ההיכל הרביעי חובה
סוד שקילת הזכיות והחובות בראש השנה ואל נכר המפתה בבית המדרש
ההיכל הרביעי נקרא חובה כנגד אבן מכשול ששם כל חטאי העולם וטיט היון
הַהֵיכָל הָרְבִיעִי. הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא נִקְרָא חוֹבָ"ה. וְזֶהוּ ׳טִיט הַיָּוֵן, כְּנֶגֶד שֵׁם אַחֵר שֶׁנִּקְרָא אֶבֶן מִכְשׁוֹל, וְהַכֹּל אֶחָד׳ (תהלים מ). הוּא חוֹבָ"ה, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם קַיָּמִים כָּל חֲטָאֵי הָעוֹלָם, הַכְרָעַת הַחֲטָאִים.
בלשון הזוהר
הֵיכָלָא רְבִיעָאָה. הֵיכָלָא דָּא, אִיהוּ דְּאִקְרֵי (ז' ע"א) חוֹבָ"ה. וְדָא אִיהוּ ׳טִיט הַיּוִן, לָקֳבֵל שְׁמָא אַחֲרָא דְּאִקְרֵי אֶבֶן מִכְשׁוֹל, וְכֹלָּא חַד׳ (תהילים מ, ג). אִיהוּ חוֹבָ"ה, בְּגִין דְּתַמָּן קַיְימֵי כָּל חוֹבֵי דְּעָלְמָא, אַכְרָעוּתָא דְּחוֹבִין.
שומרי החקים מניחים החטאים בהיכל חובה והמלאכים מעמידים הזכיות בהיכל זכות ונשקלים בראש השנה
מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר חוֹטְאִים בְּנֵי אָדָם, כָּל אֵלּוּ שׁוֹמְרֵי הַחֻקִּים לוֹקְחִים אוֹתָם הַחֲטָאִים וּמַנִּיחִים אוֹתָם בַּהֵיכָל הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא חוֹבָה. וְכָל זְכֻיּוֹת הָעוֹלָם, כָּל הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּמֻנִּים עַל זְכֻיּוֹת הָעוֹלָם, כֻּלָּם נוֹטְלִים אֶת אוֹתָן הַזְּכֻיּוֹת, וּמַעֲמִידִים אוֹתָן בַּהֵיכָל הָרְבִיעִי שֶׁנִּקְרָא זְכוּת, וְשָׁם עוֹמְדוֹת זְכֻיּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְהַחֲטָאִים עוֹמְדִים בְּהֵיכָל אַחֵר שֶׁנִּקְרָא חוֹבָה. וְנִשְׁקָלִים כְּאֶחָד בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי ׳גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים׳ (קהלת ז, יד) - וְאַחַר שֶׁהִכְרִיעוּ הַזְּכֻיּוֹת אוֹ הַחוֹבוֹת לְצַד זֶה אוֹ לְצַד זֶה, כָּךְ מְנַצֵּחַ.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְּכַד חָבָאן בְּנִי נָשָׁא, כָּל אִינּוּן גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין, נַטְלִין אִינּוּן חוֹבִין, וּמַנְחֵי לוֹן בְּהַאי הֵיכָלָא דְּאִקְרֵי חוֹבָה. וְכָל זַכְיָין דְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ מַלְאֲכִין קַדִישִׁין דִּמְמָנָן עַל זַכְוָון דְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ נַטְלֵי לְאִינּוּן זַכְוָון, וְאוֹקְמֵי לוֹן בְּהֵיכָלָא רְבִיעָאָה דְּאִקְרֵי זְכוּת, וְתַמָּן קַיְימֵי זַכְוָון דִּבְנִי נָשָׁא. וְחוֹבִין קַיְימֵי בְּהֵיכָלָא אַחֲרָא, דְּאִקְרֵי חוֹבָה. וְאַתְקָלוּ כַּחֲדָא בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כִּי ׳גַם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלהִים׳ (קהלת ז, יד). וּלְבָתַר דְּאַכְרָעוּ זַכְיָין, אוֹ חוֹבִין, לְסִטְרָא דָּא, אוֹ לְסִטְרָא דָּא, הָכִי נָצַח.
בראש השנה אם הזכיות הכריעו נכתב האדם לחיים שהצד הקדוש אחז בו ואמר זה שלי
וְעַל זֶה, בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים שְׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ, זְכוּת וְחוֹבָה, וּבָהֶם תְּלוּיִים חַיִּים וּמָוֶת - אִם הַזְּכֻיּוֹת הִכְרִיעוּ לַצַּד הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא זְכוּת, נִכְתָּב הָאָדָם בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁנִּקְרָא חַיִּים. מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ עוֹמְדִים בְּאוֹתוֹ יוֹם, זֶה בְּצַד זֶה וְזֶה בְּצַד זֶה. אִם זוֹכֶה אוֹתוֹ אָדָם וְנִצְּחוּ אוֹתָן זְכֻיּוֹת, הֲרֵי נִכְתָּב אוֹתוֹ אָדָם לְחַיִּים, מִשּׁוּם שֶׁאָחַז בּוֹ הַצַּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא זְכוּת, וְהַחַיִּים אָחֲזוּ בוֹ, וְאוֹמֵר: זֶה שֶׁלִּי הוּא, וְשֶׁלִּי הָיָה. וְאָז נִכְתָּב אוֹתוֹ אָדָם לְחַיִּים (ונכתב שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ). וְאִם נִצְּחוּ הַחֲטָאִים - הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא הַזֶּה, שֶׁנִּקְרָא חוֹבָה וּמָוֶת, אוֹחֵז בּוֹ וְאוֹמֵר: זֶה שֶׁלִּי הוּא, וְשֶׁלִּי הָיָה. וְאָז נִכְתָּב שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ, שֶׁהֲרֵי בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִכְתָּב אָדָם אוֹ לְחַיִּים אוֹ לְמִיתָה. אִם נִכְתָּב בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה - נִכְתָּב לְחַיִּים וּמִתְקַיֵּם שָׁם וְנִדְבָּק בּוֹ. וְאִם נִכְתָּב בַּסִּטְרָא אַחֲרָא - מִתְקַיֵּם בְּצַד הַטֻּמְאָה וְדָבֵק בּוֹ, וְזֶהוּ הֵן לְחַיִּים הֵן לַמָּוֶת. וְנִמְשָׁךְ בַּצַּד הַזֶּה אוֹ בַּצַּד הַזֶּה.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּד מִתְעָרִין אִלֵּין תְּרֵין סִטְרִין, זְכוּת וְחוֹבָה. וּבְהוּ תַּלְיָין חַיִּים וּמָוֶת. אִי זַכְיָין אַכְרָעוּ, לְסִטְרָא דָּא דְּאִקְרֵי זְכוּת, אִכְתּוּב בַּר נָשׁ בְּהַהוּא סִטְרָא דְּאִקְרֵי חַיִּים. בְּגִין, דְּהָנֵי תְּרֵין סִטְרִין קַיְימֵי בְּהַהוּא יוֹמָא, דָּא בְּסִטְרָא דָּא, וְדָא בְּסִטְרָא דָּא. אִי זָכֵי הַהוּא בַּר נָשׁ, וְנַצְחִין אִינּוּן זַכְיָין, הָא אִכְתּוּב הַהוּא בַּר נָשׁ לְחַיִים. בְּגִין דְּאָחִיד בֵּיהּ הַאי סִטְרָא קַדִישָׁא, דְּאִקְרֵי זְכוּת, וְחַיִּים אָחִיד בֵּיהּ, וְאָמַר דָּא דִּילִי הוּא, וְדִידִי הֲוָה, וּכְדֵין אִכְתּוּב הַהוּא בַּר נָשׁ לְחַיִים. (ס"א ואכתוב עד איהו דיליה) וְאִי נַצְחָן חוֹבִין, הַאי סִטְרָא אַחֲרָא מִסְאֲבָא, דְּאִקְרֵי חוֹבָה וּמָוְת, אָחִיד בֵּיהּ, אָמַר הַאי דִּידִי הוּא, וְדִידִי הֲוִי, וּכְדֵין אִכְתּוּב דְּאִיהוּ דִּילֵיהּ. וְדָא הוּא דְּתָנֵינָן, דְּהָא בְּיוֹמָא דָּא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אִכְתּוּב בַּר נָשׁ, אוֹ לְחַיִים אוֹ לְמִיתָה. אִי אִכְתּוּב בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָׁה, אִכְתּוּב לְחַיִים, וְאִתְקָיָּים תַּמָּן, וְאִתְדְבַק בֵּיהּ. וְאִי אִכְתּוּב בְּסִטְרָא אַחֲרָא, אִתְקְיָּים בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא, וְדָבִיק בֵּיהּ, וְדָא הוּא הֵן לְחַיִים הֵן לַמָוְת. וְאִתְמְשַׁךְ בְּהַאי סִטְרָא אוֹ בְּהַאי סִטְרָא.
כל זמן שבצד הקדשה הקדושים נדבקים בו יקרא ויענה וכל זמן שבטמאה אין שומע לו
כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּצַּד הַזֶּה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, כָּל הַקִּדּוּשִׁים וְכָל הַטְּהָרוֹת נִדְבָּקִים בּוֹ. יִקְרָא - והקב"ה יָשׁוּב וְיִשְׁמַע לוֹ. עָלָיו כָּתוּב ׳יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׳ (תהלים צא, טו) - וְכָל זְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁל הַטֻּמְאָה, כָּל טֻמְאָה וְכָל חֵטְא וְכָל הָרָעוֹת נִדְבָּקוֹת בּוֹ. יִקְרָא - וְאֵין מִי שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתוֹ, מְרֻחָק הוּא מהקב"ה. עָלָיו כָּתוּב, ׳רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה, וְכָתוּב׳ (שם קיט) - ׳גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שּמֵעַ׳ (ישעיה א, טו).
בלשון הזוהר
כָּל זִמְנָא דְּאִיהוּ קַיְּימָא בְּסִטְרָא דָּא דִּקְדוּשָׁה, כָּל קִדּוּשִׁין וְכָל דַּכְיָין מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ. יִקְרָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָתִיב וְיִּשְׁמַע לֵיהּ, עָלֵיהּ כְּתִיב ׳יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ אוֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׳ (תהילים צא, טו-טז). וְכָל זִמְנָא דְּאִיהוּ קַיְּימָא בְּסִטְרָא אַחֲרָא דִּמְסָאֲבָא, כָּל מִסְאֲבוּ, וְכָל חוֹבָה, וְכָל בִּישִׁין מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ. יִקְרָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁמַע לֵיהּ. מְרָחַקָא אִיהוּ מְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָלֵיהּ כְּתִיב ׳רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה׳ וּכְתִיב (תהילים קיט, קנה) ׳גַּם כִּי תַרְבּוּ תְּפִלָּה אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ׳.
ההיכל מקום אלהים אחרים המפתים בתענוגי זנות ומושכים בני אדם אחר נאופי העולם
הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁל כָּל אוֹתָם שֶׁנִּקְרָאִים אֱלֹהִים אֲחֵרִים, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְגַּלִּים כָּאן. וְכָל אוֹתָם שֶׁמְּפַתִּים אֶת בְּנֵי הָאָדָם בְּתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, לִזְנוֹת וּלְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגוֹת שֶׁל נִאוּפִים שֶׁל הָעוֹלָם, וּמוֹשְׁכִים אוֹתָם אַחַר תַּעֲנוּגֵי וְנִאוּפֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
בלשון הזוהר
הֵיכָלָא דָּא, אִיהוּ אֲתָר דְּכָל אִינּוּן דְּאִקְרוּן אֱלֹהִים אֲחֵרִים, בְּגִין דְּאִתְגַּלְּיָין הָכָא. וְכָל אִינּוּן דִּמְפַתּוּ לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא בְּעִנּוּגִין דְּהַאי עָלְמָא, לְאַזְנָאָה לְאִתְעַנְּגָא בְּעִנּוּגֵי נִאוּפִין דְּעָלְמָא, וּמַשְׁכֵי לְהוּ בָּתַר עִנּוּגִין וְנִאוּפִין דְּהַאי עָלְמָא, כִּדְקַאמְרָן.
רוח שולטת חזק נקראת אל נכר מפתה לומד תורה ללכת אחר נשים יפות ותענוגים
בַּהֵיכָל הַזֶּה נִרְאֵית רוּחַ אַחַת שׁוֹלֶטֶת חָזָק, שֶׁהִיא עַל כֻּלָּם, וְאַף זֶה נִקְרָא כָּךְ אֵל, כְּמוֹ הָאַחֵר שֶׁבְּצַד הַקְּדֻשָּׁה. זֶהוּ אֵ"ל נֵכָ"ר, וְזֶהוּ שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה אוֹ שֶׁעוֹמֵד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. הָרוּחַ הַחֲזָקָה הַזּוֹ מְפַתָּה אוֹתוֹ, וְחוֹשֵׁב כַּמָּה הִרְהוּרִים, וְאוֹמֶרֶת: מָה אַתָּה עוֹמֵד כָּאן? טוֹב לְךְ לָלֶכֶת בְּחֶבְרַת אוֹתָם שֶׁגֵּאִים עַל בְּנֵי אָדָם, וְהֵם הוֹלְכִים אַחַר נָשִׁים יָפוֹת וּמִתְעַנְּגִים בְּתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁאָדָם מִתְפַּתֶּה אַחֲרֶיהָ, אָז כֻּלָּן מְשׁוֹטְטוֹת וְהוֹלְכוֹת וְנִמְשָׁכוֹת אַחֲרָיו.
בלשון הזוהר
בְּהַאי הֵיכָלָא, אִתְחָזֵי חַד רוּחָא שַׁלִּיט תַּקִּיפָא, דְּאִיהוּ עַל כֻּלְּהוּ, וְדָא אִקְרֵי אוּף הָכִי אֵל, כְּגַוְונָא דְּאַחֲרָא דְּבִסְטַר קְדוּשָּׁה. הַאי אִיהוּ ׳אֵ"ל נֵכָ"ר׳ (דברים לכ). וְדָא אִיהוּ דִּמְפַתֵּי לְבַר נָשׁ דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, אוֹ דְּקָאִים בְּבֵי מִדְרָשָׁא. הַאי רוּחָא תַּקִּיפָא מְפַתֵּי לֵיהּ, וְחָשִׁיב כַּמָה הִרְהוּרִין, וְאָמַר מַה אַתְּ קָאִים הָכָא, טַב לָךְ לְמֵיהַךְ בְּחַבּוּרַת אִינּוּן דְּגָאוּ עַל בְּנֵי נָשָׁא, וְאִינּוּן דְּאָזְלִין בָּתַר נָשִׁין שְׁפִירָאן, וּמִתְעַנְּגֵי בְּעִנּוּגֵי עָלְמָא. כֵּיוָן דְּבַּר נָשׁ אִתְפַּתֵּי אֲבַתְרֵיהּ, כְּדֵין כֻּלְּהוּ שַׁטְיָין וְאָזְלֵי וְאִתְמַשְּׁכָאָן אֲבַתְרֵיהּ.
אחרים תחתיה מטמאים אותו נקראים צואה רותחת דרגות המטמאות תמיד
וְכַמָּה הֵם אֲחֵרִים שֶׁעוֹמְדִים תַּחְתָּיו, וְכֻלָּם מְטַמְּאִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. וְהֵם נִקְרָאִים צוֹאָה רוֹתַחַת, שֶׁכָּתוּב (ישעיהל) ׳צֵא תֹּאמַר לוֹ׳. אוֹתָן הַדְּרָגוֹת שֶׁקַּיָּמוֹת לְטַמֵּא תָּמִיד, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְכַמָּה אִינּוּן אַחֲרָנִין דְּקַיְימִין תְּחוֹתֵיהּ, וְכֻלְּהוּ מְסָאֲבֵי לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וּמְסָאֲבֵי לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא. וְאִינּוּן אִקְרוּן צוֹאָה רוֹתַחַת דִּכְתִּיב, ׳צֵא תֹּאמַר לוֹ׳ (ישעיהו ל, כב). אִינּוּן דַּרְגִּין דְּקַיְימִין לְסָאֲבָא תָּדִיר, וְהָא אִתְּמַר.
רוח נגע ומזו נגע צרעת מטמאת בעלי לשון הרע וממנה על שלחנות שבת שבוזים
בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל הַזֶּה יֵשׁ רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת נֶגַע. וּמִזּוֹ יוֹצֵאת רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת נֶגַע צָרַעַת, וְהִיא עוֹמֶדֶת תָּמִיד לְטַמֵּא אֶת כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע יוֹתֵר עַל כָּל מַה שֶּׁמְּטַמְּאִים אוֹתוֹ. וְהַנֶּגַע הָעֶלְיוֹן הַזֶּה מְמֻנֶּה עַל כָּל אוֹתָם שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁכְּשֶׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת וְלֹא עָרְכוּ אֶת עֹנֶג הַשַּׁבָּת כָּרָאוּי וְהֵם מְבַזִּים אֶת עֹנֶג הַשַּׁבָּת, הַנֶּגַע הַזֶּה נוֹטֵל אוֹתָם שֻׁלְחָנוֹת שֶׁאֵינָם בְּעֹנֶג שַׁבָּת כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ.
בלשון הזוהר
בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַאי הֵיכָלָא, אִית רוּחָא אַחֲרָא, דְּאִקְרֵי נֶגַע. וּמֵהַאי נָפְקָא רוּחָא אַחֲרָא דְּאִקְרֵי נֶגַע צָרַעַת. וְאִיהוּ קַיְּימָא תָּדִיר, לְסָאֲבָא לְכָל אִינּוּן מָארֵיהוֹן דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, יַתִיר עַל כָּל מַה דִּמְסָאַבִין לֵיהּ. וְהַאי נֶגַע עִלָּאָה, אִיהוּ מְמָנָא עַל כָּל אִינּוּן פָּתוֹרֵי דְּשַׁבְּתָא, דְּכַד עָיֵיל שַׁבְּתָא, וְלָא אִתְסְדָרוּ בְּעִנּוּגָא דְּשַׁבְּתָא כְּדְקָא יֵאוֹת, וְאִינּוּן קָא מְבַזֵּי עִנּוּגָא דְּשַׁבְּתָא, הַאי נֶגַע נָטִיל לְאִינּוּן פָּתוֹרֵי דְּלָאו אִינּוּן בְּעִנּוּגָא דְּשַׁבְּתָא כִּדְקַאמְרָן.
כשנוטל השלחנות שומרי החקים אומרים ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה
וּכְשֶׁזֶּה נוֹטֵל אֶת אוֹתָם הַשֻּׁלְחָנוֹת, כָּל אוֹתָם שׁוֹחֲרֵי הַחֻקִּים שֶׁעוֹמְדִים בּוֹ, כֻּלָּם פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: ׳וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ׳ (תהלים קט, יז). וַיִּלְבַּשׁ וְגוֹ'. ׳יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְגוֹ'׳. ׳אַל יְהִי לוֹ מֹשֶׁךְ חָסֶד וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
וְכַד הַאי נָטִיל לְאִינּוּן פָּתוֹרֵי, כָּל אִינּוּן גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין דְּקַיְימֵי בֵּיהּ, כֻּלְּהוּ פָּתְחֵי וְאָמְרֵי, ׳וַיֶאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ׳ (תהילים קט, יז-יח). ׳וְיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ וְגוֹ'׳. ׳יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְגוֹ'׳. ׳אַל יְהִי לוֹ מוֹשֵׁךְ חָסֶד וְגוֹ'׳.
בליל שבת כשהשלחנות נתנים לצד הרע מתחזק הטמא ואותו אדם נמסר לו וכן ביום טוב
וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁבְּאוֹתוֹ לֵיל שַׁבָּת, כְּשֶׁהַשֻּׁלְחָנוֹת נִתְּנוּ לְאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע, אֲזַי מִתְחַזֵּק אוֹתוֹ הַצַּד הָרָע הַטָּמֵא, וְאוֹתוֹ אָדָם נִמְסָר לְאוֹתוֹ הַצַּד. אוֹי לוֹ שֶׁנֶּחְסָר מֵאוֹתוֹ הַצַּד הַקָּדוֹשׁ, צַד הַמְּהֵימְנוּתָא, וְנִפְקָד בַּסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא. כְּמוֹ כֵן בְּכָל אוֹתָן סְעוּדוֹת שֶׁל יוֹם טוֹב.
בלשון הזוהר
וְהָא אוֹקִימְנָא, בְּהַהוּא לֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, כַּד פָּתוֹרֵי אִתְיְיהִיבוּ לְהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא, כְּדֵין אִתְתָקַּף הַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא, מִסְאֲבָא, וְהַהוּא בַּר נָשׁ אִתְמְסַר לְהַהוּא סִטְרָא. וַוי לֵיהּ דְּאִתְגְּרַע מֵהַהוּא סִטְרָא קַדִישָׁא, סִטְרָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וְאִתְפְּקַּד בְּסִטְרָא אַחֲרָא מִסְאֲבָא. כְּגַוְונָא דָּא בְּכָל אִינּוּן סְעוּדָתֵי דְיוֹם טוֹב.
בהיכל בנים חיים ומזונות בהפך תלויים לרע והכל תלוי בחטא ולכן נקרא חובה
כָּאן בַּהֵיכָל הַזֶּה - בָּנִים חַיִּים וּמְזוֹנוֹת הֵם בְּהֵפֶךְ. וּבְאוֹתוֹ הֵיכָל הָאַחֵר הַקָּדוֹשׁ לֹא עוֹמְדִים שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה, וְהֵם תְּלוּיִים לְמַעְלָה, וְכָאן הֵם עוֹמְדִים לְרַע. שֶׁכַּאֲשֶׁר (מַגִּיעִים בָּנָיו שֶׁל אָדָם) מַגִּיעַ אָדָם לַהֵיכָל הַזֶּה, הֲרֵי שָׁם עוֹמְדוֹת הַחַיּוֹת לְכַלּוֹת אוֹתָם. וַהֲרֵי שָׁם בָּנִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים, מִכָּאן יוֹצֵא, כְּדֵי לְהִתְמַנּוֹת הַקָּטֵגוֹר עֲלֵיהֶם. וַהֲרֵי שָׁם עוֹמְדִים הַמְּזוֹנוֹת לְהַעֲבִירָם מִמֶּנּוּ, וְהַכֹּל תָּלוּי בַּחֵטְא. וְלָכֵן נִקְרָא הַהֵיכָל הַזֶּה חוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
הָכָא בְּהַאי הֵיכָלָא, בְּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי בְּהִפּוּכָא אִיהוּ. וּבְהַהוּא הֵיכָלָא אַחֲרָא קַדִישָׁא, לָא קַיְימֵי תְּלַת אִלֵּין, וְתַלְיָין לְעֵילָּא, (עיין ו' ע"א) וְהָכָא קַיְימִין לְבִישׁ. דְּכַד (ס"א מטו בנוי דבר נש) מָטֵי בַּר נָשׁ לְהַאי הֵיכָלָא, הָא תַּמָּן קַיְימִין חֵיוָון לְשֵׁיצָאָה לוֹן. וְהָא תַּמָּן בְּנִין כַּד אִינּוּן זְעִירִין, מֵהָכָא נָפְקָא, בְּגִין לְאִתְמַנָאָה קַטֵיגוֹרָא עָלַיְיהוּ. וְהָא תַּמָּן קַיְימִין מְזוֹנֵי, לְאַעְבְּרָא לוֹן מִנִּיהּ. וְכֹלָּא תַּלְיָא בְּחוֹבָה. וְעַל דָּא אִקְרֵי הַאי הֵיכָלָא חוֹבָה. כְּמָה דְּאִתְּמַר.
רוח אריריא אוררי יום נוטלת דבור הקללה ומעוררת נחש עקלתון לויתן לקלל העולם
וּמִכָּאן יוֹצֵאת רוּחַ טֻמְאָה אַחַת שֶׁנִּקְרֵאת אֲרִירִיָּ"א, וְכַמָּה אֶלֶף וּרְבָבוֹת עִמָּהּ, וְכֻלָּם נִקְרָאִים אוֹרְרֵי יוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם׳ (איוב ג, ח). וְהָרוּחַ הַזּוֹ וְכָל אֵלֶּה שֶׁעִמָּהּ, כֻּלָּם קַיָּמִים לִטֹּל אוֹתוֹ דִּבּוּר שֶׁקִּלֵּל אָדָם אֶת עַצְמוֹ בְּרָגְזוֹ, וְאֵלּוּ מְעִירִים אֶת הַנָּחָשׁ הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא ׳לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, כְּדֵי לְהָבִיא וּלְעוֹרֵר קְלָלוֹת עַל הָעוֹלָם׳ (ישעיה כז, א) - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם וְגוֹ'.
בלשון הזוהר
וּמֵהָכָא נָפְקָא חַד רוּחָא מִסְאֲבָא, דְּאִקְרֵי אֲרִירִיָ"א. וְכַמָּה אֶלֶף וְרִבְבָן עִמֵּיהּ, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן ׳אוֹרְרֵי יוֹם׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳יִקְּבוּהוּ אוֹרְרֵי יוֹם׳ (איוב ג, ח). וְהַאי רוּחָא וְכָל אִינּוּן דְּעִמֵּיהּ, כֻּלְּהוּ קַיְימֵי לְנַטְלָא הַהִיא מִלָּה דְּלָיִיט בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ בְּרוּגְזֵיהּ, וְאִלֵּין מִתְעָרֵי לְהַאי חִוְיָא, דְּאִקְרֵי ׳לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָתוֹן׳ (ישעיהו כז, א), בְּגִין לְאַיְיתָאָה וּלְאַתְעֲרָא לְוָוטִין עַל עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יִקְּבוּהוּ אוֹרְרֵי יוֹם וְגוֹ'׳.
אוררי היום שולטים על שעות היום ואיוב קלל יומו לא גופו הרחמן יצילנו מהצד הרע
וְאֵלּוּ אוֹרְרֵי הַיּוֹם שׁוֹלְטִים עַל רִגְעֵי וּשְׁעוֹת הַיּוֹם, וְנוֹטְלִים אוֹתָם דִּבּוּרִים שֶׁקִּלֵּל אָדָם עַל עַצְמוֹ, בֵּין בְּרֹגֶז בֵּין בִּשְׁבוּעָה, וּבְאוֹתוֹ דִּבּוּר מְעִירִים אֶת אוֹתוֹ נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן שֶׁנִּקְרָא לִוְיָתָן, כְּדֵי לְהַעֲמִידוֹ לְהַשְׁחִית אֶת הָעוֹלָם. וְלָכֵן קִלֵּל אִיּוֹב אֶת יוֹמוֹ בְּצַעֲרוֹ, וְלֹא אֶת גּוּפוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ׳ (איוב ג, א) - בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ - ׳יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם׳. הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ מֵהַצַּד הָרָע וּמִתָּקְפּוֹ וּמִכָּל דָּבָר רַע.
בלשון הזוהר
וְאִלֵּין ׳אוֹרְרֵי יוֹם׳, שַׁלְטִין עַל רִגְעֵי וְשַׁעְתֵי דְּיוֹמָא, וְנַטְלֵי אִינּוּן מִילִין דְּלָיִיט בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ, בֵּין בְּרוּגְזָא, בֵּין בְּאוֹמָאָה, וּבְהַהִיא מִלָּה, מִתְעָרֵי לְהַאי נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, דְּאִקְרֵי לִוְיָתָן, בְּגִין לְקַיְּימָא לֵיהּ לְחַבְּלָא לְעָלְמָא. וְעַל דָּא לָיִיט אִיּוֹב יוֹמֵיהּ בְּצַעֲרֵיהּ, וְלָא גּוּפֵיהּ. דִּכְתִיב ׳וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ׳ (איוב ג, א) בַּתְחִלָּה, וּלְבָתַר ׳יִקְּבוּהוּ אוֹרְרֵי יוֹם׳. רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מִסִּטְרָא בִּישָׁא, וּמִתוּקְפוֹי. וּמִכָּל מִלָּה בִּישָׁא.
ההיכל החמישי שאול
סוד רוח איבה השודדת ועפר שרפת החטאת במי המרים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.