כך בקרבן צריך להודות על עונות ולתת חלק לכל צד אם רעב שנאך האכילהו לחם
פקודי · ההיכל השביעי - קדש הקדשים הפנימי ביותר וסדר תפלת שמונה עשרה בסוד הנשיקות · מאמר 52 · פיסקה 73 · דף רסב ע"ב
לשון הזוהר
וְרָזָא דָּא, הָכִי נָמֵי קָרְבְּנָא, דְּבָעֵי לְאוֹדָאָה עַל הַהוּא קָרְבְּנָא, כָּל חוֹבוֹי וְחֶטְאוֹי, לְמֵיהַב חוּלָקָא לְמַאן דְּאִצְטְרִיךְ. קָרְבְּנָא כֹּלָּא לְסִטְרָא דָּא חוּלָקָא דְּקוּדְשָׁא, וְרֵעוּתָא דְּקוּדְשָׁא. וּלְסִטְרָא דָּא, הַהוּא חוּלָקָא דְּאִינּוּן חוֹבִין, וְחַטָּאִין דְּאִתְיְיהִיבוּ בְּהוֹדָאָה עַל הַהוּא בִּשְׂרָא דְּקָרְבְּנָא. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְגוֹ'׳ (משלי כה, כא). ׳כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה וְגוֹ'׳ (אסתר ה, ה), וְסִימָנִיךְ ׳יָבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה׳. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּיָדַע אָרְחֵיהּ לְמֵהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט.
תרגום
וְהַסּוֹד הַזֶּה, כָּךְ גַּם הַקָּרְבָּן - שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדוֹת עַל אוֹתוֹ הַקָּרְבָּן כָּל עֲונוֹתָיו וַחֲטָאָיו, לָתֵת חֵלֶק לְמִי שֶׁצָּרִיךְ. כָּל הַקָּרְבָּן לְזֶה הַצַּד חֵלֶק הַקְּדֻשָּׁה וּרְצוֹן הַקְּדֻשָּׁה. וְלַצַּד הַזֶּה אוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁל אוֹתָם עֲונוֹת וַחֲטָאִים שֶׁנִּתְּנוּ בְּהוֹדָאָה עַל אוֹתוֹ בְּשַׂר הַקָּרְבָּן, כַּכָּתוּב ׳אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךְ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְגוֹ' כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה וְגוֹ'׳ (משלי כה). וְסִימָנְךְ - (אסתר ה) ׳יָבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה׳ (אסתר ה, ח) - אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ דַּרְכּוֹ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ורזא דא, הכי נמי קרבנא, דבעי לאודאה על ההוא קרבנא, כל חובוי וחטאוי, למיהב חולקא למאן דאצטריך. קרבנא כלא לסטרא דא חולקא דקודשא, ורעותא דקודשא. ולסטרא דא, ההוא חולקא דאינון חובין, וחטאין דאתייהיבו בהודאה על ההוא בשרא דקרבנא. כמה דכתיב, ׳אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'׳ (משלי כה, כא). ׳כי גחלים אתה חותה וגו'׳ (אסתר ה, ה), וסימניך ׳יבא המלך והמן אל המשתה׳. זכאה איהו מאן דידע ארחיה למהך בארח קשוט.
התרגום: והסוד הזה, כך גם הקרבן - שצריך להודות על אותו הקרבן כל עונותיו וחטאיו, לתת חלק למי שצריך. כל הקרבן לזה הצד חלק הקדשה ורצון הקדשה. ולצד הזה אותו חלק של אותם עונות וחטאים שנתנו בהודאה על אותו בשר הקרבן, ככתוב ׳אם רעב שנאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חתה וגו'׳ (משלי כה). וסימנך - (אסתר ה) ׳יבא המלך והמן אל המשתה׳ (אסתר ה, ח) - אשרי הוא מי שיודע דרכו ללכת בדרך אמת.
מן המפרשים
אור החמה: ורזא דא הכי נמי קורבנא כדמסיק שהקרבן עולה ומייחד ממטה למעלה כעין התפלה והוידוי יורד ומוריד הפגם ממעלה למטה ומבדילו ורוחצו ומשליכו אל תוך מצולות ים אל החצונים, ואו' בהודא' על ההוא בשרא הורה שהבשר שהוא הגשמי נושא את כל עונותיו…
אור יקר: אתה חותה על ראשו היינו כחות הדין הנבערים כגחלים.
הסולם: ורזא דא הכי נמי וכו': וזה סוד גם כן של הקרבן, שצריכים להתודות על קרבן ההוא כל עונותיו וחטאיו לתת חלק למי שצריך, דהיינו לסטרא אחרא, כל הקרבן הוא לצד זה של הקדושה שהוא חלק הקרושה ורצון הקדושה. ולסטרא אחרא זה, הוא חלק ההוא של אלו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: