחשך ׳יכסה ארץ׳, וה' תתאה אתחשך, ונפלת לארעא, ונביעו עלאה אסתלק כמלקדמין, בגין דמלכות אדום אתתקף, וישראל אהדרו לסרחנייהו.
התרגום: וכיון שהועבר שלטון בבל, והתחילה ה"א תחתונה להאיר, לא כל ישראל חזרו להטהר (לשלט) להיות סגלה שלמה כמו מקדם, אלא מעט מעט (בערבוביה), וכיון שלא נמצאה שלמות, (ושרתה ה"א תחתונה לשלט) אז י', מעין עליון, לא ירד כל כך להאיר כמו שהיה מקדם, אלא לאט לאט בערבוביה, שלא היו טהורים כמו קדם כמו שראוי, ועל כך מעין העליון לא נובע ולא מאיר, אלא שחזר להאיר מעט מעט מתוך דחק (של השמאל) של השם (של גלות והדין). ולכן התגרו בישראל קרבות רבים, עד ׳שהחשך יכסה ארץ׳, וה' התחתונה נחשכה ונפלה לארץ, והמעין העליון הסתלק כמו מקדם, משום שמלכות אדום התחזקה, וישראל חזרו לסרח ונם.
מן המפרשים
אור החמה: לא אהדרו לאדכאה. כלומר וא"ת למה חסרו בבנין בית שני חמשה דברים ועוד שתמיד היו משועבדים למלכי א"ה ונותנים להם מס להכי אמר לפי שהם לא עשו תשובה לכן לא היתה גאולתם שלימה:
הסולם: כיון דאעדיאו שלטנו וכו': כיון שהוסרה ממשלת בבל, והתחילה ה' תחתונה דהוי"ה להאיר, ישראל כולם, לא חזרו להטהר להיות סגולה שלמה כמקודם, אלא מעט מעט, חזרו מגלות בבל לארץ ישראל, וכיון שלא נמצא שלמות, אז י' העליונה דהוי"ה, לא ירדה…