ההיכל השלישי
סוד ארבעת הפתחים לדין וחיים ומות וחברים הממתקים גזרות בתפלה
ההיכל השלישי עומד באור עליון יותר מכל הקודמים בו ארבעה פתחים לארבעת הצדדים
הַהֵיכָל הַשְּׁלִישִׁי, הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא הֵיכָל שֶׁעוֹמֵד בְּאוֹר עֶלְיוֹן יוֹתֵר עַל כָּל הַקּוֹדְמִים הַלָּלוּ. בַּהֵיכָל הַזֶּה קַיָּמִים אַרְבָּעָה פְתָחִים, אֶחָד לְצַד דָּרוֹם, וְאֶחָד לְצַד מִזְרָח, וְאֶחָד לְצַד צָפוֹן, וְאֶחָד לְצַד מַעֲרָב. בְּכָל פֶּתַח וּפֶתַח יֵשׁ מְמֻנֶּה אֶחָד, שֶׁעוֹמֵד מְמֻנֶּה עַל כָּל פֶּתַח וּפֶתַח.
בלשון הזוהר
היכל נוגה נצּ"ח הֵיכָלָא תְּלִיתָאָה. הֵיכָלָא דָּא, הֵיכָלָא דְּקַיְּימָא בִּנְהִירוּ עִלָּאָה, יַתִיר עַל כָּל אִלֵּין קַדְמָאֵי. בְּהֵיכָלָא דָּא קַיְימִין אַרְבַּע פִּתְחִין, חַד לִסְטַר דָּרוֹם, וְחַד לִסְטַר מִזְרָח, וְחַד לִסְטַר צָפוֹן, וְחַד לִסְטַר מַעֲרָב. בְּכָל פִּתְחָא וּפִתְחָא אִית מְמָנָא חֲדָא, דְּקַיְּימָא מְמָנָא עַל כָּל פִּתְחָא וּפִתְחָא.
הפתח הראשון - ממנה מלכיאל שולט על פתקי בית דינו של המלך ושני סופרים תחתיו
הַפֶּתַח הָרִאשׁוֹן, זֶה פֶּתַח שֶׁעוֹמֵד בּוֹ מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ מַלְכִּיאֵ"ל, וְהוּא שׁוֹלֵט עַל כָּל אוֹתָם פְּתָקִים שֶׁיּוֹצְאִים מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ לָדוּן אֶת הָעוֹלָם. (בְּאוֹתוֹ פֶּתֶק) מִשּׁוּם שֶׁזֶּה הוּא הַמְמֻנֶּה לְהַשְׁגִּיחַ בְּאוֹתָם הַפְּתָקִים, וּשְׁנֵי סוֹפְרִים תַּחַת יָדוֹ, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל.
בלשון הזוהר
פִּתְחָא קַדְמָאָה, דָּא פִּתְחָא דְּקַיְּימָא בֵּיהּ חַד מְמָנָא, מַלְכִּיאֵ"ל שְׁמֵיהּ. וְאִיהוּ שַׁלִּיטָא עַל כָּל אִינּוּן פִּתְקִין, דְּנַפְקֵי מִבֵּי דִּינָא דְּמַלְכָּא, לְאִתְדְּנָא עָלְמָא. (בההוא פתקא) בְּגִין דְּהַאי אִיהוּ מְמָנָא לְאַשְׁגָחָא בְּהוּ בְּאִינּוּן פִּתְקִין, וּתְרֵין סוֹפְרִין תְּחוֹת יְדֵיהּ, חַד מִימִינָא וְחַד מִשְּׂמָאלָא.
תקוני הפתקים ניתנים לו טרם שיצאו ויגיעו לממנה שבהיכל הראשון ולא ניתן להשיבם
לָזֶה נִתְּנוּ תִקּוּנֵי הַפְּתָקִים לְהַתְקִין טֶרֶם שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַשַּׁעַר הַזֶּה הַחוּצָה וְיִמָּסְרוּ לִידֵי אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁבַּהֵיכָל הָרִאשׁוֹן. שֶׁהֲרֵי מִזְּמַן שֶׁנִּמְסְרוּ בְּיַד אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁבַּהֵיכָל הָרִאשׁוֹן, הֲרֵי יָצְאוּ מִשָּׁם, וְאֵין רְשׁוּת לַהֲשִׁיבָם.
בלשון הזוהר
לְהַאי, אִתְיְיהִיבוּ תִּקּוּנֵי פִּתְקִין לְאַתְקְנָא, עַד לָא יִפְקוּן מֵהַאי תַּרְעָא לְבַר, וְיִתְמְסָרוּ בִּידָא דְּהַהוּא מְמָנָא, דִּי בְּהֵיכָלָא קַדְמָאָה. דְּהָא מִזִּמְנָא דְּאִתְמְסָרוּ בִּידָא דְּהַהוּא מְמָנָא דִּבְהֵיכָלָא קַדְמָאָה, הָא נַפְקֵי מִתַמָּן, וְלֵית רְשׁוּ לְאָתָבָא לוֹן.
מיד מזדמן ממנה סנגדיאל בסטרא אחרא בעל הדין הקשה הממנה על שער הגיהנם
שֶׁהֲרֵי מִיָּד מִזְדַּמֵּן מְמֻנֶּה שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא בַּעַל הַדִּין הַקָּשֶׁה הַתַּקִּיף, שֶׁלֹּא מְרַחֵם, וּשְׁמוֹ סַנְגָּדִיאֵ"ל (וסהדיאל), וְהוּא מְמֻנֶּה עַל שַׁעַר הַהֵיכָל הָרִאשׁוֹן (הָאַחֵר) שֶׁבַּסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא גֵּיהִנֹּם, וְכַמָּה הֵם שׁוֹמְרֵי הַחֻקִּים מְמֻנִּים לְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם וּמְזֻמָּנִים לַעֲשׂוֹת דִּין.
בלשון הזוהר
דְּהָא מִיַּד אִזְדָמַן מְמָנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא מְסַאֲבָא, מָארֵיהּ דְּדִינָא קַשְׁיָא תַּקִּיפָא, דְּלָא מְרַחֵם, וְסַנְגַדִיאֵ"ל (ס"א וסהדיאל) שְׁמֵיהּ, וְאִיהוּ מְמָנָא עַל תַּרְעָא דְּהֵיכָלָא קַדְמָאָה (ס"א גריס אחרא, ולא גריס קדמאה) דִּי בְּסִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִיהוּ גֵּיהִנָּם, וְכַמָּה אִינּוּן גַּרְדִּינִי נִימוּסִין מְמָנָן לְשַׁטְיָא בְּעָלְמָא, וּזְמִינִין לְמֶעְבַּד דִּינָא.
אותו ממנה מעין בפתקים ושני הסופרים שמשיאל וקמואל תחתיו לתקן הפתקים
וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹמֵד אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה לְעַיֵּן בַּפְּתָקִים, וְאוֹתָם שְׁנֵי הַסּוֹפְרִים שֶׁעוֹמְדִים תַּחַת הַמְמֻנֶּה הַזֶּה, שַׁמָּשִׁיאֵ"ל וְקָמוּאֵ"ל, אֵלּוּ הַסּוֹפְרִים לְתַקֵּן הַפְּתָקִים, וְאוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם שֶׁהוּא מַלְכִּיאֵ"ל. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָם הַהֵיכָלוֹת שֶׁבַּסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא נִפְקְדוּ מְמֻנִּים יְדוּעִים, בְּהֵפֶךְ מֵהַמְמֻנִּים הַלָּלוּ שֶׁבַּהֵיכָלוֹת הַלָּלוּ, וְכָל אוֹתָן רוּחוֹת וְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים שֶׁשָּׁם, כֻּלָּם לְהָרַע.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כַּךְ, קַיְּימָא הַהוּא מְמָנָא לְעַיְינָא בְּפִתְקִין, וְאִינּוּן תְּרֵין סוֹפְרִין דְּקַיְימֵי תְּחוֹת מְמָנָא דָּא, שַׁמָּשִׁיאֵ"ל וְקָמוּאֵ"ל, אִלֵּין סוֹפְרִין לְאַתְקְנָא פִּתְקִין, וְהַהוּא מְמָנָא עָלַיְיהוּ דְּאִיהוּ מַלְכִּיאֵ"ל. בְּגִין דִּבְאִינּוּן הֵיכָלִין דִּי בִּסְטַר אַחֲרָא מְסַאֲבָא, אִתְפְּקִידוּ מְמָנָן יְדִיעָאן, בְּהִפּוּכָא מֵאִלֵּין מְמָנָן דִּי בְּהֵיכָלִין אִלֵּין, וְכָל אִינּוּן רוּחִין וְכָל אִינּוּן מְמָנָן, דְּתַמָּן, כֻּלְּהוּ לְאַבְאָשָׁא.
כשנוטל פתק פותח פתח לבאר שחת ששם אלף ורבבות ממנים לטל הפתקים זהו פתח הדרום
בֹּא וּרְאֵה, הַסַּנְגָּדִיאֵ"ל (סעדיאל) הַזֶּה, כְּשֶׁנּוֹטֵל פֶּתֶק, מִצַּד שֶׁל אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁעוֹמֵד לַפֶּתַח הָרִאשׁוֹן, פּוֹתֵחַ פֶּתַח אֶחָד לְצַד הַחֲשֵׁכָה, שֶׁנִּקְרָא בְּאֵר שַׁחַת, וְשָׁם מְמֻנִּים אֶלֶף וּרְבָבוֹת מְזֻמָּנִים לִטֹּל אוֹתָם הַפְּתָקִים, וְהַמְמֻנֶּה הַזֶּה עֲלֵיהֶם. וְאָז יוֹצְאִים הַכָּרוֹזִים, וְכַמָּה שׁוֹטְרִים מְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם, וְאוֹתוֹ הַדִּין נִשְׁלָם. וְעַל כֵּן הַמְמֻנֶּה הַזֶּה עוֹמֵד לְעַיֵּן בַּפְּתָקִים וּלְהַתְקִין הַנְהָגוֹת הַפְּתָקִים טֶרֶם שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַפֶּתַח הַזֶּה, וְהַפֶּתַח הַזֶּה הוּא פֶּתַח הַדָּרוֹם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי סַנְגַדִיאֵ"ל (ס"א סהדיאל) כַּד נָטִיל פִּתְקָא, מִסִּטְרָא דְּהַהוּא מְמָנָא דְּקַיְּימָא לְפִתְחָא קַדְמָאָה, פָּתַח חַד פִּתְחָא, לְסִטְרָא דַּחֲשׁוֹכָא, דְּאִקְרֵי בְּאֵר שַׁחַת, וְתַמָּן מְמָנָן אֶלֶף וְרִבְבָן זְמִינִין לְנַטְלָא אִינּוּן פִּתְקִין, וְהַאי מְמָנָא עָלַיְיהוּ. וּכְדֵין כָרוֹזִין נָפְקִין, וְכַמָּה גַּרְדִּינֵי שַׁטְיָין בְּעָלְמָא, וְהַהוּא דִּינָא אִשְׁתְּלִים, וְעַל דָּא, מְמָנָא דָּא קַיְּימָא לְעַיְינָא בְּפִתְקִין, וּלְאַתְקְנָא נִימוּסֵי פִּתְקִין, עַד לָא נַפְקוּ מֵהַאי פִּתְחָא, וְהַאי פִּתְחָא אִיהוּ פִּתְחָא דְּדָרוֹם.
הפתח השני - פתח שחיים ומות תלויים בו חותמים חתימות הפתקים על ידי גזריאל
הַפֶּתַח הַשֵּׁנִי, זֶהוּ פֶּתַח שֶׁחַיִּים וּמָוֶת תְּלוּיִים בּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהַפֶּתַח הַזֶּה חוֹתְמִים חֲתִימוֹת שֶׁל כָּל הַפְּתָקִים. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַפְּתָקִים נִתְקְנוּ כָּרָאוּי, שַׁמָּשׁ אֶחָד מְזֻמָּן, שֶׁשְּׁמוֹ גַּזְרִיאֵ"ל, וְנוֹטֵל פְּתָקִים בַּפֶּתַח הַשֵּׁנִי הַזֶּה, וְשָׁם חוֹתְמִים אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
פִּתְחָא תִּנְיָינָא, דָּא פִּתְחָא דְּחַיִּין וּמוֹתִין תַּלְיָין בֵּיהּ, בְּגִין דְּהַאי פִּתְחָא, חַתְמִין חַתִימִין דְּכָל פִּתְקִין, דְּכֵיוָן דְּפִתְקִין אִתְּקָנוּ כְּדְקָא יֵאוֹת, חַד שַׁמָשָׁא זַמִּין, גַּזְרִיאֵ"ל שְׁמֵיהּ, וְנָטִיל פִּתְקִין בְּהַאי פִּתְחָא תִּנְיָינָא, וְתַמָּן חַתְמִין לְהוּ.
ממנה עזריאל ותחתיו שני שמשים סנוריא ועדיאל אחד לחיים ואחד למות
מְמֻנֶּה אֶחָד עוֹמֵד עַל אוֹתוֹ הַפֶּתַח, וּשְׁמוֹ עַזְרִיאֵ"ל, וְכָל פֶּתַח וּפֶתַח נִקְרָא עַל שֵׁם אוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁנִּפְקָד עָלָיו. תַּחַת שִׁלְטוֹנוֹ וְתַחַת יָדוֹ שֶׁל הַמְמֻנֶּה הַזֶּה שְׁנֵי שַׁמָּשִׁים, שֶׁשְּׁמָם (סטריה) סָנוּרִיָּ"א עָדִיאֵ"ל. אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל. אוֹתוֹ שֶׁמִּיָּמִין, בּוֹ תְּלוּיִים הַחַיִּים. וְאוֹתוֹ שֶׁל הַשְּׂמֹאל, בּוֹ תָּלוּי הַמָּוֶת. וּשְׁנֵי חוֹתָמוֹת בִּידֵיהֶם - חוֹתַם חַיִּים וְחוֹתַם מָוֶת. זֶה עוֹמֵד לְצַד זֶה, וְזֶה עוֹמֵד לְצַד זֶה. הַפֶּתַח הַזֶּה סָתוּם כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וּבִימֵי שַׁבָּת וּבִימֵי הַחֹדֶשׁ נִפְתָּח, לְהַרְאוֹת חַיִּים בְּאוֹתוֹ הַחוֹתָם שֶׁתְּלוּיִים בּוֹ חַיִּים, מִשּׁוּם שֶׁשַּׁבָּת וְחֹדֶשׁ מִתְקַיֵּם בָּהֶם חוֹתַם הַחַיִּים.
בלשון הזוהר
מְמָנָא חֲדָא קַיְּימָא עַל הַהוּא פִּתְחָא, וְעַזְרִיאֵ"ל שְׁמֵיהּ, וְכָל פִּתְחָא וּפִתְחָא אִתְקְרֵי עַל שְׁמָא דְּהַהוּא מְמָנָא דְּאִתְפַּקְּדָא עָלֵיהּ. הַאי מְמָנָא תְּחוֹת שׁוּלְטָנֵיהּ, וּתְחוֹת יְדֵיהּ, תְּרֵין שַׁמָּשִׁין דִּי שְׁמָהוֹן (ס"א סטרי"ה) סָנוּרִיָּ"א, עָדִיאֵ"ל. חַד מִימִינָא וְחַד מִשְּׂמָאלָא. הַהוּא מִימִינָא, בֵּיהּ תַּלְיָין חַיִּין. וְהַהוּא דִּשְׂמָאלָא, בֵּיהּ תַּלְיָא מוֹתָא. וּתְרֵין חוֹתָמִין בִּידַיְיהוּ, חוֹתָם חַיִּים וְחוֹתָם מָוֶת. דָּא קָאִים לְסִטְרָא דָּא, וְדָא קָאִים לְסִטְרָא דָּא. הַאי פִּתְחָא סָתִים כָּל יוֹמֵי שַׁתָּא, וּבְיוֹמָא דְּשַׁבְתָא, וּבְיוֹמֵי דְּחָדְשָׁא אִתְפְּתַח, לְאַחֲזָאָה חַיִּים בְּהַהוּא חוֹתָמָא, דְּתַלְיָין בֵּיהּ חַיִּים, בְּגִין דְּשַׁבָּת וְחֹדֶשׁ חוֹתָמָא דְּחַיִּים אִתְקְיָּים בְּהוּ.
ביום הכפורים סתום עד המנחה ואז נפתח וחותמים חיים ומות זהו פתח המזרח
וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וּמִשְׁתַּדְּלִים בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנָם, אוֹתוֹ הַפֶּתַח סָתוּם, עַד שְׁעַת הַמִּנְחָה. כֵּיוָן שֶׁעוֹבֶרֶת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הַזּוֹ, מִמְּקוֹם בֵּית הַדִּין שֶׁל הֵיכַל הַזְּכוּת יוֹצֵא אֲוִיר אֶחָד, וְהַפֶּתַח הַזֶּה נִפְתָּח, וְהַמְמֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד, וְאוֹתָם שְׁנֵי שַׁמָּשִׁים, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, וְחוֹתְמוֹת הַחַיִּים וְהַמָּוֶת בִּידֵיהֶם וְכָל פִּתְקֵי הָעוֹלָם לִפְנֵיהֶם, וְאָז חוֹתְמִים - הֵן לְחַיִּים הֵן לְמָוֶת. וְזֶהוּ פֶּתַח הַמִּזְרָח.
בלשון הזוהר
בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, דְּיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ קַיְימֵי בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין, וּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, סָתִים הַהוּא פִּתְחָא, עַד שַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה. כֵּיוָן דְּאַעְבַר הַאי צְלוֹתָא דְּמִנְחָה, מֵאֲתָר בֵּי דִּינָא דְּהֵיכָלָא דִּזְכוּתָא, חַד אֲוִירָא נָפְקָא, וּפִתְחָא דָּא אִתְפְּתַח, וְהַאי מְמָנָא דְּהֵיכָלָא דָּא קַיְּימָא, וְאִינּוּן תְּרֵין שַׁמָּשִׁין חַד מִימִינָא וְחַד מִשְּׂמָאלָא, וְחוֹתָמֵי דְּחַיִּים וּמוֹתָא בִּידַיְיהוּ, וְכָל פִּתְקִין דְּעָלְמָא קַמַּיְיהוּ, וּכְדֵין אַחְתִימוּ הֵן לַחַיִּים הֵן לַמָוֶת. וְדָא הוּא פִּתְחָא דְּמִזְרָח.
הפתח השלישי - עומד לדעת מי שיעבר עליו דין מחלה או כאב וסגור עד תפלה ותשובה
הַפֶּתַח הַשְּׁלִישִׁי, זֶהוּ פֶּתַח שֶׁעוֹמֵד בְּקִיּוּם לָדַעַת כָּל אוֹתָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם דִּין, בֵּין לְמַחֲלוֹת, בֵּין לְמַכְאוֹבִים, בֵּין לְעֹנִי. דִּין שֶׁלֹּא עוֹבֵר לְמָוֶת. כְּשֶׁשַּׁעַר הַפֶּתַח הַזֶּה סָגוּר, אָז הַדִּין נִרְשָׁם עַל הָאָדָם, שֶׁלֹּא מְשִׁיבִים אוֹתוֹ, רַק בְּכֹחַ שֶׁל תְּפִלָּה חֲזָקָה וּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּתוּב ׳יִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ׳ (איוב יב, יד). מְמֻנֶּה אֶחָד עוֹמֵד עַל הַפֶּתַח הַזֶּה, וּשְׁמוֹ קַפְצִיאֵ"ל, וְזֶה מְמֻנֶּה עַל הַפֶּתַח הַזֶּה כְּדֵי לִסְגֹּר אֶת הַפֶּתַח הַזֶּה עַל אוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁרָאוּי לְהֵעָנֵשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַבֵּל בִּתְפִלָּה עַד שֶׁיָּשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
פִּתְחָא תְּלִיתָאָה, דָּא פִּתְחָא דְּקַיְּימָא בְּקִיּוּמָא, לְמִנְדַּע כָּל אִינּוּן דִּי דִּינָא יַעְבַר עָלַיְיהוּ, בֵּין לְמַרְעִין, בֵּין לְמַכְאוֹבִין, בֵּין לְמִסְכְּנוּ. דִּינָא דְּלָא קַיְּימָא לְמוֹתָא. כַּד תַּרְעָא דְּפִתְחָא דָּא סָגִיר, כְּדֵין דִּינָא אִתְרְשִׁים עַל בַּר נָשׁ, דְּלָא תַּיְיבִין לֵיהּ, בַּר בְּחֵילָא דִּצְלוֹתָא תַּקִּיפָא, וְתִיוּבְתָא שְׁלִים. דִּכְתִיב ׳יִסְגּוֹר עַל אִישׁ וְלא יִפָּתֵחַ׳ (איוב יב, יד). חַד מְמָנָא קַיְּימָא עַל פִּתְחָא דָּא, וְקַפְצִיאֵ"ל שְׁמֵיהּ, וְהַאי מְמָנָא עַל פִּתְחָא דָּא, בְּגִין לְסַגְרָא הַאי פִּתְחָא, עַל הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּאִתְחָזֵי לְאִתְעַנְּשָׁא, בְּגִין דְּלָא יִתְקָבַּל בִּצְלוֹתָא, עַד דְּיֵתוּב לְקָמֵי מָארֵיהּ.
בדין תינוקות שלא חטאו ממנה עיריאל מכריז ומעורר רוח אסכרא מפגם הלבנה ההורגתם
וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנִּגְזָר דִּין בְּבָנָיו שֶׁלֹּא חָטְאוּ, בְּאוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת הַקְּטַנִּים, מְמֻנֶּה אֶחָד שַׁמָּשׁ תַּחַת יָדוֹ, שְׁמוֹ עִירִיאֵ"ל, וְיוֹצֵא וּמַכְרִיז לְצַד שְׂמֹאל, עַד שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת רוּחַ אַחַת שֶׁהִיא רוּחַ שֶׁל פְּגָם שֶׁנִּבְרָא בִּפְגַם הַלְּבָנָה וְנִקְרָא אַסְכָּרָ"א, וְזוֹהִי הָרוּחַ שֶׁעוֹמֶדֶת עַל דַּרְגָּה (פָּתַח) רְבִיעִית בַּהֵיכָל הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבְּצַד הַטֻּמְאָה, וְזֶה עוֹמֵד עַל הַהֶרֶג שֶׁלָּהֶם, וְנִרְאֶה לַתִּינוֹקוֹת כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁמְּגַדֶּלֶת יְלָדִים וְאוֹחֶזֶת אוֹתָם וְהוֹרֶגֶת אוֹתָם.
בלשון הזוהר
וּבְהַהוּא זִמְנָא דְּאִתְגְּזַר דִּינָא בִּבְנוֹי דְּלָא חָאבוּ, בְּאִינּוּן רַבְיָין זְעִירִין, חַד מְמָנָא שַׁמָשָׁא תְּחוֹת יְדֵיהּ, עִירִיאֵ"ל שְׁמֵיהּ, וְנָפַק וְכָרִיז לִסְטַר שְׂמָאלָא, עַד דְּאִתְעַר חַד רוּחָא, דְּאִיהוּ רוּחָא דִּפְגִּימוּ, אִתְבְּרֵי בִּפְגִּימוּ דְּסִיהֲרָא, וְאִקְרֵי אַסְכָּרָ"א, וְהַאי אִיהוּ רוּחָא דְּקַיְּימָא עַל דַּרְגָא (ס"א פתחא) רְבִיעָאָה, בְּהֵיכָלָא תְּלִיתָאָה, דִּי בִּסְטַר מְסַאֲבָא, וְדָא קַיְּימָא עַל קִטּוּלָא דִּלְהוֹן, וְיִתְחָזֵי לוֹן לְרַבְיי, כְּאִתְּתָא דִּרְבִיאַת לְרַבְיי, וַאֲחִידַת לוֹן, וְקַטְלַת לוֹן.
נשמת התינוק עולה לממנה ההיכל הרביעי המגדלה ומעלה להראות לפני המלך בשבתות
וְאָז אוֹתָהּ נְשָׁמָה עוֹלָה, וְאוֹחֵז אוֹתָהּ הַמְמֻנֶּה הַזֶּה, וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לַמְמֻנֶּה שֶׁעוֹמֵד עַל הַהֵיכָל הָרְבִיעִי, וְאוֹתוֹ מְמֻנֶּה מְגַדֵּל אוֹתָם וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם וּמַעֲלֶה אוֹתָם לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וּבְכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְנִרְאִים לְפָנָיו וּמִתְבָּרְכִים מִמֶּנּוּ. וּבְשָׁעָה שֶׁרֹגֶז שׁוֹלֵט, מִסְתַּכֵּל בָּהֶם הקב"ה וְחָס עַל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין הַהִיא נִשְׁמְתָא, סַלְּקָא, וְאָחִיד לָהּ הַאי מְמָנָא, וְסַלְּקָא לָהּ לַמְמָנָא דְּקַיְּימָא עַל הֵיכָלָא רְבִיעָאָה, וְהַהוּא מְמָנָא מְגַדְּלָא לוֹן, וְאִשְׁתַּעְשַׁע בְּהוּ, וְסָלִיק לוֹן לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מַלְכָּא קַדִישָׁא, בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וּבְכָל רֵישׁ יַרְחָא וְרֵישׁ יַרְחָא, וְאִתְחָזוּן קָמֵיהּ, וְאִתְבָּרְכוּן מִנֵּיהּ. וּבְשַׁעֲתָא דְּרוּגְזָא שַׁלְטָא, אִסְתָּכַּל בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְחָיִּיס עַל עָלְמָא.
כל התינוקות עד שלש עשרה נמסרים בידו ומשלש עשרה עד עשרים ביד אגיריסון היצר הרע
וְכָל אוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ שָׁנִים, עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, כֻּלָּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ שֶׁל זֶה. מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים עַד עֶשְׂרִים, כֻּלָּם נִמְסָרִים עַל יְדֵי רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת אָגִירִיסוֹ"ן, שֶׁיּוֹצֵאת מֵהַנָּחָשׁ (הֶעָקֹם) הֶעָמֹק הַזֶּה שֶׁגָּרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם, וְהוּא יֵצֶר הָרָע. מֵעֶשְׂרִים שָׁנִים וָמַעְלָה, נִדּוֹן הָעוֹלָם מִבֵּית דִּין, הַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא זְכוּת, הוּא בְּעַצְמוֹ בָּא, וּבַחֲטָאָיו נִדּוֹן, וְנִמְסָר בְּיַד הַנָּחָשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת.
בלשון הזוהר
וְכָל אִינּוּן רַבְיָין, דְּלָא אַשְׁלִימוּ שְׁנִין, עַד תְּלֵיסָר שְׁנִין וְיוֹמָא חַד, כֻּלְּהוּ אִתְמְסָרוּ בִּידָא דְּהַאי, מִתְּלֵיסַר שְׁנִין עַד עֶשְׂרִין, כֻּלְּהוּ אִתְמְסָרוּ עַל יְדָא דְּרוּחָא אַחֲרָא, דְּאִקְרֵי אָגִירְיסוֹ"ן, דְּנָפְקָא מֵהַאי נָחָשׁ (ס"א עקימא) עֲמִיקָא, דְּגָרִים מוֹתָא לְכָל עָלְמָא, וְאִיהוּ יֵצֶר הָרָע. מֵעֶשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵילָּא, אִתְדָּן בַּר נָשׁ מִבֵּי דִּינָא, אֲתָר דְּאִקְרֵי זְכוּתָא, אִיהוּ בְּגַרְמֵיהּ אָתָא, וּבְחוֹבוֹי אִתְדָּן, וְאִתְמְסָר בִּידָא דְּהַאי חִוְיָא דְּאִיהוּ מַלְאָךְ הַמָּוֶת.
מעשרים נדון מבית דין הזכות ונמסר ביד הנחש שהוא מלאך המות והנה טוב מאד
(מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה וּמַטָּה עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים), הָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁעוֹמֶדֶת בּוֹ כְּנָחָשׁ הוֹלֶכֶת אַחֲרָיו, זֶה אָגִירִיסוֹ"ן שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי לֹא נִשְׁמַר כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד קָטָן כָּרָאוּי, וְרָאָה בּוֹ סִימָן שֶׁיִּפָּגֵם אַחַר כָּךְ. וְזֶה נִלְקַח בְּלִי רְשׁוּת, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט׳ (משלי יג, כג) - וְסוֹד זֶה כָּתוּב, ׳וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד׳ - וְשָׁנִינוּ, ׳וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד׳ (בראשית א, לא) - זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁמַּקְדִּים אוֹתוֹ טֶרֶם שֶׁיִּפָּגֵם לְאַחַר מִכֵּן. וְהַמְמֻנֶּה הַזֶּה שֶׁעוֹמֵד עַל הַפֶּתַח הַזֶּה מַכְנִיס נִשְׁמָתוֹ וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְמַעְלָה. מִשְּׁלש עֶשְׂרֵה שָׁנִים וָמַטָּה נִדּוֹן עַל חֲטָאֵי אָבִיו, וְנִמְסָר בְּיַד הָאַסְכָּרָא הַזֶּה שֶׁאָמַרְנוּ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד, הֵיכָל זֶה כְּנֶגֶד הֵיכָל זֶה. זֶה בְּהֵפֶךְ מִזֶּה, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, וְהַפֶּתַח הַזֶּה הוּא לְצַד צָפוֹן.
בלשון הזוהר
(בגין דהא מעשרין שנין ולתתא, עד תליסר שנין), הַאי רוּחָא דְּקַיְּימָא בֵּיהּ כְּנָחָשׁ, אָזִיל אֲבַתְרֵיהּ, דָּא אָגִירִיסוֹ"ן דְּקָאָמַרָן. בְּגִין דְּלָא אִתְנְטִיר כַּד הֲוָה רַבְיָא דָּקִיק כְּדְקָא יֵאוֹת. וְחָמֵי בֵּיהּ סִימַן דְּיִתְפְּגִים לְבָתַר. וְהַאי אִתְנְטִיל בְּלָא רְשׁוּ, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט׳ (משלי יג, כג). וְרָזָא דָּא כְּתִיב ׳וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד׳ (בראשית א, לא), וְתָנֵינָן, ׳וְהִנִּה טוֹב מְאֹד׳, דָּא מַלְאָךְ הַמָּוֶת, דְּאַקְדִים לֵיהּ עַד לָא יִתְפְּגִים לְבָתַר. וְהַאי מְמָנָא דְּקָאִים עַל הַאי פִּתְחָא, אָעִיל נִשְׁמָתֵיהּ וְסַלְּקָא לָהּ לְעֵילָּא. מִתְּלֵיסַר שְׁנִין וּלְתַתָּא, אִתְדָּן עַל חוֹבוֹי דְּאָבוֹי, וְאִתְמְסָר בִּידָא דְּהַאי אַסְכָּרָא דְּקָאָמַרָן. וְכָל חַד וְחַד, הֵיכָלָא דָּא לָקֳבֵל הֵיכָלָא דָּא. דָּא בְּהִפּוּכָא מִן דָּא, כִּדְקַאמְרָן, וְהַאי פִּתְחָא אִיהוּ לִסְטַר צָפוֹן.
הפתח הרביעי - פתח הרפואה ממנה פדיאל עומד על רפואות העולם ומכניס תפלות החולים
הַפֶּתַח הָרְבִיעִי, הַפֶּתַח הַזֶּה עוֹמֵד לִרְפוּאָה, וְנִקְרָא פֶּתַח הָרְפוּאָה. בַּפֶּתַח הַזֶּה עוֹמֵד מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ פְּדִיאֵ"ל, וְזֶה עוֹמֵד עַל כָּל אוֹתָן הָרְפוּאוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, וּלְהַכְנִיס תְּפִלּוֹת שֶׁל כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי מַכְאוֹבִים וּמַחֲלוֹת וָצַעַר. וְזֶהוּ עוֹלֶה עִם כָּל (לְכָל) אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת, וּמַכְנִיס אוֹתָן לִפְנֵי הקב"ה.
בלשון הזוהר
פִּתְחָא רְבִיעָאָה, פִּתְחָא דָּא קַיְּימָא לְאַסְוָותָא, וְאִקְרֵי פִּתְחָא דְּאַסְוָותָא, בְּהַאי פִּתְחָא קַיְּימָא חַד מְמָנָא, פְּדָיאֵ"ל שְׁמֵיהּ. וְהַאי קַיְּימָא עַל כָּל אִינּוּן אַסְוָותִין דְּעָלְמָא, וּלְאַעֲלָא צְלוֹתִין דְּכָל אִינּוּן מָארֵי דְּמַכְאוֹבִין וּמַרְעִין וְצַעְרִין, וְהַאי אִיהוּ סָלִיק בְּכָל (נ"א לכל) אִינּוּן צְלוֹתִין, וְאָעִיל לוֹן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
מלאך מליץ אחד מני אלף - עולה עם התפלה ומזכיר זכות האדם פדיאל זהו פתח מערב
וְזְהִוּ ׳מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף׳ (איוב לג, כג) - מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם הָאֶלֶף עוֹמְדִים בְּאוֹתוֹ הַפֶּתַח, וְזֶה אֶחָד מֵהֶם. וְכָתוּב ׳וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׳ (איוב לג, כד) - מִשּׁוּם שֶׁעוֹלֶה (לָזוֹ) עִם הַתְּפִלָּה הַזּוֹ וְעוֹמֵד מֵלִיץ טוֹב עַל הָאָדָם, וּמַזְכִּיר זְכוּתוֹ שֶׁעָשָׂה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ שֶׁעוֹמֵד תָּמִיד לְטוֹב, וְעַל כֵּן, כָּל רְפוּאָה עוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח שֶׁפָּדִיאֵ"ל מְמֻנֶּה בּוֹ. הַפֶּתַח הַזֶּה הוּא לְצַד מַעֲרָב. וּמִשּׁוּם זֶה אַרְבַּעַת הַפְּתָחִים הַלָּלוּ עוֹמְדִים בַּהֵיכָל הַזֶּה.
בלשון הזוהר
וְהַאי אִיהוּ ׳מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף׳ (איוב לג, כג), בְּגִין דְּאִינּוּן אֶלֶף קַיְימִין בְּהַהוּא פִּתְחָא, וְהַאי חַד מִנַּיְיהוּ, וּכְתִיב ׳וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׳. בְּגִין דְּסָלִיק בְּהַאי (נ"א להאי) צְלוֹתָא, וְקַיְּימָא מֵלִיץ טוֹב עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וְאַדְכַּר זְכוּתֵיהּ דְּעָבַד קָמֵי מַלְכָּא קַדִישָׁא, בְּגִין דְּהַאי אִיהוּ דְּקַיְּימָא תָּדִיר לְטָב, וְעַל דָּא, כָּל אַסְוָותָא קַיְּימָא בְּהַאי פִּתְחָא דִּי פְּדָיאֵ"ל מְמָנָא בֵּיהּ. פִּתְחָא דָּא אִיהוּ לִסְטַר מַעֲרָב. וּבְגִין דָּא, אִלֵּין אַרְבַּע פִּתְחִין קַיְימִין בְּהֵיכָלָא דָּא.
בהיכל רוח נגה שולטת בכל זיו ותשוקה מעטרת נשמות בני העולם הבא
בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֶדֶת רוּחַ אַחַת שֶׁנִּקְרֵאת נֹגַהּ. זוֹהִי רוּחַ הַשּׁוֹלֶטֶת בַּהֵיכָל הַזֶּה. כָּל זִיו וְכָל תְּשׁוּקָה עוֹמְדִים בּוֹ. הָרוּחַ הַזּוֹ עוֹמֶדֶת לְכָל אוֹתָם שֶׁיֵּשׁ לָּהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא. זֶה מְעַטֵּר אֶת אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת בְּזִיו שֶׁל כָּבוֹד, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְכָל אוֹתָן רוּחוֹת שֶׁבַּהֵיכָלוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁזֶּהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא, וְיַעֲבֹר בְּכֻלָּם, וְאֵין מִי שֶׁמּוֹחֶה בְיָדוֹ.
בלשון הזוהר
בְּהֵיכָלָא דָּא קַיְּימָא רוּחָא חֲדָא דְּאִקְרֵי נֹגַהּ, הַאי אִיהוּ רוּחָא שַׁלִּיטָא בְּהַאי הֵיכָלָא, כָּל זִיוָא וְכָל תִּיאוּבְתָא קַיְּימָאן בֵּיהּ. הַאי רוּחָא אִיהוּ קַיְּימָא לְכָל אִינּוּן דְּאִית לוֹן חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דָּא אַעְטָּר לְאִינּוּן נִשְׁמָתִין בְּזִיוָא דִּיְקָרָא, בְּגִין לְמִנְדַע כָּל אִינּוּן רוּחִין דִּי בְּהֵיכָלִין אַחֲרָנִין, דְּדָא אִיהוּ בַּר עָלְמָא דְּאָתֵי, וְיַּעְבַר בְּכֻלְּהוּ, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ.
הרוח זהריאל משמן משחת קדש שופע מהעולם הבא נר לדלק מלמטה למעלה
הָרוּחַ הַזּוֹ הִיא רוּחַ טְהוֹרָה בְּרוּרָה מֵהַתַּחְתּוֹנִים הַלָּלוּ, וּשְׁמָהּ זָהֲרִיאֵ"ל, מֵאוֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ שֶׁשּׁוֹפֵעַ מִן הָעוֹלָם הַבָּא שׁוֹפֵעַ בּוֹ, וּמֵאוֹתוֹ שֶׁמֶן נִבְרָא (גדל) וְצוֹמֵחַ. וְזֶהוּ נֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי׳ (תהלים קלב, יז) - מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ הַסִּדּוּר לְהַדְלִיק הַנֵּרוֹת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, כְּשֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו אוֹר שֶׁשּׁוֹפֵעַ מִלְמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מְסֻדָּר כְּשֶׁנִּכְלְלוּ בוֹ כָּל אוֹתָם הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁלְּמַטָּה.
בלשון הזוהר
הַאי רוּחָא, אִיהוּ רוּחָא דַּכְיָא, בָּרִיר מֵאִלֵּין תַּתָאִין, זָהֲרִיאֵ"ל שְׁמֵיהּ, מֵהַהוּא מִשְׁחָא דִּרְבוּת קוּדְשָׁא דְּנָגִיד מֵעָלְמָא דְּאָתֵי, נָגִיד בֵּיהּ, וּמֵהַהוּא מִשְׁחָא אִתְבָּרֵי (נ"א אתרבי) וְאַצְמַח. וְהַאי אִיהוּ נֵר, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר ׳עָרַכְתִּי נִר לִמְשִׁיחִי׳ (תהילים קלב, יז). בְּגִין דְּהַאי אִיהוּ סִדּוּרָא לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין מִתַתָּא לְעֵילָּא, כַּד שָׁרָא עָלֵיהּ נְהִירוּ דְּנָגִיד מִלְּעֵילָּא, בְּגִין דְּהַאי אִתְסָדָר, כַּד אִתְכְּלִילוּ בֵּיהּ כָּל אִינּוּן תַּתָּאִין לְתַתָּא.
מהרוח יוצא אור אהדיאל למשך נשמות עולות שיש להן חלק לעולם הבא
וּכְשֶׁמִּסְתַּדֶּרֶת הָרוּחַ הַזּוֹ בְּכָל אוֹתָם הַתַּחְתּוֹנִים וּמְאִירָה, אָז מוֹצִיאָה מִמֶּנָּה אוֹר אֶחָד, שֶׁשְּׁמוֹ אַקַרִיאֵ"ל (אהדיא"ל), וְזֶה כָּלוּל בָּרוּחַ הַזּוֹ. זֶה עוֹמֵד תַּחַת הָרוּחַ (הַזּוֹ) לִמְשֹׁךְ (למשח) אֶת כָּל אוֹתָן נְשָׁמוֹת שֶׁעוֹלוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וּרְאוּיוֹת לַעֲלוֹת לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וְכַד אִתְסָדָר הַאי רוּחָא בְּכָל אִינּוּן תַּתָּאִין, וְנָהִיר, כְּדֵין אַפִיק מִנֵּיהּ נְהוֹרָא חַד, דִּי שְׁמֵיהּ אַקֲרִיאֵ"ל (ס"א אהדיא"ל) וְהַאי כָּלִיל בְּרוּחָא דָּא, הַאי קַיְּימָא תְּחוֹת (ס"א האי) רוּחָא, לְאֲמְשְׁכָא (ס"א לאמשחא) לְכָל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּסַלְּקִין, דְּאִית לוֹן חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאִתְחָזוּן לְסַלְּקָא לְעֵילָּא.
נשמה עולה רשומה בעשרים ושתים אותיות התורה ואהדיאל מושחה ועולה לקרבן בנהר דינור
מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁנְּשָׁמָה עוֹלָה וְנִכְנֶסֶת לְאוֹתָם הַהֵיכָלוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, רְשׁוּמָה הִיא בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁרְשׁוּמוֹת בַּנְּשָׁמָה הַזּוֹ. וּכְשֶׁנְּשָׁמָה זוֹכָה וְעוֹמֶדֶת לִפְנֵי אוֹתָהּ הָרוּחַ, הַמְמֻנֶּה הַזֶּה אַהֲדִיאֵ"ל מוֹשֵׁחַ אוֹתָם, וְעוֹלִים וְנִכְנָסִים לְאוֹתוֹ נְהַר דִּינוּר, וְעוֹלִים וְנִקְרָבִים לְקָ רְבָּן.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְּכַד נִשְׁמְתָא סַלְּקָא, וְעָאלַת בְּאִינּוּן הֵיכָלִין תַּתָּאִין, רְשִׁימָא אִיהִי בְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא, דִּרְשִׁימִין בְּהַאי נִשְׁמְתָא. וְכַד נִשְׁמְתָא זַכָאת וְקָמַת קַמֵּיהּ דְּהַהוּא רוּחָא, דָּא מְמָנָא אַהֲדִיאֵ"ל מָשַׁח לוֹן. וְסַלְקִין וְעָאלִין בְּהַהוּא נְהַר דִּינוּר וְסַלְּקִין וְאִתְקְרִיבוּ לְקָרְבָּנָא.
האור כלול בשלשה אורות כנגד עשרים ושתים אותיות וכלם נכללים ברוח נגה
הָאוֹר הַזֶּה כָּלוּל בִּשְׁלֹשָׁה אוֹרוֹת, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחָה נִכְלָל בִּשְׁלֹשָׁה גְוָנִים. וּכְשֶׁנּוֹצֵץ הָאוֹר הַזֶּה, נוֹצְצִים מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם (אוֹתִיּוֹת) אוֹרוֹת כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁרְשׁוּמִים בַּנְּשָׁמָה הַזּוֹ. וְעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם הָאוֹרוֹת הַלָּלוּ, כֻּלָּם מְמֻנִּים שַׁמָּשִׁים שֶׁעוֹמְדִים עִמּוֹ, וְכֻלָּם נִקְרָאִים עַל שֵׁם הָאוֹר הַזֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם, וְכֻלָּם נִכְלְלוּ בוֹ. הָאוֹר הַזֶּה עִם כָּל אוֹתָם הָאוֹרוֹת נִכְלָל בָּרוּחַ הַזּוֹ, וְהָרוּחַ הַזּוֹ כְּלוּלָה בּוֹ, וּמִסְתַּכֵּל לְהִתְיַשֵּׁב בְּתוֹךְ הַהֵיכָל הָרְבִיעִי.
בלשון הזוהר
הַאי נְהוֹרָא כָּלִיל בִּתְלַת נְהוֹרִין, בְּגִין דְּהַהוּא רְבוּת מִשְׁחָא, אִתְכְּלִיל בִּתְלַת גְּוָונִין. וְכַד נָצִיץ הַאי נְהוֹרָא, נָצִיץ מִנֵּיהּ עֶשְׂרִין וּתְרִין (אתוון) נְהוֹרִין, לָקֳבֵל כ"ב אַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא, דִּרְשִׁימִין בְּהַאי נִשְׁמְתָא. וְאִלֵּין עֶשְׂרִין וּתְרֵין נְהוֹרִין, כֻּלְּהוּ מְמָנָן שַׁמָּשִׁין דְּקַיְימֵי עִמֵּיהּ, וְכֻלְּהוּ אִתְקְרוּן עַל שְׁמָא דְּהַאי נְהוֹרָא דְּעָלַיְיהוּ, וְכֻלְּהוּ אִתְכְּלִילוּ בֵּיהּ. הַאי נְהוֹרָא בְּכָל אִינּוּן נְהוֹרִין, אִתְכְּלִיל בְּהַאי רוּחָא, וְהַאי רוּחָא כָּלִיל בֵּיהּ, וְאִסְתָּכֵי לְאִתְיַשְּׁבָא גּוֹ הֵיכָלָא רְבִיעָאָה.
כשהרוח נכללת יוצאת חיה קדושה כלולה באריה ונשר דיוקן אחד נקרא אהיאל
כְּשֶׁהָרוּחַ הַזּוֹ נִכְלֶלֶת מֵהָאוֹר הַזֶּה וּמִכָּל הָאוֹרוֹת, כְּשֶׁדּוֹחִים (דוחקים) לְהִתְנוֹצֵץ, יוֹצֵאת מֵהֶם חַיָּה אַחַת קְדוֹשָׁה כְּלוּלָה בִּשְׁנֵי גְוָנִים, אַרְיֵה וְנֶשֶׁר, וְהִיא דְּיוֹקָן אֶחָד, וְזֶה נִקְרָא אֲהִיאֵ"ל (אתיאל). וְהַחַיָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, יוֹצְאִים מֵהַהִתְנוֹצְצוּת שֶׁלָּהּ, כְּשֶׁמַּגִּיעַ בָּהּ הָאוֹר שֶׁל הָרוּחַ הָעֶלְיוֹנָה, אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים כְּלוּלִים בְּכָל הַגְּוָנִים, וְהֵם: הַדְרִיאֵ"ל, יְהַדְרִיאֵ"ל, אַהֲדוֹרִיָּ"א, אָסִימוֹ"ן (אטימו"ן). כָּל אֵלֶּה בִּשְׁמֹנֶה כְנָפַיִם, וְאֵלֶּה הֵם מְמֻנִּים עַל כָּל חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם, עוֹרְכֵי הַקְּרָבוֹת. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא תִמְצָא מִלְחָמָה אַחַת בָּעוֹלָם אוֹ עֲקִירַת מַלְכוּת מִמְּקוֹמָהּ, עַד שֶׁצְּבָא הַשָּׁמַיִם וְהַכּוֹכָבִים שֶׁל שְׁאָר הָרְקִיעִים, כֻּלָּם מַרְאִים קְרָבוֹת וְסִכְסוּכִים אֵלֶּה עִם אֵלֶּה. וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים הַלָּלוּ עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
רוּחָא דָּא, כַּד אִתְכְּלִיל מִנְּהוֹרָא דָּא, וּמִכֻלְּהוּ נְהוֹרִין, כַּד דָּחֲיָּין (נ"א דחקין) לְאִתְנַצְּצָא נָפְקָא מִנַּיְיהוּ חַד חֵיוָתָא קַדִישָׁא, כְּלִילָא בִּתְרֵי גְּוָונֵי, אַרְיָא וְנִשְׁרָא, וְאִיהִי חַד דִּיּוּקְנָא, וְהַאי אִקְרֵי אֲהִיאֵ"ל. (ס"א אתיא"ל) וְהַאי חֵיוָתָא קַדִישָׁא, נַפְקֵי מִנְּצִיצוּ דִּילָהּ, כַּד מָטֵי נְהִירוּ דְּהַאי רוּחָא עִלָּאָה בָּהּ, אַרְבַּע אוֹפַנִּים, כְּלִילָן בְּכָל גְּוָונִין, וְאִינּוּן הַדְרִיאֵ"ל, יְהֲדְרִיאֵ"ל, אַהֲדוֹרִיָ"א, אָסִימוֹ"ן (נ"א אטימו"ן). כָּל אִלֵּין בִּתְמַנְיָא גַּדְפִּין, וְאִלֵּין אִינּוּן מְמָנָן, עַל כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא, מַגִּיחֵי קְרָבָא. בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח קְרָבָא בְּעָלְמָא, אוֹ עֲקִירוּ דְּמַלְכוּתָא מֵאַתְרַיְיהוּ, עַד דְּחֵילֵי שְׁמַיָא, וְכֹכָבַיָּא דִּשְׁאַר רְקִיעִין, כֻּלְּהוּ אַחְזִיוּ קְרָבִין וְסִכְסוּכִין אִלֵּין בְּאִלֵּין. וְאִלֵּין אַרְבַּע אוֹפַנִּים, קַיְימֵי עָלַיְיהוּ לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא.
כשנוסעים למלחמה מסוד היכל הזכות מזעתם יוצאים צבאות אין להם חשבון
אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה, כְּשֶׁנּוֹסְעִים לַעֲרֹךְ מִלְחָמוֹת, מִסּוֹד הַהֵיכָל שֶׁלְּמַעְלָה נוֹסְעִים, שֶׁהוּא בֵּית הַדִּין, וְנִקְרָא זְכוּת. מֵהַזֵּעָה שֶׁלָּהֶם הוֹצִיאוּ כַּמָּה צְבָאוֹת וּמַחֲנוֹת שֶׁאֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן, וְכֻלָּם עוֹמְדִים תַּחַת הָאוֹפַנִּים הַלָּלוּ.
בלשון הזוהר
אִלֵּין אַרְבַּע, כַּד נַטְלִין לְאַגָּחָא קְרָבִין, מֵרָזָא דְּהֵיכָלָא דִּלְעֵילָּא נַטְלִין, דְּאִיהוּ בֵּי דִּינָא, וְאִקְרֵי זְכוּתָא. מִזִּיעָא דִּלְהוֹן אַפִּיקוּ כַּמָה חֵילִין וּמַשִּׁרְיָין דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא. וְכֻלְּהוּ קַיְימֵי תְּחוֹת אִלֵּין אוֹפַנִּים.
מהם עומדים בשירה ומהם שלוחים להגן על העוסקים בתורה כנגד שלוחי הטמאה
מֵהֶם עוֹמְדִים עַל שִׁירָה, וּמֵהֶם שְׁלוּחִים עַל הָעוֹלָם, כְּנֶגֶד אוֹתָם הַשְּׁלוּחִים שֶׁלְּצַד הַטֻּמְאָה שֶׁיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ הַהֵיכָל הַשְּׁלִישִׁי שֶׁלָּהּ, וְהֵם מְקַטְרְגִים עַל הָעוֹלָם לְהָרַע. וְאֵלּוּ נִמְצָאִים כְּנֶגְדָּם שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עַל אוֹתָם שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ וְגוֹ '׳ (תהלים צא, יא). וְכָתוּב עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךְ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן וְגוֹ'. זֶה ׳אֶבֶן נֶגֶף צוּר מִכְשׁוֹל׳ (ישעיה ח). וְזֶה נִקְרָא אֶבֶן נֶגֶף צוּר מִכְשׁוֹל. וְזֶה נִקְרָא ׳אֶבֶן בּחַן פִּנַּת יִקְרַת׳ (שם כח) - ׳צוּר יִשְׂרָאֵל׳. וְהַכֹּל עוֹמֵד זֶה כְּנֶגֶד זֶה.
בלשון הזוהר
מִנְּהוֹן קַיְימֵי עַל שִׁירָתָא, וּמִנְּהוֹן שְׁלִיחָן עַל עָלְמָא. לָקֳבֵל אִינּוּן שְׁלִיחָן דְּלִסְטַר מְסַאֲבָא, דְּנַפְקֵי מִגּוֹ הַהוּא הֵיכָלָא תְּלִיתָאָה דִּילָהּ, וְאִינּוּן מְקַטְרְגֵי עָלְמָא לְאַבְאָשָׁא. וְאִלֵּין אִשְׁתְּכָחוּ לָקֳבְלַיְיהוּ, דְּלָא יִשְׁלְטוּן לְגַבֵּי אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ וְגוֹ'׳ (תהילים צא, יב). וּכְתִיב ׳עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגוֹף בָּאֶבֶן וְגוֹ'׳. דָּא ׳אֶבֶן נֶגֶף צוּר מִכְשׁוֹל׳ (ישעיהו ח, יד). הַאי אִקְרֵי אֶבֶן נֶגֶף צוּר מִכְשׁוֹל. וְהַאי אִקְרֵי ׳אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת׳ (ישעיהו כח, טז), ׳צוּר יִשְׂרָאֵל׳. וְכֹלָּא קַיְּימָא דָּא לָקֳבֵל דָּא.
מהיכל הטמאה יוצאות רוחות אף וחמה שמסטות בני אדם ומהן פחד משה בירידתו מההר
כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה.מִסּוֹד הַהֵיכָל הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּסִּטְרָא אַחֲרָא יוֹצְאִים שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת אַ"ף וְחֵמָ"ה, וּמִשְּׁתֵי אֵלֶּה יוֹצְאִים כָּל אוֹתָם שְׁלוּחִים שֶׁהוֹלְכִים לְהַסְטוֹת בְּנֵי אָדָם מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְאֵלּוּ אוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים וּמַקְדִּימִים עַל אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ לְדֶרֶךְ מִצְוָה, להפריע לו, וְעַל זֶה אֵלּוּ הָאוֹפַנִּיםהמבוארים לפני כן עוֹמְדִים כְּנֶגְדָּם, כְּדֵי לְהָגֵן עַל הָאָדָם שֶׁלֹּא יִנָּזְקוּ. מִשְּׁתֵי הָרוּחוֹת הַלָּלוּ פָּחַד מֹשֶׁהשלא ינזק מהן כְּשֶׁהָיָה יוֹרֵד מִן הָהָר, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה׳ (דברים ט, יט).
בלשון הזוהר
מֵרָזָא דְּהֵיכָלָא תְּלִיתָאָה דִּי בְּסִטְרָא אַחֲרָא, נַפְקֵי תְּרֵין רוּחִין, דְּאִקְרוּן אַ"ף וְחֵמָ"ה, וּמִתְּרֵין אִלֵּין, נָפְקִין כָּל אִינּוּן שְׁלִיחָן דְּאָזְלִין לְאַסְטָאָה בְּנִי נָשָׁא מֵאָרְחָא דִּקְשׁוֹט, וְאִלֵּין אִינּוּן דְּקַיְּימָאן, וְאַקְדִּימוּ עַל בַּר נָשׁ, דְּקָא אָזִיל לְאוֹרְחָא דְּמִצְוָה. וְעַל דָּא אִלֵּין אוֹפַנִּים קַיְימָן לָקֳבְלַיְיהוּ, בְּגִין לְאַגָּנָא עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ דְּלָא יִתְנָזְקוּן. מֵאִלֵּין תְּרֵין רוּחִין דָּחִיל מֹשֶׁה, כַּד הֲוָה נָחִית מִן טוּרָא, דִּכְתִּיב, ׳כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה׳ (דברים ט, יט).
באמצע ההיכל מקום עם ארבעה פתחים ועשרה ממנים לכל פתח כלולים באור אהדיאל
בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל הַזֶּה יֵשׁ מָקוֹם אַחֵר שֶׁעוֹמֵד לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בְּאַרְבָּעָה פְתָחִים לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, עֲשָׂרָה מְמֻנִּים לְכָל פֶּתַח וּפֶתַח, וּמְמֻנֶּה אֶחָד עֲלֵיהֶם. וְזֶה כָּלוּל בְּאוֹר שֶׁנִּקְרָא אַהֲדִיאֵ"ל, וְזֶהוּ אוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפַן, מְשֻׁלָּבִים זֶה בָּזֶה.
בלשון הזוהר
בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהֵיכָלָא דָּא, אִית אַתְרָא אַחֲרָא, דְּקַיְּימָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, בְּאַרְבַּע פִּתְחִין, לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, עֶשֶׂר מְמָנָן לְכָל פִּתְחָא וּפִתְחָא, וְחַד מְמָנָא עָלַיְיהוּ. וְהַאי כָּלִיל בִּנְהוֹרָא דְּאִקְרֵי אַהֲדִיאֵ"ל, וְהַאי אִיהוּ אוֹפָן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן, מְשֻׁלָּבָן דָּא בְּדָא.
ארבעים אלו נוטלים דין מבית הזכות להלקות נשמה חוטאת ועומדת נזופה בחוץ
אֵלּוּ הָאַרְבָּעִים נוֹטְלִים דִּין מִבֵּית הַזְּכוּת לְהַלְקוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ שֶׁחָטְאָה (וּצְרִיכָה) לְקַבֵּל מַלְקוּת, וְאֵלּוּ עוֹמְדִים בְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ לְאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת, וְטָסִים מִחוּץ לַהֵיכָל הַזֶּה, וּמַלְקִים אֶת הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ, וְעוֹמֶדֶת נְזוּפָה בַּחוּץ כָּל אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלֶיהָ, וְלֹא נִכְנֶסֶת לַפַּרְגּוֹד.
בלשון הזוהר
אִלֵּין אַרְבְּעִין, נַטְלֵי דִּינָא מִבֵּי זְכוּתָא, לְאַלְקָאָה לְהַאי נִשְׁמְתָא דְּחָבָאת (ס"א ובעאת) לְאַלְקָאָה. וְאִלֵּין קַיְימֵי בְּשַׁלְהוֹבֵי נוּרָא לְגַבֵּי אִינּוּן נִשְׁמָתִין, וְטָאסִין לְבַר מֵהֵיכָלָא דָּא, וְאַלְקָאן לְנִשְׁמְתָא דָּא, וְקַיְּימָא נְזִיפָא לְבַר, כָּל אִינּוּן יוֹמִין דְּאִתְגְּזָרַת עָלָהּ, וְלָא עָאלַת לְפַרְגּוֹדָא.
הארבעים נוזפים ומנדים את המוציא דבר לא צריך ואחריו דבר תורה מפיו מטנף
וְהָאַרְבָּעִים הַלָּלוּ הֵם שֶׁעוֹמְדִים וְנוֹזְפִים וּמְנַדִּים אֶת כָּל אֵלּוּ שֶׁהוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם דָּבָר שֶׁלֹּא צָרִיךְ, וְאַחַר זֶה הוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם דָּבָר קָדוֹשׁ, דְּבַר תּוֹרָה, וּמְטַנְּפִים אֶת פִּיהֶם בָּהּ. וְאֵלּוּ עוֹמְדִים וּמְנַדִּים אוֹתָם, וְעוֹמְדִים בַּנִּדּוּי הַזֶּה אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁלֹּא נִשְׁמַעַת תְּפִלָּתָם.
בלשון הזוהר
וְאִלֵּין אַרְבָּעִים, אִינּוּן דְּקַיְימִין וַאֲנְזִיפוּ וּמְנַדִּין, לְכָל אִינּוּן דְּאַפִּיקוּ מִפּוּמַיְיהוּ מִלָּה דְּלָא אִצְטְרִיכָא, וּבָתַר דָּא אַפִּיקוּ מִפּוּמַיְיהוּ מִלָּה קַדִּישָׁא, מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא, וּמְטָנְפֵי פּוּמַיְיהוּ בָּהּ. וְאִלֵּין קַיְימֵי, וּמְנַדִּין לוֹן, וְקַיְימֵי בְּהַאי נִדּוּיָיא אַרְבְּעִין יוֹמִין, דְּלָא אִשְׁתְּמַע צְלוֹתְהוֹן.
עשרה כרוזים מכריזים בכל יום על הנזוף בכל הרקיעים והמחנות עד שישוב
וְכֵן אֶת כָּל אֵלּוּ שֶׁחָטְאוּ אוֹתָם חֲטָאִים שֶׁצְּרִיכִים אֶת הַנְּזִיפָה, עֲשָׂרָה כָּרוֹזִים יוֹצְאִים בְּכָל יוֹם וּמַכְרִיזִים בְּכָל אוֹתָם הָרְקִיעִים וּבְכָל אוֹתָם חֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹת: הִזָּהֲרוּ בִּפְלוֹנִי שֶׁהוּא נָזוּף! הוּא נָזוּף עַל חֵטְא פְּלוֹנִי שֶׁעָשָׂה, עַד שֶׁשָּׁב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ.
בלשון הזוהר
וְכֵן לְכָל אִינּוּן דְּחָאבוּ אִינּוּן חוֹבִין, דְּבַעְיָין לְנַזְפָא, עֲשָׂרָה כָּרוֹזִין נַפְקֵי בְּכָל יוֹמָא, וּמַכְרְזֵי בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין, וּבְכָל אִינּוּן חֵילִין וּמַשִּׁרְיָין, אִזְדְּהָרוּ בִּפְלַנְיָא דְּאִיהוּ נְזִיפָא. נְזִיפָא אִיהוּ עַל חוֹבָא פְּלוֹנִי דְּעֲבַד, עַד דְּתָב קַמֵּי מָארִיהּ, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן.
כששב מתירים אותו הארבעים ומכריזים שהנזיפה הותרה והתפלה נכנסת
כְּשֶׁשָּׁב מֵאוֹתוֹ הַחֵטְא, מִתְכַּנְסִים כָּל הָאַרְבָּעִים הַלָּלוּ וּמַתִּירִים אוֹתוֹ, וְאָז מַכְרִיזִים עָלָיו: מִפְּלוֹנִי הֻתְּרָה הַנְּזִיפָה! מִכָּאן וָהָלְאָה הַתְּפִלָּה נִכְנֶסֶת. וְטֶרֶם שֶׁשָּׁב, הוּא נָזוּף לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וּשְׁמִירַת רִבּוֹנוֹ מוּסֶרֶת מִמֶּנּוּ. וַאֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה נִשְׁמָתוֹ נְזוּפָה, שֶׁסּוֹתְמִים לָהּ אֶת כָּל שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם וְלֹא עוֹלָה, וְדוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה.
בלשון הזוהר
כַּד תָּב מֵהַהוּא חוֹבָא, מִתְכַּנְּפֵי אִלֵּין אַרְבְּעִין, וְשָׁרָאן לֵיהּ. וּכְדֵין אַכְרִיזוּ עָלֵיהּ, פְּלַנְיָא שָׁרָא נְזִיפָא. מִכָּאן וּלְהָלְאָה צְלוֹתָא עָאלַת. וְעַד לָא תָּב, נָזִיף אִיהוּ לְעֵילָּא וְתַתָּא, וּנְטִירוּ דְּמָארֵיהּ אִתְעָדֵי מִנֵּיהּ. וַאֲפִילּוּ בְּלֵילְיָא נִשְׁמָתֵיהּ נְזִיפָא, דְּסָתְמִין לָהּ כָּל תַּרְעֵי שְׁמַיָּא וְלָא סַלְּקָא, וְדַחְיָין לָהּ לְבַר.
האופן מגיע לתא הרצים ונכנסים עמו הארבעים והמגנים חשמלים להגן על ישראל
הָאוֹפַן הַזֶּה שֶׁעוֹמֵד עַל הָאַרְבָּעִים הַלָּלוּ, כְּשֶׁנּוֹסֵעַ, מַגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא ׳תָּא הָרָצִי"ם׳. וּכְשֶׁנִּכְנָס, נִכְנָסִים עִמּוֹ אוֹתָם הָאַרְבָּעִים שֶׁמְּמֻנִּים בְּאַרְבָּעָה פְתָחִים, וְעוֹלִים כָּל אוֹתָם הַמָּגִנִּים שֶׁל זָהָב, וְאֵלּוּ הֵם מַלְאָכִים שֶׁנִּקְרָאִים חַשְׁמַלִּי"ם. וְאוֹתָם הַמָּגִנִּים וְהַחֲרָבוֹת וְהָרְמָחִים שֶׁרָצִים לְהָגֵן עַל יִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר הָעַמִּים, וְלַעֲרֹךְ בָּהֶם קְרָב וְלִנְקֹם מֵהֶם לְפִי שָׁעָה בְּלִי אֹרֶךְ.
בלשון הזוהר
הַאי אוֹפָן דְּקַיְּימָא עַל אִלֵּין אַרְבְּעִין, כַּד נָטִיל מָטָא לְהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי ׳תָּא הָרָצִי"ם׳ (מלכים א יד, כח). וְכַד עָאל, עָאלוּ עִמֵּיהּ אִינּוּן אַרְבְּעִין, דִּי מְמָנָן בְּאַרְבַּע פִּתְחִין, וְסַלְּקִין כָּל אִינּוּן מְגִינִּין דִּי דַּהֲבָא. וְאִלֵּין אִינּוּן מַלְאֲכִין דְּאִקְרוּן חַשְׁמַלִי"ם. וְאִינּוּן מְגִינִּין וְסַיְיפִין וְרוּמְחִין, דְּרַהֲטֵי לְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל מִשְּׁאַר עַמִּין, וּלְאַגָּחָא קְרָבָא בְּהוּ, וּלְנַקְמָא לוֹן כְּפוּם שַׁעֲתָא, בְּלָא אֲרִיכוּ.
נקרא תא הרצים כי הרצים ממהרים להלחם כנגד רצי הטמאה הרצים יצאו דחופים
וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא תָּא הָרָצִים, מָקוֹם שֶׁאוֹתָם הָרָצִים רָצִים וּמְמַהֲרִים לְהִלָּחֵם וְלִנְקֹם נְקָמוֹת כְּנֶגֶד רָצִים אֲחֵרִים שֶׁרָצִים לְהָרַע וּלְהַחֲלִישׁ מַזָּלוֹת כְּדֵי לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם. וְסוֹד זֶה - ׳הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים׳ (אסתר ג) - רָצִים מִצַּד זֶה וְרָצִים מִצַּד זֶה, וּבִגְלָלָם ׳וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, אוֹ (שםג) נָבוֹכָה׳ (שם ח) - אִם מַקְדִּימִים אֵלֶּה שֶׁכָּאן - הָעִיר שׁוּשָׁן שָׂמֵחָה. וְאִם מַקְדִּימִים אֵלֶּה שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא - הָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי תָּא הָרָצִים, אֲתָר דְּאִינּוּן רָצִים רַהֲטֵי, וְאוֹחוּ לְאַגָּחָא, וּלְנָקְמָא נוּקְמִין לָקֳבֵל רָצִים אַחֲרָנִין, דְּרַהֲטֵי לְאַבְאָשָׁא וּלְאַתְרְעָא מַזָּלִין, לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ. וְרָזָא דָּא, ׳הָרָצִים יָצְאוּ דְּחוּפִים׳ (אסתר ג, טו). רָצִים מִסִּטְרָא דָּא, וְרָצִים מִסִּטְרָא דָּא, וּבְגִינֵהוֹן, ׳וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, אוֹ׳ (אסתר ח, טו) נָבוֹכָה. אִי מְקַדְּמֵי אִלֵּין דְּהָכָא, הָעִיר שׁוּשָׁן שָׂמֵחָה. וְאִי מְקַדְּמֵי אִלֵּין דְּסִטְרָא אַחֲרָא, הָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.
אלה כנגד אלה וכשעולים יוצא אויר אחד ונעשה מגן אחד אנכי מגן לך
וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁבַּכֹּל עוֹמְדִים אֵלֶּה כְּנֶגֶד אֵלֶּה, צַד זֶה כְּנֶגֶד צַד זֶה, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵלֶּה הֵם מָגִנִּים לַכֹּל. כְּשֶׁעוֹלִים אֵלּה בְּאֵלֶּה, יוֹצֵא אֲוִיר אֶחָד שֶׁלְּמַעְלָה, וְכֻלָּם נַעֲשִׂים מָגֵן אֶחָד, וְסִמָנְךְ - ׳אָנֹכִי מָגֵן לָךְ׳ (בראשית טו, א).
בלשון הזוהר
וְהָא אוֹקִימְנָא, דִּבְכֹלָּא קַיְימִין אִלֵּין לָקֳבֵל אִלֵּין, סִטְרָא דָּא לָקֳבֵל סִטְרָא דָּא. וּבְגִין כָּךְ, אִלֵּין אִינּוּן מְגִינִּין לְכֹלָּא. כַּד סַלְּקִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, נָפַק חַד אֲוֵירָא דִּלְעֵילָּא, וְאִתְעָבִידוּ כֻּלְּהוּ מָגֵן חַד. וְסִימָנִךְ, (בראשית טו) אָנֹכִי מָגֵן לָךְ.
שנים עשר גלגלים נקראים שרפים לבן ואדם רחמים ודין משגיחים על בעלי הצער נקראים חלונות
שְׁנֵים עָשָׂר גַּלְגַּלִּים הֵם שֶׁסּוֹבְבִים לְתוֹךְ הַהֵיכָל הַזֶּה, וְהֵם נִקְרָאִים שְׂרָפִים בִּשְׁנֵי גְוָנִים - לָבָן וְאָדם, רַחֲמִים וְדִין. אֵלֶּה הֵם עוֹמְדִים לְהַשְׁגִּיחַ תָּמִיד עַל כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי הַצַּעַר שֶׁמְּצַעֲרִים אוֹתָם שְׁאָר הָעַמִּים וְדוֹחֲקִים אוֹתָם, וְנִקְרָאִים חַלּוֹנוֹת. וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב (שִׁיר ב) ׳מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת׳.
בלשון הזוהר
תְּרֵיסָר גַּלְגַּלִּין, אִינּוּן דְּסַחֲרָאן גּוֹ הֵיכָלָא דָּא, וְאִינּוּן אִקְרוּן שְׂרָפִים, דִּתְרֵין גַּוְונִין, חִוָּור וְסוּמָק, רַחֲמֵי וְדִינָא, אִלֵּין אִינּוּן קַיְימֵי לְאַשְׁגָּחָא תָּדִיר, עַל כָּל אִינּוּן מָארֵי דְּצַעֲרָא, דְּצַעְרִין לוֹן שְׁאַר עַמִּין, וְדַחֲקִין לוֹן, וְאִקְרוּן חַלּוֹנוֹת. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת׳ (שיר השירים ב, ט).
אלו מסתכלים על המקדימים לבית הכנסת מעשרה הראשונים וכותבים אותם חברים למעלה
וְאֵלּוּ עוֹמְדִים לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל אוֹתָם שֶׁמִּתְפַּלְלִים תְּפִלּוֹתֵיהֶם, שֶׁמַּקְדִּימִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְנִמְנִים מֵאוֹתָם הָעֲשָׂרָה הָרִאשׁוֹנִים, וְאָז עוֹלִים וְכוֹתְבִים אוֹתָם לְמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ נִקְרָאִים חֲבֵרִים שֶׁלָּהֶם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי׳ (שם ח, יג).
בלשון הזוהר
וְאִלֵּין קַיְימֵי לְאִסְתַּכְּלָא, כָּל אִינּוּן דִּמְצַלָּאן צְלוֹתַיְיהוּ, דִּמְקַדְּמֵי לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, וְאִתְמְנוּן מֵאִינּוּן עֲשָׂרָה קַדְמָאֵי. כְּדֵין סַלְּקִין וְכַתְבִין לוֹן לְעֵילָּא, בְּגִין דְּאִלֵּין אִקְרוּן חֲבֵרִים לְגַבַּיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִעִינִי׳ (שיר השירים ח, יג).
כשהתפלה עולה עולים עמה עד שער הפתח העליון ונכנסת לפני המלך להתעטר
אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים לְסַדֵּר תְּפִלָּתָם כָּרָאוּי, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר הַתְּפִלָּה מַתְחִילָה לַעֲלוֹת, אֵלּוּ עוֹלִים עִם הַתְּפִלָּה הַ אֶת וְנִכְנָסִים לְכָל אוֹתָם הָרְקִיעִים וּלְכָל אוֹתָם הַהֵיכָלוֹת, עַד שַׁעַר הַפֶּתַח הָעֶלְיוֹן. וְאוֹתָהּ תְּפִלָּה נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְהִתְעַטֵּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּיַדְעֵי לְסַדְּרָא צְלוֹתְהוֹן כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּגִין דְּכַד הַאי צְלוֹתָא שָׁרָאת לְאִסְתַּלְּקָא, אִלֵּין סַלְּקִין בְּהַאי צְלוֹתָא, וְעָאלִין בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין, וּבְכָל אִינּוּן הֵיכָלִין, עַד תַּרְעָא דְּפִתְחָא עִלָּאָה, וְעָאלַת הַהִיא צְלוֹתָא קָמֵי מַלְכָּא, לְאִתְעַטְּרָא. כְּמָה דְּאִתְּמַר.
התפלה צריכה לצאת ממחשבה ורצון דבור ורוח ואז מתקדש שם הקב"ה ומגיעה לחברים
בֹּא וּרְאֵה, כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּתְפַּלְלִים תְּפִלּוֹת וּמְקַדְּשִׁים אֶת רִבּוֹנָם בְּרָצוֹן שָׁלֵם, הַתְּפִלָּה הַזּוֹ צָרִיךְ לְהוֹצִיא אוֹתָהּ מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה, וּבְרָצוֹן שֶׁל דִּבּוּר וְרוּחַ, וְאָז מִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה. וּכְשֶׁמַּגִּיעָה לַחֲבֵרִים הַלָּלוּ, כֻּלָּם לוֹקְחִים אֶת אוֹתָהּ תְּפִלָּה, וְהוֹלְכִים עִמָּהּ עַד הַהֵיכָל הָרְבִיעִי בְּאוֹתוֹ הַפֶּתַח. וְאֵלּוּ מְשַׁבְּחִים בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁמִּתְפַּלְלִים תְּפִלּוֹת וּמְקַדְּשִׁים בְּאוֹתוֹ זְמַן, אֵלּוּ הֵם שֶׁמְּמֻנִּים בַּיּוֹם עַל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עִמָּהֶם חֲבֵרִים. (וְלֹא בַּלַּיְלָה כְּאוֹתָם) וּבַלַּיְלָה בְּאוֹתָם הָאֲחֵרִים שֶׁאוֹמְרִים שִׁירָה בַּלַּיְלָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן דִּמְצַלָּאן צְלוֹתִין, וּמְקַדְּשֵׁי לְמָרֵיהוֹן בִּרְעוּתָא שְׁלִים, הַאי צְלוֹתָא בַּעְיָא לְאַפָּקָא לָהּ מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה, וּבִרְעוּתָא דְּמִלוּלָא וְרוּחָא, וּכְדֵין אִתְקַדָּשׁ שְׁמֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכַד מָטָאת לְגַבֵּי אִלֵּין חֲבֵרִים, כֻּלְּהוּ נַטְלֵי לְהַהִיא צְלוֹתָא, וְאַזְלָן בַּהֲדָהּ עַד הֵיכָלָא רְבִיעָאָה, בְּהַהוּא פִּתְחָא. וְאִלֵּין מְשַׁבְּחִין בְּהַהוּא זִמְנָא דִּמְצַלָּאן צְלוֹתִין, וּמְקַדְּשֵׁי בְּהַהוּא זִמְנָא, אִלֵּין אִינּוּן דִּי מְמָנָן בִּימָמָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי עִמְּהוֹן חֲבֵרִים. (ס"א ולאו בליליא כאינון) וּבְלֵילְיָא, בְּאִינּוּן אַחֲרָנִין, דְּאַמְרֵי שִׁירָתָא בְּלֵילְיָא.
גוזל אביו ואמו חבר הוא לאיש משחית - מונע ברכות הקב"ה שהוא אביו
וּבֹא רְאֵה, כָּתוּב (משלי כח) (משלי כח כד) ׳גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית (משלי כח, כד)׳ - וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, מִשּׁוּם שֶׁמּוֹנֵעַ בִּרְכוֹתָיו שֶׁל הקב"ה, שֶׁהוּא אָבִיו, כַּכָּתוּב (דברים לב) שְׁאַל אָבִיךְ וְיַגֵּדְךְ. וְכָתוּב (משלי כג) ׳יִשְׂמַח אָבִיךְ (משלי כג, כה)׳ - וּפֵרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי כְּתִיב, ׳גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאוֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית׳ (משלי כח, כד). וְהָא אוֹקְמוּהָ, בְּגִין דְּמָנַע בִּרְכָאן דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ אָבִיו. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ׳ (דברים לכ, ז). וּכְתִּיב ׳יִשְׂמַח אָבִיךָ׳ (משלי כג, כה). וְאוּקְמוּהָ.
איש משחית זה הפוגם הלבנה מונע ברכות מהעולם וכן החבר לו פוגם תפלתו
׳חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית׳ (משלי כח, כד) - מִי הָאִישׁ מַשְׁחִית? זֶהוּ אוֹתוֹ אִישׁ שֶׁפּוֹגֵם אֶת הַלְּבָנָה, וְנִקְרָא ׳אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת׳ (שם טז) - ׳אִישׁ לָשׁוֹן׳ (בראשית כה) - ׳אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳ (בראשית כה, כז) - וְזֶהוּ אִישׁ מַשְׁחִית, שֶׁזֶּהוּ שֶׁמּוֹנֵעַ בְּרָכוֹת מִן הָעוֹלָם. אַף כָּךְ, מִי שֶׁמּוֹנֵעַ בְּרָכוֹת מֵהָעוֹלָם, ׳חָבֵר הוּא לָאִישׁ מַשְׁחִית׳ - הַזֶּה שֶׁאָמַרְנוּ. וְזֶהוּ סוֹד, מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לָאָדָם לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה כָּרָאוּי כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, וְיִתְחַבֵּר עִם הַחֲבֵרִים הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ וְלֹא יִפְגֹּם אֶת תְּפִלָּתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיִּמְנַע בְּרָכוֹת מֵהָעוֹלָם וְיִתְחַבֵּר עִם אוֹתוֹ אִישׁ מַשְׁחִית, שֶׁהוּא מוֹנֵעַ בְּרָכוֹת מִן הָעוֹלָם וְגָרַם מָוֶת לְכֻלָּם.
בלשון הזוהר
׳חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית׳ (משלי כח, כד) - מַאן אִישׁ מַשְׁחִית. דָּא אִיהוּ הַהוּא אִישׁ, דְּפָגִים לְסִיהֲרָא. וְאִקְרֵי ׳אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת׳ (משלי טז, כח). ׳אִישׁ לָשׁוֹן׳ (בראשית כה, כז). ׳אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה׳. וְהַאי אִיהוּ אִישׁ מַשְׁחִית, דְּהַאי אִיהוּ מָנַע בִּרְכָאן מֵעָלְמָא. אוּף הָכִי, מַאן דְּמָנַע בִּרְכָאן מֵעָלְמָא, חָבֵר הוּא לְהַאי אִישׁ מַשְׁחִית כִּדְקַאמְרָן. וְדָא הוּא רָזָא, בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְצַלָּאָה צְלוֹתָא כַּדְקָא יֵאוֹת. בְּגִין דְּיִתְבָּרַךְ שְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא, וְיִתְחַבָּר בְּאִלֵּין חֲבֵרִין קַדִּישִׁין, וְלָא יִפְגוֹם צְלוֹתֵיהּ. בְּגִין דְּיִמְנַע בִּרְכָאן מֵעָלְמָא, וְיִתְחַבָּר בְּהַהוּא חָבֵר אִישׁ מַשְׁחִית דְּאִיהוּ מָנַע בִּרְכָאן מֵעָלְמָא, וְגָרִים מוֹתָא לְכֻלְּהוּ.
וחבר חבר - ההולך אחר הסטרא אחרא ומכשף מתחבר לחבר רע איש משחית
אחר שעסק הזוהר בענין הס"מ הנקרא איש משחית, שואל מי הוא אותו שנקרא כָּתוּב ׳וְחֹבֵר חָבֶר׳ (דברים יח, יא) - מַה זֶּה ׳וְחֹבֵר חָבֶר׳?ומפרש זֶה אוֹתוֹ מִי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַסִּטְרָא אַחֲרָא וּמְכַשֵּׁף כְּשָׁפִים, הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו רוּחַ אַחֶרֶת טְמֵאָה, וּמִתְחַבֵּר בְּאוֹתָהּ חֲבֵרוּת שֶׁל אוֹתוֹ חָבֵר רַע, וְשׁוֹרֶה בַּחֲבֵרוּת עִם אוֹתוֹ חָבֵר אִישׁ מַשְׁחִית.וזהו הטעם שנקרא 'חובר' שהוא מתחבר לאיש משחית. וְלָמָּה נִקְרָא חָבֵר? אמנם יש עוד להתבונן מדוע נקרא 'חבר', וזהו ששואל תינח לשון 'חובר' - מלשון התחברות, אך ומתרץ,מִשּׁוּם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלָד אָדָםמיד הוּאהס"מ שהוא 'האיש משחית' והוא היצה"ר מִתְחַבֵּר עִמּוֹ, לשמאלו, - וְתָמִידמתנהג עִמּוֹ כְּחָבֵר. אַחַר כָּךְאם שומע לפיתויו ח"ו נֶהִפָּךְ לוֹזה ה חָבֵרל אִישׁ מַשְׁחִית. ובכן מדגיש הזוהר כי 'זה לעומת זה עשה האלוהים', וכפי שיש מצד הטומאה
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳וְחוֹבֵר חָבֶר׳ (דברים יח, יא), מַאי ׳וְחוֹבֵר חָבֶר׳. הַהוּא מַאן דְּאָזִיל בָּתַר סִטְרָא אַחֲרָא, וְחָרָשׁ חַרְשִׁין, אִיהוּ מָשִׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מְסַאֲבָא, וְאִתְחַבָּר בְּהַהוּא חַבְרוּתָא דְּהַהוּא חָבֵר רָע, וְשָׁאֲרִי בְּחַבְרוּתָא בַּהֲדֵיהּ, הַהוּא חָבֵר אִישׁ מַשְׁחִית. אֲמַאי אִקְרֵי חָבֵר. בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִתְיְילִיד בַּר נָשׁ אִתְחַבָּר עִמֵּיהּ. וְתָדִיר קַיְימָא בַּהֲדֵיהּ חָבֵר. לְבָתַר, אִתְהַפָּךְ לֵיהּ חָבֵר, אִישׁ מַשְׁחִית.
בצד הקדשה חבר טוב עומד תמיד על האדם להצילו ולהגן עליו ולקדש שם רבונו
וְכָךָ יֵשׁ בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה,היינו בְּצַד הַיָּמִין, חָבֵר טוֹב, הוא היצר הטוב, שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב עִם הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה שגורם לו לעבוד את ריבונו מתוך טובה וברכה וּבָעוֹלָם הַבָּא, לזכות לשכר הגדול אשר עין לא ראתה, וה וְהַחֲבֵרִים הַלָּלוּ היינו י"ב השרפים שנתבארו לעיל העומדים מצד הקדושה עוֹמְדִים תָּמִיד עַל הָאָדָם בַּחֲבֵרוּת אַחַת - א. לְהַצִּילוֹאם נפל, ב. וּלְהָגֵן עָלָיושלא ליפול, ג. וְלִהְיוֹת עִמּוֹ חֲבֵרִים, להעלותו למעלה במדרגות הקדושה, לְקַדֵּשׁ אֶת שֵׁם רִבּוֹנָם ע"י שמסייעים לו לעשות טוב בעבודת ה' וּלְזַמֵּר וּלְשַׁבֵּחַ לְפָנָיו תָּמִיד. ולפיכך נסמכה 'תמים תהיה' לאזהרת הכשפים, שהתמימות היא הדבקות בחבר הטוב
בלשון הזוהר
וְהָכִי אִית בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, בְּסִטְרָא דִּימִינָא, חָבֵר טוֹב, דְּעָבִיד טִיבוּ עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְאִלֵּין חֲבֵרִים קַיְימֵי תָּדִיר עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, בְּחַבְרוּתָא חֲדָא, לְשֵׁיזָבָא לֵיהּ, וּלְאַגָּנָא עָלֵיהּ, וּלְמֶהוֵי עִמֵּיהּ חֲבֵרִים, לְקַדְּשָׁא שְׁמָא דְּמָארֵיהוֹן, וּלְזַמְּרָא וּלְשַׁבְּחָא קַמֵּיהּ. תָּדִיר.
מאלו יוצאים ארבעה תומכים לשנים עשר החברים העומדים למבטל עצת מזיקי הצדיקים אראלים
מֵאֵלּוּ יוֹצְאִים אַרְבָּעָה תוֹמְכִים אֲחֵרִים לְאוֹתָם הַשְּׁנֵים עָשָׂר שֶׁאָמַרְנוּ, הַחֲבֵרִים הַלָּלוּ. וְאֵלּוּ הֵם עוֹמְדִים לְאוֹתָם שֶׁיּוֹעֲצִים עֵצָה לְהַזִּיק לַצַּדִּיקִים. אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא עוֹשִׂים, וְעוֹלִים וּמוֹדִיעִים הַדָּבָר לְמַעְלָה, וּמְבַטְּלִים אֶת אוֹתָהּ הָעֵצָה. וְאֵלּוּ נִקְרָאִים אֶרְאֶלִּים. וְאַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּם הִתְמַנּוּ לָזֶה, כָּל אֶחָד הִתְמַנָּה וְנִפְקַד עַל דְּבָרִים יְדוּעִים, וְתַחַת אֵלּוּ אֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן.
בלשון הזוהר
מֵאִלֵּין נַפְקֵי אַרְבַּע סַמְכִין אַחֲרָנִין, לְאִינּוּן תְּרֵיסָר דְּקָאָמַרָן, הָנֵי חֲבֵרִים. וְאִלֵּין אִינּוּן קַיְימֵי לְגַבֵּי אִינּוּן דְּיַעְטִין עֵיטָא לְאַבְאָשָׁא לְצַדִּיקַיָּיא. אַף עַל גַּב דְּלָא עַבְדֵּי, וְסַלְקֵי וְאוֹדְעֵי מִלָּה לְעֵילָּא, וּבַטְלֵי לְהַהוּא עֵיטָא, וְאִלֵּין אִקְרוּן אֶרְאֶלִּי"ם וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ אִתְמְנוּן לְדָא, כָּל חַד וְחַד אִתְמָנָא וְאִתְפְּקַד עַל מִלִּין יְדִיעָאן. וּתְחוֹת אִלֵּין לֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא.
עיגאל לצד מזרח משגיח על עושי מעשים טובים ומחשבות מצוה
עִיגָאֵ"ל. עִירִיָּ"ה. (עזרי"ה). עָרִיאֵ"ל. יְהִירָאֵ "ל. עִיגָאֵ"ל הוּא עוֹמֵד לְצַד מִזְרָח, וְזֶה עוֹמֵד לְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּל אוֹתָם שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשִׂים טוֹבִים, וְעַל כָּל אֵלּוּ שֶׁחוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבָה שֶׁל מִצְוָה, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת.
בלשון הזוהר
אִלֵּין אַרְבַּע, קַיְימֵי לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, וְכָל חַד קָאִים לְאַשְׁגָּחָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. וְאִלֵּין אִקְרוּן חֲרַכִּים, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר ׳מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים׳ (שיר השירים ב, ט). שְׁמָא דְּאִלֵּין אַרְבַּע דְּאִקְרוּן חֲרַכִּים, עִיגָאֵ"ל. עִירִיָ"ה (נ"א עזרי"ה). עָרִיאֵ"ל. יְהִירָאֵ"ל. עִיגָאֵ"ל, אִיהוּ קָאִים לִסְטַר מִזְרָח, וְדָא קַיְּימָא לְאַשְׁגָּחָא עַל כָּל אִינּוּן דְּעַבְדִין עוֹבָדִין טָבִין, וְעַל כָּל אִינּוּן דִּמְחַשְּׁבֵי מַחֲשָׁבָה דְּמִצְוָה, אַף עַל גַּב דְּלָא יַכְלֵי לְמֶעְבַּד.
עיריה לצד דרום משגיח על מנחמי העני ועושי חסד עם מתים וחוקק דיוקנם למעלה
עִירִיָּ"ה עוֹמֵד לְצַד דָּרוֹם, וְזֶה עוֹמֵד לְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּל אוֹתָם שֶׁמְּנַחֲמִים אֶת הֶעָנִי אוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּלִבָּם צַעַר עָלָיו, אַף עַל גַּב שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לָתֵת לוֹ. וּלְאוֹתָם שֶׁהוֹלְכִים לְדֶרֶךְ מִצְוָה, וּלְאוֹתָם שֶׁעוֹשִׂים חֶסֶד עִם מֵתִים. וְהוּא מַעֲמִיד קִיּוּם שֶׁל אֱמֶת. וְזֶה הִתְמַנָּה לְהַזְכִּיר אוֹתוֹ לְמַעְלָה וְלַחְקֹק דְּיוֹקְנוֹ לְמַעְלָה, לְהַכְנִיסוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. עָרִיאֵ"ל עוֹמֵד לְצַד צָפוֹן. וְזֶה עוֹמֵד לְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּל אוֹתָם שֶׁחָשְׁבוּ לַעֲשׂוֹת רָעוֹת וְלֹא עָשׂוּ, אוֹ רוֹצִים לַחֲטֹא וּבָאוּ לַעֲשׂוֹת, וְהִתְחַזֵּק בְּיִצְרוֹ וְלֹא עָשָׂה.
בלשון הזוהר
עִירִיָ"ה, קַיְּימָא לִסְטַר דָּרוֹם. וְדָא קַיְּימָא לְאַשְׁגָּחָא, לְכָל אִינּוּן דִּמְנַחֲמֵי לְמִסְכְּנָא, אוֹ דְּצַעֲרֵי לִבַּיְיהוּ עָלֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּלָא יַכְלֵי לְמֵיהַב לֵיהּ. וּלְאִינּוּן דְּאַזְלֵי לְאוֹרְחָא דְּמִצְוָה. וּלְאִינוּן דְּעַבְדֵי חֶסֶד עִם מֵתִים. וְאִיהוּ קַיְּימָא קִיוּמָא דֶּאֱמֶת. וְהַאי אִתְמָנָא לְאַדְכְּרָא לֵיהּ לְעֵילָּא, וּלְאַחֲקָא דִּיּוּקְנֵיהּ לְעֵילָּא, לְאַעֲלָא לֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. עָרִיאֵ"ל, קַיְּימָא לִסְטַר צָפוֹן. וְדָא קַיְּימָא לְאַשְׁגָּחָא לְכָל אִינּוּן דַּחֲשִׁיבוּ לְמֶעְבַּד בִּישִׁין, וְלָא עַבְדֵי. אוֹ בָּעָאן לְמֶחטֵי, וְאָתוּ לְמֶעְבַּד, וְאִתָּקַף בְּיִצְרֵיהּ וְלָא עָבִיד.
יהיראל לצד מערב משגיח על עוסקי תורה ומבקרי חולה המשיבו בתשובה אשרי משכיל אל דל
יְהִירָאֵ"ל עוֹמֵד לְצַד מַעֲרָב, וְזֶה עוֹמֵד לְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּל אוֹתָם שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמַכְנִיסִים בְּנֵיהֶם לִלְמֹד תּוֹרָה לְבֵית הָרַב, וּלְכָל אוֹתָם שֶׁמִּסְתַּכְּלִים עַל חוֹלֶה כְּשֶׁהוּא בְּבֵית חָלְיוֹ, וּמַשְׁגִּיחִים עָלָיו וּמוֹדִיעִים לוֹ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בַּחֲטָאָיו וּבְמַעֲשָׂיו וְיָשׁוּב מֵהֶם לְרִבּוֹנוֹ. מִשּׁוּם שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל עִם אוֹתוֹ חוֹלֶה, שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּמַעֲשָׂיו וְיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי הקב"ה, הוּא גּוֹרֵם לוֹ לְהִנָּצֵל וּלְהָשִׁיב לוֹ אֶת רוּחוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'׳ (תהלים מא, ב). מַה זֶּה ׳בְּיוֹם רָעָה׳? בְּיוֹם רַע הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא ׳בְּיוֹם רָעָה׳ - בְּיוֹם שֶׁשּׁוֹלֶטֶת אוֹתָהּ הָרָעָה לָקַחַת אֶת נִשְׁמָתוֹ. ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל׳ - זֶהוּ חוֹלֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ׳ (שמואל ב יג, ד) - וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'׳.
בלשון הזוהר
יְהִירָאֵ"ל, קַיְּימָא לִסְטַר מַעֲרָב. וְהַאי קַיְּימָא לְאַשְׁגָּחָא לְכָל אִינּוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא. וְעַיְילֵי בְּנַיְיהוּ לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא לְבֵי רַב. וּלְכָל אִינּוּן דְּמִסְתַּכְּלֵי עַל מְרַע, כַּד אִיהוּ בְּבֵי מַרְעֵיהּ. וְאַשְׁגָּחוּ עָלֵיהּ, וְאוֹדִעוּ לֵיהּ דְּיִסְתָּכַּל בְּחוֹבוֹי וּבְעוֹבָדוֹי, וְיֵתוּב מִנַּיְיהוּ לְמָארֵיהּ. בְּגִין דְּכָל מַאן דְּיִשְׁתָּדַּל בְּהַהוּא מְרַע, דְּיִסְתָּכַּל בְּעוֹבָדוֹי, וְיֵתוּב בְּתִיּוּבְתָּא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ גָּרִים לֵיהּ לְאִשְׁתְּזָבָא, וּלְאָתָבָא לֵיהּ רוּחֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳אַשְׁרִי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה׳ (תהילים מא, ב). מַאי ׳בְּיוֹם רָעָה׳, בְּיוֹם רָע מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא ׳בְּיוֹם רָעָה׳, בְּיוֹמָא דְּשַׁלְטָא הַהוּא רָעָה לְמֵיסַב נִשְׁמָתֵיהּ. ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל׳ - דָּא הוּא מְרַע. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מַדוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ׳ (שמואל ב יג, ד). וּבְגִין כָּךְ, ׳בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה׳.
אלו המסתכלים על החולה עומדים בהיכל להשגיח וביום דין ינצל בעזרתם
וְאֵלּוּ (אוֹתָם שֶׁמִּסְתַּכְּלִים) שֶׁהֵם מִסְתַּכְּלִים בְּאוֹתוֹ חוֹלֶה לַהֲשִׁיבוֹ מֵחֲטָאָיו אֵצֶל הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד עָלָיו לְהַשְׁגִּיחַ. וּבַיּוֹם שֶׁשּׁוֹרֶה הַדִּין עַל הָעוֹלָם, יִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'׳ (תהלים מא, ב). הַיּוֹם שֶׁנִּמְסָר הַדִּין לְאוֹתָהּ רָעָה לִשְׁלֹט בּוֹ (עַל הָעוֹלָם), וְכָל אֵלּוּ עוֹמְדִים לְהַשְׁגִּיחַ, וְלָכֵן נִקְרְאוּ חֲרַכִּים.
בלשון הזוהר
וְאִלֵּין (ס"א אינון דמסתכלי) דְּאִינּוּן מִסְתַּכְּלֵי בְּהַהוּא מְרַע, לְאָתָבָא לֵיהּ מֵחוֹבוֹי גַּבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. בְּהֵיכָלָא דָּא קַיְּימָא עָלֵיהּ, לְאַשְׁגָּחָא. וּבְיוֹמָא דְּשַׁרְיָא דִּינָא עַל עָלְמָא, יִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה׳. יוֹמָא דְּאִתְּמְסַר דִּינָא לְהַהִיא רָעָה לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ (על עלמא) וְכֻלְּהוּ אִלֵּין קַיְימֵי לְאַשְׁגָּחָא. וְעַל דָּא אִקְרוּן חֲרַכִּים.
בראש השנה כשהסטרא אחרא בא להשטין מתכנסים אלו לפני הקב"ה משגיח מן החלנות
בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כשהקב"ה עוֹמֵד בְּדִין עַל הָעוֹלָם וְאוֹתוֹ צַד הָרָע בָּא לְהַשְׂטִין, אָז מִתְכַּנְּסִים כָּל אֵלֶּה וְעוֹמְדִים לִפְנֵי הקב"ה. וְאָז מִתְעַטְּרִים כֻּלָּם וְעוֹמְדִים לִפְנֵי הקב"ה. בְּאוֹתוֹ זְמַן מַה כָּתוּב? (שִׁיר השירים ב) ׳מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים׳ (שיר השירים ב, ט) - מֵצִיץ, כְּמִי שֶׁמַּשְׁגִּיחַ מִמָּקוֹם דַּק, שֶׁרוֹאֶה וְלֹא רוֹאֶה כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ. וְאַחַר כָּךְ, ׳מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת׳ - מָקוֹם שֶׁל הַשְׁגָּחָה יְתֵרָה, שֶׁפּוֹתֵחַ פְּתָחִים לְרַחֵם עַל הַכֹּל. וכשהקב"ה מַשְׁגִּיחַ עַל הָעוֹלָם, מִסְתַּכֵּל בַּחַלּוֹנוֹת הַלָּלוּ וּבַחֲרַכִּים הַלָּלוּ, וְחָס עַל הַכֹּל.
בלשון הזוהר
בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאִים בְּדִינָא עַל עָלְמָא, וְהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא אָתֵי לְאַסְטָאָה, כְּדֵין מִתְכַּנְּפֵי כָּל הָנֵי, וְקַיְימָן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּכְדֵין מִתְעַטְּרָן כֻּלְּהוּ, וְקַיְימָן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּהַהוּא זִמְנָא מַה כְּתִיב, ׳מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים׳. מֵצִיץ: כְּמַאן דְּאַשְׁגַּח מֵאֲתָר דָּקִיק, דְּחָמֵי וְלָא חָמֵי כָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. וּלְבָתַר, ׳מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת׳, אֲתָר אַשְׁגָּחוּתָא יַתִּיר, דְּפָתַח פִּתְחִין לְרַחֲמָא עַל כֹּלָּא, וְכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח עַל עָלְמָא, אִסְתָּכַּל בְּאִלֵּין חַלּוֹנוֹת, וּבְאִלֵּין חֲרַכִּים, וְחָיִיס עַל כֹּלָּא.
כשישראל תוקעים בשופר קול כלול אש מים ורוח מעורר קול עליון קול דודי הנה זה בא
וְאָז, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל תּוֹקְעִים בְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר וּמִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁיּוֹצֵא מִן הַשּׁוֹפָר, כָּלוּל מֵאֵשׁ וּמַיִם וְרוּחַ, וְנַעֲשֶׂה מֵהַכֹּל אוֹתוֹ הַקּוֹל, כְּדֵי לְעוֹרֵר קוֹל עֶלְיוֹן, שֶׁיּוֹצֵא מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא כְּמוֹ זֶה, כָּלוּל בְּאֵשׁ וּמַיִם וְרוּחַ, אָז יוֹצֵא כָּרוֹז וּמַכְרִיז בְּכָל הָרְקִיעִים וְאוֹמֵר: ׳קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא וְגוֹ'׳ (שיר השירים ב, ח) - ׳מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים׳.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין כַּד יִשְׂרָאֵל תַּקְעִין בְּהַהוּא שׁוֹפָר וְאִתְּעַר מִתַּתָּא הַהוּא קוֹל דְּנָפִיק מִשּׁוֹפָר, כָּלִיל מֵאֶשָּׁא וּמַיָא וְרוּחָא, וְאִתְעָבִיד מִכֹּלָּא הַהוּא קוֹל, בְּגִין לְאִתְּעָרָא קוֹל עִלָּאָה, דְּנָפְקָא מִגּוֹ הַהוּא שׁוֹפָר, דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דָּא, כָּלִיל בְּאֶשָּׁא וּבְמַּיָא וְרוּחָא. כְּדֵין כָּרוֹזָא נָפְקָא, וְאַכְרִיז בְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין, וְאָמַר ׳קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא וְגוֹ'׳, ׳מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים׳.
אז כלם יודעים שהקב"ה חס על ישראל אשרי העם יודעי תרועה
וְאָז כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁהֲרֵי הקב"ה חָס עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמְרִים: אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵצָה בָּאָרֶץ כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים מִלְמַעְלָה. וְאָז כָּתוּב, ׳אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה׳ (תהלים פט, טז) - ׳יוֹדְעֵי תְרוּעָה׳ וַדַּאי. ׳יוֹדְעֵי תְרוּעָה׳, שֶׁמְּשַׁבְּרִים אֶת הַתְּרוּעָה הַזּוֹ, שֶׁהִיא דִּין הַקָּשֶׁה שֶׁהַכֹּל נִדּוֹנִים בּוֹ. אַשְׁרֵי יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם שֶׁהֵם יוֹדְעִים אֶת דַּרְכֵי הקב"ה וְיוֹדְעִים לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיַחֵד יִחוּד כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין יַדְעֵי כֻּלְּהוּ, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיִיס עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְאַמְרֵי זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִית לוֹן עֵיטָא בְּאַרְעָא, בְּגִין לְאִתְּעָרָא רַחֲמֵי מִלְּעֵילָּא, כְּדֵין כְּתִיב ׳אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה׳ (תהילים פט, טז), ׳יוֹדְעֵי תְרוּעָה׳ וַדַּאי, ׳יוֹדְעֵי תְרוּעָה׳ - מְתַבְּרֵי הַאי תְּרוּעָה, דְּאִיהוּ דִּינָא קַשְׁיָא, דְּכֹלָּא אִתְדָּנוּ בֵּהּ. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּגִין דְּאִינּוּן יַדְעֵי אָרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיַדְעֵי לְמֵהַךְ בְּאָרְחוֹי, וּלְיַחֲדָא יִחוּדָא כְּדְקָא יֵאוֹת.
החלונות והחרכים אוחזים כל התפלות העולות ומכניסים לפני הקב"ה ולכן בית כנסת צריך חלונות
הַחַלּוֹנוֹת הַלָּלוּ וְהַחֲרַכִּים הַלָּלוּ, כֻּלָּם עוֹמְדִים לֶאֱחֹז אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹלוֹת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה וּלְהַשְׁגִּיחַ בָּהֶן, לְהַכְנִיסָן לִפְנֵי הקב"ה. וְעַל כֵּן, כָּל בֵּית כְּנֶסֶת שֶׁאֵין בּוֹ חַלּוֹנוֹת, אֵינוֹ מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
אִלֵּין חַלּוֹנוֹת, וְאִלֵּין חֲרַכִּים, קַיְימֵי כֻּלְּהוּ לְאַחֲדָא כָּל צְלוֹתִין, דְּסַלְּקִין מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וּלְאַשְׁגָּחָא בְּהוּ, לְאַעֲלָא לוֹן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא כָּל בֵּית הַכְּנֵסֶת דְּלָאו בֵּיהּ חַלּוֹנוֹת, לָאו אֲתָר לְצַלָּאָה בֵּיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת.
בית הכנסת למטה כנגד כנסת הגדולה למעלה שיש בה שנים עשר חלונות כמו למטה
שֶׁהֲרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת לְמַטָּה כְּנֶגֶד בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְּמַעְלָה. בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַלּוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ - כָּךְ גַּם לְמַטָּה. לְמַעְלָה כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חַלּוֹנוֹת - כָּךְ גַּם לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַתַּחְתּוֹן. וְהַכֹּל עוֹמְדִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָמוֹת עוֹמְדִים אֵלּוּ בַּגָּוֶן שֶׁל אֵלּוּ, וּכְבוֹד הקב"ה עוֹלֶה בַּכֹּל. וְעַל כֵּן, ׳בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'׳ - כְּשֶׁשּׁוֹלֵט אוֹתוֹ הַצַּד הָרָע - יְמַלְּטֵהוּ ה'.
בלשון הזוהר
דְּהָא בֵּית הַכְּנֵסֶת לְתַתָּא, לָקֳבֵל בֵּית הַכְּנִסֶת דִּלְעֵילָּא. בֵּית הַכְּנֵסֶת דִּלְעֵילָּא דְּאִית בֵּיהּ חַלּוֹנוֹת כְּמָה דְּאַמָרָן, הָכִי נָמֵי לְתַתָּא. לְעֵילָּא כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, אִית בֵּיהּ תְּרֵיסָר חַלּוֹנוֹת עִלָּאִין, הָכִי נָמֵי לְהַאי בֵּית הַכְּנֵסֶת תַּתָּאָה. וְכֹלָּא קַיְּימָאן דָּא לָקֳבֵל דָּא, בְּגִין דְּעָלְמִין קַיְימִין אִלֵּין בְּגַוְונָא דְּאִלֵּין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק יְקָרֵיהּ בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא ׳בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה׳, כַּד שַׁלְטָא הַהִיא סִטְרָא בִּישָׁא, יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה.
יהיראל עומד על החסים על עניים וההיכל הזה נכלל בהיכל רביעי שהגזרות והדינים שם
כְּמוֹ כֵן, הַמְמֻנֶּה הַזֶּה יְהִירָאֵ"ל עוֹמֵד עַל כָּל אוֹתָם שֶׁחָסִים עַל עֲנִיִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל׳, וּבִשְׁבִיל זֶה הַכֹּל עוֹמֵד בַּהֵיכָל הַזֶּה, וְהַהֵיכָל הַזֶּה נִכְלָל בְּהֵיכָל אַחֵר רְבִיעִי, שֶׁשָּׁם הֵם הַגְּזֵרוֹת וְהַדִּינִים ׳לַכֹּל אַשְׁרֵי׳ (תהלים מא, ב) חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת גִּנְזֵי רִבּוֹנוֹ, לְיַחֲדוֹ וּלְקַדֵּשׁ אֶת שֵׁם רִבּוֹנוֹ תָּמִיד, לְזַכּוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
כְּגַוונָא דָּא, הַאי מְמָנָא יְהִירָאֵ"ל, קַיְּימָא עַל כָּל אִינּוּן דְּחַיְיסֵי עַל מִסְכְּנֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל׳ (תהלים מא, ב). וּבְגִין דָּא כֹּלָּא קַיְּימָא בְּהֵיכָלָא דָּא, וְהֵיכָלָא דָּא אִתְכְּלִיל בְּהֵיכָלָא אַחֲרָא רְבִיעָאָה, דְּתַמָּן הוּא גִּזְרִין וְדִינִין לְכֹלָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּיָדַע גִּנְזֵי דְּמָארֵיהּ, לְיַחֲדָא לֵיהּ, וּלְקַדְּשָׁא שְׁמֵיהּ דְּמָארֵיהּ תְּדִירָא, לְמִזְכֵּי לֵיהּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
ההיכל הרביעי
היכל הזכות שבו נדונים כל דיני העולם וארבעת פתחיו לזכות וחוב
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.