ממלכת הזוהר › זוהר › קדושים › מאמר 14: לא תלין פעלת שכיר עד בקר - סוד נפש העני העולה עם הבלי פיו › פיסקה 1 (פה ע"א)

לא תבוא עליו השמש - הזהר שלא תכנס מהעולם בגלל העני טרם זמנך ומשלים לנפשו

קדושים · לא תלין פעלת שכיר עד בקר - סוד נפש העני העולה עם הבלי פיו · מאמר 14 · פיסקה 1 · דף פה ע"א

לשון הזוהר

תּוּ פָּתַח, ׳לֹא תַעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזוֹל לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר׳ (ויקרא יט, יג-יד). ׳לֹא תָּלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר׳ - אֲמַאי. אֶלָּא מִקְּרָא אָחֳרָא אִשְׁתְּמַע, דִּכְתִּיב, ׳בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ׳ (דברים כד, טו) - לֹא ׳תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ׳ - אִזְדְּהַר דְּלָא תִּתְכְּנִש בְּגִינוֹי מֵעָלְמָא, עַד לָא יִמְטֵי זִמְנָךְ לְאִתְכַּנְּשָׁא. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹ'׳ (קהלת יב, ב). מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא מִלָּה אָחֳרָא - מַאן דְּאַשְׁלִים לְנַפְשָׁא דְּמִסְכְּנָא. אֲפִילּוּ דְּמָטוּ יוֹמוֹי לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁלִים לְנַפְשֵׁיהּ, וְיָהִיב לֵיהּ חַיִּין יַתִּיר.

תרגום

עוֹד פָּתַח, ׳לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךְ וְלֹא תִגְזֹל׳ (ויקרא יט, יג) - וְלֹא ׳תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר׳ - עַד בֹּקֶר. לָמָּה ׳לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר׳? אֶלָּא מִכָּתוּב אַחֵר נִשְׁמָע, שֶׁכָּתוּב ׳בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ׳ (דברים כד, טו) - לֹא ׳תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ׳ - הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִתְכַּנֵּס בִּגְלָלוֹ מִן הָעוֹלָם טֶרֶם יַגִּיעַ זְמַנְּךְ לְהִתְכַּנֵּס, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹ'׳ (קהלת יב, ב). מִכָּאן לָמַדְנוּ דָּבָר אַחֵר - מִי שֶׁמַּשְׁלִים לְנֶפֶשׁ הֶעָנִי, אֲפִלּוּ שֶׁהִגִּיעוּ יָמָיו לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, הקב"ה מַשְׁלִים לְנַפְשׁוֹ וְנוֹתֵן לוֹ יוֹתֵר חַיִּים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תו פתח, ׳לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר׳ (ויקרא יט, יג-יד). ׳לא תלין פעולת שכיר׳ - אמאי. אלא מקרא אחרא אשתמע, דכתיב, ׳ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו׳ (דברים כד, טו) - לא ׳תבא עליו השמש׳ - אזדהר דלא תתכנש בגינוי מעלמא, עד לא ימטי זמנך לאתכנשא. כמה דאת אמר, ׳עד אשר לא תחשך השמש וגו'׳ (קהלת יב, ב). מהכא אוליפנא מלה אחרא - מאן דאשלים לנפשא דמסכנא. אפילו דמטו יומוי לאסתלקא מעלמא, קודשא בריך הוא אשלים לנפשיה, ויהיב ליה חיין יתיר.

התרגום: עוד פתח, ׳לא תעשק את רעך ולא תגזל׳ (ויקרא יט, יג) - ולא ׳תלין פעלת שכיר׳ - עד בקר. למה ׳לא תלין פעלת שכיר׳? אלא מכתוב אחר נשמע, שכתוב ׳ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו׳ (דברים כד, טו) - לא ׳תבוא עליו השמש׳ - הזהר שלא תתכנס בגללו מן העולם טרם יגיע זמנך להתכנס, כמו שנאמר ׳עד אשר לא תחשך השמש וגו'׳ (קהלת יב, ב). מכאן למדנו דבר אחר - מי שמשלים לנפש העני, אפלו שהגיעו ימיו להסתלק מן העולם, הקב"ה משלים לנפשו ונותן לו יותר חיים.

מן המפרשים

אור יקר: כי טו״ב כי טו״ב לרמוז שהיה טוב בלא רע כלל, והנה שאר בני אדם עבדים להקב״ה מצד היותם ממטטרון אמנם אינם עבדים נאמנים מפני תרעה שבו כדכתיב הן בקדושיו לא יאמין שאין הקב״ת מאמין בשום קדוש מן הקדושים שלא יחטא מפני חברת הרע עמו…

הסולם: תו פתח לא וגו': עוד פתח ר״א, לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. שואל, לא תלין פעולת שכיר, למה. ומשיב, אלא ממקרא אחר נשמע. שכתוב, ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו. לא תבא…

נפש דוד: אשלים לנפשיה ויהב ליה חיין כו': אפשר דרש "לא תלין כו' עד בקר" - עד עולם הבא שנקרא 'בקר', אלא ישלם שכרו גם בעולם הזה להאריך ימיו.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: