כל חרם בישראל לך יהיה
סוד הכועס העובד עבודה זרה ומשמיד את סמאל
מצוה לדון במחרים נכסיו לכהן - כל פטר רחם באדם ובבהמה כנגד רמח איברים
כָּל־חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶֽה. מִצְוָה אַחַר זוֹ - לָדוּן בַּמַּחֲרִים נְכָסָיו לַכֹּהֵן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךְ יִהְיֶהאדם המחרים בכעסו בהמה נחשב לו כאילו הקריב קרבן לס"א, וכדי לתקן את חטאו עליו להביא הבהמה לכהן ובכך מכניסה לצד הקדושה [-רמ"ק] ׳ (במדבר יח, יד). וְסוֹד זֶהכבר נרמז במצוות פטר רחם באדם ובבהמה שהכתוב אומר (׳באדם וּבַבְּהֵמָה׳) - ׳כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׳ (במדבר יח, טו). רֶחֶם בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת רמ"ח כְּחֶשְׁבּוֹן מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם,הדבר רומז על כך שאיסור החר"ם חל על רמ"ח אברים וכשאדם נותן לכהן הוא מסיר את איסור החר"ם מרמ"ח האברים וזהו ש עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׳היינו אף בשעת כעס ברוגז- חר"ם - שהדין חל- רח'ם תזכור - לעורר רח"ם על רמ"ח אברים ובעומק הענין (חבקוק ג, ב). אַחַר שֶׁכּוֹעֵס אָדָםומתוך כעסו וּמַחֲרִים אוֹתָהּ בְּהֵמָה אֵלָיו,שאין הוא מחיל שם הקדש על הבהמה] שהרי הדבר נעשה מתוך כעס ורוגז הֲרֵי שׁוֹרֶה אֵל אַחֵר,שהוא ה נָחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה׳ומוכח שהנחש שייך לענין הבהמה (בראשית ג, יד) - וְהוּאעומד תמיד לִשְׂמֹאל הָאָדָם.והבחירה ביד האדם אם לעורר את הקדושה מימינו או את כח הנחש שמשמאלו בִּגְלַל זֶה פָּקַדצווה הקב"ה לָתֵתהחרם לַכֹּהֵן, שֶׁהוּאמצד ה רַחֲמִים,כח ה בְּרָכָה,אשר בכוחה לִכְפּוֹת רֹגֶז, שֶׁעוֹרֵר אוֹתוֹ הָאִישׁ מָרָה,שמקום התעוררות הכעס באדם הוא ב'מרה' חֶרֶב מַלְאַךְ הַמָּוֶת,הוא הס"מ ובכך שנותן את הבהמה לכהן בזה הוא וּמְעוֹרֵר הַיָּמִין אֵלָיו בְּרַחֲמִים וְנִכְפֶּה רֹגֶז הַשְּׂמֹאל, וְזֶהוּ ׳בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׳.אשר נרמז בפסוק- 'ברוגז' כלומר בשעשה שנעשה המעשה ע"י כח של רוג"ז- חר"ם החל על רמ"ח אברים אז צריך זכרון של רח"ם לכפוף השמאל אליו.
בלשון הזוהר
פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא, לָדוּן בְּמַחֲרִים נְכָסָיו לַכֹּהֵן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כָּל חֶרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה׳. וְרָזָא דָּא (׳באדם ובבהמה׳) ׳כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהו"ה בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׳. רֶחֶם: בְּהִיפוּךְ אַתְוָון כְּחוּשְׁבַּן רמ"ח אֵבָרִים דְּבַּר נָשׁ, עָלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׳ (חבקוק ג, ב). בָּתַר דְּכָעִיס בַּר נָשׁ, וּמַחֲרִים הַהוּא בְּעִירָא לְגַבֵּיהּ, הָא שַׁרְיָא אֵל אַחֵר נָחָשׁ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, ׳אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה׳ (בראשית ג, יד) - וְאִיהוּ לִשְׂמָאלָא דְּבַּר נָשׁ. בְּגִין דָּא מָנֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמֵיהַב לְכַהֲנָא, דְּאִיהוּ רַחֲמֵי, בְּרָכָה, לְאִתְכַּפְיָיא רֹגֶז, דְּאִתְּעַר בְּהַהוּא בַּר נָשׁ מָרָה, חַרְבָּא דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת, וְאִתְּעַר יְמִינָא לְגַבֵּיהּ בְּרַחֲמֵי, וְאִתְכַּפְיָיא רוּגְזָא דִּשְׂמָאלָא, וְהַאי אִיהוּ ׳בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׳.
הכועס כאלו עובד עבודה זרה - הכהן אוכל את החרם באש ומשמיד סמאל מהעולם
מִי שֶׁכּוֹעֵס,[צריך שידע] שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּכַּעַס סַם הַמָּוֶת,שאי"ז קלקול רק כמציאות רגשית אלא בעצם התגברות הכעס יש סם המוות שפוגם בחיות הנפש שֶׁעָלָיו בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.שאינו בשלטון הדעת ומסיר מעליו עול מלכות שמים [-רמ"ז] ועוד שכאשר אדם פגום באמונה בייחוד ה' שהכל מרצון הי"ת, בא לידי כעס שאין הדברים נעשים כרצונו [-בעה"ס] מִשּׁוּם שֶׁסִטְרָא אַחֲרָאשמופיע כאש זרה בּוֹעֵר בָּאָדָם, וּבְאוֹתָהּ בְּהֵמָהשהחרים בכעסו, וכעת כדי לתקנה שֶׁנּוֹתֵןאותה לַכֹּהֵן, נִפְרָד מִמֶּנּוּ הַחֵרֶם,ובכך פועל תיקון לא רק לבהמה אלא אף לקלקול הכעס ששכן אצלו וְסָמָאֵ"לשהוא אֵל אַחֵרומשכנו ב חֵרֶם,שחרם ענינו חוץ וניתוק ממקור הקדושה, וּנְקֵבָתוֹהיא לילית המכונה קְלָלָה,שהיא נוקבא דס"ט כְּלוּלָה מִכָּל קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה.ולעומת זאת והקב"ה בֵּרַךְ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְכָל הַבְּרָכוֹתמקורם מהשפעת ה מִיָּמִין, שֶׁבָּהּ אָחוּז הַכֹּהֵן.ומשם יונק את כוחו להשפיע הלאה אצל המתברכים וּמִשּׁוּם זֶה כָּל חֵרֶם צָרִיךְ לָתֵת לַכֹּהֵן, שֶׁהוא אוֹכֵל אוֹתָהּ בָּאֵשׁ וּמַשְׁמִיד אוֹתָהּ מֵהָעוֹלָם,שהאש [היא מידת הדין] שוככת במים [הם מידת החסד] וְשׁוֹכֶכֶת הָאֵשׁ מִשְּׂמֹאל בַּיָּמִין, שֶׁהוּא מַיִם, וּבוֹועליו נאמר ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְשהיא שורש הדינים שבמלכות שָׁכָכָה׳ (אסתר ז, י).
בלשון הזוהר
מַאן דְּכָעִיס, דְּאִית לֵיהּ בְּכַעַס סַם הַמָּוְת, דְּעָלֵיהּ אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. בְּגִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתּוֹקְדַת בְּבַּר נָשׁ, וּבְהַהִיא בְּעִירָא דְּיָהִיב לְכַהֲנָא אִתְפְּרַשׁ חֵרֶם מִנֵּיהּ, וְסָמָאֵל אֵל אַחֵר חֵרֶם, וְנוּקְבָּא דִּילֵיהּ קְלָלָה, כְּלוּלָה מִכֹּל קְלָלוֹת שְׁבַּמִשְׁנֶה תּוֹרָה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּרִיךְ בְּכָל אוֹרַיְיתָא כֹּלָא, וְכָל בִּרְכָאן מִימִינָא, דְּאָחִיד בָּהּ כֹּהֵן. וּבְגִין דָּא כָּל חֵרֶם צָרִיךְ לְמֵיהַב לֵיהּ לְכַהֲנָא, דְּאִיהוּ אָכִיל לֵיהּ בְּנוּרָא, וְשֵׁצֵי לֵיהּ מֵעָלְמָא, וְשָׁכִיךְ אֶשָּׁא מִשְּׂמָאלָא בִּימִינָא, דְּאִיהוּ מַיָּיא, וּבֵיהּ ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳ (אסתר ז, י).
ויקחו לי תרומה
סוד שני האחוזים המיחדים את השכינה העליונה והתחתונה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.