לא יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה אלא בדברי תורה ששקולה כנגד כל הקרבנות
קדושים · קדשים תהיו - פרשה זו כלל התורה וסוד ההתקדשות באחד בזווג חצות ושבת · מאמר 3 · פיסקה 1 · דף פ ע"ב
לשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא, פָּגַע בֵּיהּ רִבִּי חִיָּיא. אָמַר לֵיהּ הַאי דְּאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, דִּכְתִּיב בְּעֵלִי, ׳וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּמִנְחָה עַד עוֹלָם׳ (שמואל א ג, יד). בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה - אֲמַאי. בְּגִין דְּדִבְרֵי תּוֹרָה, סַלְּקִין עַל כָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ דִּכְתִּיב, ׳זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים׳ (ויקרא ז, לז) - שָׁקִיל אוֹרַיְיתָא לָקֳבֵיל כָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא. אָמַר לֵיהּ, הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, אַף עַל גַּב דְּאִתְגְּזַר עָלֵיהּ עוֹנְשָׁא מִלְעֵילָּא, נִיחָא לֵיהּ מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, וְהַהוּא עוֹנְשָׁא אִתְקְרַע. (ובגין דלעי בה לשמה, קודשא בריך הוא אתפייס בהדיה) וְתָּא חֲזֵי, לָא אִתְדָּכֵי בַּר נָשׁ לְעָלְמִין, אֶלָּא בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא. בְּגִינֵי כַּךְ מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא לָא מְקַבְּלִין טוּמְאָה, בְּגִין דְּאִיהִי ׳קַיְּימָא לְדַכְּאָה לְאִלֵּין מִסְאֲבֵי, וְאַסְוּותָא בְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּכַח׳ (משלי ג). דִּכְתִּיב, ׳רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ׳ - וְדַכְיוּתָא אִשְׁתְּכַח בְּאוֹרַיְיתָא, דִּכְתִּיב, ׳יִרְאַת יהו"ה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד׳ (תהילים יט, י) - מַאי ׳עוֹמֶדֶת לָעַד׳. דְּקַיְּימָא תְּדִירָא בְּהַהוּא דַּכְיוּתָא, וְלָא אִתְעָדֵי מִנֵּיהּ לְעָלְמִין.
תרגום
רַבִּי יוֹסֵי הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, פָּגַשׁ בּוֹ רַבִּי חִיָּיא. אָמַר לוֹ, זֶה שֶׁבֵּאֲרוּ הַחֲבֵרִים, שֶׁכָּתוּב בְּעֵלִי (שמואל א ג) ׳וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲון בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם, בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה (שמואל א ג, יד)׳ - לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה עוֹלִים עַל כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ שֶׁכָּתוּב, (ויקרא ז) ׳זֹּאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים (ויקרא ז, לז)׳ - שְׁקוּלָה הַתּוֹרָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ, כָּךְ זֶה וַדַּאי, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, אַף עַל גַּב שֶׁנִּגְזַר עָלָיו עֹנֶשׁ מִלְמַעְלָה, נוֹחַ לוֹ מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְהָעוֹלוֹת, וְאוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ נִקְרָע. (וּמִשּׁוּם שֶׁעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ, הקב"ה מתפיס עִמּוֹ). וּבֹא רְאֵה, הָאָדָם לֹא נִטְהָר לְעוֹלָמִים, אֶלָּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה. מִשּׁוּם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה לֹא מְקַבְּלִים טֻמְאָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְטַהֵר אֶת אֵלּוּ הַטְּמֵאִים, וְהָרְפוּאָה נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב (משלי ג) ׳רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךְ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךְ׳ - וְהַטָּהֳרָה נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב (תהלים יט) ׳יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד׳ (תהלים יט, י) - מַה זֶּה עוֹמֶדֶת לָעַד? שֶׁעוֹמֶדֶת תָּמִיד בְּאוֹתָהּ טָהֳרָה, וְלֹא זָזָה מִמֶּנָּה לְעוֹלָמִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יוסי הוה אזיל באורחא, פגע ביה רבי חייא. אמר ליה האי דאוקמוה חברייא, דכתיב בעלי, ׳ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם׳ (שמואל א ג, יד). בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה - אמאי. בגין דדברי תורה, סלקין על כל קרבנין דעלמא. כמה דאוקמוה דכתיב, ׳זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים׳ (ויקרא ז, לז) - שקיל אורייתא לקביל כל קרבנין דעלמא. אמר ליה, הכי הוא ודאי, דכל מאן דאשתדל באורייתא, אף על גב דאתגזר עליה עונשא מלעילא, ניחא ליה מכל קרבנין ועלוון, וההוא עונשא אתקרע. (ובגין דלעי בה לשמה, קודשא בריך הוא אתפייס בהדיה) ותא חזי, לא אתדכי בר נש לעלמין, אלא במלין דאורייתא. בגיני כך מלין דאורייתא לא מקבלין טומאה, בגין דאיהי ׳קיימא לדכאה לאלין מסאבי, ואסוותא באורייתא אשתכח׳ (משלי ג). דכתיב, ׳רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך׳ - ודכיותא אשתכח באורייתא, דכתיב, ׳יראת יהו"ה טהורה עומדת לעד׳ (תהילים יט, י) - מאי ׳עומדת לעד׳. דקיימא תדירא בההוא דכיותא, ולא אתעדי מניה לעלמין.
התרגום: רבי יוסי היה הולך בדרך, פגש בו רבי חייא. אמר לו, זה שבארו החברים, שכתוב בעלי (שמואל א ג) ׳ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם, בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה (שמואל א ג, יד)׳ - למה? משום שדברי תורה עולים על כל הקרבנות שבעולם, כמו שבארוה שכתוב, (ויקרא ז) ׳זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים (ויקרא ז, לז)׳ - שקולה התורה כנגד כל הקרבנות של העולם. אמר לו, כך זה ודאי, שכל מי שמשתדל בתורה, אף על גב שנגזר עליו ענש מלמעלה, נוח לו מכל הקרבנות והעולות, ואותו הענש נקרע. (ומשום שעוסק בה לשמה, הקב"ה מתפיס עמו). ובא ראה, האדם לא נטהר לעולמים, אלא בדברי תורה. משום כך דברי תורה לא מקבלים טמאה, משום שהיא עומדת לטהר את אלו הטמאים, והרפואה נמצאת בתורה, שכתוב (משלי ג) ׳רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך׳ - והטהרה נמצאת בתורה, שכתוב (תהלים יט) ׳יראת ה' טהורה עומדת לעד׳ (תהלים יט, י) - מה זה עומדת לעד? שעומדת תמיד באותה טהרה, ולא זזה ממנה לעולמים.
מן המפרשים
אור החמה: אמאי בגין דדברי תורה וגומר ר' יוסי מותיב לה ומפרק לה בגין דדברי תורה סלקאן הכוונה עולים על כל הקרבנות והטעם כי הקרבן ייחוד קב"ה ושכינתיה אבל לא שייחד אותם החוטא בעצמו אלא ע"י הכהן המקריב הקרבן ליהו"ד ואין כן דברי תורה אלא הוא…
הסולם: ר׳ יוסי הוה וכו׳: ר״י היה הולך בדרך, פגע בו ר׳ חייא, אמר לו, זה שהעמידו החברים, שכתוב בעלי, לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם. בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה. למה. הוא משום, שדברי…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: סלקין על כל קרבנין משום שסגולת כל הקרבנות להקריב העולמות להעלותם ממטה למעלה. אבל התורה מיחדת אותם מלמעלה למטה בשפע שמשפיע בהם. וכנגדם יש בה ד' סגולות של פרד"ס: אע"ג דאתגזר עליה ורמז שהיה לבני עלי גזר דין שהיה בו שבועה וכדרז"ל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: