אדם צריך להשמר מחטאיו כי הדין שורה עליו בבית ובדרך בכל יום
צו · שני מזבחות למעלה ולמטה - זהב וקטרת נחשת וחלבים סוד קול דממה דקה · מאמר 11 · פיסקה 7 · דף ל ע"ב
לשון הזוהר
וְעַל דָּא, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּמְּרָא מֵחוֹבוֹי, דְּלָא יָדַע זִמְנָא דְּדִינָא שַׁרְיָא עֲלוֹי. יָתִיב בְּבֵיתֵיהּ, דִּינָא שַׁרְיָא עֲלוֹי. נָפַק מִבֵּיתֵיהּ לְבַר, דִּינָא שַׁרְיָא עֲלוֹי. וְלָא יָדַע אִי יְתוּב לְבֵיתֵיהּ אִי לָאו. נָפִיק לְאָרְחָא, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה, דְּהָא כְּדֵין דִּינָא נָפְקָא קַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ׳ (תהילים פה, יד). בְּגִין כָּךְ, בָּעֵי לְאַקְדְּמָא וּלְמִבָּעֵי רַחֲמֵי קָמֵי מַלְכָּא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּזִיב מִן דִּינָא, בְּשַׁעֲתָא דְּשַׁרְיָא בְּעָלְמָא. דְּהָא כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא שַׁרְיָא דִּינָא בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם׳ (תהלים ז, יב).
תרגום
וְלָכֵן צָרִיךְ אָדָם לְהִשָּׁמֵר מֵחֲטָאָיו, שֶׁלֹּא יֵדַע אֶת הַזְּמַן שֶׁהַדִּין שׁוֹרֶה עָלָיו. יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ - הַדִּין שׁוֹרֶה עָלָיו. יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ הַחוּצָה - הַדִּין שׁוֹרֶה עָלָיו, וְלֹא יֵדַע אִם יָשׁוּב לְבֵיתוֹ וְאִם לֹא. יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁהֲרֵי הַדִּין יוֹצֵא כְנֶגְדּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ׳ (שם פה) - מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהַקְדִּים וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל מִן הַדִּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי בְּכָל יוֹם וָיוֹם שׁוֹרֶה הַדִּין בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵל זֹּעֵם בְּכָל יוֹם׳ (תהלים ז, יב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא, בעי בר נש לאסתמרא מחובוי, דלא ידע זמנא דדינא שריא עלוי. יתיב בביתיה, דינא שריא עלוי. נפק מביתיה לבר, דינא שריא עלוי. ולא ידע אי יתוב לביתיה אי לאו. נפיק לארחא, על אחת כמה וכמה, דהא כדין דינא נפקא קמיה, הדא הוא דכתיב, ׳צדק לפניו יהלך׳ (תהילים פה, יד). בגין כך, בעי לאקדמא ולמבעי רחמי קמי מלכא, בגין דישתזיב מן דינא, בשעתא דשריא בעלמא. דהא כל יומא ויומא שריא דינא בעלמא, הדא הוא דכתיב, ׳ואל זועם בכל יום׳ (תהלים ז, יב).
התרגום: ולכן צריך אדם להשמר מחטאיו, שלא ידע את הזמן שהדין שורה עליו. יושב בביתו - הדין שורה עליו. יוצא מביתו החוצה - הדין שורה עליו, ולא ידע אם ישוב לביתו ואם לא. יוצא לדרך - על אחת כמה וכמה, שהרי הדין יוצא כנגדו. זהו שכתוב ׳צדק לפניו יהלך׳ (שם פה) - משום כך צריך להקדים ולבקש רחמים מלפני המלך כדי שינצל מן הדין בשעה שהוא שורה בעולם, שהרי בכל יום ויום שורה הדין בעולם. זהו שכתוב ׳ואל זעם בכל יום׳ (תהלים ז, יב).
מן המפרשים
אור החמה: בג"כ בעי לאקדמא וגומר הענין שבקשת הרחמים בעת הראוי לרחמים יועיל אם יקדים בקשת הרחמי' לעת הרעה אז באותו העת יגזר עליו ששטף הדיני' החזקים אליו לא יגיעו שאז הוא התעוררות הרחמים *נ' דחסר כאן משא"כ אם לא יקדים בקשת הרחמים לא יגיעו…
אור יקר: בעלמא כדין חידו על חידו וכו׳. פתח ר, יוהי ואמר (שופטים ה) לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה/ תא חזי כל תיאובתא ]נ״א רעותא[ וכל לבא דבעי ברנש לארקא ברכאן מעילא לתתא לייחדא שמא קדישא לבעי .בצלותא לקב״ה, כמא דאתאמר (תהלים קל)…
הסולם: ועל דא בעי וכו׳: וע״כ צריך האדם להשמר מעונותיו, כי אינו יודע הזמן שהדין שורה עליו. יושב בביתו שורה עליו הדין, יוצא מביתו לחוץ שורה עליו הדין, ואינו יודע אם ישוב לביתו או לא, שיכול למות ולא ישוב לביתו. יוצא לדרך על אחת כמה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: