ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 61: ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה - סוד עפר האדם ומזון הנחש הרוכב עליו › פיסקה 3 (רסח ע"ב)

והנחש היה ערום - הצד הרוכב עליו נותן לו כח לשלט ולפתות סוד הזכר על הנוקבא

פקודי · ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה - סוד עפר האדם ומזון הנחש הרוכב עליו · מאמר 61 · פיסקה 3 · דף רסח ע"ב

לשון הזוהר

כְּתִיב ׳וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם׳ (בראשית ג, א), וְהָא אוֹקִימְנָא. אֲבָל סִטְרָא דְּרָכִיב עָלֵיהּ, יָהִיב לֵיהּ חֵילָא לְשַׁלְּטָאָה, וּלְמִפְתֵּי, וּלְאַסְטָאָה. וְדָא הוּא רָזָא דִּדְכוּרָא, דְּהָא דְּכוּרָא שַׁלִּיט עַל נוּקְבָּא, וְיָהִיב בָּהּ חֵילָא. שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא מְשַׁמְּשִׁין כַּחֲדָא, וְלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעָלְמִין, ׳חֹשֶׁךְ וַאֲפֵילָה׳ מְשַׁמְּשִׁין כַּחֲדָא. אִיהוּ חֹשֶׁךְ, וְאִיהִי אֲפֵילָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה׳ (שמות י, כב). חֹשֶׁךְ וַעֲרָפֶל. בְּגִין דְּאִית חֹשֶׁךְ, וְאִית חֹשֶׁךְ.

תרגום

כָּתוּב (בראשית ג) ׳וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם׳, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. אֲבָל הַצַּד שֶׁרוֹכֵב עָלָיו נוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לִשְׁלֹט וּלְפַתּוֹת וּלְהַשְׂטִין. וְזֶהוּ סוֹד הַזָּכָר, שֶׁהֲרֵי הַזָּכָר שׁוֹלֵט עַל הַנּוּקְבָּא וְנוֹתֵן בָּהּ כֹּחַ. הַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה מְשַׁמְּשִׁים כְּאֶחָד, וְלֹא נִפְרָדִים לְעוֹלָמִים. חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה מְשַׁמְּשִׁים כְּאֶחָד. הוּא חֹשֶׁךְ וְהִיא אֲפֵלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות י) ׳וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה (שמות י, כב)׳ - חֹשֶׁךְ וַעֲרָפֶל. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ חֹשֶׁךְ וְיֵשׁ חֹשֶׁךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כתיב ׳והנחש היה ערום׳ (בראשית ג, א), והא אוקימנא. אבל סטרא דרכיב עליה, יהיב ליה חילא לשלטאה, ולמפתי, ולאסטאה. ודא הוא רזא דדכורא, דהא דכורא שליט על נוקבא, ויהיב בה חילא. שמשא וסיהרא משמשין כחדא, ולא מתפרשין לעלמין, ׳חשך ואפילה׳ משמשין כחדא. איהו חשך, ואיהי אפילה. כמה דאת אמר ׳ויהי חשך אפלה׳ (שמות י, כב). חשך וערפל. בגין דאית חשך, ואית חשך.

התרגום: כתוב (בראשית ג) ׳והנחש היה ערום׳, והרי בארנו. אבל הצד שרוכב עליו נותן לו כח לשלט ולפתות ולהשטין. וזהו סוד הזכר, שהרי הזכר שולט על הנוקבא ונותן בה כח. השמש והלבנה משמשים כאחד, ולא נפרדים לעולמים. חשך ואפלה משמשים כאחד. הוא חשך והיא אפלה, כמו שנאמר, (שמות י) ׳ויהי חשך אפלה (שמות י, כב)׳ - חשך וערפל. משום שיש חשך ויש חשך.

מן המפרשים

מקדש מלך: סטרא דרכיב עליה פי' על הנחש שהוא פלונית והרוכב הוא ס"מ. חשך דאיהו אפילה פירוש חשך שהוא דכורא דס"א מחובר עם נוקבא דס"א הנק' אפילה לכך אמר חשך דאיהו אפילה.

אור החמה: כתיב והנחש היה ערום הנחש סוד ההיכלות הנז' שהם נקבת החצונים כנודע ואומ' היה ערום מכל חית השדה הם שאר כחות עליונים שהם חיה מההוא שדה ודאי וערמתו הוא שיש לו כניסה אל מקום הזה באדם להחטיאו שיש לו יחס וכניס' עם החומר יותר מסמא"ל…

הסולם: כתיב והנחש היה ערום: וכבר העמדנו. אבל הצד שרכב עליו, על הנחש, נתן לו כח לשלוט ולפתות ולהשטות. וזה, הרוכב עליו, הוא סוד הזכר של הנחש, כי הזכר שולט על הנקבה, ונותן בה כח. השמש והלבנה, שהם זו"ן, משמשים כאחד, ואינם נפרדים, כך חשך…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר