ממלכת הזוהר › זוהר › קרח › מאמר 6: אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי - סוד הכהן בחשאי והלוי בהרמת קול › פיסקה 4 (קעז ע"ב)

זאת עבודת בני קהת - הכהן חופה הכל בתכלת עד שלא יראו מה שהם נושאים

קרח · אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי - סוד הכהן בחשאי והלוי בהרמת קול · מאמר 6 · פיסקה 4 · דף קעז ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳זֹאת עֲבוֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בְּשַׁעֲתָא דִּבְנֵי קְהָת נַטְלִין קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, כְּדֵין אָתֵי כַּהֲנָא, וְחָפֵי כֹּלָּא, עַד לָא יִקְרְבוּן לְנַטְלָא לֵיהּ, וְלָא הֲווֹ חָמָאן לְעָלְמִין מַה דְּאִינּוּן נַטְלִין, אֶלָּא כֹּלָּא בְּכִסּוּיָיא מִנַּיְיהוּ׳ (במדבר ד, ד), כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסוֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִידוּ אֵת פָּרוֹכֶת הַמָּסָךְ׳ (במדבר ד, ה) - וְרוֹב כִּסּוּיָיא דְּמָאנֵי מַקְדְּשָׁא, תְּכֵלֶת אִיהוּ, בְּגִין דִּתְכֵלֶת הָא (קכ"ג ע"ב) אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר. בָּתַר דְּאִתְכַּסְיָיא כֹּלָּא, מְקָרְבִין בְּנֵי קְהָת דְּנַטְלִין, וְלָא מְקָרְבִין אֶלָּא בְּאִינּוּן בַּדִּים דְּנָפְקִין לְבַר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְכִלָה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' בִּנְסוֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְגוֹ'׳ (במדבר ד, טו).

תרגום

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, ׳זֹּאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים׳ (במדבר ד, ד) - בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי קְהָת לוֹקְחִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, אָז בָּא כֹהֵן וְחוֹפֶה הַכֹּל, עַד שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ לְלָקְחוֹ, וְלֹא רָאוּ מֵעוֹלָם מַה שֶּׁהֵם לוֹקְחִים, אֶלָּא הַכֹּל מְכֻסֶּה מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ׳ - וְרֹב כִּסּוּיי כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ הֵם תְּכֵלֶת, מִשּׁוּם שֶׁתְּכֵלֶת הֲרֵי בֵּאֲרוּהָ וְנִתְבָּאֵר. אַחֲרֵי שֶׁהִתְכַּסָּה הַכֹּל, מִתְקָרְבִים בְּנֵי קְהָת שֶׁלּוֹקְחִים, וְלֹא מִתְקָרְבִים אֶלָּא בְּאוֹתָם בַּדִּים שֶׁיּוֹצְאִים הַחוּצָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְגוֹ'׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אלעזר אמר, ׳זאת עבודת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים בשעתא דבני קהת נטלין קדש קדשים, כדין אתי כהנא, וחפי כלא, עד לא יקרבון לנטלא ליה, ולא הוו חמאן לעלמין מה דאינון נטלין, אלא כלא בכסוייא מנייהו׳ (במדבר ד, ד), כמה דכתיב, ׳ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך׳ (במדבר ד, ה) - ורוב כסוייא דמאני מקדשא, תכלת איהו, בגין דתכלת הא (קכ"ג ע"ב) אוקמוה ואתמר. בתר דאתכסייא כלא, מקרבין בני קהת דנטלין, ולא מקרבין אלא באינון בדים דנפקין לבר. הדא הוא דכתיב, ׳וכלה אהרן ובניו לכסת את הקדש וגו' בנסוע המחנה ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת וגו'׳ (במדבר ד, טו).

התרגום: רבי אלעזר אומר, ׳זאת עבדת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים׳ (במדבר ד, ד) - בשעה שבני קהת לוקחים קדש קדשים, אז בא כהן וחופה הכל, עד שלא יקרבו ללקחו, ולא ראו מעולם מה שהם לוקחים, אלא הכל מכסה מהם, כמו שכתוב (שם) ׳ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורדו את פרכת המסך׳ - ורב כסויי כלי המקדש הם תכלת, משום שתכלת הרי בארוה ונתבאר. אחרי שהתכסה הכל, מתקרבים בני קהת שלוקחים, ולא מתקרבים אלא באותם בדים שיוצאים החוצה. זהו שכתוב (שם) ׳וכלה אהרן ובניו לכסת את הקדש וגו' בנסע המחנה ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת וגו'׳.

מן המפרשים

אור החמה: בגין דתכלת הא אוקמוה בההוא עובדא. דר' אלאי יעיין שם והיינו דפליג ר' אלעזר את"ק דלא ס"ל שהוא (כחות) [בכ"י בסוד] הספי' בשרשים העליונים אלא העלם והסתר כל המציאות בעצמו שכל עצמו נעלם ונסתר. וז"ש .

אור יקר: דילהון ברזא מעשה הקרבן עיקרו בכוונת המחשבה בלי דבור,

הסולם: ר' אלעזר אמר וכו': רא"א, זאת עבודת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים . בשעה שבני קהת לוקחים את קדש הקדשים. אז בא הכהן ומכסה הכל מטרם שיקרבו לקחת אותו. ולא היו רואים לעולם מה שהם נושאים, אלא הכל היה במכוסה מהם, כמ"ש ובא אהרן ובניו,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: