מצוה לדון במחרים נכסיו לכהן - כל פטר רחם באדם ובבהמה כנגד רמח איברים
קרח · כל חרם בישראל לך יהיה - סוד הכועס העובד עבודה זרה ומשמיד את סמאל · מאמר 10 · פיסקה 1 · דף קעט ע"א
לשון הזוהר
פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא, לָדוּן בְּמַחֲרִים נְכָסָיו לַכֹּהֵן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כָּל חֶרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה׳. וְרָזָא דָּא (׳באדם ובבהמה׳) ׳כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהו"ה בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׳. רֶחֶם: בְּהִיפוּךְ אַתְוָון כְּחוּשְׁבַּן רמ"ח אֵבָרִים דְּבַּר נָשׁ, עָלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׳ (חבקוק ג, ב). בָּתַר דְּכָעִיס בַּר נָשׁ, וּמַחֲרִים הַהוּא בְּעִירָא לְגַבֵּיהּ, הָא שַׁרְיָא אֵל אַחֵר נָחָשׁ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, ׳אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה׳ (בראשית ג, יד) - וְאִיהוּ לִשְׂמָאלָא דְּבַּר נָשׁ. בְּגִין דָּא מָנֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמֵיהַב לְכַהֲנָא, דְּאִיהוּ רַחֲמֵי, בְּרָכָה, לְאִתְכַּפְיָיא רֹגֶז, דְּאִתְּעַר בְּהַהוּא בַּר נָשׁ מָרָה, חַרְבָּא דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת, וְאִתְּעַר יְמִינָא לְגַבֵּיהּ בְּרַחֲמֵי, וְאִתְכַּפְיָיא רוּגְזָא דִּשְׂמָאלָא, וְהַאי אִיהוּ ׳בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׳.
תרגום
מִצְוָה אַחַר זוֹ - לָדוּן בַּמַּחֲרִים נְכָסָיו לַכֹּהֵן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךְ יִהְיֶה׳ (במדבר יח, יד). וְסוֹד זֶה (׳באדם וּבַבְּהֵמָה׳) - ׳כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׳ (במדבר יח, טו). רֶחֶם בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת כְּחֶשְׁבּוֹן מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׳ (חבקוק ג, ב). אַחַר שֶׁכּוֹעֵס אָדָם וּמַחֲרִים אוֹתָהּ בְּהֵמָה אֵלָיו, הֲרֵי שׁוֹרֶה אֵל אַחֵר, נָחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה׳ (בראשית ג, יד) - וְהוּא לִשְׂמֹאל הָאָדָם. בִּגְלַל זֶה פָּקַד הקב"ה לָתֵת לַכֹּהֵן, שֶׁהוּא רַחֲמִים, בְּרָכָה, לִכְפּוֹת רֹגֶז, שֶׁעוֹרֵר אוֹתוֹ הָאִישׁ מָרָה, חֶרֶב מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וּמְעוֹרֵר הַיָּמִין אֵלָיו בְּרַחֲמִים וְנִכְפֶּה רֹגֶז הַשְּׂמֹאל, וְזֶהוּ ׳בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פקודא בתר דא, לדון במחרים נכסיו לכהן. הדא הוא דכתיב ׳כל חרם בישראל לך יהיה׳. ורזא דא (׳באדם ובבהמה׳) ׳כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו ליהו"ה באדם ובבהמה׳. רחם: בהיפוך אתוון כחושבן רמ"ח אברים דבר נש, עלייהו אתמר ׳ברגז רחם תזכור׳ (חבקוק ג, ב). בתר דכעיס בר נש, ומחרים ההוא בעירא לגביה, הא שריא אל אחר נחש, דאתמר ביה, ׳ארור אתה מכל הבהמה׳ (בראשית ג, יד) - ואיהו לשמאלא דבר נש. בגין דא מני קודשא בריך הוא, למיהב לכהנא, דאיהו רחמי, ברכה, לאתכפייא רגז, דאתער בההוא בר נש מרה, חרבא דמלאך המות, ואתער ימינא לגביה ברחמי, ואתכפייא רוגזא דשמאלא, והאי איהו ׳ברגז רחם תזכור׳.
התרגום: מצוה אחר זו - לדון במחרים נכסיו לכהן. זהו שכתוב ׳כל חרם בישראל לך יהיה׳ (במדבר יח, יד). וסוד זה (׳באדם ובבהמה׳) - ׳כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה׳ (במדבר יח, טו). רחם בהפוך אותיות כחשבון מאתים ארבעים ושמונה איברים שבאדם, עליהם נאמר ׳ברגז רחם תזכור׳ (חבקוק ג, ב). אחר שכועס אדם ומחרים אותה בהמה אליו, הרי שורה אל אחר, נחש, שנאמר בו ׳ארור אתה מכל הבהמה׳ (בראשית ג, יד) - והוא לשמאל האדם. בגלל זה פקד הקב"ה לתת לכהן, שהוא רחמים, ברכה, לכפות רגז, שעורר אותו האיש מרה, חרב מלאך המות, ומעורר הימין אליו ברחמים ונכפה רגז השמאל, וזהו ׳ברגז רחם תזכור׳.
מן המפרשים
יהל אור: [ליקוט] כל פרט רחם כו' וישראל בגין דפדיון כו'. והוא ג' פדויין דג' בכורות פטר חמור, ושור, ואדם. וחמור ושור הן מימינא ושמאלא, באברהם ויצחק, משמרה ראשונה חמור כו' ושניה כו' מסטרא דשור כמ"ש בפרשת בא עי"ש. ואדם נגד יעקב דשם אין לו…
הסולם: פקודא בתר דא וכו': מצוה לאחר זו, לדון במחרים רכושו לכהן. ז"ש כל חרם בישראל לך יהיה . וזה סוד כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה. רחם בהפיכת האותיות הוא רמ"ח, כחשבון רמ"ח אברים של האדם, עליהם נאמר, ברגז רחם תזכור.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: