אעשה לו עזר כנגדו - אתקן משמע שהקבה נטל הנוקבא מצדו ותקן והביא לפניו
קדושים · האשה אשר נתתה עמדי - סוד אדם וחוה שנבראו כאחד ויפים הנסתר עד החטא · מאמר 9 · פיסקה 2 · דף פג ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְּתִיב ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׳ (בראשית ב, יח) - ׳אֶעֱשֶׂה לּוֹ׳ הַשְׁתָּא. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא ודַּאי, דְּאָדָם לְבַדּוֹ הֲוָה, דְּלָא הֲוָה לֵיהּ סֶמֶךְ מִנּוּקְבֵיהּ, בְּגִין דַּהֲוַת בְּסִטְרוֹי כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וּמַה דְּאָמַר ׳אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר׳ - הָכִי הוּא, דְּלָא כְּתִיב אֶבְרָא ׳לוֹ עֵזֶר׳, בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם׳ (בראשית ה, ב). אֲבָל אֶעֱשֶׂה כְּתִיב. וּמַהוּ אֶעֱשֶׂה. אַתָקֵן. מַשְׁמַע דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לָהּ מִסִּטְרוֹי, וְתָקִין לָהּ בְּתִקּוּנָא, וְאַיְיתֵי לָהּ קַמֵּיהּ. וּכְדֵין אִשְׁתָּמַּשׁ אָדָם בְּאִנְתְּתֵיהּ, וַהֲוָה לֵיהּ סֶמֶךְ.
תרגום
אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׳ (בראשית ב, יח) - ׳אֶעֱשֶׂה לּוֹ׳ עַכְשָׁו. אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי, שֶׁאָדָם הָיָה לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ סֶמֶךְ מִנְּקֵבָתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה בְּצִדּוֹ כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמַה שֶּׁאָמַר ׳אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר׳ - כָּךְ הוּא, שֶׁלֹּא כָתוּב אֶבְרָא ׳לוֹ עֵזֶר׳, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם׳ (שם ה, ב). אֲבָל כָּתוּב אֶעֱשֶׂה. וּמַה הוּא אֶעֱשֶׂה? אֲתַקֵּן. מַשְׁמָע שהקב"ה נָטַל אוֹתָהּ מִצִּדּוֹ, וְתִקֵּן אוֹתָהּ בְּתִקּוּן, וְהֵבִיא אוֹתָהּ לְפָנָיו. וְאָז הִשְׁתַּמֵּשׁ אָדָם בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיָה לוֹ סֶמֶךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה, והא כתיב ׳ויאמר יהו"ה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו׳ (בראשית ב, יח) - ׳אעשה לו׳ השתא. אמר ליה הכי הוא ודאי, דאדם לבדו הוה, דלא הוה ליה סמך מנוקביה, בגין דהות בסטרוי כמה דאוקימנא. ומה דאמר ׳אעשה לו עזר׳ - הכי הוא, דלא כתיב אברא ׳לו עזר׳, בגין דכתיב, ׳זכר ונקבה בראם׳ (בראשית ה, ב). אבל אעשה כתיב. ומהו אעשה. אתקן. משמע דקודשא בריך הוא נטיל לה מסטרוי, ותקין לה בתקונא, ואייתי לה קמיה. וכדין אשתמש אדם באנתתיה, והוה ליה סמך.
התרגום: אמר לו, והרי כתוב ׳ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו׳ (בראשית ב, יח) - ׳אעשה לו׳ עכשו. אמר לו, כך הוא ודאי, שאדם היה לבדו, שלא היה לו סמך מנקבתו, משום שהיתה בצדו כפי שבארנו. ומה שאמר ׳אעשה לו עזר׳ - כך הוא, שלא כתוב אברא ׳לו עזר׳, משום שכתוב ׳זכר ונקבה בראם׳ (שם ה, ב). אבל כתוב אעשה. ומה הוא אעשה? אתקן. משמע שהקב"ה נטל אותה מצדו, ותקן אותה בתקון, והביא אותה לפניו. ואז השתמש אדם באשתו, והיה לו סמך.
מן המפרשים
הסולם: אמר ליה והא וכו׳: א"ל והרי כתוב, ויאמר ה׳ אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. הרי שאשתו נבראה לבדה, והיתה כנגדו ולא דבוקה בו בגוף אחד. ומשיב, אעשה לו, היינו עתה אעשה לו שתהיה כנגדו, אבל מקודם לכן נבראו דבוקים זה בזה…
אור יקר: הכי הוא ודאי וכו׳ אפשר דהות הכרח דבריו ממלת לבדו או ממלת אעשה, דתנינן וכו׳ בא לתקן דקשיא ליה דהוא אמר דממש תות חוה באדם דו פרצופין, והשתא קאמר אתקן מאי תיקונא בעי, בשלמא אם זנב היתה בעי תיקונא ובריאה, אלא למאן דאמר אשה ממש…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: