ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 52: ההיכל השביעי - קדש הקדשים הפנימי ביותר וסדר תפלת שמונה עשרה בסוד הנשיקות › פיסקה 23 (רס ע"א)

מי שמאריך במקום שצריך לקצר בא לכאב לב וכשמאריך במקום הראוי מקבלים תפלתו

פקודי · ההיכל השביעי - קדש הקדשים הפנימי ביותר וסדר תפלת שמונה עשרה בסוד הנשיקות · מאמר 52 · פיסקה 23 · דף רס ע"א

לשון הזוהר

וְרָזָא דְּמִלָּה, מַאן דְּאָרִיךְ בַּאֲתָר דְּבָעֵי לְקַצְּרָא, אָתֵי לִידֵי כְּאֵב לֵב, מַאן לֵב. דָּא הוּא דִּכְתִיב, ׳וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד׳ (משלי טו, טו). בְּגִין דְּאִיהוּ אֲתָר דְּבָעֵי לְקַצְּרָא, וְלָא לְאַרְכָא בֵּיהּ, דְּהָא כֹּלָּא קָאִים לְעֵילָּא, וּבָעֵי דְּלָא לְאַמְשָׁכָא לֵיהּ, לְקַשְּׁרָא לֵיהּ בְּקִשּׁוּרָא דִּלְעֵילָּא, בְּלָא אֲרִיכוּ לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד בְּיִחוּדָא חַד. וְכֵיוָן דְּאִתְקָשָׁר כַּחֲדָא, כְּדֵין לָא בָּעֵי לְאַרְכָא בְּאָרִיכוּ, וּלְאִתְחַנְנָא בְּתַחֲנוּנֵי. וְכַד אָרִיךְ בַּאֲרִיכוּ, בַּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַבִּיל צְלוֹתֵיהּ, וְדָא הוּא יְקָרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּיִחוּדָא דִּצְלוֹתָא קָא מְקַשֵּׁר קִשְׁרִין, וְאַסְגֵי בִּרְכָאן לְעֵילָּא וְתַתָּא.

תרגום

וְסוֹד הַדָּבָר - מִי שֶׁמַּאֲרִיךְ בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְקַצֵּר בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב, אֵיזֶה לֵב? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד׳ (משלי טו, טו) - מִשּׁוּם שֶׁהוּא מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְקַצֵּר וְלֹא לְהַאֲרִיךְ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל עוֹמֵד לְמַעְלָה, וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא לְהַמְשִׁיכוֹ, לִקְשֹׁר אוֹתוֹ בַּקֶּשֶׁר שֶׁלְּמַעְלָה לְלֹא אֲרִיכוּת, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל אֶחָד בְּיִחוּד אֶחָד. וְכֵיוָן שֶׁנִּקְשָׁר כְּאֶחָד, אָז אֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בָּאֹרֶךְ וּלְהִתְחַנֵּן בְּתַחֲנוּנִים. וּכְשֶׁמַּאֲרִיךְ בָּאֹרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ, הקב"ה מְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ, וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁל הקב"ה, מִשּׁוּם שֶׁיִּחוּד הַתְּפִלָּה קוֹשֵׁר קְשָׁרִים וּמַרְבֶּה בִּרָכוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ורזא דמלה, מאן דאריך באתר דבעי לקצרא, אתי לידי כאב לב, מאן לב. דא הוא דכתיב, ׳וטוב לב משתה תמיד׳ (משלי טו, טו). בגין דאיהו אתר דבעי לקצרא, ולא לארכא ביה, דהא כלא קאים לעילא, ובעי דלא לאמשכא ליה, לקשרא ליה בקשורא דלעילא, בלא אריכו למהוי כלא חד ביחודא חד. וכיון דאתקשר כחדא, כדין לא בעי לארכא באריכו, ולאתחננא בתחנוני. וכד אריך באריכו, באתר דאצטריך, קודשא בריך הוא קביל צלותיה, ודא הוא יקרא דקודשא בריך הוא, בגין דיחודא דצלותא קא מקשר קשרין, ואסגי ברכאן לעילא ותתא.

התרגום: וסוד הדבר - מי שמאריך במקום שצריך לקצר בא לידי כאב לב, איזה לב? זהו שכתוב, ׳וטוב לב משתה תמיד׳ (משלי טו, טו) - משום שהוא מקום שצריך לקצר ולא להאריך בו, שהרי הכל עומד למעלה, וצריך שלא להמשיכו, לקשר אותו בקשר שלמעלה ללא אריכות, שיהיה הכל אחד ביחוד אחד. וכיון שנקשר כאחד, אז אין צרך להאריך בארך ולהתחנן בתחנונים. וכשמאריך בארך במקום שצריך, הקב"ה מקבל תפלתו, וזהו כבודו של הקב"ה, משום שיחוד התפלה קושר קשרים ומרבה ברכות למעלה ולמטה.

מן המפרשים

מקדש מלך: וכד אריך באריכו באתר דאצטריך פירש כשמתכוין בתפלתו לשמות שהם בזעיר אם האריך מאריכין לו ימיו אבל כשמכוין לשמות שהם במלכות אם האריך בא לידי כאב לב הכי גרסינן היכל' דא קיימא נקודה חדא טמירתא. ור"ל בתוך היכל ק"ק שם היא טמירא מלכות…

אור החמה: רזא דמלה מאן דאריך באתר דבעי לקצרא דהיינו שהיחוד קרוב לדבר ובהתעוררות מועט הוא נגמר אם מתעכב שם בתפלה הוא נרגן מפריד אלוף ולזה בעי לקצרא ואם מפריד אתי ליה כאב לב דהיינו שכינה וגורם כאב לב ח"ו ודין מחמת החצונים שהם מתעוררי'…

אור יקר: דמלה מאן דאריך באתר דכעי לקצרא דהיינו שהייחוד קרוב לדבר ובהתעוררות מועט הוא נגמר אם מתעכב שם בתפלה הוא נרגן מפריד אלוף ואסור לישן בחדר שאיש ואשתו ישנים יחד ולזה כעי לקצרא ואם מפריד.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: