השה לעולה והשעיר לחטאת - שני שעירים גורל לה וגורל לעזאזל
צו · חמשה אשים על הקרבן - מסע רועה נאמן בהלכות עולה חטאת ואשם · מאמר 5 · פיסקה 16 · דף כח ע"א
לשון הזוהר
שֶׂה אִיהוּ לְעוֹלָה, דִּכְתִּיב, (בראשית כב ז) ׳וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה׳. וְאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות יב ה) ׳שֶׂה תָמִים זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אִישׁ תָּמִים׳. וְהָא צָּרִיךְ לְמִשְׁאַל, דְּהָא שֶׂה אִיהוּ לִימִינָא, שָׂעִיר אִיהוּ לִשְׂמָאלָא, דְּהַיְינוּ שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָאת, וְאִית שָׂעִיר, וְאִית שָׂעִיר. שָׂעִיר אֶחָד לַיהו"ה, וּשְׂעִיר אֶחָד לַעֲזָאזִל. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (ויקרא טז ח) ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהו"ה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל׳. וּבְהַהוּא שֵׂעִיר, אִתְּמַר בְּעֵשָׂו, (בראשית כז יא) ׳אִישׁ שָׂעִיר׳. וְדָא כָּבֵד. דְּנָטִיל כָּל אִינּוּן שְׁמָרִים דְּדָם. (דמתמן) שְׁחִין אֲבַעְבּוּעוֹת פּוֹרְחוֹת, סַפָּחֹת, וְכָל מִינֵי צָּרַעַת. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (ויקרא טז כב) ׳וְנָשָׁא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזִרָה׳. וְאִינּוּן עֲוֹנוֹת תָּם, דְּאִיהוּ לִבָּא, וּכְדֵין אִתְפְּרַשׁ מִלְּעָרְבָא בְּלִבָּא, וּכְדֵין אִתְבְּסָם, וְאִיהוּ כָּבֵד בְּאִלֵּין חוֹבִין, וְלָא קָל לְסַלְּקָא לְגַבֵּי יַעֲקֹב אִישׁ תָּם. חֲדוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דִּמְתִיבְתָּאן, דְּקָא נַחְתֵּי עִם תָּנָאִין וְאָמוֹרָאִין.
תרגום
הַשֶּׂה הוּא לְעוֹלָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׳ (בראשית כב, ז) - וְנֶאֱמַר בּוֹ ׳שֶׂה תָמִים זָכָר׳. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אִישׁ תָּמִים. וַהֲרֵי צָרִיךְ לִשְׁאֹל, שֶׁהֲרֵי שֶׂה הוּא לְיָמִין, וְהַשָּׂעִיר הוּא לִשְׂמֹאל, שֶׁהַיְנוּ ׳שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת׳. וְיֵשׁ שָׂעִיר וְיֵשׁ שָׂעִיר. שָׂעִיר אֶחָד לַה', וְשָׂעִיר ׳אֶחָד לַעֲזָאזֵל׳. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל׳ (ויקרא טז, ח) - וּבְאוֹתוֹ שָׂעִיר נֶאֱמַר בְּעֵשָׂו ׳אִישׁ שָׂעִיר׳ (בראשית כז, יא) - וְזֶה הַכָּבֵד שֶׁנּוֹטֵל אֶת כָּל אוֹתָם הַשְּׁמָרִים שֶׁל הַדָּם - (שֶׁמִּשָּׁם) שְׁחִין אֲבַעְבּוּעוֹת פּוֹרְחוֹת, סַפָּחוֹת, וְכָל מִינֵי צָרַעַת. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳ (ויקרא טז, כב) - וְהֵם עֲונוֹת תָּם, שֶׁהוּא הַלֵּב, וְאָז נִפְרָד מִלְּהִתְעָרֵב בַּלֵּב, וְאָז מִתְבַּשֵּׂם, וְהוּא כָּבֵד בַּחֲטָאִים הַלָּלוּ וְלֹא קַל לַעֲלוֹת אֶל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם. שָׂמְחוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁל הַיְשִׁיבוֹת, שֶׁיָּרְדוּ עִם הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: שה איהו לעולה, דכתיב, (בראשית כב ז) ׳ואיה השה לעולה׳. ואתמר ביה (שמות יב ה) ׳שה תמים זכר, הדא הוא דכתיב ׳איש תמים׳. והא צריך למשאל, דהא שה איהו לימינא, שעיר איהו לשמאלא, דהיינו שעיר עזים אחד לחטאת, ואית שעיר, ואית שעיר. שעיר אחד ליהו"ה, ושעיר אחד לעזאזל. והיינו דכתיב, (ויקרא טז ח) ׳ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד ליהו"ה וגורל אחד לעזאזל׳. ובההוא שעיר, אתמר בעשו, (בראשית כז יא) ׳איש שעיר׳. ודא כבד. דנטיל כל אינון שמרים דדם. (דמתמן) שחין אבעבועות פורחות, ספחת, וכל מיני צרעת. והיינו דכתיב, (ויקרא טז כב) ׳ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה׳. ואינון עונות תם, דאיהו לבא, וכדין אתפרש מלערבא בלבא, וכדין אתבסם, ואיהו כבד באלין חובין, ולא קל לסלקא לגבי יעקב איש תם. חדו מארי מתניתין דמתיבתאן, דקא נחתי עם תנאין ואמוראין.
התרגום: השה הוא לעולה, שכתוב ׳ואיה השה לעלה׳ (בראשית כב, ז) - ונאמר בו ׳שה תמים זכר׳. זהו שכתוב איש תמים. והרי צריך לשאל, שהרי שה הוא לימין, והשעיר הוא לשמאל, שהינו ׳שעיר עזים אחד לחטאת׳. ויש שעיר ויש שעיר. שעיר אחד לה', ושעיר ׳אחד לעזאזל׳. והינו שכתוב ׳ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל׳ (ויקרא טז, ח) - ובאותו שעיר נאמר בעשו ׳איש שעיר׳ (בראשית כז, יא) - וזה הכבד שנוטל את כל אותם השמרים של הדם - (שמשם) שחין אבעבועות פורחות, ספחות, וכל מיני צרעת. והינו שכתוב ׳ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה׳ (ויקרא טז, כב) - והם עונות תם, שהוא הלב, ואז נפרד מלהתערב בלב, ואז מתבשם, והוא כבד בחטאים הללו ולא קל לעלות אל יעקב איש תם. שמחו בעלי המשנה של הישיבות, שירדו עם התנאים והאמוראים.
מן המפרשים
יהל אור: בההוא שעיר. ר"ל עשו איש שעיר כמ"ש לקמן. ולכך צריכין בכל המועדים וראשי חדשים שעיר לחטאת לכפר על טומאת מקדש וקדשיו שמטמא החטאת המקדש. ואחר שמתפרש בהאי שעיר שהוא חולקי' סלקא בעולת המועדים:
הסולם: תנאין ואמוראין וכו׳: אמר להם רועה הנאמן, תנאים ואמוראים, הרי ודאי עולה חטאת ואשם, הם ג׳ מצות שהם ג׳ אבות, דהיינו חג״ת, שלמים, היא המלכה, דהיינו המלכות, שהיא אבר של ז״א דהיינו ספירה עשירית שלו, שהיא תשלומין של כל אבר דז״א. כי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: