ממלכת הזוהר › זוהר › שלח לך › מאמר 5: מקרה בני האדם ומקרה הבהמה - סוד השליח הנאמן ורוח האדם העולה למעלה › פיסקה 7 (קנז ע"ב)

ורוח הבהמה היורדת למטה - תפח רוחם של הטפשים חסרי המהימנותא הנשארים בגיהנום

שלח לך · מקרה בני האדם ומקרה הבהמה - סוד השליח הנאמן ורוח האדם העולה למעלה · מאמר 5 · פיסקה 7 · דף קנז ע"ב

לשון הזוהר

׳וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ׳ - וְלַאו לְהַהוּא אֲתָר דְּהַוָה כָּל בַּר נָשׁ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ט, ו), וּכְתִיב ׳נֵר יהו"ה נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כז). הֵיךְ אַמְרֵי אִינּוּן טִפְּשָׁאֵי דְּלָאו מִבְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, ׳וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל׳, תִּיפַּח רוּחֵיהוֹן, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳יִהְיוּ כְּמוֹץ לִפְנֵי רוּחַ וּמַלְאַךְ יהו"ה דּוֹחֶה׳ (תהילים לה, ה). אִלֵּין יִשְׁתַּאֲרוּן בַּגֵיהִנָּם, לְאִינּוּן דַּרְגִּין תַּתָּאִין, וְלָא יִסְתַּלְּקוּן לְדָרֵי דָּרִין. עָלַיְיהוּ כְּתִיב ׳יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרַכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳ (תהילים קד, לה) הַלְלוּיָהּ. אָתוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא, וְנַשְׁקוּ רֵישֵׁיהּ, אָמְרוּ וּמַה כָּל כַּךְ הֲוָה עִמָּךְ וְלָא יְדַעְנָא, זַכָּאָה הַאי שַׁעֲתָא דְּאַעְרַעְנָא בָּךְ.

תרגום

׳וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ׳ (קהלת ג, כא) - וְלֹא לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהָיָה כָּל אָדָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ט), וְכָתוּב - ׳נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כז) - אֵיךְ אוֹמְרִים אוֹתָם טִפְּשִׁים שֶׁאֵינָם מִבְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל (קהלת ג)? תִּפַּח רוּחָם! עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ וּמַלְאַךְ ה' דּוֹחֶה׳ (תהלים לה, ה) - אֵלֶּה יִשָּׁאֲרוּ בַגֵּיהִנֹּם לְאוֹתָן דְּרָגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת, וְלֹא יַעֲלוּ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּיָהּ׳ (שם קד). בָּאוּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא וְנָשְׁקוּ רֹאשׁוֹ. אָמְרוּ, וּמַה כָּל זֶה הָיָה אִתְּךְ וְלֹא יָדַעְנוּ? אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה הַזּוֹ שֶׁפָּגַשְׁנוּ אוֹתְךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ׳ - ולאו לההוא אתר דהוה כל בר נש, דכתיב ביה ׳בצלם אלהים עשה את האדם׳ (בראשית ט, ו), וכתיב ׳נר יהו"ה נשמת אדם׳ (משלי כ, כז). היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא, ׳ורוח אחד לכל׳, תיפח רוחיהון, עלייהו כתיב, ׳יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהו"ה דוחה׳ (תהילים לה, ה). אלין ישתארון בגיהנם, לאינון דרגין תתאין, ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב ׳יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהו"ה׳ (תהילים קד, לה) הללויה. אתו רבי חזקיה ורבי ייסא, ונשקו רישיה, אמרו ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא, זכאה האי שעתא דאערענא בך.

התרגום: ׳ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׳ (קהלת ג, כא) - ולא לאותו מקום שהיה כל אדם, שכתוב בו ׳בצלם אלהים עשה את האדם׳ (בראשית ט), וכתוב - ׳נר ה' נשמת אדם׳ (משלי כ, כז) - איך אומרים אותם טפשים שאינם מבני המהימנותא, ורוח אחד לכל (קהלת ג)? תפח רוחם! עליהם כתוב ׳יהיו כמץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה׳ (תהלים לה, ה) - אלה ישארו בגיהנם לאותן דרגות תחתונות, ולא יעלו לדורי דורות. עליהם כתוב ׳יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה׳ (שם קד). באו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו ראשו. אמרו, ומה כל זה היה אתך ולא ידענו? אשרי השעה הזו שפגשנו אותך.

מן המפרשים

יהל אור: כמוץ לפני רוח. ר"ל ההוא רוח דכולל כל רוחות. ומלאך ה' הוא נשמתא מזלא כידוע, והוא דוחה דלא סליק לטינרא עילאה. והנפש נכרתה שבה הכרת כמ"ש ונכרתה כו' והוא ירידתה לאבדון כמ"ש והאבדתי את כו' וכמ"ש בז"ח רות דמשם לא סליק:

הסולם: אפיק ר׳ ייסא וכו׳: הוציא ר״י נאד אחד מלא מים ונתן לו. אחר ששתה אמר נעלה עמך להר, למים. עלו להר ומצאו חוט אחד דק של מים ומילא כלי אחד. ישבו. אמר להם אותו האדם, עתה שאלו. כי אני משתדל בתורה על ידי בני אחד שהכנסתי אותו לבית רב,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: