מקרה בני האדם ומקרה הבהמה
סוד השליח הנאמן ורוח האדם העולה למעלה
רבי חזקיה ורבי ייסא הולכים בדרך - קושיית מקרה בני האדם ומקרה הבהמה
רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי יֵיסָא לְרַבִּי חִזְקִיָּה, אֲנִי רוֹאֶה בְפָנֶיךְ שֶׁבְּתוֹכְךְ יֵשׁ הִרְהוּר. אָמַר לוֹ, הֲרֵי וַדַּאי בְּפָסוּק זֶה הִסְתַּכַּלְתִּי בוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, ׳כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה מִקְרֶה אֶחָד לָהֶם וְגוֹ'׳ (קהלת ג, יט) '. וְשָׁנִינוּ, שֶׁכָּל דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם נִסְתָּרִים מִדַּרְגוֹת הַחָכְמָה. אִם כָּךְ, בְּפָסוּק זֶה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, שֶׁהֲרֵי נִמְצָא בּוֹ פֶּתַח לְאוֹתָם שֶׁאֵינָם בְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא הֲווֹ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, אָמַר רִבִּי יֵיסָא לְרִבִּי חִזְקִיָּה. חֲמֵינָא בְּאַפָּךְ דְּהִרְהוּרָא אִית בְּגַוָּוךְ. אָמַר לֵיהּ, הָא וַדַּאי הַאי קְרָא אִסְתַּכַּלְנָא בֵּיהּ, כֵּיוָן דְּאָמַר שְׁלֹמֹה, ׳כִּי מִקְּרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְּרֶה אֶחָד לָהֶם וְגוֹ'׳ (קהלת ג, יט). וְתָנֵינָן, דְּכָל מִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, כֻּלְּהוּ סְתִימִין מִדַּרְגִּין דְּחָכְמְתָא. אִי הָכִי, הַאי קְרָא אִית בֵּיהּ לְאִסְתַּכְּלָא, דְּהָא פִּתְחָא לְאִינּוּן דְּלָאו בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ.
פגשו איש צמא ועיף ששאל אם עסקו בתורה ועלה להר לשתות מים
אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ זֶה, וְיֵשׁ בּוֹ לָדַעַת וּלְהִסְתַּכֵּל. בֵּין כָּךְ רָאוּ אָדָם שֶׁהָיָה בָּא, וּבִקֵּשׁ מֵהֶם מַיִם, שֶׁהָיָה צָמֵא וְעָיֵף מֵחֹזֶק הַשֶּׁמֶשׁ. אָמְרוּ לוֹ, מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם? יְהוּדִי אֲנִי, וַאֲנִי עָיֵף וְצָמֵא. אָמְרוּ, עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אָמַרלָהֶם, עַד שֶׁאֲנִי אִתְּכֶם בִּדְבָרִים, אֶעֱלֶה לָהָר הַזֶּה, וְשָׁם אֶקַּח מַיִם וְאֶשְׁתֶּה.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, וְאִית בֵּיהּ לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא. אַדְּהָכִי חָמוּ חַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי, שָׁאַל לוֹן מַיָּיא, דְּהֲוָה צָחֵי, וַהֲוָה לָאֵי בְּתוּקְפָּא דְּשִׁמְשָׁא. אָמְרוּ לֵיהּ, מַאן אַתְּ. אָמַר לוֹן יוּדָאי אֲנָא, וַאֲנָא לָאֵי וְצָחֵינָא. אָמְרוּ לָעִית בְּאוֹרַיְיתָא, אָמַר לוֹן, עַד דַּאֲנָא עִמְּכוֹן בְּמִלִּין, אֶסְלַּק לְהַאי טוּרָא, וְתַמָּן אֶסַּב מַיָּיא וְאִשְׁתֵּי.
הוֹצִיא רַבִּי יֵיסָא כְּלִי מַיִם וְנָתַן לוֹ - אָמַר הָאִישׁ: כָּעֵת תִּשְׁאָלוּנִי, שֶׁהִרְוַחְתִּי בַּתּוֹרָה עַל יְדֵי בְּנִי
הוֹצִיא רַבִּי יֵיסָא כְּלִי אֶחָד מָלֵא מַיִם וְנָתַן לוֹ. אַחַר שֶׁשָּׁתָה, אָמַר, נַעֲלֶה אִתְּךְ לַמַּיִם. עָלָה לָהָר, וְנִמְצְאוּ חוּט מַיִם דַּקִּיק, וּמִלְּאוּ כְלִי אֶחָד. יָשְׁבוּ. אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ הָאָדָם, כָּעֵת תִּשְׁאֲלוּ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי הִשְׁתַּדַּלְתִּי בַתּוֹרָה עַל יְדֵי בְּנִי אֶחָד, שֶׁאֲנִי הִכְנַסְתִּיו לְבֵית רַב וּבִגְלָלוֹ הִרְוַחְתִּי בַתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אִם עַל יְדֵי בִנְךְ - טוֹב הוּא. אֲבָל הַדָּבָר שֶׁאָנוּ בוֹ, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁלְּמָקוֹם אַחֵר רוֹצֶה לַעֲלוֹת. אָמַר אוֹתוֹ הָאָדָם, אֱמֹר דְּבָרְךְ, שֶׁלִּפְעָמִים בְּתַרְמִיל הֶעָנִי תִּמְצָא מַרְגָּלִית.
בלשון הזוהר
אַפִּיק רִבִּי יֵיסָא חַד זְפִירָא מָלֵי מַיִין, וִיהַב לֵיהּ. בָּתַר דְּשָׁתָה, אָמַר נְסַלֵּק עִמָּךְ לְמַיָּיא. סְלִיקוּ לְטוּרָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ חַד חוּטָא דְּמַיָיא דָּקִיק, וּמַלֵּי קַטְפוּרָא חַד. יָתְבוּ. אָמַר לוֹן הַהוּא בַּר נָשׁ, הַשְׁתָּא שָׁאִילוּ, דְּהָא אֲנָא אִשְׁתָּדַּלְּנָא בְּאוֹרַיְיתָא, עַל יְדוֹי דְּחַד בְּרִי, דַּאֲנָא עַיְילִית לֵיהּ לְבֵי רַב, וּבְגִינֵיהּ רָוַוחְנָא בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה אִי עַל יְדָא דִּבְרָךְ, טַב הוּא. אֲבָל מִלָּה דַּאֲנָן בֵּיהּ, אֲנָא חֲמֵינָא דְּלַאֲתָר אַחֲרָא בָּעֵי לְאִסְתַּלְּקָא. אָמַר הַהוּא בַּר נָשׁ, אֵימָא מִלָּךְ, דִּלְזִמְנִין בְּאָפַּרְקָסָתָא דְּעַנְיָיא תִּשְׁכַּח מַרְגָּנִיתָא.
אמר להם שלמה חזר על דברי טפשי העולם האומרים שהעולם הולך במקרה
אָמַר לוֹ פָּסוּק זֶה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה. סָח לוֹ. אָמַר לוֹ, וְכִי (כְּמוֹ) בַּמָּה אַתֶּם נִפְרָדִים מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים? אָמְרוּ לוֹ, וּבַמֶּה? אָמַר לָהֶם, עַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה פָּסוּק זֶה, וְלֹא אָמַר זֶה מֵעַצְמוֹ כִּשְׁאָר אוֹתָם דְּבָרִים, אֶלָּא חָזַר עַל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁל טִפְּשֵׁי הָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים כָּךְ. וּמָה אוֹמְרִים? ׳כִּי מִקְרֶה (בְנֵי) הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וְגוֹ'׳ (קהלת ג, יט). טִפְּשִׁים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בַּחָכְמָה, אוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוֹלֵךְ בְּמִקְרֶה, והקב"ה לֹא מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, אֶלָּא ׳מִקְרֶה (בְנֵי) הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ הַאי קְרָא דְּאָמַר שְׁלֹמֹה, סַח לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, וְכִי (נ"א כמה) בְּמָה אַתּוּן פְּרִישָׁן מִשְּׁאַר בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא יַדְעֵי. אָמְרוּ לֵיהּ וּבְמָּה. אָמַר לוֹן, עַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה הַאי קְרָא, וְלָא אָמַר הַאי מִגַּרְמֵיהּ, כִּשְׁאַר אִינּוּן מִלִּין. אֶלָּא אַהְדָּר אִינּוּן מִלִּין דְּטִפְּשָׁאֵי עָלְמָא דְּאַמְרֵי כַּךְ, וּמַאי אַמְרֵי. ׳כִּי מִקְרֶה׳ ׳הָאָדָם וּמִקְּרֶה הַבְּהֵמָה וְגוֹ'׳, טִפְּשָׁאֵי דְּלָא יַדְעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלָן בְּחָכְמְתָא אַמְרֵי דְּהַאי עָלְמָא אָזִיל בְּמִקְרֶה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַשְׁגַּח עָלַיְיהוּ, אֶלָּא מִקְרֶה ׳הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד וְגוֹ'׳.
שלמה קרא לטפשים אלה בהמה - אמרתי אני בלבי לברם האלהים ולראות שהם בהמה
וּכְשֶׁשְּׁלֹמֹה הִסְתַּכֵּל בַּטִּפְּשִׁים הַלָּלוּ שֶׁאוֹמְרִים אֶת זֶה, קָרָא לָהֶם בְּהֵמָה, שֶׁהֵם עוֹשִׂים עַצְמָם בְּהֵמָה מַמָּשׁ מִשּׁוּם שֶׁאוֹמְרִים דְּבָרִים אֵלּוּ. וּמִנַּיִן לָנוּ? הַפָּסוּק שֶׁעָלָיו מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם׳ (קהלת ג, יח) - ׳אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי׳, וְחָשַׁבְתִּי בָזֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל מָה? ׳עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם׳ - עַל אוֹתוֹ דְּבַר טִפְּשׁוּת שֶׁהֵם אוֹמְרִים לְבָרָם הָאֱלֹהִים - לְבַדָּם, וְלֹא יִתְחַבְּרוּ יַחַד עִם בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מְהֵימְנוּתָא, ׳וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם׳ - וְלִרְאוֹת בָּהֶם אוֹתָם בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא שֶׁהֵם בְּהֵמָה מַמָּשׁ, וְדַעְתָּם כַּבְּהֵמָה. הֵמָּה לָהֶם - בִּלְבַדָּם, וְלֹא לְהַכְנִיס אֶת בְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא בְּדַעַת וְטִפְּשׁוּת זוֹ, וְעַל כָּךְ הֵמָּה לָהֶם, וְלֹא לַאֲחֵרִים. וּמַה דַּעְתָּם? ׳כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד׳ (קהלת ג, יט) - לְכֻלָּם וְגוֹ'. תִּפַּח רוּחָם שֶׁל אוֹתָן בְּהֵמוֹת, אוֹתָם טִפְּשִׁים אוֹ מְחֻסְּרֵי מְהֵימְנוּתָא. אוֹי לָהֶם! אוֹי לְנַפְשָׁם! טוֹב לָהֶם שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לָעוֹלָם!
בלשון הזוהר
וְכַד שְׁלֹמֹה אִסְתָּכַּל בְּאִלֵּין טִפְּשָׁאִין דְּקָאַמְרֵי דָּא קָרָא לוֹן בְּהֵמָה, דְּאִינּוּן עַבְדִּין גַּרְמַיְיהוּ בְּהֵמָה מַמָּשׁ, בְּגִין דְּאַמְרֵי מִלִּין אִלֵּין. וּמְנָלָן. קְרָא דְּעָלֵיהּ אוֹכַח, דִּכְתִּיב, ׳אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם׳ (קהלת ג, יח). ׳אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי׳ - וַחֲשִׁיבְנָא בְּהַאי לְאִסְתַּכְּלָא עַל מָה, ׳עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם׳. עַל הַהוּא מִלָּה דְּטִפְּשׁוּתָא, דְּאִינּוּן אַמְרֵי ׳לְבָרָם הָאֱלֹהִים׳ בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְלָא יִתְחַבְּרוּן בַּהֲדֵי בְּנֵי נָשָׁא אַחֲרָנִין דְּאִית לוֹן מְהֵימְנוּתָא, ׳וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם׳. וְלִרְאוֹת בְּהוּ אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, ׳שֶׁהֵם בְּהֵמָה׳ מַמָּשׁ, וְדַעְתַּיְיהוּ כִּבְעִירָא. ׳הֵמָּה לָהֶם׳ בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְלָא לְאַעֲלָאה לִבְנֵי מְהֵימְנוּתָא בְּדַעְתָּא דְּטִפְּשׁוּתָא דָּא, וְעַל דָּא ׳הֵמָּה לָהֶם׳, וְלָא לְאַחֲרָנִין. וּמַה דַּעְתָּא דִּלְהוֹן. ׳כִּי מִקְּרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְּרֶה אֶחָד׳ - לְכֻלָּם וְגוֹ'. תִּיפַּח רוּחֵיהוֹן דְּאִינּוּן בְּעִירֵי. אִינּוּן טִפְּשָׁאֵי. אִינּוּן מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא. וַוי לוֹן וַוי לְנַפְשַׁיְיהוּ. טַב לְהוּ דְּלָא יֵיתוּן לְעָלְמָא.
מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה - רוח הצדיקים עולה למקום קדוש ועליון
וּמַה הֱשִׁיבָם שְׁלֹמֹה עַל זֶה? הַפָּסוּק אַחֲרָיו, וְאָמַר, וּמִי ׳יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ׳ (קהלת ג, כא) - ׳מִי יוֹדֵעַ׳ בְּאוֹתָם טִפְּשִׁים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בַּתּוֹרָה, ׳רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה׳ - לְמָקוֹם עֶלְיוֹן, לְמָקוֹם נִכְבָּד, לְמָקוֹם קָדוֹשׁ, לְהִזּוֹן מֵאוֹר עֶלְיוֹן, מֵאוֹר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, לִהְיוֹת צָרוּר בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְנִמְצָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ עוֹלָה תְמִימָה, וְזוֹהִי ׳הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה׳.
בלשון הזוהר
וּמַה אָתִיב לוֹן שְׁלֹמֹה עַל דָּא. קְרָא אֲבַּתְרֵיהּ, וְאָמַר, וּמִי ׳יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ׳. ׳מִי יוֹדֵעַ׳ בְּאִינּוּן טִפְּשָׁאֵי, דְּלָא יַדְעֵי בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, ׳רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה, הִיא לְמַעְלָה׳, לַאֲתָר עִלָּאָה, לַאֲתָר יְקָר, לַאֲתָר קַדִּישָׁא, לְאִתְּזְנָא מִנְּהִירוּ עִלָּאָה, מִנְּהִירוּ דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, לְמֶהֱוִי צְרוֹרָא בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, וְאִשְׁתְּכָחַת קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא עוֹלָה תְּמִימָה וְדָא הוּא ׳הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה׳.
ורוח הבהמה היורדת למטה - תפח רוחם של הטפשים חסרי המהימנותא הנשארים בגיהנום
׳וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ׳ (קהלת ג, כא) - וְלֹא לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהָיָה כָּל אָדָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וְכָתוּב׳ (בראשית ט) - ׳נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כז) - אֵיךְ אוֹמְרִים אוֹתָם טִפְּשִׁים שֶׁאֵינָם מִבְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל (קהלת ג)? תִּפַּח רוּחָם! עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ וּמַלְאַךְ ה' דּוֹחֶה׳ (תהלים לה, ה) - אֵלֶּה יִשָּׁאֲרוּ בַגֵּיהִנֹּם לְאוֹתָן דְּרָגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת, וְלֹא יַעֲלוּ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּיָהּ׳ (שם קד). בָּאוּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא וְנָשְׁקוּ רֹאשׁוֹ. אָמְרוּ, וּמַה כָּל זֶה הָיָה אִתְּךְ וְלֹא יָדַעְנוּ? אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה הַזּוֹ שֶׁפָּגַשְׁנוּ אוֹתְךְ.
בלשון הזוהר
׳וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ׳ (קהלת ג, כא) - וְלַאו לְהַהוּא אֲתָר דְּהַוָה כָּל בַּר נָשׁ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ט, ו), וּכְתִיב ׳נֵר יהו"ה נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כז). הֵיךְ אַמְרֵי אִינּוּן טִפְּשָׁאֵי דְּלָאו מִבְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, ׳וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל׳, תִּיפַּח רוּחֵיהוֹן, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳יִהְיוּ כְּמוֹץ לִפְנֵי רוּחַ וּמַלְאַךְ יהו"ה דּוֹחֶה׳ (תהילים לה, ה). אִלֵּין יִשְׁתַּאֲרוּן בַּגֵיהִנָּם, לְאִינּוּן דַּרְגִּין תַּתָּאִין, וְלָא יִסְתַּלְּקוּן לְדָרֵי דָּרִין. עָלַיְיהוּ כְּתִיב ׳יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרַכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳ (תהילים קד, לה) הַלְלוּיָהּ. אָתוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא, וְנַשְׁקוּ רֵישֵׁיהּ, אָמְרוּ וּמַה כָּל כַּךְ הֲוָה עִמָּךְ וְלָא יְדַעְנָא, זַכָּאָה הַאי שַׁעֲתָא דְּאַעְרַעְנָא בָּךְ.
זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש - זה השופך זרע בריקנות ואין לו מדור למעלה
עוֹד אָמַר, וְכִי עַל זֶה בִּלְבַד תָּמַהּ שְׁלֹמֹה, וַהֲרֵי בְּמָקוֹם אַחֵר אָמַר כְּמוֹ זֶה? פָּתַח וְאָמַר, ׳זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ׳ (קהלת ט, ג) - ׳זֶה רָע׳ וַדַּאי. מַהוּ ׳זֶה רָע׳? זֶהוּ מִי שֶׁשּׁוֹפֵךְ זֶרַע בְּרֵיקָנוּת וּמְחַבֵּל דְּרָכָיו, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה אֵין מְדוֹרוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים ה) ׳כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךְ רָע׳ (תהלים ה, ה) - עַל זֶה אָמַר, ׳זֶה רָע׳, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ מָדוֹר לְמַעְלָה. ׳כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע׳ (קהלת ט, ג) - (מִשּׁוּם זֶה) ׳וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם׳ (קהלת ט, ג) -. שְׁטוּת תְּקוּעָה בְּלִבָּם, וְהֵם מְחֻסְּרֵי מְהֵימְנוּתָא, ׳וְאֵין לָהֶם׳ חֵלֶק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְאוֹתָם בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים׳.
בלשון הזוהר
תּוּ אָמַר, וְכִי עַל דָּא בִּלְחוֹדוֹי תָּוָּה שְׁלֹמֹה, וְהָא בַּאֲתָר אַחֲרָא אָמַר כְּגַוְונָא דָּא, פָּתַח וְאָמַר, ׳זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ׳ (קהלת ט, ג). ׳זֶה רָע׳ וַדַּאי. מַאי ׳זֶה רָע׳. דָּא הוּא מַאן דְּאוֹשִׁיד זַרְעָא בְּרֵיקָנַיָּא, וְחָבִיל אוֹרְחוֹי, בְּגִין דְּהַאי לָאו מָדוֹרֵיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע׳ (תהילים ה, ה). עַל דָּא אָמַר, ׳זֶה רָע׳, דְּלָא יְהֵא לֵיהּ מָדוֹרָא לְעֵילָּא. ׳כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע׳ - (בגין דא) ׳וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם׳. בְּחַיֵּיהֶם שְׁטּוּתָא תָּקִיעַ בְּלִבַּיְיהוּ, וְאִינּוּן מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלֵית לוֹן חוּלָקָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְאִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, לָאו בְּעָלְמָא דֵּין, וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים׳ (קהלת ט, ג).
הקבה מזהיר ובחרת בחיים למען תחיה - אך הרשעים אומרים כי מי אשר יבחר
בֹּא וּרְאֵה, הקב"ה מַזְהִיר לִבְנֵי הָעוֹלָם וְאָמַר, (דברים ל) ׳וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה (דברים ל, יט)׳ - (בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבָעוֹלָם הַבָּא) וְהַחַיִּים שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם הֵם. אוֹתָם רְשָׁעִים מְחֻסְּרֵי מְהֵימְנוּתָא מָה אוֹמְרִים? ׳כִּי מִי אֲשֶׁר יִבְחַר (קהלת ט, ד)׳ וְגוֹ'. - אַף עַל גַּב שֶׁיִּבְחַר אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם (בְּאוֹתוֹ עוֹלָם) כְּמוֹ שֶׁאָמַר - לֹא כְלוּם הוּא, שֶׁהֲרֵי מָסוּר בְּיָדֵינוּ, (קהלת שם) ׳אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן - וּמָסוּר הוּא בְיָדֵינוּ,׳ (שם) ׳כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת׳ - אֵיךְ יִהְיֶה לָנוּ חַיִּים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם? וְעַל כֵּן זֶה רָע וַדַּאי, שֶׁלֹּא יָדוּרוּ בַּמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם בּוֹ חֵלֶק. וְאַף עַל גַּב שֶׁכָּל הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ תִּמְצָא סִמּוּכִין לַחֲבֵרִים בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, אֲבָל שְׁלֹמֹה בָּא לְגַלּוֹת עַל אוֹתָם רְשָׁעִים מְחֻסְּרֵי מְהֵימְנוּתָא שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְהַר לִבְנֵי עָלְמָא וְאָמַר, (דברים ל יט) ׳וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה׳, (בהאי עלמא, ובעלמא דאתי) וְחַיִּין דְּהַהוּא עָלְמָא נִינְהוּ. אִינּוּן חַיָּיבִין מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא מַאי קָא אַמְרֵי. (קהלת ט) ׳כִּי מִי אֲשֶׁר יִבְחַר וְגוֹ'׳. אַף עַל גַּב דְּיִבְחַר בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא (ס"א בההוא עלמא) כְּמָה דְּאָמַר, לָאו הוּא כְּלוּם, דְּהָא מְסִירָא דָּא בִּידָנָא, (קהלת ט ד) ׳אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן, וּמְסִירָא דָּא בִּידַיְיהוּ,׳ (קהלת ט ד) ׳כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת׳. הֵיךְ יְהֵא לָן חַיִּין בְּהַהוּא עָלְמָא. וְעַל דָּא זֶה רָע ודַּאי, דְּלָא יְדוּרוּן בְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְלָא יְהֵא לוֹן חוּלָקָא בֵּיהּ. וְאַף עַל גַּב דְּכָל הָנֵי קְרָאֵי תִּשְׁכַּח סְמִיכִין לְחַבְרַיָּיא בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, אֲבָל וַדַּאי שְׁלֹמֹה קָא אָתָא לְגַלָּאָה עַל אִינּוּן חַיָּיבִין מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא, דְּלֵית לוֹן חוּלָקָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
הציע האיש להצטרף אליהם - סרב כי הוא שליח ואמר מקצה רגלים חמס שולח ביד כסיל
אָמַר לוֹ, הֲתִרְצֶה שֶׁנִּתְחַבֵּר אִתְּךְ וְתֵלֵךְ אִתָּנוּ? אָמַר לָהֶם, אִם אֶעֱשֶׂה כָּךְ, הַתּוֹרָה תִּקְרָא עָלַי כְּסִיל! וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֶתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי. אָמְרוּ לוֹ, לָמָּה? אָמַר לָהֶם, שֶׁהֲרֵי אֲנִי שָׁלִיחַ, וּשְׁלָחוּנִי בִשְׁלִיחוּת, וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר, ׳מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שּתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל׳ (משלי כו, ו) - בּא וּרְאֵה, הַמְרַגְּלִים, עַל שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא וּשְׁלוּחֵי מְהֵימְנוּתָא, הִתְחַיְּבוּ בְנַפְשָׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. נְשָׁקָם וְהָלַךְ לוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, תִּבְעֵי דְּנִתְחַבָּר בַּהֲדָךְ וְתֵזִיל בַּהֲדָן. אָמַר לְהוּ, אִי עֲבִידְנָא הָכִי, אוֹרַיְיתָא יִקְרֵי עָלַי כְּסִיל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאִתְחָיַיבְנָא בְּנַפְשָׁאי. אָמְרוּ לֵיהּ לָמָּה. אָמַר לוֹן דְּהָא שְׁלִיחָא אֲנָא, וְשַׁדְרוּ לִי בִּשְׁלִיחוּתָא, וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אָמַר, (משלי כו ו). ׳מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שׁוֹתֶה שׁוֹלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל׳. תָּא חֲזֵי, מְרַגְּלִים עַל דְּלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא וּשְׁלוּחֵי מְהֵימְנוּתָא, אִתְחָיָיבוּ בְּנַפְשַׁיְיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. נָשַׁק לוֹן, וְאָזַל לֵיהּ.
פגשו בני אדם ששאלו על זהותו - זה רבי חגי ששלחוהו החברים לדעת מרשבי
הָלְכוּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים פָּגְעוּ בְּאוֹתָם בְּנֵי אָדָם. שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא עָלָיו. אָמְרוּ, מַה שְּׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם? אָמְרוּ, רַבִּי חַגַּי הוּא, וְחָבֵר בֵּין הַחֲבֵרִים הוּא, וּשְׁלָחוּהוּ הַחֲבֵרִים מִבָּבֶל לָדַעַת דְּבָרִים מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, וַדַּאי זֶהוּ רַבִּי חַגַּי, שֶׁכָּל יָמָיו לֹא רָצָה לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁיָּדַע, וְעַל זֶה אָמַר לָנוּ שֶׁהֲרֵי בְּנוֹ זָכָה לוֹ בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁאָמַר הַפָּסוּק, (שם) ׳רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ׳ - וַדַּאי שָׁלִיחַ נֶאֱמָן הוּא, (וְאַשְׁרָיו הוּא שָׁלִיחַ נֶאֱמָן) וְאַשְׁרָיו מִי שֶׁשָּׁלַח דְּבָרָיו בִּידֵי שָׁלִיחַ נֶאֱמָן.
בלשון הזוהר
אַזְלוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא, עַד דַּהֲווֹ אָזְלוּ פָּגְעוּ בְּאִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא. שָׁאִילוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא עָלֵיהּ, אָמְרוּ מַה שְׁמֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ. אָמְרוּ, רִבִּי חַגַּי הוּא, וְחַבְרָא דְּבֵין חַבְרַיָּיא הוּא, וְשַׁדְרוּ לֵיהּ חַבְרַיָּיא דְּבָבֶל, לְמִנְדַּע מִלִּין מֵרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וּשְׁאַר חַבְרַיָּיא. אָמַר רִבִּי יֵיסָא, ודַּאי דָּא הוּא רִבִּי חַגַּי, דְּכָל יוֹמוֹי לָא בָּעָא לְאַחֲזָאָה גַּרְמֵיהּ בְּמַה דְּיָדַע, וְעַל דָּא אָמַר לָן דְּהָא בְּרֵיהּ זָכָה לֵיהּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאָמַר קְרָא, ׳רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְּוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ׳ (משלי כו, יב-יג). וַדַּאי שְׁלִיחָא מְהֵימָנָא אִיהוּ, (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וְזַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּשָׁדַר מִלּוֹי בִּידָא דִּשְׁלִיחָא מְהֵימָנָא.
אליעזר עבד אברהם היה מבני כנען - ומשום שהיה שליח נאמן יצא מקללת כנען ונתברך
בֹּא וּרְאֵה, אֱלִיעֶזֶר ׳עֶבֶד אַבְרָהָם׳ מִבְּנֵי כְנַעַן הָיָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה׳ (הושע יב, ח) - וְעַל כְּנַעַן כָּתוּב, ׳אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו׳ (בראשית ט, כה) - וּמִשּׁוּם שֶׁהָיָה שָׁלִיחַ נֶאֱמָן, מַה כָּתוּב בּוֹ? ׳בּא בְּרוּךְ ה'׳ (שם כד, לא). בְּרוּךְ ה' - מַמָּשׁ. וְעַל זֶה נִכְתַּב כָּךְ בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁיָּצָא מֵאוֹתָהּ קְלָלָה וְהִתְבָּרֵךְ. וְלֹא דַי לוֹ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה, אֶלָּא שֶׁהִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁם הקב"ה. וְלָמַדְנוּ שֶׁבָּא מַלְאָךְ, וְהִכְנִיס ׳דָּבָר זֶה׳ בְּפִי לָבָן.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אֱלִיעֶזֶר ׳עֶבֶד אַבְרָהָם׳ מִבְּנֵי כְּנַעַן הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה׳ (הושע יב, ח). וּכְנַעַן כְּתִיב עָלֵיהּ, ׳אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו׳ (בראשית ט, כה). וּבְגִין דְּהֲוָה שְׁלִיחָא מְהֵימָנָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ. ׳בֹּא בְּרוּךְ יהו"ה׳ (בראשית כד, כז). בְּרוּךְ יהו"ה מַמָּשׁ. וְעַל דָּא אַכְתִּיב הָכִי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּנָפַק מֵהַהִיא קְלָלָה, וְאִתְבְּרַךְ. וְלָא דַּי לֵיהּ דְּנָפִיק מִנָּהּ, אֶלָּא דְּאִתְבְּרַךְ בִּשְׁמֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאוֹלִיפְנָא דְּאָתָא מַלְאָךְ, וְאָעִיל מִלָּה דָּא בְּפוּמֵיהּ דְּלָבָן.
וישלח אתם משה כלם אנשים - לקחו עצה רעה שלא ירצו לאבד ראשותם בכניסה לארץ
׳וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה וְגוֹ'׳ (במדבר יג, ג) - ׳כֻּלָּם אֲנָשִׁים׳. כֻּלָּם אֲנָשִׁים. כל המרגלים היו בקומת 'אנשים' ומשה רבנו בחר אותם א. כֻּלָּם צַדִּיקִים הָיוּב. וְרָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל הָיוּ, אֲבָלאף על פי כן הֵם לָקְחוּ לְעַצְמָם עֵצָה רָעָה.ויש להתבונן מַדּוּעַ נָטְלוּ עֵצָה זוֹ?שלא להיכנס לארץ ישראל, וכי לא ידעו גודל מעלתה? אֶלָּא אָמְרוּ, אִם יִכָּנְסוּעם יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ - יַעֲבִירוּ אוֹתָנוּ מִלִּהְיוֹת רָאשִׁים, וִימַנֶּה מֹשֶׁה רָאשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁהֲרֵי אָנוּ זָכִינוּ בַמִּדְבָּר לִהְיוֹת רָאשִׁים, אֲבָל בָּאָרֶץישראל שמעלתה גדולה לאין שיעור, לֹא נִזְכֶּה.להיות 'ראשים' לפי שמעלת ארץ ישראל דורשת שראשיה יהיו בדרגה רוחנית גבוהה יותר וְעַל שֶׁלָּקְחוּ עֵצָה רָעָה לְעַצְמָם, שחסו על כבוד עצמם ולא על כבוד השכינה, מֵתוּ הֵם וְכָל אוֹתָם שֶׁלָּקְחוּ דִבְרֵיהֶם.והלכו אחריהם
בלשון הזוהר
׳וַיִשְׁלַח אוֹתָם מֹשֶׁה וְגוֹ'׳ (במדבר יג, ג) - ׳כֻּלָּם אֲנָשִׁים׳. כֻּלְּהוּ זַכָּאִין הֲווֹ, וְרֵישֵׁי דְּיִשְׂרָאֵל הֲווֹ. אֲבָל אִינּוּן דִּבְּרוּ לְגַרְמַיְיהוּ עֵיטָא בִּישָׁא. אֲמַאי נַטְלֵי עֵיטָא דָּא. אֶלָּא אָמְרוּ, אִי יֵיעֲלוּן יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, נִתְעֲבָר אֲנָן מִלְּמֶהֱוִי רֵישִׁין, וְיִמְנֵי מֹשֶׁה רֵישִׁין אַחֲרָנִין, דְּהָא אֲנָן זָכֵינָן בְּמַדְבְּרָא לְמֶהֱוִי רֵישִׁין, אֲבָל בְּאַרְעָא לָא נִזְכֵּי. וְעַל דְּנַטְלֵי עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ, מִיתוּ אִינּוּן, וְכָל אִינּוּן דְּנַטְלָן מִלַּיְיהוּ.
ויקרא משה להושע בן נון יהושע
סוד תפילת משה וכלב על קברי האבות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.