ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 58: ההיכל החמישי שאול - סוד רוח איבה השודדת ועפר שרפת החטאת במי המרים › פיסקה 5 (רסו ע"א)

כשישראל עושים חסד נכנע הסטרא אחרא כשלא כרמי שלי לא נטרתי מושכים אותם שאר העמים

פקודי · ההיכל החמישי שאול - סוד רוח איבה השודדת ועפר שרפת החטאת במי המרים · מאמר 58 · פיסקה 5 · דף רסו ע"א

לשון הזוהר

וְכַד יִשְׂרָאֵל עַבְדֵּי חֶסֶד, אִתְכַּפְיָא הַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא וְאִתְחַלָּשׁ, וְסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה אִתְקַף. וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא מִתְעָרֵי בְּחֶסֶד, אִינּוּן תְּרִין רוּחִין (ד"א מתבסמי, חד אתבסם להו לשאר עמין) וּמִתְהַפְּכֵי לְאַכְפְּיָיא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין אִינּוּן בִּרְכָאָן דְּנַחְתֵּי מִלְּעֵילָּא, מִסְּטָר יְמִינָא, יַנְקֵי לוֹן שְׁאַר עַמִּין. (ד"א וקיימא לההוא סטרא) וְהֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳שָׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים׳ (שיר השירים א, ו), אִלֵּין שְׁאַר עַמִּין. ׳כַּרְמִי שֶׁלִּי לא נָטַרְתִּי׳ - אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. בְּגִין דִּשְׁאַר עַמִּין מַשְׁכֵי לֵיהּ בְּגַוַויְיהוּ, בְּאִינּוּן חֲסָדִים דְּעַבְדִּין עִם בְּנֵי נָשָׁא. וְיִשְׂרָאֵל מְרַחֲקָן לֵיהּ מִגַוַויְיהוּ, בְּגִין דְּלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאִינּוּן חֲסָדִים כִּשְׁאַר עַמִּין.

תרגום

וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים חֶסֶד, נִכְנָע אוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְנֶחֱלָשׁ, וְצַד הַקְּדֻשָּׁה מִתְחַזֵּק. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא מְעוֹרְרִים חֶסֶד, אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹת (מתבשמות. אַחַת הִתְבַּשְּׂמָה לָהֶם לִשְׁאָר הָעַמִּים) וּמִתְהַפְּכוֹת כְּדֵי לְהַכְרִיעַ אוֹתָם אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָז אוֹתָן הַבְּרָכוֹת שֶׁיּוֹרְדוֹת מִלְמַעְלָה מִצַּד הַיָּמִין, יוֹנְקִים אוֹתָם שְׁאָר הָעַמִּים (וְעוֹמֵד לְאוֹתוֹ הַצַּד). וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שִׁיר א) ׳שָׂמוּנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים׳ (שיר השירים א, ו) - אֵלּוּ שְׁאָר הָעַמִּים. ׳כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטַרְתִּי׳ - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. מִשּׁוּם שֶׁשְּׁאָר הָעַמִּים מוֹשְׁכִים אוֹתָם לְתוֹכָם בְּאוֹתָם חֲסָדִים שֶׁעוֹשִׂים עִם בְּנֵי אָדָם, וְיִשְׂרָאֵל מַרְחִיקִים אוֹתָם מִתּוֹכָם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים בְּאוֹתָם חֲסָדִים כְּמוֹ שְׁאָר הָעַמִּים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד ישראל עבדי חסד, אתכפיא ההוא סטרא אחרא ואתחלש, וסטרא דקדושה אתקף. וכד ישראל לא מתערי בחסד, אינון תרין רוחין (ד"א מתבסמי, חד אתבסם להו לשאר עמין) ומתהפכי לאכפייא לון לישראל, וכדין אינון ברכאן דנחתי מלעילא, מסטר ימינא, ינקי לון שאר עמין. (ד"א וקיימא לההוא סטרא) והדא הוא דכתיב, ׳שמוני נוטרה את הכרמים׳ (שיר השירים א, ו), אלין שאר עמין. ׳כרמי שלי לא נטרתי׳ - אלין ישראל. בגין דשאר עמין משכי ליה בגווייהו, באינון חסדים דעבדין עם בני נשא. וישראל מרחקן ליה מגווייהו, בגין דלא משתדלי באינון חסדים כשאר עמין.

התרגום: וכשישראל עושים חסד, נכנע אותו הסטרא אחרא ונחלש, וצד הקדשה מתחזק. וכשישראל לא מעוררים חסד, אותן שתי רוחות (מתבשמות. אחת התבשמה להם לשאר העמים) ומתהפכות כדי להכריע אותם את ישראל, ואז אותן הברכות שיורדות מלמעלה מצד הימין, יונקים אותם שאר העמים (ועומד לאותו הצד). וזהו שכתוב, (שיר א) ׳שמוני נטרה את הכרמים׳ (שיר השירים א, ו) - אלו שאר העמים. ׳כרמי שלי לא נטרתי׳ - אלו ישראל. משום ששאר העמים מושכים אותם לתוכם באותם חסדים שעושים עם בני אדם, וישראל מרחיקים אותם מתוכם, משום שלא משתדלים באותם חסדים כמו שאר העמים.

מן המפרשים

הסולם: וכד ישראל עבדי וכו': וכשישראל עושים חסד, נכנע סטרא אחרא ההוא ונחלש, וצד הקדושה נתחזק. וכשישראל אינם מתעוררים בחסד, אלו ב' רוחות מתהפכים להכניע את ישראל, ואז אלו הברכות שיורדות מלמעלה מצד ימין יונקים אותם שאר העמים. וז"ש שאמרה…

אור יקר: (ו)אתכפיא סטרא אחרא כדפי׳ לעיל כשזה קם זה נופל ומעט מעט היה מתבטל כחו עד שהוקם המשכן ונתבטל כח החיצון מכל וכל ואסתלק מעלמא שלא היה עוד שליטה בתחתונים ונסתלק אל

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: