בן יכבד אב ועבד אדוניו - הבן מצווה בעל כרחו ובן סורר ומורה נדון בסקילה
קדושים · בן יכבד אב ועבד אדוניו - סוד ההבדל בין בן לעבד ועץ החיים · מאמר 5 · פיסקה 1 · דף פב ע"ב
לשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא מָארֵי מְתִיבְתָּא, לָא כָּל כָּבוֹד שָׁוְה, דְּהָא ׳בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדוֹנָיו׳ (מלאכי א, ו) - ׳בֵּן יְכַבֵּד׳, עַל מְנָת דְּלָא לְקַבְּלָא אַגְרָא, אֲבָל מְצּוּוְּה הוּא בִּכְבוֹד אַבָּא וְאִימָּא. וְאִי לָא בָּעֵי לְמֶעְבַּד צִּוּוּיֵיהּ, יִכְתַּשׁ לֵיהּ אַבָּא וְאִימָּא, עַד דְּיַעֲבִד עַל כָּרְחֵיהּ. וְאִי הֲוִי בְּרָא רַבְרְבָא, בֵּית דִּין כּוֹפִין לֵיהּ. דְּאִי לָא בָּעֵי לְמֶעְבַּד מַה כְּתִיב בֵּיהּ, ׳בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלֵנוּ׳ (דברים כא, כ), וְדָנִין לֵיהּ בִּסְקִילָה - אֲבָל עֶבֶד דִּמְשַׁמֵּשׁ עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אִי לָא עָבִיד צִּוּוּיֵיהּ דְּרַבֵּיהּ, מָארֵיהּ אַעְבָּר לֵיהּ מִגּוֹ בֵּיתֵיהּ, וְיִטוֹל אָחֳרָא. מַה דְּלָא הֲוָה יָכִיל לְמֶעְבַּד הָכִי לִבְרֵיהּ, אֶלָּא אוֹ יַעְבֵיד צִּוּוּיֵיהּ אוֹ יִקְטוֹל לֵיהּ.
תרגום
וְעִם כָּל זֶה, רָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה, לֹא כָּל כָּבוֹד שָׁוֶה, שֶׁהֲרֵי ׳בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדוֹנָיו׳ (מלאכי א, ו) - ׳בֵּן יְכַבֵּד׳, עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל שָׂכָר, אֲבָל הוּא מְצֻוֶּה בְּכִבּוּד ׳אָב וָאֵם׳. וְאִם לֹא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת צִוּוּיוֹ, יַכּוּ אוֹתוֹ הָאָב וְהָאֵם עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּעַל כָּרְחוֹ. וְאִם הָיָה בֵּן גָּדוֹל, בֵּית דִּין כּוֹפִים אוֹתוֹ. שֶׁאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, מַה כָּתוּב בּוֹ? ׳בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ׳ (דברים כא, כ), וְדָנִים אוֹתוֹ בִּסְקִילָה - אֲבָל עֶבֶד שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת צִוּוּי רַבּוֹ, אֲדוֹנוֹ מַעֲבִיר אוֹתוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְיִקַּח אַחֵר, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּךְ לִבְנוֹ, אֶלָּא אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַצִּוּוּי שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁיַּהֲרֹג אוֹתוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועם כל דא מארי מתיבתא, לא כל כבוד שוה, דהא ׳בן יכבד אב ועבד אדוניו׳ (מלאכי א, ו) - ׳בן יכבד׳, על מנת דלא לקבלא אגרא, אבל מצווה הוא בכבוד אבא ואימא. ואי לא בעי למעבד צווייה, יכתש ליה אבא ואימא, עד דיעבד על כרחיה. ואי הוי ברא רברבא, בית דין כופין ליה. דאי לא בעי למעבד מה כתיב ביה, ׳בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו׳ (דברים כא, כ), ודנין ליה בסקילה - אבל עבד דמשמש על מנת לקבל פרס, אי לא עביד צווייה דרביה, מאריה אעבר ליה מגו ביתיה, ויטול אחרא. מה דלא הוה יכיל למעבד הכי לבריה, אלא או יעביד צווייה או יקטול ליה.
התרגום: ועם כל זה, ראשי הישיבה, לא כל כבוד שוה, שהרי ׳בן יכבד אב ועבד אדוניו׳ (מלאכי א, ו) - ׳בן יכבד׳, על מנת שלא לקבל שכר, אבל הוא מצוה בכבוד ׳אב ואם׳. ואם לא רוצה לעשות צוויו, יכו אותו האב והאם עד שיעשה בעל כרחו. ואם היה בן גדול, בית דין כופים אותו. שאם אינו רוצה לעשות, מה כתוב בו? ׳בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו׳ (דברים כא, כ), ודנים אותו בסקילה - אבל עבד שמשמש על מנת לקבל פרס, אם אינו עושה את צווי רבו, אדונו מעביר אותו מתוך ביתו ויקח אחר, מה שלא היה יכול לעשות כך לבנו, אלא או שיעשה את הצווי שלו, או שיהרג אותו.
מן המפרשים
הסולם: ועם כל דא וכו׳: ועם כל זה, ראשי הישיבה, לא כל כבוד שוה, כי, בן יכבד אב ועבד אדוניו. בן יכבד, על מנת שלא לקבל שכר. אבל מצווה הוא בכבוד אבא ואמא, ואם אינו רוצה לעשות, ייסרו אותו אבא ואמא, עד שעושה בעל כרחו. ואם הוא בן גדול, בית…
אור יקר: מנת לקבל פרס" ובשלילה יאמר אל תעשם עטרה להתגדל בהם הבחינה הראשונה שהיא פחותה הרבה, והשנית אינה דחויה מכל יכל, והג׳ עליה נוכל לומר בחיוב כבד את ה׳ כענין כבד את אביך ואת אמך דהיינו ככן דאיהי.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: