יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב - התחדשות הבנין וחס הקבה שלא יאבדו מהעולם
קרח · אל אלהי הרוחת לכל בשר - סוד מסירות משה ואהרן וחשבון הנפש · מאמר 4 · פיסקה 6 · דף קעז ע"א
לשון הזוהר
וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, ׳אִם יָשִׁים אֵלָיו לִבּוֹ׳ - בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא דִּיכַוִּין לְגַבֵּיהּ, כְּדֵין ׳רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסוֹף׳ - וְאִתְמְשַׁךְ גַּבֵּיהּ, לְאִתְבָּנָאָה בְּהַאי עָלְמָא. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳יִגְוַע כָּל בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳ - ׳יִגְוַע כָּל בָּשָׂר יָחַד׳ - הַהוּא גּוּפָא יִתְבְּלֵי בְּעַפְרָא, וְכָל הַהוּא בִּשְׂרָא. וְהַשְׁתָּא, אָדָם ׳עַל עָפָר יָשׁוּב׳ - הָא חַדְתּוּתִין דְּבִנְיָנָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיֵתוּב עַל עַפְרָא דְּבִנְיָינָא דְּגוּפָא אַחֲרָא, כְּמָה דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא. וְעַל דָּא, רוּחָא וְנִשְׁמְתָא בִּידוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְחָיֵיס עָלַיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, דְּלָא יִתְאֲבִידוּ מֵהַאי עָלְמָא, וּמֵעָלְמָא אַחֲרָא, בְּגִין כַּךְ ׳אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר׳.
תרגום
וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ׳ (איוב לד, יד) - בִּרְצוֹן הַלֵּב שֶׁיְּכַוֵּן אֵלָיו, אָז ׳רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף׳ - וְנִמְשָׁךְ אֵלָיו לְהִבָּנוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳יִגְוַע כָּל בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳ (איוב לד, טו) - ׳יִגְוַע כָּל בָּשָׂר יָחַד׳ - אוֹתוֹ גוּף יִבְלֶה בֶּעָפָר וְכָל אוֹתוֹ בָּשָׂר. וְעַכְשָׁו אָדָם ׳עַל עָפָר יָשׁוּב׳ - הֲרֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַבִּנְיָן כְּמִקֹּדֶם, וְיָשׁוּב עַל עָפָר שֶׁל בִּנְיָן שֶׁל גּוּף אַחֵר כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּהַתְחָלָה. וְעַל זֶה רוּחַ וּנְשָׁמָה בִּידֵי הקב"ה, וְחָס עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵעוֹלָם אַחֵר, בִּגְלַל זֶה ׳אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר׳ (במדבר טז, כב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין כך כתיב, ׳אם ישים אליו לבו׳ - ברעותא דלבא דיכוין לגביה, כדין ׳רוחו ונשמתו אליו יאסוף׳ - ואתמשך גביה, לאתבנאה בהאי עלמא. מה כתיב בתריה, ׳יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׳ - ׳יגוע כל בשר יחד׳ - ההוא גופא יתבלי בעפרא, וכל ההוא בשרא. והשתא, אדם ׳על עפר ישוב׳ - הא חדתותין דבנינא כמלקדמין, ויתוב על עפרא דבניינא דגופא אחרא, כמה דהוה בקדמיתא. ועל דא, רוחא ונשמתא בידוי דקודשא בריך הוא, וחייס עלייהו דבני נשא, דלא יתאבידו מהאי עלמא, ומעלמא אחרא, בגין כך ׳אל אלהי הרוחות לכל בשר׳.
התרגום: ומשום כך כתוב ׳אם ישים אליו לבו׳ (איוב לד, יד) - ברצון הלב שיכון אליו, אז ׳רוחו ונשמתו אליו יאסף׳ - ונמשך אליו להבנות בעולם הזה. מה כתוב אחריו? ׳יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׳ (איוב לד, טו) - ׳יגוע כל בשר יחד׳ - אותו גוף יבלה בעפר וכל אותו בשר. ועכשו אדם ׳על עפר ישוב׳ - הרי התחדשות הבנין כמקדם, וישוב על עפר של בנין של גוף אחר כמו שהיה בהתחלה. ועל זה רוח ונשמה בידי הקב"ה, וחס על בני אדם שלא יאבדו מהעולם הזה ומעולם אחר, בגלל זה ׳אל אלהי הרוחת לכל בשר׳ (במדבר טז, כב).
מן המפרשים
אור החמה: דלא יתאבידו מהאי עלמא. שאין לו השארות המין עם היות שאדם אם יש לו בנים זוכה במעשה בניו בתורתם ובמצותם ומעלמא אחרא נשמתו מעולם העליון. אל אלהי הרוחות וכו' . להתפלל שלא יכלה כלם וירחם עליהם כדרכו בסוד הגלגול שחשב מחשבה לבלתי ידח…
הסולם: ובגין כך כתיב וכו': ומשום זה כתוב, אם ישים אליו לבו, ברצון הלב שיכוון אל המת, אז רוחו ונשמתו אליו יאסוף, שהוא נמשך אליו להבנות בעולם הזה, מה כתוב אחריו, יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב. יגוע כל בשר יחד, היינו גוף ההוא ירקב…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: אליו יאסוף משמש במקום שנים אליו אל נפש המת הנרמז באליו הראשון וגם ואתמשך גביה אל אותו ששם לבו הוא היבם כי ר"ן אחר שמתקשרים זה בזה. נמשכים ונדבקים ביבם להתתקן על ידו. ואם לא יתבני בהאי עלמא וכו'. כי ב' הפסוקים מנגדים זה לזה כי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: