חמשה אשים על הקרבן
מסע רועה נאמן בהלכות עולה חטאת ואשם
חמשה אשים יורדים על הקרבן כנגד חמש מלות זאת תורת העלה
מִצְוָה לַעֲשׂוֹת הָעוֹלָה כְּמִשְׁפָּטָהּ, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳זֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה וְגוֹ'׳ (ויקרא ו, ב). חֲמִשָּׁה אִשִּׁים הָיוּ יוֹרְדִים עַל הַקָּרְבָּן: אֵשׁ אוֹכֵל וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה. אֵשׁ שׁוֹתֶה וְאֵינוֹ אוֹכֵל. אֵשׁ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. אֵשׁ אוֹכֵל לַחִים וִיבֵשִׁים. אֵשׁ שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה. כְּנֶגְדָּם הֵם: ׳זֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה׳ - אַחַת. הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה - שְׁתַּיִם. עַל הַמִּזְבֵּחַ - שָׁלֹשׁ. כָּל הַלַּיְלָה - אַרְבַּע. ׳וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׳ - חָמֵשׁ.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא פִּקּוּדָא לַעֲשׂוֹת הָעוֹלָה כְּמִשְׁפָּטָהּ, וְעָלָהּ אִתְּמַר ׳זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה וְגוֹ'׳ (ויקרא ו, ב). חָמֵשׁ אִשִׁים הֲווֹ נַחְתִּין עַל קָרְבְּנָא. אֵשׁ אוֹכֵל וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה. אֵשׁ שׁוֹתֶה וְאֵינוֹ אוֹכֵל. אֵשׁ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. אֵשׁ אוֹכֵל לַחִים ויבֵשִׁים. אֵשׁ שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה. לָקֳּבְלַיְיהוּ אִינּוּן, ׳זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה׳, חַד. הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָה, ב'. עַל הַמִּזְבֵּחַ, ג'. כָּל הַלַּיְלָה, ד'. ׳וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׳ - ה'.
עלה כלה עולה לגבוה - בינה ה חמש מראות אש אוכלת ושותה
וּפֵרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, הָעוֹלָה כֻּלָּהּ עוֹלָה לְגָבוֹהַּ, וְזוֹ בִּינָה, ה', ה' (שמות כד, יז) מַרְאוֹת שֶׁלָּהּ. י' בַּת יְחִידָה, ׳וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת׳ (שמות כג) - ו' אוֹר שֶׁל בַּת עַיִן, וְהִיא אֵשׁ שׁוֹתָה כָּל הַמַּיִם שֶׁל הַתּוֹרָה, וְאוֹכֶלֶת אֶת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה. וְאוֹכְלִים לַחִים וִיבֵשִׁים, אוֹתָם פְּשָׁטֵי הַתּוֹרָה שֶׁהֵם כְּמוֹ עֵצִים יְבֵשִׁים, וְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה הֵם כְּמוֹ עֵצִים לַחִים. וְזוֹהִי אֵשׁ הָאוֹכֶלֶת לַחִים וִיבֵשִׁים.
בלשון הזוהר
וְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, עוֹלָה כּוּלָהּ סַלְּקָא לַגָּבוֹהַּ. וְדָא בִּינָה, ה', ה' מַרְאוֹת דִּילָהּ. י', בַּת יְחִידָה, ׳וּמַרְאֶה כְּבוֹד יהו"ה כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת׳ (שמות כד, יז). ו' אוֹר דְּבַת עֵינָא, וְהִיא אֵשׁ שׁוֹתֶה כָּל מַיִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְאוֹכֶלֶת כָּל קָרְבְּנִין דִּצְּלוֹתָא. וְאוֹכֶלֶת לַחִין וִיבֵשִׁין, אִינּוּן פְּשָׁטֵי דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִינּוּן כְּעֵצִּים יְבֵשִׁים. וְרָזִי אוֹרַיְיתָא אִינּוּן כְּעֵצִּים לַחִים. וְהַאי אִיהוּ אֵשׁ אוֹכֶלֶת לַחִין וִיבֵשִׁין.
אוכלת לחים ויבשים - קרבנות עשה ולא תעשה כנגד חמש תפלות יום כפור
וְעוֹד אוֹכֶלֶת לַחִים, כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ קְרֵבִים בִּתְפִלָּה עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה. וִיבֵשִׁים - כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ קְרֵבִים בִּתְפִלָּה עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְזֶהוּ סְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וְחֶנֶק, עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְעַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. אֵלּוּ הֵם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַשְּׁכִינָה, תְּפִלָּה, שֶׁל מִצְווֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וּכְנֶגֶד חֲמֵשׁ הַמַּרְאוֹת הַלָּלוּ תִּקְּנוּ חָמֵשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּכְנֶגֶד בַּת עַיִן אוֹתָם עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה. חֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד הָאוֹר שֶׁל בַּת עַיִן. חֲמִשָּׁה עִנּוּיִים כְּנֶגֶד ה' אַחֲרוֹנָה.
בלשון הזוהר
וְעוֹד אוֹכֶלֶת לַחִין, כָּל קָרְבְּנִין דַּהֲווֹ קְרֵבִין בִּצְּלוֹתָא, עַל מִצְּוֹת עֲשֵׂה. וִיבֵשִׁין, כָּל קָרְבְּנִין דַּהֲווֹ קְרֵבִין בִּצְּלוֹתָא, עַל מִצְּוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה. וְהַאי אִיהוּ, סְקִילָה שְׂרֵיפָה הֶרֶג וְחֶנֶק, עַל מִצְּוֹת עֲשֵׂה, וְעַל מִצְּוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, אִלֵּין אִינּוּן קָרְבְּנַיָּא דִּשְׁכִינְתָּא, צְּלוֹתָא, דְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה וְלָא תַּעֲשֶׂה. וְלָקֳבֵל ה' מַרְאוֹת אִלֵּין, תַּקִּינוּ חֲמֵשׁ צְּלוֹתֵי בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי. וְלָקֳבֵל בַּת עֵינָא, אִינּוּן עֲשֶׂרֶת יְמֵי הַתְּשׁוּבָה ה' לָקֳבֵל אוֹר דְּבַת עֵינָא. ה' עִנּוּיִין, לָקֳבֵל ה' בַּתְרָאָה.
תנאים ואמוראים טרחו לנקות ההלכה מקלפות ערב רב הקשות בלי תרוץ
הַמִּצְוָה אַחַר זוֹ, לַעֲשׂוֹת אֶת הַחַטָּאת כְּמִשְׁפָּטָהּ. תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, אַתֶּם שֶׁמִּצַּד מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב"ה בָּאתֶם, שֶׁטְּרַחְתֶּם הַרְבֵּה לְנַקּוֹת אֶת הַבַּת שֶׁלִּי, שֶׁהִיא הֲלָכָה, מֵאוֹתָן הַקְּלִפּוֹת שֶׁל עֵרֶב רַב, שֶׁהֵן קֻשְׁיוֹת רָעוֹת שֶׁאֵין לָהֶם תֵּרוּץ וְלֹא פֵרוּק, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת׳ (קהלת א, טו), אֶלָּא נֶאֱמַר בָּהֶם תִּיקוּ - וְכָל תִּיקוּ שֶׁל אִסּוּר - לְחֻמְרָה. וְהוּא תִּיקוּ חָסֵר ן', שֶׁאֵין לוֹ תִּקּוּן. חָסֵר נוּן, שֶׁהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁתִּיקוּ שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא שְׁתִיקָה, כְּמוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה.
בלשון הזוהר
פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא, לַעֲשׂוֹת הַחַטָאת כְּמִשְׁפָּטָהּ. תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים, אַתּוּן דְּמִסִטְרָא דְּמִדוֹת דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַתִיתוּ, דְּטַרְחֲתוּן סַגֵּי לְנַקָּאָה בְּרַתָּא דִּילִי דְּאִיהִי הֲלָכָה, מֵאִלֵּין קְלִיפִין, דְּעֵרֶב רַב, קוּשְׁיָין בִּישִׁין, דְּלֵית לוֹן תִּירוּץ, וְלָא פִּרוֹקָא, דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, אֶלָּא אִתְּמַר תִּיקוּ בְּהוֹן׳ (קהלת א, טו). וְכָל תִּיקוּ דְּאִסוּרָא לְחוּמְרָא, וְאִיהוּ תִּיקוּ חָסֵר ן' דְּלֵית לֵיהּ תִּקּוּן. חָסֵר נוּן, דְּאִיהִי עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּתִיקוּ דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, שְׁתִיקָה. כְּגוֹן שְׁתוֹק כַּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה.
קשיות הן לבושי הלכה כמשבצות זהב שפוסקים ומתקנים בכמה פרוקים
וְיִשִׁ קֻשְׁיוֹת שֶׁהֵן הַלְּבוּשִׁים שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳מִשְׁבְּצוֹת זָהָב׳. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כָּל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ׳ (תהלים מה, יד). וְאַתֶּם פּוֹסְקִים אוֹתָם בְּכַמָּה פְסָקִים, וְאַחַר כָּךְ מְתַקְּנִים וּמְיַשְּׁבִים אוֹתָם בְּכַמָּה פֵרוּקִים.
בלשון הזוהר
וְאִית קוּשְׁיָין דְּאִינּוּן לְבוּשִׁין דַּהֲלָכָה, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳מִשְׁבְּצּוֹת זָהָב׳. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כָּל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצּוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ׳ (תהילים מה, יד). וְאַתּוּן, פַּסְקִין לוֹן בְּכַמָּה פְּסָקוֹת, וּלְבָתַר מְתַקְּנִין וּמְפָרְקִין לוֹן בְּכַמָּה פִּרוּקִין.
חסרון פסק מן המשנה מתקנים - תורת ה תמימה בכל אבריה רמח מצוות
וְאִם חָסֵר פְּסָק כָּלְשֶׁהוּ מִן הַמִּשְׁנָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ זֶה חָסֵר מִן הַמִּשְׁנָה, אַתֶּם מְתַקְּנִים אוֹתָם, וְזֶהוּ חֶסְרוֹן שֶׁיּוּכַל לְהִמָּנוֹת. וְאִם יָבֹא טִפֵּשׁ וְיוֹצִיא שֵׁם רַע עַל אוֹתוֹ אָמָּן שֶׁחוֹתֵךְ לְבוּשִׁים, וְיֹאמַר: וְכִי הַתּוֹרָה הִיא חֲסֵרָה?! וַהֲרֵי כָּתוּב ׳תּוֹרַת ה' תְּמִימָה׳, תְּמִימָה בְּכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף, שֶׁהֵם רמ"ח מִצְווֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ד) ׳כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ׳ - תְּמִימָה בִלְבוּשֶׁיהָ, וְאֵיךְ חָסֵר מִן הַמִּשְׁנָה?
בלשון הזוהר
וְאִי חָסֵר שׁוּם פְּסָק מִמַּתְנִיתִין, כְּמָּה דְּאוּקְמוּהָ זְה חָסֵר מִן הַמִּשְׁנָה, אַתּוּן מְתַקְּנִין לוֹן, וְהַאי הוּא חֶסְרוֹן שֶׁיוּכַל לְהִמָּנוֹת. וְאִי יִיתֵי טִפֵּשׁ וְיַפִּיק שׁוּם בִּישׁ עַל הַהוּא אוּמָנָא דְּחָתִיךְ לְבוּשִׁין, וְיִימָא וְכִי אוֹרַיְיתָא אִיהִי חָסֵר, וְהָא כְּתִיב ׳תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה, תְּמִימָה בְּכָל אֵבָרִין דְּגוּפָא, דְּאִינּוּן רמ"ח פִּקוּדִין׳ (תהלים יט). הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ׳ (שיר השירים ד, ז). תְּמִימָה בִּלְבוּשָׁהָא, וְאֵיךְ חָסֵר מִן הַמִּשְׁנָה.
האמן חותך לבושים לחתיכות - התלמיד הבקי מפרק הספקות והבת עולה שלמה
אַתֶּם תֹּאמְרוּ לוֹ: דַּיֵּק וְתִמְצָא חֲתִיכָה, וְתִמְצָא אוֹתָהּ מְעֹרֶבֶת עִם שְׁאָר פְּסָקִים וּמִשְׁנָיוֹת. שֶׁדֶּרֶךְ הָאָמָּן לַחְתֹּךְ לְבוּשִׁים לְכַמָּה חֲתִיכוֹת, וְהַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ בָּקִי לִקְשֹׁר אֶת הַהֲלָכָה בַּחֲתִיכוֹת הַלָּלוּ, מִתְחַלְּפוֹת לוֹ פְּסָקוֹת וְקֻשְׁיוֹת וְלֹא מוֹצֵא לָהֶם פֵּרוּק, עַד שֶׁיָּבֹא הָאָמָּן וּמְפָרֵק אוֹתָם אֶת כָּל הַסְּפֵקוֹת הַלָּלוּ שֶׁלָּהֶם. בְּאוֹתוֹ זְמַן, הֲלָכָה שֶׁהִיא בַּת, עוֹלָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֵמָה בַּכֹּל, בְּגוּפָהּ בִּלְבוּשָׁהּ וּבְתַכְשִׁיטֶיהָ, וּמִתְקַיֵּם בָּהּ ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז) - וְלִפְעָמִים יֵשׁ לָאָמָּן תַּלְמִיד בָּקִי שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ לְתַקֵּן אוֹתָם.
בלשון הזוהר
אַתּוּן תֵּימְרוּן לֵיהּ, דּוֹק וְתִשְׁכַּח חֲתִיכָה, וְתִשְׁכַּח לָהּ מְעוּרֶבֶת בִּשְׁאָר פְּסָקוֹת וּמִשְׁנָיוֹת. דְּאוֹרַח אוּמָנָא לְמֶחְתַּךְ לְבוּשִׁין בְּכַמָּה חֲתִיכוֹת, וְתַלְמִיד דְּלָאו אִיהוּ בָּקִי לְמִקְשַׁר הַהֲלָכָה בְּאִלֵּין חֲתִיכוֹת, מִתְחַלְּפֵי לֵיהּ פְּסָקוֹת וְקוּשְׁיָין, וְלָא אַשְׁכַּח לוֹן פִּרוּקָא. עַד דְּיִיתֵי אוּמָנָא, וּפָרִיק לוֹן כָּל אִלֵּין סְפֵקוֹת דִּלְהוֹן. בְּהַהוּא זִמְנָא, הֲלָכָה דְּאִיהִי בְּרַתָּא, סְלִיקַת קֳדָם מַלְכָּא, שְׁלֵימָא בְּכֹלָּא, בְּגוּפָא בִּלְבוּשָׁא וּבְתַכְשִׁיטָהָא, וְאִתְקָיָּים בָּהּ ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז). וּלְזִמְנִין אִית לְאוּמָנָא תַּלְמִיד בָּקִי, דִּישָׁדֵּר לֵיהּ לְתַקְּנָא לוֹן.
קמו כלם ואמרו אתה הרועה הנאמן שכל התלמידים ממשה עד סוף הדורות
קָמוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ, וַדַּאי שֶׁאַתָּה הוּא הָאָמָּן, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, שֶׁבְּךְ נֶאֱמַר מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ כָּל הַתַּלְמִידִים הֵם שֶׁלְּךְ, מִיהוֹשֻׁעַ וְעַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. זֶהוּ שֶׁאָמַר וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, עַד הַסּוֹף שֶׁל כֻּלָּם. הַתַּלְמִיד הַבָּקִי שֶׁלְּךְ מִי הוּא? הֲרֵי רָאִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳הַכֹּל יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבא אֵלִיָּהוּ׳.
בלשון הזוהר
קָמוּ כֻּלְּהוּ וְאָמְרוּ, וַדַּאי אַנְתְּ הוּא אוּמָנָא רַעְיָא מְהֵימְנָא. דְּאִתְּמַר בָּךְ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמִתַּמָּן וְאֵילָךְ כֻּלְּהוּ תַּלְמִידִים אִינּוּן דִּילָךְ, מִן יְהוֹשֻׁעַ עַד סוֹף כָּל דָּרִין. הֲדָא הוּא דְּאָמַר וּמְסָרָהּ לִיְהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, עַד סוֹף כֻּלְּהוּ. תַּלְמִיד בָּקִי דִּילָךְ מַאן הוּא הָא חֲזֵינָא דְּאִתְּמַר, הַכֹּל יְהֵא מוּנַח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.
אמר להם תלמיד חבר בן אהרן - אליהו יהיה לי לפה לישב הספקות
אָמַר לָהֶם, וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָבֵר, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר ׳בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר׳ (שמות לח, כא) - בְּאַהֲרֹן, (שמותד) הוּא יִהְיֶה לְּךְ לְפֶה - כָּךְ גַּם בְּנוֹ יִהְיֶה לִי לְפֶה, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. מִשּׁוּם שֶׁאֵיךְ שֶׁהָיִיתִי בָּרִאשׁוֹנָה ׳כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן׳ (שמות ד, י) - וְכָךְ יָקִים אוֹתִי הקב"ה - כְּבַר פֶּה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל ׳פֶּה, וּכְבַד לָשׁוֹן׳ - בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא מַכִּירִים אוֹתִי, זֶה מִישֶׁהוּ אַחֵר. וְאֵלִיָּהוּ הוּא יִהְיֶה לִי לְפֶה, יָבֹא לְתַקֵּן אֶת כָּל הַסְּפֵקוֹת הַלָּלוּ וּלְיַשֵּׁב אוֹתָם.
בלשון הזוהר
אָמַר לוֹן, וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּאִיהוּ תַּלְמִיד חָבֵר, דְּעָלֵיהּ אִתְּמַר ׳בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳ (במדבר כה, ז). כְּגַוְונָא דְּאִתְּמַר בְּאַהֲרֹן ׳הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה, הָכִי נָמֵי בְּרֵיהּ, יִהְיֶה לִי לְפֶה, דְּאִיהִי אוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה׳ (שמות ד, טז). בְּגִין דְּהֵיכִי דַּהֲוֵינָא בְּקַדְמִיתָא ׳כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן׳, וְהָכִי יוֹקִים לִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּבַד פֶּה בְּאוֹרַיְיתָא דְבְּעַל ׳פֶּה, וּכְבַד לָשׁוֹן׳ בְּאוֹרַיְיתָא שֶׁבִּכְתָּב, דְּלָא יֵימְרוּן אִלֵּין דְּלָא אִשְׁתְּמוֹדְעִין לִי, אָחֳרָא אִיהוּ. וְאֵלִיָּהוּ הוּא יִהְיֶה לִי לְפֶה, יֵיתֵי לְתַקְּנָא כָּל אִלֵּין סְפֵקוֹת, וּלְפָרְקָא לוֹן.
זאת תורת העלה - הבת השפלה בגלות עולה על כל הדרגות לחכמה
בְּאוֹתוֹ זְמַן - ׳זֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה׳ (ויקרא ו, ב), הַבַּת, שֶׁהָיְתָה לְחוּצָה שְׁפָלָה בַגָּלוּת, עוֹלָה עַל כָּל הַדְּרָגוֹת שֶׁלְּמַעְלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא, כט), וַעֲלִיָּתָהּ תִּהְיֶה לְאַבָּא שֶׁהוּא לְיָמִין שֶׁל חֶסֶד, שֶׁבּוֹ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, מִשָּׁם חָכְמָ"ה, כ"ח מ"ה (משלי לא, כט).
בלשון הזוהר
בְּהַהוּא זִמְנָא, ׳זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה׳ (ויקרא ו, ב), בְּרַתָּא, דַּהֲוַת מְהַדְּקָא שְׁפָלָה בְּגָלוּתָא, סְלִיקַת עַל כָּל דַּרְגִּין דִּלְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא, כט), וּסְלִיקוּ דִּילָהּ תְּהֵא לְאַבָּא דְּאִיהוּ לִימִינָא חֶסֶד, דְּבֵיהּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, מִתַּמָּן חָכְמָ"ה, כ"ח מ"ה.
מוליך לימין משה בזכות הכלה - שלמותך רק עמה פה אל פה במראה
אָמַר תַּנָּא אֶחָד, וַדַּאי שֶׁבִּגְלַל כָּךְ נֶאֱמַר בְּךְ, מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה, מִשּׁוּם הַכַּלָּה שֶׁלְּךְ שֶׁלֹּא תִהְיֶה לְךְ שְׁלֵמוּת אֶלָּא עִמָּהּ. שֶׁכְּשֶׁאַתָּה תִהְיֶה שָׁלֵם עִמָּהּ, נֶאֱמַר בְּךְ ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידת׳ (במדבר יב, ח) - בְּמַרְאֶה, כְּמוֹ כַּלָּה שֶׁפּוֹשֶׁטֶת מַלְבּוּשֶׁיהָ וּמִתְיַחֶדֶת עִם בַּעְלָהּ בְּקֵרוּב בָּשָׂר, בְּרָמָ"ח אֵיבָרִים שֶׁלָּהּ, וְלֹא מְכַסָּה אֵיבָר אֶחָד מִמֶּנָּה. וְזֶה בְּמַרְאֶה, רמ"ח בְּחֶשְׁבּוֹן (רָאוּי לָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ). אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בָּרִאשׁוֹנָה נִרְאָה לְךְ הַמַּרְאֶה הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בּו בְּמַרְאֶה, שֶׁהוּא לְךְ הַמַּרְאֶה הַגָּדול בַּסְּנֶה שֶׁנִּזְכַּר בּו חָמֵשׁ פְּעָמִים הַסְּנֶה׳. וְכָעֵת הִתְגַּלָּה לְךְ הַמַּרְאֶה הַזֶּה בְּרמ"ח מִצְווֹת שֶׁהֵם בַּחֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה. וְלֹא בְחִידת, שֶׁאוֹתָם לְבוּשִׁים שֶׁלָּהּ, שֶׁבָּהֶם רָאוּ כָּל הַנְּבִיאִים. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ שֶׁתִּתְגַּלֶּה כַלָּה בְּקֵרוּב בָּשָׂר אֶלָּא לֶחָתָן שֶׁלָּהּ.
בלשון הזוהר
אָמַר חַד תָּנָא, בְּוַדַּאי בְּגִין דָּא אִתְּמַר בָּךְ, מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה בְּגִין כַּלָּה דִּילָךְ, דְּלָא יְהֵא לָךְ שְׁלִימוּ אֶלָּא בָּהּ. דְּכַד אַנְתְּ תְּהֵא שְׁלֵימָא בָּהּ, אִתְּמַר בָּךְ ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלָא בְחִידוֹת׳ (במדבר יב, ח). בְּמַרְאֶה: כְּגַוְונָא דְּכַלָּה דְּאִתְפַּשְּׁטַת מַלְבּוּשָׁהָא, וּמִתְיַיחֶדֶת עִם בַּעְלָהּ בְּקֵירוּב בָּשָׂר, בְּרָמָ"ח אֵבָרִים דִּילָהּ, וְלָא כַּסִּיאַת אֵבֶר חַד מִנָּהּ. וְהַאי אִיהוּ בְּמַרְאֶה רמ"ח בְּחוּשְׁבָּן. (נ"א אתחזי לה דאתמר ביה) אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בְּקַדְמִיתָא אִתְחֲזֵי לָךְ הַאי חֵיזוּ, דְּאִתְּמַר בָּהּ בְּמַרְאֶה, דְּאִיהוּ לָךְ הַמַרְאֶה הַגָּדוֹל בַּסְּנֶה, דְּאִדְכַּר בֵּיהּ חֲמִשָּׁה זִמְנִין הַסְּנֶה. וּכְעַן אִתְגַּלְיָא לָךְ חֵיזוּ דָּא, בְּרָמָ"ח פִּקוּדִין, דְּאִינּוּן בְּחַמְשָׁה חוּמָשֵׁי תּוֹרָה. ׳וְלֹא בְחִידוֹת׳, דְּאִינּוּן לְבוּשִׁין דִּילָהּ, דִּבְהוֹן חָזוּ כָּל נְבִיאֵי. דְּלֵית אֹרַח לְאִתְגַּלָּאָה כַּלָּה בְּקֵירוּב בָּשָׂר, אֶלָּא לְחָתָן דִּילָהּ.
ויהיו שניהם ערומים ולא יתבששו - הערוב הרע של ערב רב הועבר
בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְקַיֵּם בָּהֶם, ׳וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ׳ (בראשית ב, כה) - כְּמוֹ אָדָם וְאִשְׁתּוֹ שֶׁכְּבָר הָעֳבַר הָעִרְבּוּב הָרָע שֶׁל עֵרֶב רַב, קֻשְׁיָה רָעָה מִן הָעוֹלָם, שֶׁהֵם הָעֲרָיוֹת שֶׁל הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, הָעֲרָיוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כָּל שֶׁכֵּן הָעֲרָיוֹת שֶׁלְּךְ, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן. וּמֵהַהֲלָכָה שֶׁלְּךְ, שֶׁבִּשְׁבִילָם צָרִיךְ לְכַסּוֹת אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ ׳כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר, עַד שֶׁעוֹבְרִים מִן הָעוֹלָם׳ (משלי כה, ב) - וְאֵין מְלָכִים אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם. בְּאוֹתוֹ זְמַן, ׳וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר׳ - אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בָּרוּךְ אַתָּה לְעַתִּיק יוֹמִין, שֶׁמִּשָּׁם אַתָּה, כְּעָנָף שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט מִן הָאִילָן, כָּךְ הַנְּשָׁמוֹת עָנָף מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְקַיָּים בְּהוּ, ׳וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ׳ (בראשית ב, כה). כְּגוֹן אָדָם וְאִשְׁתּוֹ דִּכְבַר אִתְעַבָּר עִרְבּוּבְיָא בִּישָׁא, עֵרֶב רַב, קוּשְׁיָא בִּישָׁא מֵעָלְמָא, דְּאִינּוּן עֶרְיָין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, עֶרְיָין דְּיִשְׂרָאֵל. כָּל שֶׁכֵּן עֶרְיָין דִּילָךְ רַעְיָא מְהֵימָנָא. וּמֵהֲלָכָה דִּילָךְ. דִּבְגִּינַיְיהוּ צָּרִיךְ לְכַסָּאָה רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ ׳כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר, עַד דְּמִתְעַבְּרִין מֵעָלְמָא׳ (משלי כה, ב). וְלֵית מְלָכִים אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם, בְּהַהוּא זִמְנָא, ׳וּכְבוֹד מְלָכִים חֲקוֹר דָּבָר׳. אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בְּרִיךְ אַנְתְּ לְעַתִּיק יוֹמִין, דְּמִתַּמָּן אַנְתְּ, כְּעַנְפָּא דְּאִתְפְּשַּׁט מֵאִילָנָא, הָכִי נִשְׁמָתִין עַנְפָּא מִנֵּיהּ.
עולה חטאת ואשם שלשה אבות שלמים המטרוניתא תשלומים לכל אבר
תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, הֲרֵי וַדַּאי עוֹלָה וְחַטָּאת וְאָשָׁם הֵן שָׁלֹשׁ מִצְווֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת. שְׁלָמִים הַמַּטְרוֹנִיתָא. אֵיבָר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּמִים שֶׁל כָּל אֵיבָר, כְּמוֹ הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג. (מָקוֹם שֶׁהוּא תַּשְׁלוּמִים שֶׁל הַכֹּל כְּדֻגְמַת).
בלשון הזוהר
תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִין, הָא וַדַּאי עוֹלָה וְחַטָאת וְאָשָׁם, תְּלַת פִּקוּדִין אִינּוּן, תְּלַת אֲבָהָן. שְׁלָמִים מַטְרוֹנִיתָא. אֵבֶר, דְּאִיהִי תַּשְׁלוּמִין דְּכָל אֵבֶר, כְּגַוְונָא דְּיוֹמָא קַדְמָאָה דְּחַג. (ס"א אתר דאיהו תשלומים דכלא כגוונא).
מי שלא חג יום טוב ראשון אין תשלומים - חטאת זכר מעכבת עולה
מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִים לָרִאשׁוֹן, וּשְׁאָר הַיָּמִים תַּשְׁלוּמִין זֶה בָזֶה, וּבָהֶם ׳וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת׳ (קהלת א, טו) - אֲבָל מִי שֶׁלֹּא חָג יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג, עָלָיו נֶאֱמַר ׳מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת׳ - וְזוֹהִי הַחַטָּאת שֶׁמְּעַכֶּבֶת אֶת הָעוֹלָה. (מָה הַטַּעַם) הַחֵטְא הוּא זָכָר. הַחַטָּאת נוּקְבָּא. וְלִפְעָמִים שֶׁהֲרֵי הַחַטָּאת מִתְבַּשֶּׂמֶת וְנִפְרֶדֶת מֵעוֹלָה בְּאוֹתוֹ שָׂעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת׳ (במדבר כח, טו).
בלשון הזוהר
מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, אֵין תַשְׁלוּמִים לַרִאשׁוֹן, וּשְׁאָר יוֹמִין תַשְׁלוּמִין זֶה בָּזֶה, וּבְהוֹן ׳וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת׳ אֲבָל מִי שֶׁלֹּא חַג יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג עָלֵיהּ אִתְּמַר ׳מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת׳ (קהלת א, טו). וְהַאי אִיהוּ חַטָאת דִּמְעַכֵּב לָעוֹלָה. (מאי טעמא) חֵטְא אִיהוּ דְּכַר. חַטָאת, נוּקְבָּא. וּלְזִמְנִין דְּהָא אִתְבְּסָם חַטָאת, וְאִתְפְּרַשׁ מֵעוֹלָה. בְּהַהוּא שָׂעִיר, דְּאִתְּמַר ׳וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָאת׳ (במדבר טו, כד).
אשם תלוי אחוז בעולה ובחטאת כסרכות עד שיבא אליהו ויפרידנו
אָשָׁם תָּלוּי אָחוּז בִּשְׁנֵיהֶם, כְּמִי שֶׁאוֹחֵז לְכָאן וּלְכָאן, וְהוּא תָּלוּי בָּאֶמְצַע. כְּמוֹ, הַכֹּל תָּלוּי עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וְיַפְרִידוֹ מִשָּׁם. כָּךְ אָשָׁם תָּלוּי הוּא אָחוּז בִּשְׁנֵיהֶם עַד שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ אֶת מְזוֹנוֹ, הַשֹּׁחַד שֶׁלּוֹ, וְיִפָּרֵד מִשָּׁם, וּמִתְקָרְבִים הָאֵיבָרִים שֶׁל הַכַּלָּה זֶה לָזֶה. שֶׁכָּךְ הוּא אָשָׁם וְחַטָּאת, כְּמוֹ סְרָכוֹת שֶׁאֲחוּזוֹת בָּרֵאָה, וְלֹא מְנִיחִים אוֹתָם לִפְרֹחַ לַעֲלוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה לְנַשֵּׁב בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
בלשון הזוהר
אֲשָׁם תָּלוּי אָחִיד בְּתַרְוַויְיהוּ, כְּמַאן דְּאָחִיד לְכָאן וּלְכָאן, וְאִיהוּ תָּלוּי בְּאֶמְצָּעִיתָא. כְּגוֹן, הַכֹּל תָּלוּי עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ, וְיַפְרִישׁ לֵהּ מִתַּמָּן. הָכִי אֲשָׁם תָּלוּי, אִיהוּ אָחִיד בְּתַרְוַויְיהוּ, עַד דְּיָהֲבִין לֵיהּ מְזוֹנָא דִּילֵיהּ, שׁוֹחַד דִּילֵיהּ, וְיִתְפְּרַשׁ מִתַּמָּן, וּמִתְקָרְבִין אֵבָרִין דְּכַלָּה דָּא לְדָא. דְּהָכִי אִיהוּ אָשָׁם וְחַטָאת, כְּסִרְכוֹת דַּאֲחִידָן בָּרֵיאָה, וְלָא מַנִּיחִין לָהּ לְפַרְחָא לְסַלְּקָא לְגַבֵּי עֵילָּא, לְנָשְׁבָּא בְּרוּחָא דְּקוּדְשָׁא.
השה לעולה והשעיר לחטאת - שני שעירים גורל לה וגורל לעזאזל
הַשֶּׂה הוּא לְעוֹלָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׳ (בראשית כב, ז) - וְנֶאֱמַר בּוֹ ׳שֶׂה תָמִים זָכָר׳. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אִישׁ תָּמִים. וַהֲרֵי צָרִיךְ לִשְׁאֹל, שֶׁהֲרֵי שֶׂה הוּא לְיָמִין, וְהַשָּׂעִיר הוּא לִשְׂמֹאל, שֶׁהַיְנוּ ׳שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת׳. וְיֵשׁ שָׂעִיר וְיֵשׁ שָׂעִיר. שָׂעִיר אֶחָד לַה', וְשָׂעִיר ׳אֶחָד לַעֲזָאזֵל׳. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל׳ (ויקרא טז, ח) - וּבְאוֹתוֹ שָׂעִיר נֶאֱמַר בְּעֵשָׂו ׳אִישׁ שָׂעִיר׳ (בראשית כז, יא) - וְזֶה הַכָּבֵד שֶׁנּוֹטֵל אֶת כָּל אוֹתָם הַשְּׁמָרִים שֶׁל הַדָּם - (שֶׁמִּשָּׁם) שְׁחִין אֲבַעְבּוּעוֹת פּוֹרְחוֹת, סַפָּחוֹת, וְכָל מִינֵי צָרַעַת. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳ (ויקרא טז, כב) - וְהֵם עֲונוֹת תָּם, שֶׁהוּא הַלֵּב, וְאָז נִפְרָד מִלְּהִתְעָרֵב בַּלֵּב, וְאָז מִתְבַּשֵּׂם, וְהוּא כָּבֵד בַּחֲטָאִים הַלָּלוּ וְלֹא קַל לַעֲלוֹת אֶל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם. שָׂמְחוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁל הַיְשִׁיבוֹת, שֶׁיָּרְדוּ עִם הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים.
בלשון הזוהר
שֶׂה אִיהוּ לְעוֹלָה, דִּכְתִּיב, (בראשית כב ז) ׳וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה׳. וְאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות יב ה) ׳שֶׂה תָמִים זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אִישׁ תָּמִים׳. וְהָא צָּרִיךְ לְמִשְׁאַל, דְּהָא שֶׂה אִיהוּ לִימִינָא, שָׂעִיר אִיהוּ לִשְׂמָאלָא, דְּהַיְינוּ שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָאת, וְאִית שָׂעִיר, וְאִית שָׂעִיר. שָׂעִיר אֶחָד לַיהו"ה, וּשְׂעִיר אֶחָד לַעֲזָאזִל. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (ויקרא טז ח) ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהו"ה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל׳. וּבְהַהוּא שֵׂעִיר, אִתְּמַר בְּעֵשָׂו, (בראשית כז יא) ׳אִישׁ שָׂעִיר׳. וְדָא כָּבֵד. דְּנָטִיל כָּל אִינּוּן שְׁמָרִים דְּדָם. (דמתמן) שְׁחִין אֲבַעְבּוּעוֹת פּוֹרְחוֹת, סַפָּחֹת, וְכָל מִינֵי צָּרַעַת. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (ויקרא טז כב) ׳וְנָשָׁא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזִרָה׳. וְאִינּוּן עֲוֹנוֹת תָּם, דְּאִיהוּ לִבָּא, וּכְדֵין אִתְפְּרַשׁ מִלְּעָרְבָא בְּלִבָּא, וּכְדֵין אִתְבְּסָם, וְאִיהוּ כָּבֵד בְּאִלֵּין חוֹבִין, וְלָא קָל לְסַלְּקָא לְגַבֵּי יַעֲקֹב אִישׁ תָּם. חֲדוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דִּמְתִיבְתָּאן, דְּקָא נַחְתֵּי עִם תָּנָאִין וְאָמוֹרָאִין.
שאלה על מקום אשם תלוי בשעיר לעזאזל - רשות לשאל בהלכה
קָם אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, תֵּן לִי רְשׁוּת לִשְׁאֹל, אַחַר שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים נִכְבָּדִים אֵלּוּ מִפִּיךְ, שֶׁהַתּוֹרָה הַזּוֹ שֶׁיּוֹצֵאת מִפִּיךְ ׳יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךְ לֹא יִשְׁווּ בָהּ׳ (משלי ג, טו) - וְעִם כָּל זֶה הֲלָכָה הִיא, וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ. בַּשָּׂעִיר הַזֶּה לַעֲזָאזֵל זֶה נָאֶה, אַךְ אָשָׁם תָּלוּי בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא?
בלשון הזוהר
קָם חַד מִנַּיְיהוּ וְאָמַר, רַעְיָא מְהֵימָנָא, הַב לִי רְשׁוּ לְמִשְׁאַל, בָּתַר דְּזָכֵינָא לְמִשְׁמַע מִלִּין יַקִּירִין אִלֵּין מִפּוּמָךְ, דְּאוֹרַיְיתָא דָּא דְּנָפְקָת מִפּוּמָךְ ׳יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶּיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ׳ (משלי ג, טו), וְעַל כָּל דָּא הֲלָכָה הִיא וְלִלְמוֹד אֲנִי צָּרִיךְ. הָא שָׂעִיר דַּעֲזָאזִל שַׁפִּיר, אָשָׁם תָּלוּי בְּאָן אֲתַר אִיהוּ.
עמודא דאמציעתא אחוז בימין ושמאל כגוף בין זרועות או כנפי נשר
אָמַר לוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי, יָפֶה שָׁאַלְתָּ. אֶלָּא מָה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אֲחוּזִים בּוֹ יָמִין וּשְׂמֹאל, שֶׁהֵם חֶסֶד וּגְבוּרָה, כְּמוֹ גוּף שֶׁאָחוּז בֵּין שְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת שֶׁל הָאָדָם. אוֹ כְּמוֹ נֶשֶׁר, שֶׁאֲחוּזִים בּוֹ שְׁתֵּי כְנָפַיִם לִפְרֹחַ בָּהֶן. וּכְמוֹ יוֹנָה שֶׁאֲחוּזִים בָּהּ שְׁתֵּי כְנָפַיִם, שֶׁנִּמְשְׁלָה לַתּוֹרָה, וּכְנָפֶיהָ לְמִצְווֹת עֲשֵׂה, וּבָהֶן ׳הִיא הָעוֹלָה׳, וּפוֹרַחַת לְמַעְלָה. כָּךְ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה הֵן הַמַּלְכֹּדֶת שֶׁלָּהּ, כְּמוֹ צִפֳּרִים הַנֶּאֱחָזוֹת בְּפַח. וְכָל הַמַּלְכּוֹדוֹת שֶׁלָּהּ שֶׁמְּעַכְּבוֹת אוֹתָהּ מִלִּפְרֹחַ נִקְרָאוֹת סְרָכוֹת, כְּמוֹ הַסְּרָכוֹת הַלָּלוּ שֶׁמְּעַכְּבוֹת אֶת כַּנְפֵי הָרֵאָה מִלִּנְשֹׁב.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, בְּרִיךְ אַנְתְּ בְּרִי, שַׁפִּיר קָא שָׁאַלְתְּ. אֶלָּא, מַה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָּעִיתָא, אָחִיד בֵּיהּ יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, דְּאִינּוּן חֶסֶד וּגְבוּרָה, כְּגוּפָא דְּאָחִיד בֵּין תְּרֵין דְּרוֹעִין דְּבַר נָשׁ. אוֹ כְּנֶשֶׁר, דַּאֲחִידָן בֵּיהּ תְּרֵין גַּדְפִּין לְפָרְחָא בְּהוֹן. וְכַיּוֹנָה, דַּאֲחִידַת בָּהּ תְּרֵין גַּדְפִּין, דְּאַמְתִּילַת לְאוֹרַיְיתָא, וְגַדְפִּין דִּילָהּ לְמִצְּוֹת עֲשֵׂה, וּבְהוֹן הִיא הָעוֹלָה, וּפַרְחַת לְעֵילָּא. הָכִי פִּקוּדִין דְּלָא תַּעֲשֶׂה, אִינּוּן תְּפִישׂוּ דִּילָהּ, כְּגוֹן צִּפֳּרִים הַנֶאֱחָזִים בַּפָּח. וְכָל תַּפְשִׂין דִּילָהּ, דִּמְעַכְּבִין לָהּ לְפַרְחָא, אִתְקְרִיאוּ סִרְכוֹת כְּאִלֵּין סִרְכוֹת, דִּמְעַכְּבֵי לְכַנְפֵי רֵיאָה, לְנָשְׁבָּא.
ישראל אחוזים בכנפי השכינה - חטאים מכבידים כנפיה ואשם סרכה בכסא
כָּךָ אָשָׁם. שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֲחוּזִים בְּכַנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁהֵן חַיּוֹת הַכִּסֵּא, שֶׁלֹּא תִהְיֶה עוֹלָה בָהֶם בַּזְּכֻיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ 3 בָּרוּךְ-הוּא, וּמְעַכְּבִים אוֹתָהּ, וּמַכְבִּידִים אֶת כְּנָפֶיהָ חי"ת חי"ת הַחַטָּאוֹת שֶׁלָּהֶם. וְאָשָׁם, אִמָּם שֶׁל עֵרֶב רַב, הַסִּרְכָה הָאֲחוּזָה בְּכִסֵּא, שֶׁשָּׁם הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְלֹא מְנִיחָה אוֹתָהּ לַעֲלוֹת מִן הַגָּלוּת, וְהַזְּכֻיּוֹת אֲחוּזוֹת בָּהּ לְהַעֲלוֹתָהּ, וְנִשְׁאֶרֶת בָּאֲוִיר כְּמוֹ סִרְכָה שֶׁתְּלוּיָה בָּאֲוִיר. וְזֶהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא (שֶׁהוּא אֲוִיר). כָּךְ אָשָׁם תָּלוּי בַּצַּדִּיק, שֶׁהוּא אָחוּז בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
בלשון הזוהר
הָכִי אָשָׁם. דְּיִשְׂרָאֵל אָחִיד בְּגַדְפּוֹי דִּשְׁכִינְתָּא, דְּאִינּוּן חֵיוָון דְּכוּרְסְיָיא, דְּלָא תְּהֵא עוֹלָה בְּהוֹן בְּזִכְוָון דְּיִשְׂרָאֵל, לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמְעַכְּבִין לָהּ, וּמַכְבִּידִין גַּדְפָּאָה חי"ת חי"ת חֲטָאוֹת דִּלְהוֹן. וְאָשָׁם אִימָּא דְּעֵרֶב רַב, סִרְכָא אֲחִידָא בְּכוּרְסְיָּיא, דְּתַמָּן מַטְרוֹנִיתָא, וְלָא מַנְחַת לָהּ לְסַלְּקָא מִגָּלוּתָא. וְזַכְוָון אֲחִידָן בָּהּ לְסַלְּקָא, אִשְׁתְּאָרַת בַּאֲוִירָא, כְּגוֹן סִרְכָא תָּלוּי בַּאֲוִירָא. וְדָא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָּעִיתָא. (דאיהו אוירא) הָכִי אֲשָׁם תָּלוּי בְּצַּדִּיק, דְּאִיהוּ אָחִיד בֵּין שְׁמַיָא וְאַרְעָא.
החטאת יתרת הכבד מכבידה על כנפי השכינה במצוות עשה ולא תעשה
הַחַטָאת הִיא יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, מַכְבִּידָה עָלֶיה בַּחַטָּאוֹת שֶׁל לִכְלוּכִים שֶׁל חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁהַכָּבֵד מַכְבִּיד עַל הַשְּׁמָרִים, שֶׁהֵם דָּמִים, עַל הָעֳרָקִים שֶׁל הַלֵּב. כָּךְ הַחַטָּאוֹת הַלָּלוּ מַכְבִּידוֹת עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁהֵן מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁדּוֹמוֹת לְכַנְפֵי יוֹנָה. וְלֹא תַעֲשֶׂה, כְּשֶׁהֵן מַכְבִּידוֹת עַל עֲשֵׂה, שֶׁהֵן כְּשֶׁחֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּים מִן הַזְּכֻיּוֹת, נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא גּוּף, ׳וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, וְהִיא צוֹוַחַת׳ (דניאל ח) - ׳נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם׳ (עמוס ה) - ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם׳.
בלשון הזוהר
חַטָאת אִיהִי יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, אַכְבִּידַת עָלָה בְּחַטָאוֹת, דְּלִכְלוּכִין דְּחוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל, כְּגַוְונָא דְּכָבֵד מַכְבִּיד שְׁמָרִים, דְּאִינּוּן דָּמִים, עַל עַרְקִין דְּלִבָּא. הָכִי אִלֵּין חֲטָאוֹת, מַכְבִּידִין עַל גַּדְפּוֹי דִּשְׁכִינְתָּא, דְּאִינּוּן פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה, דְּדַמְיָין לְכַנְפֵי יוֹנָה. לֹא תַּעֲשֶׂה כַּד אִינּוּן מַכְבִּידִין עַל עֲשֵׂה, דְּאִינּוּן כַּד חוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל מְרוּבִּין מִזַּכְוָון, אִתְּמַר בְּאוֹרַיְיתָא דְּאִיהוּ גּוּפָא, ׳וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָּה, וְאִיהִי צּווָֹחַת׳ (דניאל ח, יב) ׳נְתָנַנִי יהו"ה בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם׳ (עמוס ה, ב) ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם׳.
תפלות תקנו במקום קרבנות שחרית מנחה וערבית כנגד שלשה אבות מרכבה
וּמִשּׁוּם זֶה תִּקְּנוּ תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים תְּפִלּוֹת בִּמְקוֹם קָרְבָּנוֹת, לְהַעֲבִיר מִמֶּנָּה חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית כְּמוֹ קָרְבַּן הַשַּׁחַר, וּתְפִלַּת מִנְחָה כְּמוֹ קָרְבַּן בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּתְפִלַּת עַרְבִית כְּמוֹ אֵמוּרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִים כָּל הַלַּיְלָה. וּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת שֶׁתִּקְּנוּ שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, כְּנֶגֶד הַמֶּרְכָּבָה שֶׁהֵם קְשׁוּרִים בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁהֵם פְּנֵי ׳אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם׳ (יחזקאל א, י) - (ע"כ רעיא מהימנא). ׳אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה׳ - רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וְגוֹ '׳ (בראשית כב, ז). וַיֹּאמֶר - וַיֹּאמֶר, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁל יִצְחָק, וַיֹּאמֶר אֶחָד שֶׁל אַבְרָהָם. לָמָּה זֶה כָּךְ? א. די שיאמר ויאמר יצחק אל אביו הנה האש והעצים וכו' וע"ז ישיב לו אביו, ב. למה אמר לשון אל אברהם אביו. ג. ומה השיב לו הנני בני. וע"ז משיב אֶלָּא שְׁלֹשָׁה לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁהֵם הָיוּ הַשָּׁלֹשׁ שֶׁל יִצְחָק, כנגד ג' מאמרות א. יהי אור. ב. יהי רקיע. ג. יקוו המים], וְאֶחָדהויאמר האחד שֶׁל אַבְרָהָם בָּרְבִיעִי, הוא כנגד היום הרביעי [יהי מאורות], ומשום כך שֶׁכָּתוּב הִנֶּנִּי בְנִי, דָּחוּקבלשון קצרה. ולא האריך מעבר לשון (ודוקא) הִנֶּנִּי. משום שבאותה שעה עמד מצד הדין כנגד יצחק שהרי קם להקריבו, ובאותו המאמר הרביעי וְכָתוּב ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם מְאֹרֹת חָסֵר׳ באותה הזמן האור שהופיע מצד החסד נעשה חסר ולקו המאורות [כי אור העליון רחק ממדה האחרונה ועי"כ נעשית תגבורת הקליפה [וגם יורה על קטרוג הלבנה שהיה שם] (בראשית א).
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא, תַּקִּינוּ תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים צְּלוֹתִין בַּאֲתַר דְּקָרְבְּנִין, לְאַעְבְּרָא חֲטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת מִינָּהּ. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ צְּלוֹתָא דְּשַׁחֲרִית, כְּקָרְבָּן הַשַּׁחַר. וּצְּלוֹתָא דְּמִנְחָה, כְּקָרְבָּן בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּצְּלוֹתָא דְּעַרְבִית, כְּאֵמוּרִים וּפְדָרִים דַּהֲווֹ מִתְאַכְּלִים כָּל הַלַּיְלָה. וּתְלַת אֲבָהָן דְּתָקִינוּ תְּלַת צְּלוֹתִין, לָקֳבֵל מֶרְכַּבְתָּא דְּאִינּוּן קְטִירִין בָּהּ. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶרְכָּבָה, דְּאִינּוּן פְּנֵי ׳אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וְגו'׳. (ע"כ רעיא מהימנא) ׳אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה׳ (ויקרא ו, ו). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וְגוֹ', וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר תְּלַת זִמְנִין דְּיִצְחָק, וַיֹּאמֶר חַד דְּאַבְרָהָם, אֲמַאי הָכִי׳ (בראשית כב, ז). אֶלָּא, ג' לְמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, דְּאִינּוּן תְּלַת דְּיִצְחָק הֲווֹ. וְחַד דְּאַבְרָהָם בָּרְבִיעִי, דִּכְתִיב ׳הִנֶּנִּי בְנִי דְּחִיקָא (ס"א ודייקא) הִנֶּנִּי׳. וּכְתִיב, ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם מְאֹרֹת חָסֵר׳ (בראשית א, יד).
ויאמר ויאמר נסתרים במחשבה ואלו התגלו כנגד מאמרות מעשה בראשית
וְאִם תֹּאמַר, וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר הֵם יוֹתֵר - אֶלָּא שֶׁהֵם הָיוּ נִסְתָּרִים בַּמַּחֲשָׁבָה, וְאֵלּוּ הִתְגַּלּוּ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. ׳וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם׳ - וְכָתוּב ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג) - וַיֹּאמֶר אָבִי - וְכָתוּב ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם׳ (בראשית א, ו) - ׳וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ׳ (בראשית כב, ז) - ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם׳ (בראשית א, ט) - וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי - ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת׳ (בראשית א, יד).
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר יַתִיר אִינּוּן. אֶלָּא, אִינּוּן סְתִימִין הֲווֹ בְּמַחֲשָׁבָה. וְאִלֵּין, אִתְגַלְּיָין מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא. ׳וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם׳ - וּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג). וַיֹּאמֶר אָבִי, וּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם׳. ׳וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ׳ - ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם׳. וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי, ׳וַיֹאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאוֹרוֹת׳.
אש תמיד תוקד
זו התורה שאין עברה מכבה אלא מצוה ונר
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.