רבי יהודה: שמעו חכמים מלי - אליהוא חכה את איוב בדברים והודה על דין שמים
קרח · אל אלהי הרוחת לכל בשר - סוד מסירות משה ואהרן וחשבון הנפש · מאמר 4 · פיסקה 2 · דף קעז ע"א
לשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיוֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי׳ (איוב לד, ב) - הַאי קְרָא אֱלִיהוּא אַמָרוֹ. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ׳וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וְגוֹ'׳ (איוב לב, ג). דְּהָא אִינּוּן הֲוִו אַמְרִין מִלִּין, וְאִיּוֹב לָא הֲוָה אִתְנְחִים עָלַיְיהוּ. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, מַאן דְּעָאל לְנַחֲמָא לְאָבֵל, בָּעֵי לְיַסְּדָא מִלִּין בְּקַדְמִיתָא, דְּהָא חַבְרַיָּיא דְּאִיּוֹב הֲווֹ אַמְרֵי מִלֵּי קְשׁוֹט, אֲבָל לְנַחֲמָא לֵיהּ לָאו, בְּגִין דְּבָעֵי מִלִּין דְּאִיהוּ יוֹדֵי עָלַיְיהוּ, (באורח קשוט), וּכְדֵין יְקַבֵּל עָלֵיהּ דִּינָא, וְיוֹדֵי לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא עָלֵיהּ. מַה כְּתִיב, (איוב לב ד). ׳וְאֵלִיָּהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים וְגוֹ'׳. דְּאוֹדֵי לְבָתַר לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקַבִּיל עָלֵיהּ דִּינָא דִּשְׁמַיָּא.
תרגום
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי׳ (איוב לד, ב) - פָּסוּק זֶה אֱלִיהוּא אֲמָרוֹ. בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וְגוֹ'׳ (שם לב). שֶׁהֲרֵי הֵם הָיוּ אוֹמְרִים דְּבָרִים, וְאִיּוֹב לֹא הָיָה מִתְנַחֵם עֲלֵיהֶם. מִכָּאן לָמַדְנוּ, מִי שֶׁנִּכְנָס לְנַחֵם אֶת הָאָבֵל, צָרִיךְ לְיַסֵּד דְּבָרִים בַּתְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי חֲבֵרָיו שֶׁל אִיּוֹב הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי אֱמֶת, אֲבָל לְנַחֲמוֹ לֹא, מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ דְבָרִים שֶׁהוּא יוֹדֶה עֲלֵיהֶם (בְּדֶרֶךְ אֱמֶת), וְאָז יְקַבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין וְיוֹדֶה לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ עָלָיו. מַה כָּתוּב? וֶאֱלִיהוּא ׳חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים וְגוֹ'׳. שֶׁהוֹדָה אַחַר כָּךְ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקִבֵּל עָלָיו דִּין שָׁמַיִם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יהודה פתח, ׳שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי׳ (איוב לד, ב) - האי קרא אליהוא אמרו. תא חזי, מה כתיב ׳ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וגו'׳ (איוב לב, ג). דהא אינון הוו אמרין מלין, ואיוב לא הוה אתנחים עלייהו. מהכא אוליפנא, מאן דעאל לנחמא לאבל, בעי ליסדא מלין בקדמיתא, דהא חברייא דאיוב הוו אמרי מלי קשוט, אבל לנחמא ליה לאו, בגין דבעי מלין דאיהו יודי עלייהו, (באורח קשוט), וכדין יקבל עליה דינא, ויודי למלכא קדישא עליה. מה כתיב, (איוב לב ד). ׳ואליהו חכה את איוב בדברים וגו'׳. דאודי לבתר לקודשא בריך הוא, וקביל עליה דינא דשמיא.
התרגום: רבי יהודה פתח, ׳שמעו חכמים מלי וידעים האזינו לי׳ (איוב לד, ב) - פסוק זה אליהוא אמרו. בא וראה מה כתוב, ׳ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וגו'׳ (שם לב). שהרי הם היו אומרים דברים, ואיוב לא היה מתנחם עליהם. מכאן למדנו, מי שנכנס לנחם את האבל, צריך ליסד דברים בתחלה, שהרי חבריו של איוב היו אומרים דברי אמת, אבל לנחמו לא, משום שצריך דברים שהוא יודה עליהם (בדרך אמת), ואז יקבל עליו את הדין ויודה למלך הקדוש עליו. מה כתוב? ואליהוא ׳חכה את איוב בדברים וגו'׳. שהודה אחר כך לקדוש ברוך הוא וקבל עליו דין שמים.
מן המפרשים
אור החמה: מסרי גרמייהו למיתה. בסוד אליך ה' נפשי אשא אילנא דמותא . מלכות שרגליה יורדות מות. נפילת אפים לההוא אתר למסור האדם נשמתו בסוד מ"ן כדי להתייחד נשמתו בת"ת ואפשר שעשו זה כדי להשקיט הדין מעל כל ישראל וע"ד אל אלהי ולא אמר ה' אלהי…
אור יקר: חכה את איוב כדכרים לשון תמשוך לויתן בחכה דהיינו צד אותו במצודתו, ועם היות שנראה שהודה להקב״ה דווקא אליהו היה סיבה וזהו כדפירשנו, ולזה אלו תחלה היו במדרגה ראשונה ועל כל זה היו קריאי מועד באותה הבחינה המתפשטת שם, ועלו מדרגה אחר…
זוהר הרקיע: דף קע"ז ע"א) ג"כ בב' תיבות חמשה ועשר כי העשר שלה והחמש שלו. ומ"ש ההוא יומא דאתי עלה. הוקשה לו דהל"ל בעשור וחמש כי י' ראשונה שהם שלה בהיותה באחור ואח"כ היא עולה בה' שלו נמצא כי השתא בפני' הי' נוסף על ה' שלו ולזה השיב שהה'…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: