כמו ויכלו השמים והארץ ויכל אלהים ביום השביעי - העולם לא היה שלם עד יום השביעי
פקודי · יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון - סוד אבן השתיה ונקדת מרכז העולם שבבית המקדש · מאמר 5 · פיסקה 8 · דף רכב ע"ב
לשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא ׳וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ (בראשית ב, ב). וְאִי תֵּימָא, ׳וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי׳. וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּכָל עָלְמָא, אַף עַל גַּב דְּכָל עֲבִידָן אִשְׁתְּלִימוּ כָּל חַד וְחַד, עָלְמָא כֹּלָּא לָא הֲוָה שְׁלִים בְּקִיּוּמֵיהּ, עַד דְּאָתָא יוֹמָא שְׁבִיעָאָה, דְּכַד אָתָא יוֹמָא שְׁבִיעָאָה, כְּדֵין אִשְׁתְּלִימוּ כָּל עֲבִידָן, וְאַשְׁלִים בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׳. בְּהַאי, אִשְׁתְּלִים בְּקִיּוּמָא כָּל עֲבִידְתָּא דְּעָבַד, וְעַל דָּא ׳וַיְכַל אֱלהִים בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי׳.
תרגום
כְּמוֹ זֶה - ׳וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ (בראשית ב, א). וְאִם תֹּאמַר, ׳וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (בראשית ב, ב) - וַדַּאי כָּךְ הוּא! שֶׁכָּל הָעוֹלָם, אַף עַל גַּב שֶׁכָּל הַמַּעֲשִׂים נִשְׁלְמוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כָּל הָעוֹלָם לֹא הָיָה שָׁלֵם בְּקִיּוּמוֹ עַד שֶׁבָּא הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. שֶׁכְּשֶׁבָּא הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, אָז נִשְׁלְמוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְהִשְׁלִים בּוֹ הקב"ה אֶת הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׳ - בָּזֶה נִשְׁלַם, בְּקִיּוּם כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה, וְעַל זֶה ׳וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כגוונא דא ׳ויכלו השמים והארץ׳ (בראשית ב, ב). ואי תימא, ׳ויכל אלהים ביום השביעי׳. ודאי הכי הוא, דכל עלמא, אף על גב דכל עבידן אשתלימו כל חד וחד, עלמא כלא לא הוה שלים בקיומיה, עד דאתא יומא שביעאה, דכד אתא יומא שביעאה, כדין אשתלימו כל עבידן, ואשלים ביה קודשא בריך הוא עלמא, הדא הוא דכתיב ׳ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה׳. בהאי, אשתלים בקיומא כל עבידתא דעבד, ועל דא ׳ויכל אלהים ביום השביעי׳.
התרגום: כמו זה - ׳ויכלו השמים והארץ׳ (בראשית ב, א). ואם תאמר, ׳ויכל אלהים ביום השביעי׳ (בראשית ב, ב) - ודאי כך הוא! שכל העולם, אף על גב שכל המעשים נשלמו כל אחד ואחד, כל העולם לא היה שלם בקיומו עד שבא היום השביעי. שכשבא היום השביעי, אז נשלמו כל המעשים, והשלים בו הקב"ה את העולם. זהו שכתוב ׳ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה׳ - בזה נשלם, בקיום כל מעשה שעשה, ועל זה ׳ויכל אלהים ביום השביעי׳.
מן המפרשים
אור החמה: ויכלו השמים וגו' הענין שיש רוח חיות נברא למעשה בראשית שהיה מתפשט בגשמי ומולידו ומגדלו ונותן לו גבולו כרצון הבורא שבראו והיינו שמעצמו כלו' מצד רוח החיוני שבהם. ואי תימא וגו' הענין שיש חיות אל החיות כי רוח החיוני שבעולם שואב רוח…
אור יקר: כל חד וחד איקרי עיר דווקא לעילא בבחינה המיוחדת במלכות והראיה באומרו עיר וקדיש דהיינו שהוא עיר בהיותו נאחז בקדושתו העליונה ומינה נפקא לן לגבי היכל.
הסולם: כגוונא דא ויכלו וכו': כעין זה, ויכלו השמים והארץ. שפירושו שהם נשלמו מאליהם. ואם תאמר, הרי כתוב, ויכל אלקים ביום השביעי, הרי שהאלקים כלה והשלימם, ולא מאליהם. ודאי כך הוא, שכל העולם, אע"פ שכל המלאכות נשלמו כל אחת ואחת, עכ"ז…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: