ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 48: ההיכל השלישי - סוד ארבעת הפתחים לדין וחיים ומות וחברים הממתקים גזרות בתפלה › פיסקה 39 (רנ ע"א)

איש משחית זה הפוגם הלבנה מונע ברכות מהעולם וכן החבר לו פוגם תפלתו

פקודי · ההיכל השלישי - סוד ארבעת הפתחים לדין וחיים ומות וחברים הממתקים גזרות בתפלה · מאמר 48 · פיסקה 39 · דף רנ ע"א

לשון הזוהר

׳חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית׳ - מַאן אִישׁ מַשְׁחִית. דָּא אִיהוּ הַהוּא אִישׁ, דְּפָגִים לְסִיהֲרָא. וְאִקְרֵי ׳אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת׳ (משלי טז, כח). ׳אִישׁ לָשׁוֹן׳ (בראשית כה, כז). ׳אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳. וְהַאי אִיהוּ אִישׁ מַשְׁחִית, דְּהַאי אִיהוּ מָנַע בִּרְכָאן מֵעָלְמָא. אוּף הָכִי, מַאן דְּמָנַע בִּרְכָאן מֵעָלְמָא, חָבֵר הוּא לְהַאי אִישׁ מַשְׁחִית כִּדְקַאמְרָן. וְדָא הוּא רָזָא, בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְצַלָּאָה צְלוֹתָא כַּדְקָא יֵאוֹת. בְּגִין דְּיִתְבָּרַךְ שְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא, וְיִתְחַבָּר בְּאִלֵּין חֲבֵרִין קַדִּישִׁין, וְלָא יִפְגוֹם צְלוֹתֵיהּ. בְּגִין דְּיִמְנַע בִּרְכָאן מֵעָלְמָא, וְיִתְחַבָּר בְּהַהוּא חָבֵר אִישׁ מַשְׁחִית דְּאִיהוּ מָנַע בִּרְכָאן מֵעָלְמָא, וְגָרִים מוֹתָא לְכֻלְּהוּ.

תרגום

׳חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית׳ (משלי כח, כד) - מִי הָאִישׁ מַשְׁחִית? זֶהוּ אוֹתוֹ אִישׁ שֶׁפּוֹגֵם אֶת הַלְּבָנָה, וְנִקְרָא ׳אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת׳ (שם טז) - ׳אִישׁ לָשׁוֹן׳ (בראשית כה) - ׳אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳ (בראשית כה, כז) - וְזֶהוּ אִישׁ מַשְׁחִית, שֶׁזֶּהוּ שֶׁמּוֹנֵעַ בְּרָכוֹת מִן הָעוֹלָם. אַף כָּךְ, מִי שֶׁמּוֹנֵעַ בְּרָכוֹת מֵהָעוֹלָם, ׳חָבֵר הוּא לָאִישׁ מַשְׁחִית׳ - הַזֶּה שֶׁאָמַרְנוּ. וְזֶהוּ סוֹד, מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לָאָדָם לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה כָּרָאוּי כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, וְיִתְחַבֵּר עִם הַחֲבֵרִים הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ וְלֹא יִפְגֹּם אֶת תְּפִלָּתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיִּמְנַע בְּרָכוֹת מֵהָעוֹלָם וְיִתְחַבֵּר עִם אוֹתוֹ אִישׁ מַשְׁחִית, שֶׁהוּא מוֹנֵעַ בְּרָכוֹת מִן הָעוֹלָם וְגָרַם מָוֶת לְכֻלָּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳חבר הוא לאיש משחית׳ - מאן איש משחית. דא איהו ההוא איש, דפגים לסיהרא. ואקרי ׳איש תהפוכות׳ (משלי טז, כח). ׳איש לשון׳ (בראשית כה, כז). ׳איש יודע ציד איש שדה׳. והאי איהו איש משחית, דהאי איהו מנע ברכאן מעלמא. אוף הכי, מאן דמנע ברכאן מעלמא, חבר הוא להאי איש משחית כדקאמרן. ודא הוא רזא, בגין דאצטריך ליה לבר נש לברכא לקודשא בריך הוא, ולצלאה צלותא כדקא יאות. בגין דיתברך שמיה קדישא, ויתחבר באלין חברין קדישין, ולא יפגום צלותיה. בגין דימנע ברכאן מעלמא, ויתחבר בההוא חבר איש משחית דאיהו מנע ברכאן מעלמא, וגרים מותא לכלהו.

התרגום: ׳חבר הוא לאיש משחית׳ (משלי כח, כד) - מי האיש משחית? זהו אותו איש שפוגם את הלבנה, ונקרא ׳איש תהפוכות׳ (שם טז) - ׳איש לשון׳ (בראשית כה) - ׳איש יודע ציד איש שדה׳ (בראשית כה, כז) - וזהו איש משחית, שזהו שמונע ברכות מן העולם. אף כך, מי שמונע ברכות מהעולם, ׳חבר הוא לאיש משחית׳ - הזה שאמרנו. וזהו סוד, משום שצריך לאדם לברך את הקב"ה ולהתפלל תפלה כראוי כדי שיתברך שמו הקדוש, ויתחבר עם החברים הקדושים הללו ולא יפגם את תפלתו, משום שימנע ברכות מהעולם ויתחבר עם אותו איש משחית, שהוא מונע ברכות מן העולם וגרם מות לכלם.

מן המפרשים

הסולם: חבר הוא לאיש משחית: שואל, מי הוא איש משחית. ומשיב, זה הוא איש, שפגם את הלבנה, שהיא מלכות. דהיינו הסטרא אחרא, שנקרא: איש תהפוכות, איש לשון, איש יודע ציד, איש שדה, וזה הוא, איש משחית, כי זה מונע ברכות מן העולם. אף כאן, מי שמונע…

אור יקר: ודא הוא רזא כלומר משם ראיה אל התפלה שעם היות שאינו נהנה מן העולם ממש להתחייב בדפירשנו סוף סוף היא שעה קבועה. להשפעת הברכות העליונות וחובה על האדם הנברא מאתו יתברך שימשיך הברכות אל חמדות, שכל עצמן התפשטותן והרחקן מאת מאצילן כדי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: