כמה שפחות משמשות אותה ולכל אחת ערך אך היורש נשמה מהשכינה לא צריך פדיון
קרח · ערכי בית האיש - סוד אשת חיל השכינה שאין לה ערך כלל · מאמר 9 · פיסקה 2 · דף קעח ע"ב
לשון הזוהר
כַּמָה שְׁפָחוֹת אִית לָהּ דִּמְשַׁמְּשִׁין לָהּ, וְכָל חֲדָא וַחֲדָא מִנַּיְיהוּ, אִית לָהּ עֵרֶךְ, וְכָל חַד וְחַד צָרִיךְ פִּדְיוֹן. אֲבָל מַאן דְּיָרִית נִשְׁמְתָא, אוֹ רוּחָא, אוֹ נַפְשָׁא מִשְׁכִינְתָּא, לָא צָרִיךְ פִּדְיוֹן, דִּשְׁכִינְתָּא עָלָהּ אִתְּמַר ׳אֲנִי יהו"ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ (ישעיהו מב, ח) - דְּפִדְיוֹן דִּילָהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תַּלְיָא. דְּאַמְשְׁכָן לָהּ (לגביה) יִשְׂרָאֵל, בְּקִשּׁוּרָא דִּתְפִילִּין, בְּאוֹת דְּשַׁבָּת, בְּאוֹת דְּיוֹמִין טָבִין, בְּאוֹת דִּבְרִית, וְתוֹרָה, בְּכַמָּה פִּקוּדִין, דְּפִדְיוֹן דִּילָהּ תַּלְיָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, וּבְגִינָה׳ (יחזקאל כ, ט) ׳וְאַף גַּם זֹאת׳. הָכִי כַּמָה פִּקוּדִין אִינּוּן דְּעַבְדִין בְּנֵי נָשָׁא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וְכַמָּה חוֹבִין, וּלְכָל פִּקּוּדָא אִית לֵיהּ עֵרֶךְ בְּהַהוּא עָלְמָא. (ס"א אבל עונשא) וּלְכָל עוֹנְשָׁא לְמַאן דְּאַעְבָּר עָלַיְיהוּ, אֵין לֵיהּ עֵרֶךְ וְשִׁיעוּר.
תרגום
כַּמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לָהּ שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים אוֹתָהּ, וּלְכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן יֵשׁ לָהּ עֵרֶךְ, וְכָל אַחַת וְאַחַת צְרִיכָה פִדְיוֹן. אֲבָל מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ נְשָׁמָה אוֹ רוּחַ אוֹ נֶפֶשׁ מֵהַשְּׁכִינָה, לֹא צָרִיךְ פִּדְיוֹן, שֶׁעַל הַשְּׁכִינָה נֶאֱמַר ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ (ישעיה מב, ח) - שֶׁהַפִּדְיוֹן שֶׁלָּהּ תָּלוּי בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁמּוֹשְׁכִים אוֹתָהּ (אֶל) יִשְׂרָאֵל בְּקֶשֶׁר תְּפִלִּין, בְּאוֹת שַׁבָּת, בְּאוֹת יָמִים טוֹבִים, בְּאוֹת הַבְּרִית וְתוֹרָה וּבְכַמָּה מִצְווֹת, שֶׁפִּדְיוֹנָהּ תָּלוּי בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, וּבִגְלָלָהּ׳ (יחזקאל כ) ׳וְאַף גַּם זֹּאת׳. כָּךְ כַּמָה מִצְווֹת הֵן שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וְכַמָּה עֲבֵרוֹת, וּלְכָל מִצְוָה יֵשׁ עֵרֶךְ בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. (אֲבָל עֹנֶשׁ) וּלְכָל עֹנֶשׁ לְמִי שֶׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶן, אֵין לוֹ עֵרֶךְ וְשִׁעוּר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כמה שפחות אית לה דמשמשין לה, וכל חדא וחדא מנייהו, אית לה ערך, וכל חד וחד צריך פדיון. אבל מאן דירית נשמתא, או רוחא, או נפשא משכינתא, לא צריך פדיון, דשכינתא עלה אתמר ׳אני יהו"ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳ (ישעיהו מב, ח) - דפדיון דילה בקודשא בריך הוא תליא. דאמשכן לה (לגביה) ישראל, בקשורא דתפילין, באות דשבת, באות דיומין טבין, באות דברית, ותורה, בכמה פקודין, דפדיון דילה תליא בקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, ׳ואעש למען שמי, ובגינה׳ (יחזקאל כ, ט) ׳ואף גם זאת׳. הכי כמה פקודין אינון דעבדין בני נשא על מנת לקבל פרס, וכמה חובין, ולכל פקודא אית ליה ערך בההוא עלמא. (ס"א אבל עונשא) ולכל עונשא למאן דאעבר עלייהו, אין ליה ערך ושיעור.
התרגום: כמה שפחות יש לה שמשמשים אותה, ולכל אחת ואחת מהן יש לה ערך, וכל אחת ואחת צריכה פדיון. אבל מי שיורש נשמה או רוח או נפש מהשכינה, לא צריך פדיון, שעל השכינה נאמר ׳אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳ (ישעיה מב, ח) - שהפדיון שלה תלוי בקדוש ברוך הוא. שמושכים אותה (אל) ישראל בקשר תפלין, באות שבת, באות ימים טובים, באות הברית ותורה ובכמה מצוות, שפדיונה תלוי בקדוש ברוך הוא. זהו שכתוב ׳ואעש למען שמי, ובגללה׳ (יחזקאל כ) ׳ואף גם זאת׳. כך כמה מצוות הן שעושים בני אדם על מנת לקבל פרס, וכמה עברות, ולכל מצוה יש ערך באותו עולם. (אבל ענש) ולכל ענש למי שעובר עליהן, אין לו ערך ושעור.
מן המפרשים
אור החמה: כמה שפחות אית לה. הענין כי ההשגה בעולם התחתון הוא ע"י המלכות המנהגת אותה ר"ל ממנה ולמטה ומצד האצילות ההשגחה אחת לעולם בלתי משתנה אמנם חילוק בחינות ההשגחה וריב ויים כפי ריבוי בחי' פרטי וסוגי המינים מהנבראים שהם לאין תכלית ריבוי…
הסולם: כמה שפחות אית וכו': כמה שפחות יש לה, המשמשות אותה, וכל אחת ואחת מהן יש לה ערך, וכל אחת ואחת צריכה פדיון, דהיינו לפדות אותה מאחיזת הס"א. אבל מי שיורש נשמה או רוח או נפש, מן השכינה, אינה צריכה פדיון, כי השכינה, נאמר עליה, אני ה'…
אור יקר: אני ה׳ הוא שמי אלא מסתלקת מהחוטא קודם שיחטא, ועם כל זה עונשו לאין תכלית, וכן עניינה בגלות על ישראל בסוד תוספת נשמה בשבתות וימים טובים ותורה ושאר המצות שהם בבנים, ומושכים שכינה דאצילות עליהם כאומרו.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: