ממלכת הזוהר › זוהר › קרח › מאמר 10: כל חרם בישראל לך יהיה - סוד הכועס העובד עבודה זרה ומשמיד את סמאל › פיסקה 2 (קעט ע"א)

הכועס כאלו עובד עבודה זרה - הכהן אוכל את החרם באש ומשמיד סמאל מהעולם

קרח · כל חרם בישראל לך יהיה - סוד הכועס העובד עבודה זרה ומשמיד את סמאל · מאמר 10 · פיסקה 2 · דף קעט ע"א

לשון הזוהר

מַאן דְּכָעִיס, דְּאִית לֵיהּ בְּכַעַס סַם הַמָּוְת, דְּעָלֵיהּ אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. בְּגִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתּוֹקְדַת בְּבַּר נָשׁ, וּבְהַהִיא בְּעִירָא דְּיָהִיב לְכַהֲנָא אִתְפְּרַשׁ חֵרֶם מִנֵּיהּ, וְסָמָאֵל אֵל אַחֵר חֵרֶם, וְנוּקְבָּא דִּילֵיהּ קְלָלָה, כְּלוּלָה מִכֹּל קְלָלוֹת שְׁבַּמִשְׁנֶה תּוֹרָה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּרִיךְ בְּכָל אוֹרַיְיתָא כֹּלָא, וְכָל בִּרְכָאן מִימִינָא, דְּאָחִיד בָּהּ כֹּהֵן. וּבְגִין דָּא כָּל חֵרֶם צָרִיךְ לְמֵיהַב לֵיהּ לְכַהֲנָא, דְּאִיהוּ אָכִיל לֵיהּ בְּנוּרָא, וְשֵׁצֵי לֵיהּ מֵעָלְמָא, וְשָׁכִיךְ אֶשָּׁא מִשְּׂמָאלָא בִּימִינָא, דְּאִיהוּ מַיָּיא, וּבֵיהּ ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳ (אסתר ז, י).

תרגום

מִי שֶׁכּוֹעֵס, שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּכַּעַס סַם הַמָּוֶת, שֶׁעָלָיו בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מִשּׁוּם שֶׁסִטְרָא אַחֲרָא בּוֹעֵר בָּאָדָם, וּבְאוֹתָהּ בְּהֵמָה שֶׁנּוֹתֵן לַכֹּהֵן, נִפְרָד מִמֶּנּוּ הַחֵרֶם, וְסָמָאֵ"ל אֵל אַחֵר חֵרֶם, וּנְקֵבָתוֹ קְלָלָה, כְּלוּלָה מִכָּל קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה. והקב"ה בֵּרַךְ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְכָל הַבְּרָכוֹת מִיָּמִין, שֶׁבָּהּ אָחוּז הַכֹּהֵן. וּמִשּׁוּם זֶה כָּל חֵרֶם צָרִיךְ לָתֵת לַכֹּהֵן, שֶׁהוא אוֹכֵל אוֹתָהּ בָּאֵשׁ וּמַשְׁמִיד אוֹתָהּ מֵהָעוֹלָם, וְשׁוֹכֶכֶת הָאֵשׁ מִשְּׂמֹאל בַּיָּמִין, שֶׁהוּא מַיִם, וּבוֹ ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳ (אסתר ז, י).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מאן דכעיס, דאית ליה בכעס סם המות, דעליה אוקמוה מארי מתניתין, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. בגין דסטרא אחרא אתוקדת בבר נש, ובההיא בעירא דיהיב לכהנא אתפרש חרם מניה, וסמאל אל אחר חרם, ונוקבא דיליה קללה, כלולה מכל קללות שבמשנה תורה. וקודשא בריך הוא, בריך בכל אורייתא כלא, וכל ברכאן מימינא, דאחיד בה כהן. ובגין דא כל חרם צריך למיהב ליה לכהנא, דאיהו אכיל ליה בנורא, ושצי ליה מעלמא, ושכיך אשא משמאלא בימינא, דאיהו מייא, וביה ׳וחמת המלך שככה׳ (אסתר ז, י).

התרגום: מי שכועס, שיש לו בכעס סם המות, שעליו בארו בעלי המשנה, כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה. משום שסטרא אחרא בוער באדם, ובאותה בהמה שנותן לכהן, נפרד ממנו החרם, וסמא"ל אל אחר חרם, ונקבתו קללה, כלולה מכל קללות שבמשנה תורה. והקב"ה ברך בכל התורה כלה, וכל הברכות מימין, שבה אחוז הכהן. ומשום זה כל חרם צריך לתת לכהן, שהוא אוכל אותה באש ומשמיד אותה מהעולם, ושוככת האש משמאל בימין, שהוא מים, ובו ׳וחמת המלך שככה׳ (אסתר ז, י).

מן המפרשים

אור יקר: לקבל פרס וכל מצוותיו גורמות ייחוד למעלה בה ממש, וגומל לה מהחסד טיכו בסוד המשכת השפע, וכיון שהאצילות מצד דבקותו באין סוף אין שיעור ואין תכלית כן לשכרו אין תבלית, ומאן דחכ לגבה כגון שזכה לנשמה דאצילות בטוב מעשיו ועסק תורתו ואחר…

הסולם: מאן דכעיס דאית וכו': מי שכועס, שיש לו בהכעס סם המות, שעליו העמידו בעלי המשנה, כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה, משום שהסטרא אחרא שורפת בהאדם. ובאותה בהמה שנותן לכהן נתפרש החרם ממנו. סמאל אל אחר, הוא חרם. והנוקבא שלו, קללה, הכלולה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר