ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 57: ההיכל הרביעי חובה - סוד שקילת הזכיות והחובות בראש השנה ואל נכר המפתה בבית המדרש › פיסקה 3 (רסה ע"ב)

בראש השנה אם הזכיות הכריעו נכתב האדם לחיים שהצד הקדוש אחז בו ואמר זה שלי

פקודי · ההיכל הרביעי חובה - סוד שקילת הזכיות והחובות בראש השנה ואל נכר המפתה בבית המדרש · מאמר 57 · פיסקה 3 · דף רסה ע"ב

לשון הזוהר

וְעַל דָּא, בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּד מִתְעָרִין אִלֵּין תְּרֵין סִטְרִין, זְכוּת וְחוֹבָה. וּבְהוּ תַּלְיָין חַיִּים וּמָוֶת. אִי זַכְיָין אַכְרָעוּ, לְסִטְרָא דָּא דְּאִקְרֵי זְכוּת, אִכְתּוּב בַּר נָשׁ בְּהַהוּא סִטְרָא דְּאִקְרֵי חַיִּים. בְּגִין, דְּהָנֵי תְּרֵין סִטְרִין קַיְימֵי בְּהַהוּא יוֹמָא, דָּא בְּסִטְרָא דָּא, וְדָא בְּסִטְרָא דָּא. אִי זָכֵי הַהוּא בַּר נָשׁ, וְנַצְחִין אִינּוּן זַכְיָין, הָא אִכְתּוּב הַהוּא בַּר נָשׁ לְחַיִים. בְּגִין דְּאָחִיד בֵּיהּ הַאי סִטְרָא קַדִישָׁא, דְּאִקְרֵי זְכוּת, וְחַיִּים אָחִיד בֵּיהּ, וְאָמַר דָּא דִּילִי הוּא, וְדִידִי הֲוָה, וּכְדֵין אִכְתּוּב הַהוּא בַּר נָשׁ לְחַיִים. (ס"א ואכתוב עד איהו דיליה) וְאִי נַצְחָן חוֹבִין, הַאי סִטְרָא אַחֲרָא מִסְאֲבָא, דְּאִקְרֵי חוֹבָה וּמָוְת, אָחִיד בֵּיהּ, אָמַר הַאי דִּידִי הוּא, וְדִידִי הֲוִי, וּכְדֵין אִכְתּוּב דְּאִיהוּ דִּילֵיהּ. וְדָא הוּא דְּתָנֵינָן, דְּהָא בְּיוֹמָא דָּא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אִכְתּוּב בַּר נָשׁ, אוֹ לְחַיִים אוֹ לְמִיתָה. אִי אִכְתּוּב בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָׁה, אִכְתּוּב לְחַיִים, וְאִתְקָיָּים תַּמָּן, וְאִתְדְבַק בֵּיהּ. וְאִי אִכְתּוּב בְּסִטְרָא אַחֲרָא, אִתְקְיָּים בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא, וְדָבִיק בֵּיהּ, וְדָא הוּא הֵן לְחַיִים הֵן לַמָוְת. וְאִתְמְשַׁךְ בְּהַאי סִטְרָא אוֹ בְּהַאי סִטְרָא.

תרגום

וְעַל זֶה, בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים שְׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ, זְכוּת וְחוֹבָה, וּבָהֶם תְּלוּיִים חַיִּים וּמָוֶת - אִם הַזְּכֻיּוֹת הִכְרִיעוּ לַצַּד הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא זְכוּת, נִכְתָּב הָאָדָם בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁנִּקְרָא חַיִּים. מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ עוֹמְדִים בְּאוֹתוֹ יוֹם, זֶה בְּצַד זֶה וְזֶה בְּצַד זֶה. אִם זוֹכֶה אוֹתוֹ אָדָם וְנִצְּחוּ אוֹתָן זְכֻיּוֹת, הֲרֵי נִכְתָּב אוֹתוֹ אָדָם לְחַיִּים, מִשּׁוּם שֶׁאָחַז בּוֹ הַצַּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא זְכוּת, וְהַחַיִּים אָחֲזוּ בוֹ, וְאוֹמֵר: זֶה שֶׁלִּי הוּא, וְשֶׁלִּי הָיָה. וְאָז נִכְתָּב אוֹתוֹ אָדָם לְחַיִּים (ונכתב שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ). וְאִם נִצְּחוּ הַחֲטָאִים - הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא הַזֶּה, שֶׁנִּקְרָא חוֹבָה וּמָוֶת, אוֹחֵז בּוֹ וְאוֹמֵר: זֶה שֶׁלִּי הוּא, וְשֶׁלִּי הָיָה. וְאָז נִכְתָּב שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ, שֶׁהֲרֵי בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִכְתָּב אָדָם אוֹ לְחַיִּים אוֹ לְמִיתָה. אִם נִכְתָּב בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה - נִכְתָּב לְחַיִּים וּמִתְקַיֵּם שָׁם וְנִדְבָּק בּוֹ. וְאִם נִכְתָּב בַּסִּטְרָא אַחֲרָא - מִתְקַיֵּם בְּצַד הַטֻּמְאָה וְדָבֵק בּוֹ, וְזֶהוּ הֵן לְחַיִּים הֵן לַמָּוֶת. וְנִמְשָׁךְ בַּצַּד הַזֶּה אוֹ בַּצַּד הַזֶּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא, ביומא דראש השנה, כד מתערין אלין תרין סטרין, זכות וחובה. ובהו תליין חיים ומות. אי זכיין אכרעו, לסטרא דא דאקרי זכות, אכתוב בר נש בההוא סטרא דאקרי חיים. בגין, דהני תרין סטרין קיימי בההוא יומא, דא בסטרא דא, ודא בסטרא דא. אי זכי ההוא בר נש, ונצחין אינון זכיין, הא אכתוב ההוא בר נש לחיים. בגין דאחיד ביה האי סטרא קדישא, דאקרי זכות, וחיים אחיד ביה, ואמר דא דילי הוא, ודידי הוה, וכדין אכתוב ההוא בר נש לחיים. (ס"א ואכתוב עד איהו דיליה) ואי נצחן חובין, האי סטרא אחרא מסאבא, דאקרי חובה ומות, אחיד ביה, אמר האי דידי הוא, ודידי הוי, וכדין אכתוב דאיהו דיליה. ודא הוא דתנינן, דהא ביומא דא דראש השנה, אכתוב בר נש, או לחיים או למיתה. אי אכתוב בסטרא דקדושה, אכתוב לחיים, ואתקיים תמן, ואתדבק ביה. ואי אכתוב בסטרא אחרא, אתקיים בסטרא דמסאבותא, ודביק ביה, ודא הוא הן לחיים הן למות. ואתמשך בהאי סטרא או בהאי סטרא.

התרגום: ועל זה, ביום של ראש השנה, כשמתעוררים שני הצדדים הללו, זכות וחובה, ובהם תלויים חיים ומות - אם הזכיות הכריעו לצד הזה שנקרא זכות, נכתב האדם באותו צד שנקרא חיים. משום ששני הצדדים הללו עומדים באותו יום, זה בצד זה וזה בצד זה. אם זוכה אותו אדם ונצחו אותן זכיות, הרי נכתב אותו אדם לחיים, משום שאחז בו הצד הקדוש הזה שנקרא זכות, והחיים אחזו בו, ואומר: זה שלי הוא, ושלי היה. ואז נכתב אותו אדם לחיים (ונכתב שהוא שלו). ואם נצחו החטאים - הסטרא אחרא הטמא הזה, שנקרא חובה ומות, אוחז בו ואומר: זה שלי הוא, ושלי היה. ואז נכתב שהוא שלו. וזהו ששנינו, שהרי ביום הזה של ראש השנה נכתב אדם או לחיים או למיתה. אם נכתב בצד הקדשה - נכתב לחיים ומתקים שם ונדבק בו. ואם נכתב בסטרא אחרא - מתקים בצד הטמאה ודבק בו, וזהו הן לחיים הן למות. ונמשך בצד הזה או בצד הזה.

מן המפרשים

מקדש מלך: ה"ג ודא הוא הן לחיים וכו' ה"ג וכל דכיין מתדבקין ביה יקרא וקב"ה יתיב אוף הכי אל נ"ב אל תתמה על החפץ על שם אל הנז' כאן המקביל לגבורה. כי זה האל הנז' הוא אל דאלהים דעליה אר"זל ואל זועם בכל יום:

הסולם: וע"ד ביומא וכו': ועל כן ביום ראש השנה, כשמתעוררים אלו ב' צדדים, זכות וחובה, תלוים בהם חיים ומות, אם הזכיות מכריעות לצד זה שנקרא זכות, נכתב האדם בצד ההוא שנקרא חיים, משום שאלו ב' הצדדים עומדים ביום ההוא, זה בצד זה, וזה בצד זה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר