ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 52: ההיכל השביעי - קדש הקדשים הפנימי ביותר וסדר תפלת שמונה עשרה בסוד הנשיקות › פיסקה 22 (רנט ע"ב)

משה היה יודע לסדר תפלת רבונו להאריך ולקצר כראוי אל נא רפא נא לה

פקודי · ההיכל השביעי - קדש הקדשים הפנימי ביותר וסדר תפלת שמונה עשרה בסוד הנשיקות · מאמר 52 · פיסקה 22 · דף רנט ע"ב

לשון הזוהר

וְעַל דָּא, מֹשֶׁה הֲוָה יָדַע לְסַדְּרָא סִדּוּרָא דְּמָארֵיהּ מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא, כַּד אִצְטְרִיךְ לְאַרְכָא, אָרִיךְ. לְקַצְּרָא, קָצָר. כְּמָה (רמ"ד:) דְּאוֹקִימְנָא, ׳אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ׳ (במדבר יב, יג). תָּנֵינָן, מַאן דְּאֹרִיךְ בִּצְלוֹתֵיהּ וְיִסְתָּכַּל בֵּיהּ, לְסוֹף אָתָא לִידֵי כְּאֵב לֵב. וְתָנֵינָן, מַאן דְּאוֹרִיךְ בִּצְלוֹתֵיהּ, יוֹרְכוּן יוֹמוֹי.

תרגום

וְלָכֵן מֹשֶׁה הָיָה יוֹדֵעַ לְסַדֵּר אֶת סִדּוּר רִבּוֹנוֹ מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. כְּשֶׁהִצְטָרֵךְ לְהַאֲרִיךְ - הֶאֱרִיךְ. לְקַצֵּר - קִצֵּר. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, ׳אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ׳ (במדבר יב, יג) - שָׁנִינוּ, מִי שֶׁמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ וּמְעַיֵּן בָּהּ, בַּסּוֹף בָּא לִידֵי כְאֵב לֵב. וְשָׁנִינוּ, מִי שֶׁמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, מַאֲרִיכִים יָמָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא, משה הוה ידע לסדרא סדורא דמאריה מכל בני עלמא, כד אצטריך לארכא, אריך. לקצרא, קצר. כמה (רמ"ד:) דאוקימנא, ׳אל נא רפא נא לה׳ (במדבר יב, יג). תנינן, מאן דאריך בצלותיה ויסתכל ביה, לסוף אתא לידי כאב לב. ותנינן, מאן דאוריך בצלותיה, יורכון יומוי.

התרגום: ולכן משה היה יודע לסדר את סדור רבונו מכל בני העולם. כשהצטרך להאריך - האריך. לקצר - קצר. כמו שבארנו, ׳אל נא רפא נא לה׳ (במדבר יב, יג) - שנינו, מי שמאריך בתפלתו ומעין בה, בסוף בא לידי כאב לב. ושנינו, מי שמאריך בתפלתו, מאריכים ימיו.

מן המפרשים

אור החמה: וע"ד משה הוה ידע לסדרא סדורא דמאריה לקשר המדרגות מכל בני עלמא עם היות שהאבות תקנו סדר תפלות עכ"ז משה אומן בסדר ריצוי המדרגות להקשר אלו באלו ולזה כד אצטריך לארכא אריך והיה מרבה ומפציר בתפלה עד שיתרצה ויתקשרו ההיכלות וגו' אמנם…

אור יקר: אל נא רפא נא לה, והטעם מי שיתחיל להתפלל בתהלת יום ראשון מהארבעים ימים יתעכב בתפלתו עד סוף ארבעים, ומי שיהיה בסוף יום ארבעים ואין שהות אלא רגע כדי שיבדק תפלתו באותה בדיקה ולא (נ)]י[צטרך להמתין ארבעים יום אחרים שלמים יקצר בתפלתו…

הסולם: ועל דא משה וכו': וע"כ, משה, היה יודע לסדר סדר אדונו יותר מכל בני העולם. כשהוצרך להאריך, האריך, וכשהוצרך לקצר, קיצר. כמו שהעמדנו, שאמר, אל נא רפא נא לה. למדנו, מי שהאריך בתפלתו ומסתכל בה, בא לסוף לידי כאב לב. ולמדנו, להיפך מזה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: